ספר שאלות ותשובות, השייכות לטור אבן העזר, מאת רבי חיים שבתי [מהרח"ש]. שאלוניקי, תי"א [1651].
העותק האישי של רבינו האור החיים הקדוש, שניתן לו כ"משלוח מנות" מהחכם רבי שמעיה מאימראן, כפי שעולה מהקדשה משנת תפ"ח (1728) בכתב ידו של רבי שמעיה מאימראן שמופיעה בדף שאחרי השער:
"הועל קדם חד מן קדמיה ה"ה החכם השלם הותיק גזע ישישים בנן של קדושים אוהב טהור לב ביום פורים משנת פת"ח אהל מועד לפ"ק לקיומי ביה מצות שלוח מנות ה"ה ידידנו כמוה"ר חיים ן' עטר נר"ו לא יכבה, מאת נרצע לאהבתו שמעיה מאימראן ס"ט".
כותב ההקדשה הוא רבי שמעיה מאימראן מחכמי וקציני העיר מכנאס, חותנו של רבי חביב טולידאנו, מרבני מכנאס (רבו של הרב המשבי"ר. ראה חומר מצורף). למיטב ידיעתנו שהה רבינו ה"אור החיים" באותם שנים במכנאס. סבו, רבי חיים בן עטר הזקן, נפטר כבר בשנת תפ"א, ומכאן שההקדשה שלפנינו נכתבה לכבוד רבינו ה"אור החיים" ולא לכבוד סבו, ומן הסתם ניתנה לו ביום הפורים תפ"ח.
רבינו חיים בן עטר (תנ"ו-תק"ג), המכונה בפי כל "האור החיים הקדוש" על שם חיבורו המפורסם, מגדולי מאוריה של יהדות המערב וארץ ישראל. נולד בעיר סאלי שבמרוקו והתחנך על ברכי סבו רבי חיים בן עטר הזקן, שעל שמו נקרא. בנערותו נדד עם משפחתו מעיר הולדתו לעיר מכנאס. אז החל לזרוח אור תורתו בדרשותיו לרבים מדי בוקר וערב, ושמו נודע כאיש קדוש ובעל מופת. בשנת תצ"ב נדפסו באמשטרדם חידושיו על הש"ס, בספרו 'חפץ ה'. בשנת תצ"ח עזב את מרוקו ועבר דרך אלג'יר ואיטליה בדרכו לארץ ישראל. בהיותו באיטליה הדפיס את חיבורו המפורסם 'אור החיים' על התורה. בשנת תק"א עלה לארץ ישראל עם קבוצת תלמידים, התיישב תחילה בעכו ובפקיעין ולאחר זמן קצר עבר לירושלים והקים בה את ישיבתו. בין התלמידים שהסתופפו בצילו היה גם הגאון החיד"א שמזכירו בספריו פעמים רבות בהערצה רבה [ב'שם הגדולים' כתב: "ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו עוקר הרי הרים וקדושתו הפלא ופלא" וב'ככר לאדן' כותב עליו: "ואני ראיתי להרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה שהתענה ג' ימים קודם פורים רצופים לילה ויום...", וכהנה עוד רבות]. מסופר כי מלבד ישיבתו הידועה היתה לו גם ישיבה נסתרת ללימודי חכמת הסוד, וכי הבעש"ט סיפר על קיומה לגיסו רבי גרשון מקיטוב לפני עלייתו לארץ ישראל, ואמר לו שישתדל להימנות בין תלמידיה.
ספרו 'אור החיים' על התורה התקבל בכל תפוצות ישראל, גדולי החסידות אמרו כי דרגתו כדרגת ספר הזוהר שבכוחו לטהר את הנשמה. תלמידו החיד"א מביא את המנהג החסידי ללמוד בליל שבת בספרו הקדוש: "ושמענו כי עתה בפולניא הם מחשיבים אותו הרבה, ונדפס עוד שני פעמים, ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד מהר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".
גדולי החסידות הפליגו מאד בקדושתו של רבינו האור החיים הקדוש. הבעש"ט אמר עליו כי בכל לילה שומע תורה מפי הקב"ה וכי "היה מיורדי המרכבה וגלוי נשמות ומדריגת רוח הקודש אמיתי". ואמר עוד כי בשעה שעושה עליית נשמה בכל לילה רואה כי מכל הצדיקים רק רבי חיים בן עטר מקדימו בעלייתו למעלה וכמה שמשתדל ומזדרז אינו מצליח להקדימו. מסופר כי ניסיונו של הבעל שם טוב לעלות ארצה היה בעקבות רצונו לפגוש ברבי חיים בן עטר, שהיה "ניצוץ של משיח", ולהביא על ידי כך את הגאולה. סיפורי מופת רבים נכתבו עליו, על נפלאות וישועות שנושעו על ידו בחייו ובמותו.
[2], ריט דף (ללא דפי המפתחות רכ-רכב). מצב טוב-בינוני. 28 ס"מ. מצב טוב-בינוני.
פגעי עש ובלאי, מעט כתמים, 12 דף אחרונים קרועים בפינה השמאלית-עליונה, עם פגיעה בטקסט. מספר דפים חתוכים בשוליים על גבול הטקסט. כריכה בלויה.