קמיע עתיק לשמירה על הבית, שנהגו לתת הצדיק רבי ישעיה שטיינר מקרעסטיר ("ר' ישעיה'לה קרעסטיר'ר"), האדמו"ר בעל "ישמח משה" ואדמו"רים נוספים. [אירופה, אמצע שנות הת"ר בקירוב].
כתיבת סת"ם על פיסת קלף: "ילשת באשר בוליב / והאפה הבמוג ולה".
בספר "מופת הדור" על הצדיק הנודע רבי ישעיה מקרעסטיר, מסופר שמרבית הקמיעות שנהג לתת היו בתבנית זו. שם מסופר על חנות של יהודי, שהרב מקרעסטיר שלח עבורה קמיעות כאלה וניצלה באורח פלא מהצתה של גוי מתחרה. ראו שם שני צילומים מקמיעות אלה.
בספר "אלף כתב" (מהגאון רבי יצחק ווייס מווערבוי, אות תקט"ו) מובא פענוח קמיע זה: בקמיע נרשמו שלושה פסוקי שמירה. בשורה הראשונה משולבים לסירוגין ראשי התיבות של הפסוק "יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהלים קכב, ז) והפסוק "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ" (תהלים צא, י), ובשורה השנייה ראשי תיבות הפסוק "וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח" (בראשית יט, א).

נוסח זה של קמיע נהג לתת האדמו"ר רבי משה טייטלבוים בעל "ישמח משה" לשמירה על הבית מפני גנבים ומזיקים. בקובץ "נחלת צבי" (טז, עמ' קכו-קכז) מובא צילום של קמיע דומה שכתב בעל "ישמח משה" ונתן אותו נכדו האדמו"ר בעל "ייטב לב" למשב"ק שלו – רבי מאיר שוורץ ז"ל. שם מסופר כי כאשר הגיע האדמו"ר בעל "דברי יואל" מסאטמר לארץ, הלך במיוחד לראות את הקמיע הזה והשתעשע בו. ידוע שקמיעות דומים ניתנו לאחר מכן גם על ידי אדמו"רי צאנז, בעלז, רוז'ין, סיגעט וליסקא. כמו כן, הגאון רבי הלל מקולומיא, בספרו "תשובות בית הלל החדש" (סימן לב), ממליץ לכתוב קמיע זה ו"להניחו על כל פתחי בית חדש לזמן מה, ורעה לא יאונה לא לו ולא לכל אנשי ביתו".

20X77 מ"מ. מודבק על גבי קרטון 40X98 מ"מ. מצב טוב. הדיו דהויה מעט וסדוקה (בשל יושנה).

מכתב בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש מבעלזא רבי אהרן רוקח. [בעלז, ראשית שנת תרפ"ח בקירוב].
מכתב בעניין ציבורי שנשלח לעיר וינה אל קרובו – האדמו"ר מטשורטקוב רבי ישראל פרידמן. רוב המכתב בכתיבת ידי סופר, ובשוליו הוסיף האדמו"ר דברי-סיום בעצם כתב ידו (כשתי שורות ומחצה בדיו שונה): "דברי ש"ב הכותב למען חיזוק דתוה"ק ודו"ש כק"ה [שאר בשרו הכותב למען דת התורה הקדושה ודורש שלום כבוד קדושתו הרמה] באהבה, הק' אהרן מבעלזא".
גוף המכתב עוסק בצורך להתארגנות הציבור החרדי לקראת הבחירות למועצות הקהילות בפולין, והאדמו"ר קורא לקיים אסיפת רבנים בנושא:

"בעזה"ש, בעלז.

