סכין שחיטה, עם משחזת. [המאה ה-20].
הסכין נתונה בנרתיק עור תואם. המשחזת מודבקת ללוח עם ידית מעץ מגולף.
* מצורף אישור שחיטה לגב' ג'רמאנה סיניגליה, בתו של הרב קארלו, הבקיאה בהלכות שחיטה. האישור תקף רק כשיתעורר "צורך בלעדי דחוף לבשר" ובתנאי שאין במקום שוחט זכר. בחתימת הרב אליה שמואל הרטום. פירנצה, 1931. איטלקית (תרגום מצורף). מודפס במכונת כתיבה וחתום ביד.
אורך הסכין: 28 ס"מ.

נעל עור, עשויה ככל דיניה ודקדוקיה, לקיום מצוות חליצה. [אמצע המאה ה-20].
בדיני "מנעל חליצה" נאמרו דינים רבים בתלמוד ובפוסקים. [לסיכום דיני הנעל ראה: אנצי' תלמודית, כרך טו, עמ' תשכב-תשנב]. נציין לדוגמא מספר פרטים הלכתיים הניכרים בנעל שלפנינו: נעל שתפרה בפשתן אין חולצין בו ולדעת רוב הראשונים צריכים שגם כל תפירות הנעל ושרוכיה יהיו עשויים מעור [ולכן עושים לולאות עור הרכוסות על קרסים מעור]. המנעל צריך להיות מהודק לרגל ולא "מרופט" [כלומר, שיהא תפוס היטב על הרגל ולא נשלף בקלות] ולכן מוסיפים לו רצועות קשירה. המנעל עצמו צריך להיות מעור שחור ורצועות הקשירה מעור לבן. המנעל צריך להיות עשוי כצורת רגל ימין [כדי שלא יטעו לחלוץ רגל שמאל]. ועוד דינים רבים המבוארים בשלחן ערוך ובספרי הפוסקים.
צריך שיהא לבית-הדין "נעל חליצה" והוא אחד מ"כלי הדיינין" הנזכרים במסכת סנהדרין [דף ז' עמ' ב']. המנעל צריך שיהא שייך ליבם ובית הדין מקנים לו את המנעל ב"מתנה על מנת להחזיר". למעשה, נדיר למצוא "נעל חליצה", מכיון שמעטים המה בתי-הדין העוסקים בחליצות, שדיניהן רבים וסבוכים.
המסורת ההלכתית של עשיית "נעל חליצה", מספקת מקור היסטורי אותנטי, המשמר את מבנה הנעליים כפי שנעשו ונתפרו בתקופת המשנה ואף קודם לכן.
גודל מירבי 30 ס"מ. גובה כ-23 ס"מ. מצב טוב מאד.

מסכת ברונזה. [איטליה? המאה ה-20].
ברונזה יצוקה וחקוקה; מוזהבת בחלקה.
מסכה בסגנון "קומדיה דל'ארטה". מעל העיניים, נחקק הכיתוב "חוה ראשונה" ו"לילית". צורת המסכה מזכירה את צורתם של המלאכים סנוי סנסנוי וסמנגלף, המגנים על היולדת ועל תינוקהּ מפני לילית, כפי שהיא מופיעה בספר "רזיאל המלאך" ובאיורים שונים. כפי הנראה, שימשה מסכה זו כקמע לשמירה. חתימת האמן מטושטשת.
אורך: 18.5 ס"מ, גובה: 8.5 ס"מ.