כתב-יד נאה ומרשים, שני חיבורים מאת הגאון רבי שלמה מחעלמא בעל "מרכבת המשנה". עם מפות מאויירות.
בחלקו הראשון של כתב היד: "תשלום נעים זמירות מה שלא נדפס בשלחן עצי שטים". "נעים זמירות" הוא חיבור ארוך בצורת שיר-חידה על ל"ט אבות מלאכות, שכתב רבי שלמה מחעלמא, בתוספת ביאור מפורט על רמזי השיר. מילות השיר באותיות מרובעות, ותחתיהן הביאור בכתיבה אשכנזית רהוטה.
הדפסת החיבור החלה בברלין תקכ"ב בראש ספרו של רבי שלמה 'שלחן עצי שטים', אך מסיבות לא ברורות נפסקה באמצע [שם נכתב: "נטרפה השעה והדפסתי רק עד פה"]. לפנינו המשכו של החיבור [נדפס בשנת תש"מ].
בחלק השני של כתב היד: ספר חוג הארץ, חיבור לקסיקוני על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל, נחלות השבטים וגבולות הארץ. כתיבה אשכנזית רהוטה. בדפי החיבור משולבות שמונה מפות מרשימות, מאוירות ביד אמן, עם תיאור מפורט של ערי הארץ, הנחלות והגבולות. [נדפס תשמ"ח].
חותמות בעלים של רבי בנימין פוקס אב"ד גרוסווארדיין.
כתב יד זה ניצל באופן פלאי מהשואה. לפי המסופר, יהודי אלמוני שנלקח למחנה ההשמדה יחד עם עוד יהודים מעירו, שמר על כתב היד והעביר אותו זמן קצר לפני הירצחו ליהודי בשם אונגר שהיה אסיר באותו מחנה. אונגר שרד את המחנה והצליח לשמור על כתב-היד עד שחרורו [ראה חומר מצורף].
הגאון רבי שלמה מחעלמא - חֶלֶם (תע"ו-תקמ"א), מגאוני פולין הנודעים, עבר בשנת תקל"ט בתורכיה בדרכו לארץ ישראל. הוא התעכב זמן ארוך בקושטא ובאיזמיר ויצר קשר הדוק עם גדולי הרבנים במקום. מספר חודשים לאחר שהגיע לארץ ישראל נאלץ לעזבה, הגיע לשאלוניקי עם משפחתו, והחל להכין לדפוס את החלק השני של ספרו מרכבת המשנה ואת שאר חיבוריו, אך נספה במגפת דבר שפרצה בעיר.
כה דף; מד + [7] דף. מצב טוב, כתמים ובלאי. כריכה חדשה.

שרידי כתב-יד על קלף, פירוש המשניות להרמב"ם. כתיבה אשכנזית-איטלקית. [המאהה-15?].
מכיל קטעים מהלכות שקלים [פרק ראשון וחלק מפרק שני] ומהלכות מגילה [חלק מפרק ראשון ומפרק שני], ב-4 עמ' לא רציפים. בראש העמוד הראשון כותרת: "הלכות מגילה וחנוכה, הלכות שקלים", ואחריה מתחיל פרק ראשון מהלכות שקלים. לפנינו סדר שונה מהרגיל בכתבי היד ובדפוסים שבהם מופיעים הלכות מגילה וחנוכה רק לאחר הלכות קידוש החודש והלכות תעניות.
[4] עמ'. 30 ס"מ. מצב בינוני [חלק מהטקסט דהוי מאד], כתמים וקרעים גסים.

כתב-יד, דרשות. [ספרד? המאה ה -15?].
22 שרידי דפים [למעלה מחמישים עמודים] שהוצאו מ"גניזת כריכות".
קטעים מחיבור לא-ידוע שכלל כנראה דרשות מאחד מחכמי ספרד. בסגנון אופייני לחכמי ספרד בדור שלפני הגירוש, עם רעיונות פילוסופיים, משלים ותוכחות מוסר. בחלק מהדפים ביאורים נרחבים על עשרת הדברות. באחד העמודים נמצאת "חתימה" [של הדרשה או החיבור]: "ישימנו האל מהשומרים מצותיו ומהיראים ממנו...".
למעלה מ-50 עמודים, בדרגות פגיעה שונות בטקסט. 20 ס"מ. שיקום דפים מקצועי.
