ספר הכנה דרבה, צוואת הגאון רבי משה בן עמרם גרינוואלד אב"ד חוסט (בעל "ערוגת הבושם"). סאטמר, דפוס מאיר ליב הירש, [תרצ"ה בקירוב 1935 בקירוב]. מהדורה שלישית.

העותק של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם. בראש דף השער חתימתו המלאה (בעפרון), מתקופת כהונתו בקלויזנבורג, טרם השואה: "ה' יקותיאל יהודה"ש [יהודה הלברשטאם] אבדקהי"ס [אב"ד דקהילת ספרדים]" (נדירים הם הספרים של האדמו"ר ששרדו מספרייתו בקלויזנבורג לפני השואה. רק מעטים מהם חזרו לספרייתו של האדמו"ר בעת שהתגורר ב"קרית צאנז").

האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ד-תשנ"ד), מגדולי האדמו"רים, איש קדוש, גאון וצדיק מפורסם, מרביץ תורה ורב-פעלים. ממקימי עולם התורה ועולם החסידות בחמישים השנים שלאחר השואה. בן רבי צבי הלברשטאם אב"ד רודניק (בן רבי ברוך מגורליץ בן ה"דברי חיים" מצאנז). בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" רבי חיים צבי טייטלבוים אב"ד סיגט. נסמך להוראה בידי הגאונים רבי מאיר אריק ורבי שמואל ענגיל, וכיהן ברבנות הקהילה החסידית בעיר קלויזנבורג [שנקראה "קהילת ספרדים"]. לאחר השואה, בה נספו אשתו וכל צאצאיו, נשא בזיווג שני את בתו של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא.
מצעירותו נודע כאיש קדוש מופלג ביראת שמים, גאון מופלג, בקי בכל הש"ס ודברי הפוסקים. בימי השואה שמר בכל מאודו את צלם האלוקים שלו, ובעודו עובד במחנות הצוררים, המשיך את עבודתו בקודש במסירות נפש על-אנושית עם כל דקדוקי ההלכה. לאחר השואה התנער מעפר והלהיב מחדש את שלהבת היהדות במחנות העקורים בגרמניה. הקים במחנות את מוסדות הרבנות, בתי כנסיות, מטבחים כשרים וחינוך תורני, והיה נוסע ממחנה למחנה לחזק את ענייני הדת ולעודד את הלבבות השבורים של "שארית הפליטה" ניצולי השואה. לאחר מכן נסע לארה"ב, ובשנת תש"כ עלה לארץ ישראל והתיישב בנתניה.

הקים את הקהילות הגדולות של חסידות צאנז בארה"ב, ירושלים ונתניה, ובהן ישיבות ומוסדות תורה וחסד. בקרית-צאנז בנתניה הוקם על ידו בית החולים "לניאדו", המתנהל עד היום על-פי הוראותיו. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" העולמי, לעריכת מבחנים חודשיים ללימוד הש"ס על-ידי אלפי לומדי-תורה בכל העולם.

[9], ג-מא עמ'. 20.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בלאי ומעט קרעים. כריכה חדשה.

תיארוך המהדורה עפ"י י' יוסף כהן (הדפוס העברי בטרנסילבניה, קרית-ספר, לה, תש"ך, עמ’ 105), הרושם מהדורה זו בין "חסרי שנת הדפוס", עם תאריך משוער: "תרצ"ה לערך".
על דף השער הודבק נייר מודפס, מאת רבי צבי גליק משעסבורג, חתן רבי יעקב יחזקיה גרינוואלד מחוסט, הכותב שהדפיס את המהדורה הזו ברשות בן המחבר "הרהגה"צ מפאפע שליט"א". מעבר לדף השער דף מודבק נוסף על הזכויות השמורות של הדפסת הספר ה"שייך רק ליורשי המחבר...".

ספר שני לוחות הברית (של"ה הקדוש), לרבינו ישעיה הלוי הורוויץ. אמשטרדם, תנ"ח [1698]. דפוס הבחור עמנואל בן יוסף עטיאש. שער מאוייר (ע"י אברהם בן יעקב הגר).

ספר "שני לוחות הברית" כולל בתוכו חידושי הלכה רבים, יסודות תורת הנסתר, דרוש ומוסר, והוא בלול מכל חלקי התורה. הספר התקבל בחרדת קודש בכל תפוצות ישראל, ודבריו מובאים בספרי גדולי הפוסקים והמקובלים. רבים מגדולי החסידות המפורסמים היו דבוקים בלימוד ספרי השל"ה בלב ונפש.
ידועים דבריו של רבי יואל סירקיש – הב"ח – בהסכמתו לסידור "שער השמים" על גודל קדושת המחבר וחיבוריו: "הגאון כמוהר"ר ישעיה הלוי זצ"ל... הניח אחריו ברכה בחבוריו הקדושים, וכאשר ראינו וקרינו בהם הרגשנו השפעת הקדושה מרום המעלות בכל אברינו, וזה האות שחיבוריו הם מחוברים לשם שמים לתקן הדורות הבאים אחריו...". בעל ה"תוספות יום טוב" כותב בהסכמתו על הסידור: "איש קדוש ונורא הוא... שבלי ספק נוצצה בו עוד רוח ממרום אשר הערו עליו מן השמים".

