פרשיות תפילין, [רוסיה פולין, המאה ה-19/20].
פרשיות תפילין של יד ותפילין של ראש, בפורמט גדול. בכתב האר"י – כמנהג החסידות.
פרשיות תפילין של יד נכתבו בשבע שורות, ופרשיות התפילין של ראש נכתבו בארבע שורות, באותיות גדולות יותר.

5 פרשיות קלף. גובה הקלף: 5-5.2 ס"מ בקירוב. פרשיות תפילין של יד עשויות משתי יריעות המחוברות (כפי ההלכה) בהדבקה ובתפירת גידין. מצב טוב. כתמים וקמטים.

הפרשיות נבדקו ונמצאו כשרות. מצורף אישור על כך.

מגילת אסתר מיניאטורית בנרתיק כסף תוצרת "בצלאל" (אינו חתום). [ירושלים, 1910-1920 בקירוב].
מגילת אסתר "המלך" (כל העמודות מתחילות בתיבת "המלך"), כתובה על גבי ארבע יריעות קלף, 30 עמודות טקסט, 14 שורות בכל עמודה. גלולה בתוך נרתיק איכותי עשוי כסף-פיליגרן, מעוטר בדגמים צמחיים, ובראשו עיטור דמוי כתר המחפה על כיפה זהובה.
אף על פי שהנרתיק שלפנינו אינו חתום, הוא זהה בטכניקה ובאיכות לנרתיקים דומים אשר יוצרו ב"בצלאל" בעשורים הראשונים של המאה ה-20.

גובה הנרתיק: 16 ס"מ בקירוב, גובה הקלף: 5.5 ס"מ. מצב כללי טוב. כיפופים ופגמים קלים. ייתכן כי פס הכסף התפור לתחילת המגילה (הסוגר) אינו מקורי; על-פי רוב, החותמת "בצלאל" מופיעה במיקום זה, וייתכן כי זו הסיבה להיעדרה. בלאי ופגמים קלים בקלף.

להשוואה, ראו: "בצלאל" של שץ, רשימה קטלוגית של החפצים בתערוכה, ירושלים, 1982, פריטים 717-721.

ספר ויקהל משה, ענייני "קבלה אמיתיות מחכמות האר"י זצלה"ה" ומאמרי זוהר, מאת רבי משה בן מנחם (גראף) מפראג. דעסוי, דפוס משה דעסא ב"ר שמחה בונם, [תנ"ט 1698]. מהדורה ראשונה, עם הסכמות גדולי הדור רבי דוד אופנהיים ורבי שמשון וורטהיימר מווינה ועוד. איורים קבליים. בסוף מאמר "אדם דאצילות", נדפס לוח מאויר של אילן "הזקן הקודש" עם "י"ג תיקוני דיקנא... דמהימנותא".
בדף השער ובדפים נוספים רישומי בעלות, מחוקים בחלקם: "יום ו' עש"ק... תקיו"ד [=תק"י] לפ"ק... קניתי מהוני לכבוד צורי וקוני הק' יהודא ליב א"ה[?] מהעלישויא, פה פסקוף[?]" [בדף ה/1 מופיע רישום בעלות ארוך ממנו; "נאו' הקטן יהודא בן כמהר"ר אהרן יצ"ו...."; "קניתי מהוני לכבוד קוני הק' שמואל... "; "נאם הק' ישראל בן מהור"ר זעליג מוכיח..."; "הק' שלמה דייטש[?] מס"ה" [מסרהדלי?]; ועוד.
בדף לג, רישום בעלות משנת תקט"ו של "הק' יהודא ליב במו"ה הילל".
בדף השער מופיעה גם חותמת בעלות של הגאון רבי "שאול בראך מנייטרא אב"ד דקהל יראים קאשוי יע"א".

הגאון רבי שאול בראך אב"ד קאשוי (תרכ"ה-ת"ש), מתלמידי ה"חתן סופר" ומגדולי רבני דורו. כיהן ברבנות מַגֶנדוֹרף משנת תרנ"ב, בין השנים תר"ע-תרפ"ג כיהן ברבנות קראלי, עד שעבר לרבנות קאשוי (ועל מקומו עלה האדמו"ר רבי יואל מסאטמר). בכל שנות רבנותו עמד בראשות-ישיבה גדולה ורבים מרבני הונגריה היו מתלמידיו. חיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה. לתולדותיו יצא הספר "שאול בחיר ה'".