רב ברכות וכט"ס לכ"ק ש"ב ה"ה [לכבוד קדושת שאר בשרי הלא הוא] הרב הצדיק המפורסים בשער בת רבים בנש"ק חו"פ [בנן של קדושים, חסידא ופרישא] שלשלת היוחסין עטרת ישראל כקש"ת מוה"ר ישראל שליט"א.
אחד"ש כק"ה [אחר דרישת כבוד קדושתו הרמה], מכתבו הגיעני, והנה אם בהענין של הבחירה להקהיל[ו]ת יש דורשין באיז'[ה] מקומ[ו]ת לשבח, אבל יש עוד ענינים בהדיקרעט [=בפקודה הממשלתית] אשר ממש נוגעים להירוס דתוה"ק ח"ו [להריסת דת תורה הקדושה, חס ושלום], כמו שאלות בחירת הרבנים, ועוד. לזאת מוכרחים אנחנו לעשות אסיפה מרבנים לטכס עצה בזה, ויש תקוה טובה שע"י ארגיניזאציע [=התארגנות ציבורית] מרבנים ביכולת לפעול לטובת אחב"י בכל ענינים. לזאת בקשתינו מכ"ק ש"ב שליט"א שימחול נא למען חיזוק דתוה"ק ולכתוב להרבנים אנ"ש שיחי', שיתאספו ביום המוגבל אתנו יחד, ולהיות עמנו באגודה אחת, ומחמת גודל הנחיצות מהדברים והנחוץ שיהי' המכתב קדשו במוקדם אפשרי והשי"ת יגמור בעדינו לטובה...".
מהמכתב שלפנינו, שנכתב בראשית ימי כהונתו של הרב הקדוש רבי אהרן רוקח כאדמו"ר מבעלזא (על מקום אביו הקדוש שנפטר בחודש חשוון תרפ"ז), ניכר מעמדו הרם של האדמו"ר מבעלז בהנהגה הכללית של היהדות החרדית בפולין. רבי אהרן פונה אל הרב הקדוש מטשורטקוב, שהיה מגדולי מנהיגי היהדות החרדית ונשיא "מועצת גדולי התורה", ומביע בפניו דעה ברורה וחדשה ביחס לחוק הבחירות למועצות של הקהילות היהודיות, מעורר את תשומת לבו לחששות שמעורר החוק החדש, וקורא לאסיפת רבנים להתארגנות ציבורית לבחירות אלו.
הרקע למכתב
ממשלת פולין שלאחר מלחמת העולם הראשונה, העניקה ליהודי ארצם אפשרות מחודשת להקמת קהילות רשמיות ומאורגנות (זכות שנלקחה מהם ע"י הצאר הרוסי בשנת תר"ד). ההוראה להקמת הקהילות יצאה מטעם הממשלה הפולנית בשנים תרפ"ז-תרפ"ח, ובערים השונות החלו בהכנות לקראת בחירות להנהלת הקהילות. במבט ראשון עורר הדבר שמחה ברחוב היהודי. אולם האדמו"ר מבעלז ראה בעיני-קדשו את החשש להריסת יסודות הרבנות ושמירת הדת, העלולה לצמוח מנתינת הכוח למפלגות השונות בהנהלת הקהילות.

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן רוקח מבעלז (תר"מ-תשי"ז), איש מופת נערץ, שנודע בהנהגתו בקודש, עד שכונה בפי העם "אהרן קְדוֹש השם". מגדולי האדמו"רים מנהיגי היהדות באירופה לפני השואה, וממקימי עולם החסידות בדור שלאחר השואה. בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב (המהרי"ד) מבעלז ונכדו של האדמו"ר רבי יהושע מבעלז. מילדותו נודע בקדושתו הרבה ועמלו בתורה ובחסידות, מתוך פרישות מופלגת ובמיעוט אכילה ושינה. נודע כאיש מופת הצופה ברוח הקודש, ומעודד בברכותיו את רבבות אלפי ישראל, אשר נהרו לביתו בבקשת ברכות, עצות וישועות.
בשנת תרפ"ז הוכתר כאדמו"ר לחסידות בעלז, ונעשה מנהיג לאלפי חסידים, ולאחד מגדולי המנהיגים של היהדות החרדית במזרח אירופה. בשנות השואה נרדף ע"י הנאצים בשל היותו אחד ממנהיגי היהדות העולמית. חסידיו העלימוהו והבריחוהו, כשהוא נס על נפשו ונמלט מגטו לגטו, עד שבנסי ניסים הוברח לבודפשט שבהונגריה, שם שהה תקופה קצרה. משדרשו הנאצים את הסגרתו, הוברח לארץ ישראל במסע נדודים מפרך, דרך רומניה, בולגריה, יון, טורקיה וסוריה. הגיע לארץ ישראל, אך בניו ונכדיו אשר נשארו בגיא ההריגה נרצחו ע"י הנאצים, הי"ד. במהלך בריחתו נתלווה אליו אחיו הצעיר הגאון הקדוש רבי מרדכי רוקח הרב מבילגוריי (אשר איבד אף הוא את כל בני משפחתו בשואה, הי"ד, ונותר ממנו לפליטה בנו האדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב שליט"א, אשר נולד לו מזיווגו השני בארץ ישראל). עם בואו לארץ ישראל קבע האדמו"ר רבי אהרן רוקח את מושבו בתל אביב, שם פעל לעודד את פליטי החרב, והקים יחד עם אחיו הרב מבילגוריי את מוסדות חסידות בעלז בארץ ישראל ובחו"ל – בתל אביב, ירושלים, בני ברק ומקומות אחרים.