מוטיב הטבעת בסימני המים שבדפים מקביל לסימני מים בניירות שיוצרו באירופה במחצית השניה של המאה ה-15.

מחברת כתב-יד, דרשות "חלק הדרושים מכ"ק של הגאון ר' יאקעלי בויסקער - נמצאו בו דרושים יקרים במוסר השכל וקצת משלים". [בויסק, מהשנים תקצ"ז-תרי"א].
הגאון הקדוש רבי יעקב בענדיטמן (תק"ן-תרכ"א), התייתם מאביו בגיל רך וגדל בביתו של אבי-אביו המפורסם, רבי שמואל חסיד מראסיין תלמיד הגר"א. כיהן כדיין בשאוויל ומשנת תק"ץ בערך נתמנה לרבנות העיר בויסק (צפון-ליטא, לטביה). בפטירתו הותיר אחריו כתבים חידושים ושו"ת ודרושים. בשנת תרל"ד הדפיס נכדו בווילנא את ספרו "זכרון יעקב", בהסכמות הרבנים נכתב גם על הדפסת הדרושים אך למעשה מופיעים בו רק השו"ת והחידושים. (בהקדמת המו"ל הוא כותב שכתביו של המחבר נפוצו ונאבדו, והוא מדפיס רק מהנמצא תחת ידו). בהסכמות רבי יצחק אלחנן וגדולי דורו מתארים את רבי יעקב בתארים: "קדוש ה', הגאון הצדיק המפורסם", חתנו הגאון רבי אלכסנדר משה לפידות כותב עליו בהסכמה כי "ידוע צדקתו פרישותו ויגיעתו בתורה לשמה". בדרושים שלפנינו מופיעים גם רעיונות קבליים רבים, המתאימים לדברי המו"ל כי רבי יעקב עסק גם בחכמת הנסתר.
בכתה"י שלפנינו, מובאים סיפורים בשם הגר"א מווילנא: "ושמעתי משם אא"ז מ"ו החסיד נ"ע וחבירו החסיד מו"ה מרדכי, שכשרצו לנסוע מהגאון זצללה"ה רשכב"ה בווילנא, והיה סמוך לתפילת מנחה, ושאלו ממנו יען שבעל העגלה דוחק אותנו וממהר לנסוע, אם יסעו קודם תפילה בציבור, והשיב להם במתק לשונו: הוא דבר קטון רק נעשים מומר לדבר אחד..." (דף כא/2), סיפור זה מובא גם בדף נד בכתה"י בלשון אחר "כי אינו נעשה רק מומר לדבר זה להתפלל בלא מנין", ושם הוא גם מספר: "וידוע על הגאון החסיד רשכב"ה מוהר"א מווילנא שתמיד היה מהדר בדרך להתפלל במנין, ופעם אחד לא מצא מנין במלון ושלח עם פויהר [=איכר כפרי] להביא מנין במלון כדי שיתפלל בעשרה".
במקומות אחרים בכתה"י הוא מביא דברים ששמע מרבני ליטא ומזקנו הצדיק רבי שמואל חסיד מראסיין: "ושמעתי משם הגאון מוהרי"ח" (דף טו/1). "זה ראיתי בכת"י של הרב המנוח מ' העשיל מפלונגיאן". (דף לב/1). "ושמעתי מאא"ז מ"ו... כי תלמידי האר"י זצלה"ה עשו פעם גולם ע"י צירופי האותיות" (דף לג/1). "וכן שמעתי אמירה נעימה משם הרב המאה"ג מ' יעקב שהיה אב"ד בפומפיאן" (דף סה/2). "ושמעתי מפי הרב דזאגור ישן" (דף עב/1). בדף סט מוזכר הספדו על הגאון רבי צבי אב"ד סלנט ובדף עא הוא מזכיר את פטירת הגאון החסיד רבי דוד אב"ד מיר.
בדף יא/1 הוא מביא מימרא מענינת משמו של מוהר"י מוואלוז'ין אודות רוח ה"דיבוק" מנובהרדוק, שהיה אומר לרשע כי הוא אוהב אותו ולמי שהוא ירא שמים וצדיק היה אומר כי הוא שונא אותו. והיה פלא לפעמים כשהיה צועק על אדם שהוא אוהב אותו, והיה מתהפך תוך רגע וצועק כי הוא שונא אותו, "יען שהיה ידוע כי האדם אשר צעק עליו שאוהבו הוא ידוע שמסתמא אינו ירא שמים, והיה האיש ההוא מתבייש מאד והלבינו פניו... וע"י זה עשה תשובה בלבו...". בדפים כג/2-כד/2 הוא מביא משל נחמד ששמע "מהרב כמ"ו מרדכי אוריה משם הרב הגאון המנוח מהר"י אב"ד דוואלאזין זצללה"ה".
