מנורת-שבת מברונזה. הודו (קוצ'ין?), 1900 בקירוב.
מנורת-שבת בעלת צורה מעגלית, עם שבעה חללים לתליית כוסיות-שמן עשויות זכוכית. נתלית בעזרת ארבעה מוטות עם לולאות בקצותיהם, המתחברים לקרסים בבסיס המנורה. הכוסות עשויות זכוכית בעלת גון צהוב. הכוס האמצעית גדולה מיתר הכוסות.
"עד לפני פחות ממאה שנים, יהודי קוצ'ין שימרו את המנהג של ציון כניסת השבת על-ידי הדלקת מנורת אבן בכניסה לבתיהם. שמש בית-הכנסת היה עובר מבית לבית ומדליק את המנורות בעזרת לפיד, שהובער מאש "נר התמיד", אשר היה תלוי לפני הארון. במקביל, הנשים הדליקו את מנורת השבת. המנורה... היתה תלויה מן התקרה והכילה שבע כוסות-שמן מסודרות בטבעת מתכת".
(The Jews if India – a story of three communities, Orpa Slapak (ed.), The Israel Museum, Jerusalem, 1995, page 91.). ראה חומר מצורף.
גובה: 136 ס"מ (כולל הכוסות). מצב טוב מאד. הכוסות אינן מקוריות.

אגרטל פליז דקורטיבי תוצרת אלפרד זלצמן. ירושלים, שנות ה-30(?).
בסיס רחב וכבד, צווארו הולך וצר כלפי פתחו, ושב ומתרחב. עיטורים חרוטים בדוגמאות גיאומטריות ועיטורי-צמחים.
חתום בתחתית: "Alfred Salzmann Jerusalem", "Made in Jerusalem Palestine", "S 577".
אלפרד זלצמן, יהודי יליד אוסטריה, מורה בבית הספר לאמנות "בצלאל" ובעל סדנה בשכונת בקעה (מראשוני הבונים היהודיים בשכונה, בשנות ה-20).
גובה: 18 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים.

חנוכיה תוצרת "קליין קום" (טרום פל-בל). תל-אביב, שנות ה-30.
בגבה קשת עליה מובלט הכיתוב "הנרות הללו קדש הם". בבסיסה 8 קנים בצורת מנורות-שמן ובמרכזה מקום להנחת השמש.
חתומה בתחתית: "קליין קום -אמנות- תל-אביב" ו-"Made in Eretz Israel".
חנוכיות דומות יוצרו מאוחר יותר בידי חברת "פל-בל", שנוסדה בידי מוריס אשקלון וגיסו, אברהם קום.
גובה: 14 ס"מ, רוחב: 21.5 ס"מ. מצב טוב.

1. "לשנה הבאה בירושלים – לכבוד חג המצות", דפוס א. ל. מונזון, ירושלים. קידוש ליום טוב, עיטורי צמחים ובע"ח. ציורים מירושלים, חברון טבריה וצפת.
2. "לכבוד שבת ויום טוב", דפוס הרא"מ לונץ, ירושלים. הר הבית, קברי צדיקים. ציור יריחו ושכם. עיטורי אריות ובע"ח.
3. "לכבוד שבת ויום טוב", הוצאת בית ממכר ספרים מנדל פרידמן ושותפיו, ירושלים. קידוש וברכות לשבת; ציור גדול של הכותל המערבי; בפינות - קבר רחל, ירושלים וצפת.
גודל ממוצע 47X53 ס"מ. מצב טוב. קצוות הבד פרומים.