מקבל המכתב, הרה"ק רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מטשורטקוב (תרי"ד – כסלו תרצ"ד). מגדולי התורה והחסידות המפורסמים, ומהמנהיגים הגדולים של הציבור החרדי בדור שלפני השואה. ממייסדי אגודת ישראל ונשיא "מועצת גדולי התורה". בן הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב וחתן הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא (בניו הקדושים של רבינו ישראל מרוז'ין). מהאדמו"רים החשובים לבית רוז'ין. במלחמת העולם הראשונה חרבה חצרו בטשורטקוב שבגליציה, והוא עבר להתגורר בווינה. גדולי תורה רבים היו בקהל אלפי חסידיו כדוגמת המהר"ם שפירא מלובלין (שבעצתו הקים את "ישיבת חכמי לובלין"), מהר"ם אריק והגרא"מ שטיינברג מבראדי.

דף, 22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים וסימני קיפול.

מכתב זה פורסם (עם צילומו) בקובץ "היכל הבעש"ט" (קובץ יא, תמוז תשס"ה, עמ' עז-עח), על פי המקור שלפנינו, שהיה בעבר בגנזי רבי מרדכי הארליג, משב"ק האדמו"ר מטשורטקוב.
מכתבים בחתימת יד-קדשו של רבי "אהרן מבעלזא" נדירים ביותר. המכתב שלפנינו מיוחד ביותר, שכן הוא מוסיף למעלה משתי שורות בעצם כתב-יד-קדשו, זאת מלבד תוכנו החשוב המתעד את מעורבותו ומעמדו הרם של האדמו"ר בהנהגת היהדות החרדית בפולין (על אסיפות הרבנים שיזם הרה"ק מבעלז בשנת תרפ"ח, ראו: אדמו"רי בעלז, חלק ד, עמ' רכה-רכו).

הזמנה מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, לחתונת בתו הרבנית חיה מושקא עם החתן רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש). ריגא, דפוס Splendid, [תרפ"ט 1928]. הזמנה מודפסת בדיו סגולה.

חתונת רבי מנחם מענדל שניאורסון, בנו בכורו של רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב, עם הרבנית חיה מושקא, בתו השנייה של אדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש, נערכה בחצר ישיבת "תומכי תמימים" בעיר ווארשא שבפולין, ביום י"ד כסלו תרפ"ט. לקראת החתונה חילק אב הכלה האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש ארבע-עשרה הזמנות שונות. ההזמנות נבדלו זו מזו בצורתן, בסגנונן ובתוכנן – בהתאם לסוג המוזמנים השונים ולמקום מגוריהם (הזמנה נוספת נדפסה על ידי אם הכלה הרבנית נחמה דינה, ונשלחה לידידותיה ומכריה הקרובים בלבד; הזמנה אחרת נשלחה על ידי הורי החתן, רבי לוי יצחק שניאורסון ואשתו הרבנית חנה, שנבצר מהם להגיע לוורשא לחתונת בנם, וחגגו את השמחה במקום מגוריהם יקטרינוסלב).
לפנינו הזמנה נדירה שנשלחה אל אנ"ש חסידי חב"ד, אשר מפני ריחוק המקום נבצר מהם לבוא ולהשתתף בשמחה, ועבורם הוסיף אדמו"ר הריי"ץ בנוסח הפסקה השלישית את הבקשה: "אשר גם מרחוק יואילו נא לשמוח אתנו יחדיו". בשולי ההזמנה נדפסה כתובת למשלוח טלגרמות של אדמו"ר הריי"ץ בווארשא.

[1] דף. 24 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים כהים. קרעים חסרים (חלקו העליון של הדף קרוע בצורה גסה, עם פגיעה קלה במילה בראש ההזמנה: בעזהי"ת).
נדיר. הזמנה זו לא הופיעה במכירות פומביות.