[1], א-לה, לז-עו דף. כ-150 עמודים כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, בלאי וכריכה רופפת וקרועה.
מחברת כתב-יד, דרשות "חלק הדרושים מכ"ק של הגאון ר' יאקעלי בויסקער - נמצאו בו דרושים יקרים במוסר השכל וקצת משלים". [בויסק, מהשנים תקצ"ז-תרי"א].
הגאון הקדוש רבי יעקב בענדיטמן (תק"ן-תרכ"א), התייתם מאביו בגיל רך וגדל בביתו של אבי-אביו המפורסם, רבי שמואל חסיד מראסיין תלמיד הגר"א. כיהן כדיין בשאוויל ומשנת תק"ץ בערך נתמנה לרבנות העיר בויסק (צפון-ליטא, לטביה). בפטירתו הותיר אחריו כתבים חידושים ושו"ת ודרושים. בשנת תרל"ד הדפיס נכדו בווילנא את ספרו "זכרון יעקב", בהסכמות הרבנים נכתב גם על הדפסת הדרושים אך למעשה מופיעים בו רק השו"ת והחידושים. (בהקדמת המו"ל הוא כותב שכתביו של המחבר נפוצו ונאבדו, והוא מדפיס רק מהנמצא תחת ידו). בהסכמות רבי יצחק אלחנן וגדולי דורו מתארים את רבי יעקב בתארים: "קדוש ה', הגאון הצדיק המפורסם", חתנו הגאון רבי אלכסנדר משה לפידות כותב עליו בהסכמה כי "ידוע צדקתו פרישותו ויגיעתו בתורה לשמה". בדרושים שלפנינו מופיעים גם רעיונות קבליים רבים, המתאימים לדברי המו"ל כי רבי יעקב עסק גם בחכמת הנסתר.
בכתה"י שלפנינו, מובאים סיפורים בשם הגר"א מווילנא: "ושמעתי משם אא"ז מ"ו החסיד נ"ע וחבירו החסיד מו"ה מרדכי, שכשרצו לנסוע מהגאון זצללה"ה רשכב"ה בווילנא, והיה סמוך לתפילת מנחה, ושאלו ממנו יען שבעל העגלה דוחק אותנו וממהר לנסוע, אם יסעו קודם תפילה בציבור, והשיב להם במתק לשונו: הוא דבר קטון רק נעשים מומר לדבר אחד..." (דף כא/2), סיפור זה מובא גם בדף נד בכתה"י בלשון אחר "כי אינו נעשה רק מומר לדבר זה להתפלל בלא מנין", ושם הוא גם מספר: "וידוע על הגאון החסיד רשכב"ה מוהר"א מווילנא שתמיד היה מהדר בדרך להתפלל במנין, ופעם אחד לא מצא מנין במלון ושלח עם פויהר [=איכר כפרי] להביא מנין במלון כדי שיתפלל בעשרה".
במקומות אחרים בכתה"י הוא מביא דברים ששמע מרבני ליטא ומזקנו הצדיק רבי שמואל חסיד מראסיין: "ושמעתי משם הגאון מוהרי"ח" (דף טו/1). "זה ראיתי בכת"י של הרב המנוח מ' העשיל מפלונגיאן". (דף לב/1). "ושמעתי מאא"ז מ"ו... כי תלמידי האר"י זצלה"ה עשו פעם גולם ע"י צירופי האותיות" (דף לג/1). "וכן שמעתי אמירה נעימה משם הרב המאה"ג מ' יעקב שהיה אב"ד בפומפיאן" (דף סה/2). "ושמעתי מפי הרב דזאגור ישן" (דף עב/1). בדף סט מוזכר הספדו על הגאון רבי צבי אב"ד סלנט ובדף עא הוא מזכיר את פטירת הגאון החסיד רבי דוד אב"ד מיר.