[4], ה-יד; נח דף (מספור דפים משובש בדפים ל-לב). 19 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים, בלאי וקרעים, בהם קרעים חסרים בשוליים. מעט סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. כריכת עור עתיקה ובלויה, ללא שדרה.

ספר פרדס רימונים, מאת רבי משה קורדבירו – הרמ"ק, עם איורים קבליים רבים. קוריץ, דפוס ר' צבי הירש ב"ר ארי' ליב וחתנו ר' שמואל ב"ר ישכר בער סג"ל, [תק"מ 1780]. מהדורה שניה.
חתימת בעלים בשולי השער: "פינחס". בדף השני ובדפים נוספים, רישומי בעלות וחותמות של בית המדרש הגדול בקוריסטשוב.

[4], קפו דף. 37 ס"מ. שוליים רחבים במיוחד (כ-8.5 ס"מ ברוב הדפים). מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש. דף השער נראה כי נלקח מעותק אחר, ויש בו קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעות בטקסט (משוקמים במילוי נייר). חותמות. כריכת עור חדשה.

שני ספרים הכרוכים יחד – מהדורות ראשונות של ספרי גדולי החסידות, הרב ותלמידו: הרה"ק רבי שמלקא מניקלשבורג, ותלמידו הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב. שני הספרים נדפסו מכתבי יד שהיו גנוזים באוצרו של המגיד מקוז'ניץ, תלמידם המובהק של שני המחברים:

• ספר דברי שמואל, על התורה, מאת הגאון הקדוש רבי שמואל שמעלקא הורביץ אב"ד ניקלשבורג (תלמיד המגיד ממזריטש). למברג (לבוב), חסר שם מדפיס, [תרכ"ב 1862]. מהדורה ראשונה. שני שערים.
הספר "דברי שמואל" נדפס מכתבי-יד שהיו גנוזים באוצרו של תלמידו "המגיד מקוז'ניץ", והוצא לאור ע"י נכדו רבי משה הכהן [אונגאר], המוזכר בדף השער השני.

• ספר קדושת לוי, על פרקי אבות, מאת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, נדפס עפ"י כתב יד מגנזי תלמידו המגיד מקוז'ניץ. [לבוב, ללא שם מדפיס, תרכ"ב 1862]. מהדורה ראשונה. בסוף הספר נדפסה "כוונת המקוה מהבעל שם טוב זצלה"ה".

[3], ה-נח דף; [1], ב-ח דף. 25 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני עש. חותמות. רישומי בעלות בדף המגן האחורי. כריכה חדשה.
העותק שלפנינו כולל את דף השער הראשון (קדם־שער) של הספר "דברי שמואל", שנוסף רק לחלק מן הטפסים.

בעל ה"דברי שמואל" – הגאון הקדוש רבי שמואל שמעלקא הלוי הורביץ אב"ד ניקלשבורג (תפ"ו-תקל"ח), בנו של הגאון הקדוש רבי צבי הירש אב"ד טשורטקוב, ואחיו הגדול של הגאון הקדוש רבי פנחס הלוי בעל ה"הפלאה". שני האחים עסקו בצוותא שנים רבות בלימוד התורה ועבודת השם, והיו מגדולי תלמידיו של "המגיד ממזריטש". כבר מגיל צעיר נודע רבי שמעלקא בגאונותו ובקדושתו הרבה. כיהן כאב"ד ריטשוואל בפולין ואח"כ כאב"ד שיניווא. בכל מקומות רבנותו הקים ישיבה, והעמיד תלמידים חשובים, בהם שנודעו לימים מגדולי החסידות: הרה"ק רבי ישראל הופשטיין "המגיד מקוז'ניץ", הרה"ק רבי לוי יצחק אב"ד ברדיטשוב, הרה"ק רבי אברהם חיים מזלוטשוב בעל "אורח לחיים"; הגאון רבי מאיר קריסטינפאלר אב"ד בראד; הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב (שלמד אצלו 13 שנה) והרה"ק רבי יעקב יצחק "החוזה מלובלין" (שלמד אצלו כ-18 שנה). תלמידיו אלו התקרבו לחסידות בגלל השפעתו. בשנת תקל"ב עברו האחים לכהן ברבנות בארצות אחרות. רבי שמעלקא נתמנה לרבנות ניקלשבורג (מהקהילות המרכזיות של יהדות מורביה), ורבי פנחס עבר לגרמניה לכהן ברבנות פרנקפורט דמיין. בישיבה שפתח בניקלשבורג, הגיעו ללמוד אצלו ותיקי-תלמידיו מארץ פולין: רבי משה ליב מסאסוב ו"החוזה מלובלין". בין תלמידיו המובהקים בישיבת ניקלשבורג נמנו גם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב, הרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאליב, הגאון רבי שלמה בוכנער אב"ד קשאנוב (תלמיד רבי אלימלך מליז'נסק) והגאון רבי מרדכי בנעט (לימים אב"ד ניקלשבורג ומדינת מורביה).