ספר תוספות בכורים, פירוש על התוספתא, מאת הגאון רבי מנחם נחום מטשאווס. שקלאוו, דפוס צבי הירש בן מאיר הלוי, יצחק בן שמואל זנוויל סג"ל ויצחק בן שמואל, [תקס"ט 1809]. מהדורה ראשונה.
העותק של הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסון (בהרה"ק רבי ברוך שלום בן אדמו"ר ה"צמח צדק"; זקנו של הרבי מליובאוויטש) – בדף השער חתימת-יד קדשו: "לוי יצחק בלא"א הרב מוהר"ר ברוך שלום שי"נ [=שיחיה נצח] שניאורסאהן". חתימתו זו של רבי לוי יצחק היא מתקופת צעירותו, קודם הסתלקות אביו הרה"ק רבי ברוך שלום בשנת תרכ"ט. ככל הידוע לנו, חתימת-ידו זו הינה היחידה ששרדה עד לימינו, ולא ידוע על אף חתימה נוספת שלו (בספריית חב"ד-ליובאוויטש ישנה חותמת-שעווה עם כתובת בעלות חלקית המיוחסת לו: "[לוי י]צחק בה"ר... ר' ברוך של' שניאור[סאהן]").
בדפי המגן רישומי בעלות נוספים: "שייך לה"ה המופלג החסיד י"א חו"ש מהולל ומפואר כמו"ה ברוך במהור"ר אלכסנדר זיסקינד מק"ק יאנאוויטש"; "לכבוד ה"ה הרבני המופלא הוותיק וחסיד חו"נ י"א באמת מוהר"ר חיים ארי' ליב נ"י". חותמת: "משה לויב – אילשאנסקע".

הרה"ק רבי לוי יצחק שניאורסון (תקצ"ד-תרל"ח), בנו בכורו של הרה"ק רבי ברוך שלום שניאורסון, בנו בכורו של האדמו"ר בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. כיהן בתחילה כרב ומו"ץ בעיירה פאדאבראנקע (פלך מוהילוב), ובסוף ימיו התקבל לרב בעיר בעשינקאוויטש (פלך ויטבסק). לאחר הסתלקות אדמו"ר ה"צמח צדק" (תרכ"ו) היה הרה"ק רבי ברוך שלום היחיד מבין בניו שלא קיבל על עצמו את ההנהגה אלא דבק והתקשר באחיו הצעיר רבי שמואל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. כאביו, גם רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע התקשר בדודו אדמו"ר המהר"ש, וכך גם בניו וצאצאיו. ברשימות בנו הרב"ש מובאים הנהגות שראה ודברים ששמע רבי לוי יצחק מסביו אדמו"ר ה"צמח צדק" ("רשימות הרב"ש", עמ' לג, ע). שם מסופר גם כיצד ישב פעם וניגן בסעודת שבת אצל דודו אדמו"ר המהר"ש בליובאוויטש: "...אאמו"ר זצללה"ה נ"ע, איך שהי' מנגן ומתפלל גדול בעילוי והפלאה, ושפעם אחת הי' בש"ק בסעודה אצל... אדמו"ר מהר"ש נ"ע זיע"א, וביקש ממנו לנגן בסעודה, ושורר את התפילה 'מלוך על העולם כולו'..." (שם, עמ' קכ).
רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע הותיר אחריו שלושה בנים: רבי אברהם, רבי מנחם מענדל מרעפקא ורבי ברוך שניאור זלמן (הרב"ש) – אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון אב"ד יקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק), אביו של הרבי מליובאוויטש. חיבוריו בתורה והלכה נותרו בכתובים בלבד. מכתב שו"ת ממנו בעניני טריפות נדפס בקובץ "יגדיל תורה" (חוברת ד'; ניו-יורק, תשל"ח, עמ' קפא ואילך).

יש לציין כי רבי לוי יצחק מפאדאבראנקע נפטר בצעירותו והמידע אודותיו חלקי ולא מדויק. בספר "נחלת אבות" לר' לוי אובצינסקי (חלק א', ע' לד) המידע הביוגרפי אודותיו שונה מעט: "הרב הגדול רבי לוי בהרב הצדיק ר' ברוך שלום באדמו"ר בעל הצ"צ – רב מובהק חסידא ופרישא בו"ק הי' רב ומ"ץ בוועליז ואחר זה עזב הרבנות. נפטר בשנת תרל"ב ערך בן ל"ח שנה".

[3], נב, נה-פ דף. 34 ס"מ. מצב בינוני. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש עם פגיעות בטקסט. הדבקות נייר לחיזוק בשולי כמה דפים. רישומים. חותמת. דפי בטנה מנותקים. כריכה ישנה, פגומה ובלויה; מנותקת חלקית וללא השדרה.