אוסף מכתבים מרבני בארנוביץ, ראשי הישיבה "תורת חסד" דחסידי סלונים, ומכתבים מחשובי החסידים. חלק מהמכתבים בדברי חסידות וחלק גדול מהמכתבים נוגעים לעניני אישורי-עליה לארץ ישראל (סרטיפקאטים). בארנוביץ, שנות התר"ץ.
מכתבים מרבי ניסן שיינברג רבה של בארנוביץ; מראשי הישיבה רבי אברהם שמואל הירשוביץ [נכד רבי אליעזר גורדון מטעלז] ורבי מתתיהו אריה הכהן פידעל; מרבי צבי קאצוביץ, רבי משה שמעיה ויינבערג, רבי ישראל ברוך וועג ועוד מכתבים מחשובי החסידים.
20 דף, כ-16 פריטים. גודל ומצב משתנים. רוב המכתבים על ניירות מסמכים רשמיים של מוסדות הישיבה בסלונים.

מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי אברהם משה קאליש מפאלניץ, וורשא, תרצ"ה (1935).
במכתב שנשלח לטבריה אל הרב החסיד רבי משה שמלקא הוא מודה לו על "מסירת הפתקאות על ציון א"א אדמו"ר הקדוש זצללה"ה [אביו האדמו"ר רבי שמחה בונם מאוטווצק, שמנוחתו כבוד בטבריה], ויעזור השי"ת שימליץ טוב בעדנו ובעד כל כלל ישראל, שנוושע בזכותו בכל ענינים במהרה"
רבי אברהם משה קאליש (נפטר תרצ"ח), בן האדמו"ר רבי שמחה בונם מוורקא-אוטווצק, בשנת תרס"ו נסע אביו האדמו"ר לארץ ישראל ומאז כיהן כאדמו"ר מוורקא, בפאלניץ, באוטווצק ובוורשא.
נייר מסמכים רשמי, 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני.

מכתב האדמו"ר רבי יעקב דוד מאמשינוב. אמשינוב, ז' דעשי"ת [תשרי] תרצ"ט [1938].
מכתב ארוך בחתימת יד קדשו וחותמתו. נכתב לחסידיו בארץ ישראל, כשנה לפני פלישת הנאצים לפולין. ברכות לשנה טובה ודברי חיזוק ועידוד על מצב עם ישראל: "עוד לא שככו המים הזידונים, עוד חיי אחינו תלוים מנגד, ירחם ה' שארית ישראל במהרה... ואל תתייאשו ואל תתרפו ח"ו כי הזעם יעבור ואנחנו נשאר...".
האדמו"ר הקדוש רבי יעקב דוד קאליש (השני) מאמשינוב (תרס"ו-תש"ב, אנצי' לחסידות ב', עמ' רסג-רסד) בן האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב. חתן נכדתו של האדמו"ר בעל אמרי אמת מגור שחיבבו עד מאד. נודע כגאון מופלג בתורה ובגיל צעיר נתמנה לאב"ד ז'ירידוב הסמוכה לוורשא. בשנת תרצ"ו נפטר אביו וחסידי אמשינוב הכתירוהו לאדמו"ר תחתיו, אך קהילת ז'ירידוב לא הסכימה לוותר עליו ולכן כיהן בו זמנית כרב בעירם וכאדמו"ר באמשינוב. עם פרוץ מלחמת העולם השניה נאלץ להסתתר, וקרוב לשנתיים התחבא במקומות שונים בוורשא, עד שחלה ונפטר באחד ממקומות המסתור. אשתו הרבנית וארבעת ילדיו נרצחו בשואה.
[2] עמ' בשני דפים. נייר דק. 22 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים וסימני קיפול.

מכתב האדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבעלזא, הרב מבילגורייא, אל הרב משה שרייבר [נשיא כולל גליציה]. ירושלים, תש"ו.
14 שורות בכת"י קדשו, חתימתו וחותמתו. בתוך הדברים מזכיר את אחיו האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא: "כ"ק מרן אחי אדמו"ר שליט"א מרגיש בטוב...".
הרב הקדוש מבילגורייא רבי מרדכי רוקח (תרס"א-תש"י, אנצ' לחסידות ג', רכד-רכה), בן האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא. לאחר פטירת אביו נתמנה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו הגדול ששימש באדמו"רות. בתקופת השואה ברח בנדודים רבים אל אחיו ויחדיו גלו ממקום למקום עד שהצליחו להימלט להונגריה ומשם לארץ ישראל. עם עלותו ארצה היה לאחת הדמויות הבולטות בארץ ישראל וסייע ביד אחיו לקומם מחדש את חסידות בעלזא. בשנת תש"ו, לאחר שהתבשר כי אשתו וילדיו נרצחו בשואה, נישא בשנית ונפטר כעבור זמן קצר בגיל צעיר. בנו היחיד מנישואין אלה הוא האדמו"ר מבעלזא שליט"א.
דף, 25 ס"מ. מצב טוב, סימני קיפול.

מכתב בחתימת האדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבוהוש, אל הרב דוד משה רוזן רב ראשי למדינת רומניה. תל אביב, תשכ"ה 1965.
המכתב בעניני גאולת ספרי תורה וחפצי הקודש מירושת אדמו"רי רוזין וקבלת רשיון להעלותם מרומניה לארץ ישראל.
האדמו"ר מבוהוש-שפיקוב, רבי יצחק פרידמן (תרס"ג-תשנ"ב), בן האדמו"ר רבי שלום יוסף משפיקוב וחתן דודו האדמו"ר רבי מנחם מנדל מבוהוש. משנת תר"ץ כיהן כאדמו"ר מבוהוש והיה מהדמויות הנערצות ביותר בקרב יהדות רומניה. לאחר השואה עלה בשנת תשי"א והקים את בית מדרשו בתל אביב ובבני ברק.
נייר מסמכים רשמי, 27.5 ס"מ. כתוב במכונת כתיבה, בחתימת יד קדשו ושורה נוספת בכתב-ידו. מצב טוב-בינוני, נקבי תיוק וכתם רטיבות.