מכתב בכת"י וחתימת רבי עזריאל הילדסהיימר לרבי אליהו מנחם גויטיין. [אייזנשטאט], תרכ"ז [1867].
מכתב היסטורי מעניין, ממנו משתקפות עמדותיו הנחרצות של רבי עזריאל הילדסהיימר בעניין הדרך הנכונה להתמודדות עם אתגרי דור ההשכלה והרפורמה, והביקורת שנמתחה על דרכו ועל ישיבתו באייזנשטאט מתוך המחנה החרדי.
"...בעת הזאת כמעט כל א'[חד] וא'[חד] מקיים מצוה אחת במלואה 'גם אויל מחריש חכם יחשב', מחשבין זה לחכמה שאין למעלה ממנה ואינם רואים מה נעשה בכל מלכות עסטרייך ע"י החכמה הגדולה הלזו – שלא לעשות מאומה ולהחריש – החכמה הזו היא היא שהשפילה כל המלכות... ואנו לא נקח מוסר - רק שותים בתוך חסידות גדול קנה הטאבאק וישנים שנת ישרים... בעת הזאת העצלות נקראת חכמה – ובעזה"י אני לא אתפוס בדרך זה אף אם עוד אלף כלבים ינבחו... איך יענו לבנינו ולדור האחרון אם ישאלו מה עשינו בש"ס ופוסקים ואיך זייפנו הדינים ונהיינו רפארמער...וכמה זקנים וישישים אשר שמשו גדולי הדור בעת אשר עוד משל הש"ע הש"ס והפוסקים... הסכימו... לדברי והיה אתי בכתובים...".
במכתב מוזכרים בין היתר "הגאב"ד דק"ק פ"ב" [בעל ה"כתב סופר"], "האיש אלקי מהו' זעליעג פישער" [מבאבעטן],וכן "חכמת וערמת עקיבא יוסף" [רבי עקיבא יוסף שלזינגר, מגדולי מתנגדיו של רבי עזריאל]. בקטע האחרון של המכתב, משא ומתן בדברי תורה.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר (תק"ף-תרנ"ט) מגדולי דורו. תלמידם של בעל "ערוך לנר" ושל רבי יצחק ברנייס מהמבורג. בשנים תרי"א-תרכ"ט כיהן כרב באייזנשטאט והקים בה ישיבה ראשונה מסוגה, בה שולבו לימודי חול בשיטת "תורה עם דרך ארץ". מהלך זה ספג התנגדות וביקורת הן מצד הרפורמים והן מחוגים מסויימים בציבור החרדי, אך גדולי הונגריה וגרמניה הכירו בגדולתו וסמכו את ידיהם על ישיבתו. בשנת תרכ"ט נתמנה לאב"ד ברלין, שם הקים את בית המדרש לרבנים. עמד בראש היהדות האורתודוקסית בגרמניה. רוב כתביו נשרפו בשריפה שפרצה בביתו, ומשארית הפליטה נדפסו כמה כרכים של שו"ת וחידושים (תל-אביב וירושלים תשכ"ט-תש"ס), אך המכתב שלפנינו אינו מופיע שם.
מקבל המכתב, הגאון רבי אליהו מנחם גויטיין (תקצ"ח-תרס"ב), בן רבי צבי הירש גויטיין ונכדו של רבי ברוך בענדיט גויטיין בעל "כסף נבחר". תלמיד הכתב סופר. כאביו וסבו כיהן ברבנות העדיעס. היה ידידו של רבי עזריאל הילדסהיימר ועמד עמו בקשר מכתבים הדוק.
דף, 29 ס"מ. מצב טוב. חריכת נייר במספר מקומות מחריפות הדיו.