בדף יא/1 הוא מביא מימרא מענינת משמו של מוהר"י מוואלוז'ין אודות רוח ה"דיבוק" מנובהרדוק, שהיה אומר לרשע כי הוא אוהב אותו ולמי שהוא ירא שמים וצדיק היה אומר כי הוא שונא אותו. והיה פלא לפעמים כשהיה צועק על אדם שהוא אוהב אותו, והיה מתהפך תוך רגע וצועק כי הוא שונא אותו, "יען שהיה ידוע כי האדם אשר צעק עליו שאוהבו הוא ידוע שמסתמא אינו ירא שמים, והיה האיש ההוא מתבייש מאד והלבינו פניו... וע"י זה עשה תשובה בלבו...". בדפים כג/2-כד/2 הוא מביא משל נחמד ששמע "מהרב כמ"ו מרדכי אוריה משם הרב הגאון המנוח מהר"י אב"ד דוואלאזין זצללה"ה".
[1], א-לה, לז-עו דף. כ-150 עמודים כתובים. 22.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני, בלאי וכריכה רופפת וקרועה.

כתב יד, "הספד מהרב הגאון הגדול מופת דורינו גאון עוזינו תפארת ראשינו נ"י... כש"ת מ"ו מוהר"ר יחזקאל לאנדו אב"ד ור"מ בק"ק פראג, על הרב המאה"ג ה"ה אמ"ו הרב הגאון מוהר"ר מאיר פישלס זצ"ל ראב"ד דקהלתנו יצ"ו, בשעת קבורתו ח"י כסלו תק"ל". פראג, כסלו תק"ל 1769.
הגאון רבי מאיר ב"ר פישל מבומסלא, תלמידו ומקורבו של רבי יהונתן אייבשיץ, כיהן כארבעים שנה כראש ישיבה בפראג ורוב חכמי פראג היו מתלמידיו. כיהן גם כראב"ד בעיר. נפטר בשב"ק י"ז בכסלו תק"ל, ונקבר למחרתו ביום ראשון י"ח כסלו.
רבה של העיר, הגאון הנודע רבי יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" (תע"ד-תקנ"ג), הספידו בעת ההלוויה ואמר בתוך הדברים גילוי שְמֵימִי ונורא בענין הספדו, שהתגלה לו בחלום הלילה, שבועיים קודם, וכה אמר: אע"פ ש"אין בי כח להספידו כראוי וטובה השתיקה, אבל מן השמים התרו בי להספידו ולולא זאת לא הייתי יודע מה אדבר ומה אומר עליו. אבל הודיעו לי בחלום מן השמים אֹמר אשר אומר בהספידו... ואספר לכם מעשה נורא אשר בא אלי בחלום הלילה זה חמשה עשר יום בליל ש"ק ג' כסלו ואני כי ישן על מטתי ואמרו לי בחלומי פסוק... הנני מסיר כל משען לחם. ונבהלתי מאוד בחלומי אבל עם כל זה לא ה[תעוררתי], אבל הייתי משתומם על המראה מה הוא ומה החידה אנכי לא ידעתי פירושו, ושאלתי מה הוא משען לחם... וכי לא ידעת מה הוא פרושו של משען לחם ולחם הוא לחמה של תורה ואמרו לי הפסוק ושלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ד'... ודע כי ר' מאיר פישלש ימות, ובשעה שתספידו תאמר עליו המקרא הזה. ויתר הדברים אשר ראיתי אח"כ בחלומי אני ח"ו לא אגלה כי אם שימו לב לכל הדברים אשר אדבר...".
לחיזוק אמיתת סיפור החלום, מוסיף ה"נודע ביהודה" לספר: "... ויעידו כל בני ביתי כי התעניתי בשבת ההוא וביום א' דאחריו...".
הספד נורא זה, נדפס בספר מדרש יהונתן (בילגורייא תרצ"ג) עפ"י כת"י מסמינר ברסלוי. ופעם שניה נדפס בשינויים עפ"י כת"י בוקסבוים ב"מוריה" (גליון סב-סד, אב תשל"ה) ובחידושי רבי מאיר פישלס (ירושלים תשס"ג). לפנינו נמצא ההספד בכת"י עתיק נוסף [הנראה מוקדם להעתקות שמהם נדפס בעבר] ובו שינויים רבים מהנדפס שם.
4 עמ', 36.5 ס"מ. מצב בינוני, בלאי וקרעים, כתמים קשים המסתירים מעט מן הטקסט.