מהדורת השל"ה שנדפסה באמשטרדם בשנת נח"ת נתקדשה בקרב קהילות החסידים, שכן אותה שנה היתה שנת הולדתו של הבעל שם טוב, ומסורות חסידיות קשרו בין שני המאורעות. באגרות אדמו"ר הריי"צ שניאורסון מליובאוויטש (אגרת ב'תתנג) נכתב אודות ספר של"ה הקדוש שנדפס ב"שנת נח"ת בהידור. וסימנא מילתא כי התגלות הספר הקדוש גרם 'נחת' רוח למעלה, ובשנה ההיא נולד מאורן של כל ישראל מורנו הבעש"ט נ"ע. ומרגלא בפומי' קדישא של מורנו הבעש"ט שהוא נולד בשנה שנדפס של"ה הקדוש להאיר את העולם באור ה' דתורה ויראת שמים בעבודה שבלב". במקום אחר סיפר האדמו"ר הריי"צ מסורת מופלאה בשם רבי מנדלי מוויטבסק על מה שקרה בעת הדפסות המהדורה הראשונה והמהדורה השניה של הספר: "כשהדפיסו ספר של"ה הקדוש... וספר קדוש זה הלהיב והלהיט לבבות בני ישראל, ושלטה עין רעה, והיו אז ר"ל גזירות ת"ח ות"ט הידועות..." – "בשנה שבה נולד הבעש"ט הדפיסו בפעם השניה את השל"ה הקדוש בעיר אמשטרדם, וגם אז היה קטרוג ר"ל למעלה על בני ישראל במדינת פולין, כמו שהיה ר"ל הקטרוג הראשון מיד כשנתפרסם ספר של"ה, אך ת"ל היתה שנת מנוחה" (ליקוטי דיבורים המתורגם, א', עמ' 50).
חתימות עתיקות בראש דף השער ובדף שאחריו.

העותק שלפנינו היה שייך לרבי דוד שפרבר – הגאון מבראשוב (ראו אודותיו להלן). בדף המגן שלפני השער – חתימת ידו. בדפי הספר הגהות רבות (למעלה מ-150 הגהות) בכתב-ידו, חלקן ארוכות. כמה מהן קצוצות במקצת.

[4], תכב; מד; [12] דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קרעים ופגמים בדף השער ובמספר דפים. הפינה השמאלית התחתונה של דף השער המאוייר חסרה, עם פגיעה באיור השער, מושלמת בצילום. כתמים, כתמי רטיבות כהים. סימני עש במספר דפים. הספר מפורק לשני חלקים. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת.

הגאון החסיד רבי דוד שפרבר (תרל"ז-תשכ"ב), מגדולי רבני גליציה ורומניה. נולד בזבלטוב למשפחת חסידי קוסוב-ויז'ניץ. תלמיד הגאון רבי מאיר אריק, ותלמידו ועורך כתביו של האדמו"ר רבי משה האגער מקוסוב בעל "אזור האמונה". הסתופף בצילם של האדמו"רים ה"חקל יצחק" מספינקא וה"אהבת ישראל" מויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כדיין ומו"צ בהאוואש-מעזא (פאליען-ריסקווא) ומשנת תרפ"ב רב בבראשוב (קראנשטאדט). בעל "אפרקסתא דעניא", "מכתם לדוד", "תהלה לדוד" וספרים נוספים. התפרסם בהיתרי עגונות השואה. בחורף תש"י עלה לארץ ישראל. בארץ נודע בשם "הרב מבראשוב" והיה מראשי "מועצת גדולי התורה" ו"החינוך העצמאי" בארץ ישראל. נכדו הוא הרב פרופ' דניאל שפרבר.

שו"ת מחנה חיים, אורח חיים – חלק שני, מאת הגאון רבי חיים סופר אב"ד מונקאטש. מונקאטש, דפוס פנחס בלייער, תרל"ב 1871. מהדורה ראשונה של הכרך השני, מסדרת ספרי השו"ת מחנה חיים.
בראש השער, הקדשה (קצוצה) בכתב-יד וחתימת המחבר, שנתן את הספר כמתנת נישואין לאחד מתלמידי ישיבתו: "דורן דרשה לתלמידי הב' החתן החרוץ כמה"ו ר' מאיר מאשקאוויץ נ"י, הק' חיים סופר". בדף המגן הקדמי הקדשה עצמית בכתב-יד מקבל הספר, רבי מאיר מושקוביץ: "הספר הלז קבלתי לדורן דרשה מאת אדומ"ו הגאון בעמ"ח ספר הזה כקש"ת מו"ה חיים סופר אבדק"ק מונקאטש נ"י, אני תלמידו מאיר מאשקאוויטש המתגורר לע"ע בכפר הענצאוויטג[?]". לאחר רישום זה נוסף רישום בכתיבה אחרת, ובו צוין כי רבי מאיר מושקוביץ עבר לכהן כרב בכפר דליא: "ועכשיו הוא דר בכפר דלי"א[?] והוא אב"ד דשם". בדף המגן האחורי רישום על רבי מאיר מושקוביץ, כי הוא "מילדי מונקאטש יע"א".

