שני מכתבים - האחד, מהאדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן, והשני, מהאדמו"ר רבי אברהם דוד הגאון מבוטשאטש. [שלהי שנות הת"ק].
שני המכתבים נשלחו ליהודי אשר ניהל את נכסיו של יהודי אחר שלא בנאמנות וביושר, וכאשר נקרא לדין-תורה אצל הגאון מבוטשאטש סירב להתייצב בבית הדין [ראה חומר מצורף על פרטי המקרה]. בעקבות כך שלח לו הגאון מבוטשאטש מכתב אזהרה: "הנני מזרז ומזהיר לר' מרדכי ב"ר אייזיק... שלא יעשה שום עיכוב או השמטה מלבוא עד עמק השוה עם ר' גבריאל משם ע"פ בד"צ כד"ת...".
בעקבות בקשת הגאון מבוטשאטש, הוסיף האדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן מכתב בכתב ידו הקדושה וחתימתו: "מי אנכי השפל למלאות דברי הגאון מע"ל, רק באתי להמליץ... שיהי' משלם טובה תחת טובה ולא להיפך חלילה, כי השי"ת רואה במעשי בני אדם וד"ל [=ודי למבין]. כ"ד [=כה דברי] המזהיר ומבקש [/ומביט?], הק' מאיר בהמנוח זלה"ה".
מסופר, כי בעקבות קפידתם של שני צדיקי עולם אלו, איבד מקבל המכתב את כל רכושו ונותר עני עד סוף ימיו, ועל מצבתו חקקו "...עני ואביון מקפידתו של רבי מאיר".
האדמו"ר הקדוש רבי מאיר מפרמישלאן (תקמ"ג-תר"י, אוצר הרבנים 12948; אנצ' לחסידות, ג', מט-נא), מגדולי מאוריה של החסידות. בן רבי אהרן ליב מפרמישלאן ונכד "רבי מאיר הגדול" מפרמישלאן תלמיד הבעש"ט. על פזרנותו לצדקה מסופר נפלאות, ידוע כי נהג לפזר את כל רכושו לצדקה מבלי להשאיר לעצמו מאומה, וכי לא היה עולה על יצועו בטרם חילק את כל כספי הצדקה שהיו בביתו. רבו המובהק היה רבי מרדכי מקרמניץ, אולם נהג להסתופף גם בצילו של ה"חוזה מלובלין". התפרסם במיוחד בצדקותו וברוח קדשו הצופה למרחוק. [על הקשר המיוחד שהיה לו עם הגאון מבוטשאטש ראה חומר מצורף].
האדמו"ר רבי אברהם דוד ואהרמן "הגאון מבוטשאשט" (תקל"א-תר"א, אנצ' לחסידות, א', עמ' סח-עב), מגדולי דורו בתורה ובחסידות. לאחר נישואיו התקרב לחסידות והתקשר עם גדולי האדמו"רים בדורו, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי משה ליב מסאסוב, רבי חיים מטשרנוביץ ורבי צבי הירש מנדבורנה. בהיותו כבן עשרים נתמנה לאב"ד בעיר יאזלוביץ, האדמו"ר רבי מאיר מפרמישלאן שעבר אז בעיר חש בקדושה השוררת במקום ואמר כי היא בזכותו. משנת תקע"ד נתמנה לאב"ד בוטשאטש על מקום חותנו ורבו רבי צבי הירש קרא אב"ד בוטשאטש בעל "נטע שעשועים". נודע כגאון מופלג וצדיק. חיבר ספרים רבים, ביניהם "דעת קדושים", "אשל אברהם" [נדפס במהדורות השו"ע], "ברכת דוד" ועוד.
על כוחו הגדול של הצדיק מפרמישלאן נתפרסמו סיפורי מופת רבים. גם כתבי-ידו וחפציו נודעים בסגולתם הרבה. מסופר כי נכדו האדמו"ר רבי יעקב משאץ שרד את מאורעות השואה, למרות שעמד מול פני המוות כמה פעמים, הוא תלה את הצלתו הפלאית בזכות שנשא על גופו את קופסת הבשמים של הצדיק מפרמישלאן. מסופר עוד כי אחד מחסידי הצדיק מפרמישלאן בא להיפרד ממנו קודם נסיעתו לארץ ישראל. הצדיק נתן לו אחד מחפציו, וציוה עליו כי אם תפרוץ סערה בלב ים, יקח חפץ זה וישליכו לים ויאמר: "חפץ זה משל מאיר בן יענטא הוא" ומיד ישקוט הים מזעפו, וכך היה [ראה חומר מצורף]. גם המכתב שלפנינו הוחזק במשך השנים אצל בעליו כסגולה לשמירה והצלחה.
גדולי החסידות הפליגו בדבר כוחם של חפצי הצדיקים לפעול ישועות גדולות ונצורות, ומפורסם בשם הבעש"ט הקדוש שאמר כי חפציו של אדם שייכים לשורש נשמתו ולכן חפץ של צדיק מסוגל ליראת שמים ולחכמה, כמו שכתוב בירושלמי "מקלו של רבי מאיר היה בידו והיה מלמדו".
מכתב רבי מאיר מפרמישלן: 9.5X11 ס"מ. מכתב ה"דעת קדושים": 11X10 ס"מ. מצב טוב-בינוני, כתמים וסימני קיפול. נתונים בתוך כריכת עור מפוארת.