תלמידו, בעל ה"קדושת לוי" – הגאון הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב (ת"ק-תק"ע, אנצ' לחסידות ג', עמ' יז-כג), מדמויות ההוד של תנועת החסידות, שנתפרסם בכינוי "סניגורן של ישראל". לפי האגדה החסידית, בשעת לידתו כיבד הבעש"ט את תלמידיו בשתיית "לחיים", באמרו כי באה לעולם נשמה גדולה שתפקידה יהיה ללמד זכות על עם ישראל. נולד לאביו הגאון רבי מאיר אב"ד הוסאקוב מגזע המהרש"א ונצר לשושלת עתיקה של ל"ו רבנים. בצעירותו שהה בעיר לברטוב, שם למד עם הגאון בעל ה"פרי מגדים", ובאותה עת הכיר את האדמו"ר רבי שמעלקא מניקלשבורג, שהשפיע עליו להפוך לחסיד ולנסוע אל המגיד הגדול ממזריטש. משנות צעירותו שימש ברבנות במספר קהילות (ריטשעוואהל, זעליחוב, פינסק), בכמה מהן נרדף בידי ה"מתנגדים" עקב השתייכותו לתנועת החסידות. משנת תקמ"ה החל לכהן כרבה של העיר ברדיטשוב, הקים בה מרכז חסידי חשוב והעמיד תלמידים רבים. ממנה נתפרסם כאחד ממנהיגי החסידות בדורו ובה פעל עד לפטירתו. מלבד צדקותו וגדלותו בתורה, נודע כסמל של אהבת ישראל וכמליץ יושר על הכלל, אפילו על הפושעים והרשעים שבישראל.

עשרות סיפורים ידועים על לימוד הזכות שלו בכל מצב ועל כל יהודי. אלה הפכו לנכסי צאן ברזל באגדה החסידית ובשל כך זכה לכינוי "סנגורן של ישראל". צדיקי דורו העריצוהו והרבו לדבר בשבחו. רבי שמעלקא מניקלשבורג היה קורא לו "תלמידי בנגלה ומורי ורבי בנסתר" והיה אומר שאפילו שיחות החולין שלו מלאות בסודות וייחודים.
חכמים וצדיקים העידו כי סגולת ספר "קדושת לוי" גדולה מאד ויש בכוחה להשפיע על הקורא בו התלהבות ודבקות באהבת ויראת ה', ועוד אמרו כי עצם החזקת הספר בבית גורמת להמתקת הדינים ומסוגלת לשמירה מן המזיקים. כך כתב האדמו"ר רבי אברהם יהושע העשיל – "הרב מאפטא" [בהסכמתו למהדורת ברדיטשוב תקע"ה]: "ובוודאי זכות הגאון בעל המחבר זלה"ה וקדושת ספריו הנ"ל יהיה למגן ומחסה בכל מקום אשר ימצאו...". דברים דומים כותב גם רבי אהרן מז'יטומיר בהסכמתו למהדורה הנ"ל, ורבני מונקאטש [בהסכמה למהדורת מונקאטש תרצ"ט] כותבים: "ידוע ומקובל מצדיקי דור ודור אשר ספר הקדוש קדושת לוי מסוגל בכל בית להמתקת הדינים...".