הגאון המפורסם רבי חיים סופר אב"ד מונקאטש ובודפסט (תקפ"ב-תרמ"ו, החת"ס ותלמידיו, עמ' קלח-קמב), מגדולי גאוני הונגריה. מגדולי תלמידיו של ה"חתם סופר" בשנותיו האחרונות. נולד בפרשבורג לאביו רבי מרדכי אפרים פישל ב"ר זוסמאן סופר מפרשבורג, ונימול על-ידי החתם סופר. בגיל 11 כבר נודע כעילוי ונכנס ללמוד בישיבת ה"חתם סופר". כאשר נפטר רבו ה"חתם סופר" נסע ללמוד אצל המהר"ם א"ש אב"ד אונגוואר. במהלך נסיעתו לשם התארח בשבת בעיר אויהעל אצל האדמו"ר בעל "ישמח משה", שקירבו בחביבות ושמח מאד לשמוע מפיו מגדולת וקדושת רבו ה"חתם סופר" וענין הסתלקותו מן העולם. בשנת תרי"א נתמנה לרב בעיר יעמרינג, ומשנת תרכ"ח אב"ד מונקאטש. בשנת תרל"ט עבר לכהן כראב"ד הקהילה החרדית בבודפסט. מספריו: שו"ת מחנה חיים ח' חלקים; פלס חיים על מסכת גיטין; קול סופר על משניות; שערי חיים על התורה; ועוד.

[7], נד, [1] דף. 33 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקמטים. חותמות. כריכת עור חדשה.

ששת חלקי "משנה ברורה", פירוש על שו"ע אורח חיים, מאת רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים". וורשא-פיעטרקוב, תרמ"ד-תרס"ז 1884-1907. כרכים שני, רביעי וחמישי הנם כנראה מן המהדורה הראשונה. כרכים ראשון, שלישי ושישי הם כנראה דפוסים סטראוטיפיים.
בשניים מהכרכים רישומי "מוגה" (בעיפרון) – בדפי המגן הקדמיים של חלק ד' וחלק ו'.

סדרת ספרי המשנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים, נתחברה ונדפסה ע"י רבינו בעל ה"חפץ חיים" במשך יותר מעשרים שנה. החלק הראשון נדפס בשנת תרמ"ד והדפסת שני החלקים האחרונים נסתיימה רק בשנים תרנ"ט-תרס"ב. במפעל בירור ההלכות והפסיקה למעשה טרח ויגע רבות (לפעמים בירר סוגיא שוב ושוב למעלה מ-36 פעמים). הספרים נתקבלו בכל קהילות ישראל, ונדפסו מהם מהדורות רבות. רבינו המחבר היה נוהג לבדוק כל ספר מקלקולי הדפוס והחלפת גליונות, ועל כל ספר שיצא מתחת ידו היה נוהג לרשום כי הוא "מוגה".

ששה כרכים. כרך ראשון: קנא דף. שיבוש בסדר דפים עז-פ, קכה-קכח. כרך שני: קנה דף. דפים קמט-קנב נכרכו שלא במקומם, לאחר דף קלו. כרך שלישי: [1], קצה דף. כרך רביעי: [1], קצו-רץ דף. כרך חמישי: קנג, [1] דף. כרך שישי: קסד דף. 23 ס"מ בקירוב. נייר יבש ושביר. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים. בלאי קל. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי הדפים. רישום בעלות. כריכות חדשות (אחידות).

חלקי ה"משנה ברורה" נדפסו פעמים רבות בהדפסות סטריאוטיפיות, ולעתים קשה לקבוע בוודאות אם המהדורה שלפנינו מקורית או סטריאוטיפית. חלק א' שלפנינו נדפס כנראה בשנת תרמ"ד, אך אינו מההוצאה הראשונה (שם המדפיס לא מופיע, תאריך הצנזורה שונה, ישנו שינוי בתוכן באחד העמודים, ולא מופיע הדף האחרון עם רשימת "שמות החתומים"). חלק ב' שלפנינו, הוא ככל הנראה מההוצאה הראשונה (על פי תאריך הצנזורה שמעבר לשער, משנת 1895, וכן נמצא בסופו דף קנה, עם "לוח המפתחות" מחלקים א-ב, שנמצא בחלק מעותקי המהדורה הראשונה). בכרך ג' – תאריך הצנזורה שמעבר לשער הוא משנת 1893 (כפי הנראה זו מהדורה שניה, שכן המהדורה הראשונה נדפסה בשנת תרנ"א); כרך ד' הוא ככל הנראה מההוצאה הראשונה (תאריך הצנזורה שמעבר לשער הוא 1898, (ההדפסה הראשונה היתה בשנת תרנ"ט 1898, אך יתכן גם שנדפסה כבר בשנת תרנ"א), וכך גם כרך ה'. כרך ו נדפס בפיעטרקוב תרס"ז (מהדורה סטראוטיפית של המהדורה הראשונה).