מכירה פומבית 95 ספרים עתיקים, חסידות וקבלה, מכתבים וכתבי-יד, תחריטים וחפצים
- book (129) Apply book filter
- manuscript (104) Apply manuscript filter
- letter (76) Apply letter filter
- חסידות (71) Apply חסידות filter
- ספרי (67) Apply ספרי filter
- jewri (67) Apply jewri filter
- print (60) Apply print filter
- chassid (54) Apply chassid filter
- יד (40) Apply יד filter
- יהדות (40) Apply יהדות filter
- כתבי (40) Apply כתבי filter
- chassidut (31) Apply chassidut filter
- centuri (28) Apply centuri filter
- earli (28) Apply earli filter
- th (28) Apply th filter
- copi (26) Apply copi filter
- import (26) Apply import filter
- african (21) Apply african filter
- north (21) Apply north filter
- north-african (21) Apply north-african filter
- northafrican (21) Apply northafrican filter
- תימן (20) Apply תימן filter
- russia (20) Apply russia filter
- yemenit (20) Apply yemenit filter
- ותפילות (18) Apply ותפילות filter
- סידורים (18) Apply סידורים filter
- eretz (18) Apply eretz filter
- israel (18) Apply israel filter
- item (18) Apply item filter
- parchment (18) Apply parchment filter
- prayer (18) Apply prayer filter
- siddurim (18) Apply siddurim filter
- מכתבים (17) Apply מכתבים filter
- century) (17) Apply century) filter
- dean (16) Apply dean filter
- europ (16) Apply europ filter
- jewish (16) Apply jewish filter
- lithuania (16) Apply lithuania filter
- rabbi (16) Apply rabbi filter
- yeshivah (16) Apply yeshivah filter
- art (15) Apply art filter
- lithograph (15) Apply lithograph filter
- central (14) Apply central filter
- document (14) Apply document filter
- esther (14) Apply esther filter
- germani (14) Apply germani filter
- hungari (14) Apply hungari filter
- hungary, (14) Apply hungary, filter
- im (14) Apply im filter
- manuscripts, (14) Apply manuscripts, filter
זוג קופסאות ("שיידעלעך") לבתי תפילין מעוטרים. רוסיה-פולין, [המחצית השניה של המאה ה-19].
כסף גזור, מולחם וחקוק (חתום מספר פעמים, חותמת איכות וחותמת היצרן – ראשי התיבות AR במסגרת מלבנית; חותמת ייבוא הולנדית מאוחרת); בד קטיפה.
בתי תפילין המעוצבים כקופסאות מרובעות, עם בסיס נפתח המחובר בציר. חלקם העליון, החיצוני, מעוטר כולו בדגמים צמחיים תואמים; על הקופסה המיועדת לתפילין של ראש חקוקה אות שי"ן בעלת ארבע זרועות. חלקם הפנימי מחופה בד קטיפה בצבע בורדו.
גובה: 4.5 ס"מ, אורך: 8 ס"מ, רוחב: 5 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בחיפוי הבד הפנימי.
כיסוי מזוזה – "ג'טה דל מזוזה". [אלג'יריה או מרוקו, העשורים הראשונים של המאה ה–20].
פח-כסף גזור ורקוע, מוצמד במסמרים ללוח עץ.
במרכזו מנורה בעלת שבעה קנים ולרגליה פך שמן וכלי המזבח; מסביב מסגרת ענפים ופרחים. טבעת לתלייה בחלקו העליון של הכיסוי.
גובה: (כולל לוח העץ): 25 ס"מ בקירוב, רוחב: 16.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי בשולי לוח העץ. סדק לאורך גב לוח העץ, מחוזק בלוחיות קרטון מסומררות. ללא קלף המזוזה.
ספרות: חיי היהודים במארוקו, אביבה מולר–לנצט (עורכת). מוזיאון ישראל, 1983, עמ' 60.
דרבוקה', תוף לנגינה בחתונות ובשמחות. [צפון אפריקה (תוניסיה?), העשורים הראשונים של המאה ה-20].
חרס צבוע; עור; חבל ושרוך סינטטי.
תוף חרס בעל פתח עליון רחב וגוף הולך וצר כלפי התחתית, על ראשו מתוחה פיסת עור להקשה. גוף התוף מעוטר בטבעות ובחריצים שנוצרו בחומר, ומאויר בצבע בדוגמאות פרחים וענפים משתרגים; בתחתית חלקו הרחב של התוף כתובת הקדשה בערבית-יהודית: "לחבאב ולצחאב : ולמצוח : לדמת : פרח :" [לאהובים ולחברים שלנצח תהיו שמחים].
הביטוי המופיע בכתובת ההקדשה מוכר, בין היתר, מאחד מטקסי החתונה התוניסאיים – המסיבה המיוחדת שנערכה לאחר החתונה כהוקרה לאורחים נותני מתנות החתונה. במסיבה זו נודע חלק משמעותי למנגנים: במהלכה, הסבו האורחים לשולחנות עמוסי כל טוב, ותזמורת הנעימה את זמנם בזמרה ובנגינה. אורחי המסיבה נהגו להעניק סכומי כסף למשפחות החתן והכלה, לסיוע בהוצאות החתונה המרובות, ולנגני התזמורת, על ידי מסירתם לכרוז. הכרוז נהג להכריז במשפטים מליציים ומחורזים על הסכום שניתן לכבוד החתן והכלה, ולכבוד ה"חבאב וצחאב" – ה'אהובים וחברים' – האורחים הנוכחים במסיבה. על מנהג זה, ראו: קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: מעגל החיים, מאת שלום צבר. ירושלים, משרד החינוך ומכון בן צבי, תשס"ו, עמ' 262.
גובה: 38.5 ס"מ; קוטר: 25 ס"מ. מצב טוב. שברים וסדקים קלים, בעיקר בשפתו התחתונה של גוף התוף. פגמים בצבע. נקבים זעירים ושריטות בעור. שני קדחים קטנים בתחתית הגוף.
1. קמע תליון. כסף מוטבע ומולחם; הזהבה. [איראן, המאה ה-19].
קמע עגול בעל שני קולבים לתלייה. מוטבע באופן זהה בשני צדדיו, עם ראשי תיבות הפיוט "אנא בכח" ובסופם "בשכמל"ו" [ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד], ערוכים בשני מעגלים. במרכז עיטור דמוי פרח. השוליים מעוטרים בנקודות ובקווקווים.
קוטר: 3.5 ס"מ.
מקור: אוסף איגנט מאהלר (Valuable Judaica: From the Collection of the Late Ignat Mahler, Parke-Bernet Galleries, 1970, lot 24).
2. קמע או פסבדו-קמע. כסף חקוק. [איראן, 1948 בקירוב].
קמע מלבני בעל פינות קטומות, חקוק משני צדדיו. בצדו האחד שמות מלאכים וכתובות לשמירה (חלקן משובשות): "בזכות אלו השמות... שתרחם על... ותתן לו שפע... וחן וחסד ותצולתו (!) מכל צרה וצוקה..." ובצדו השני מעין "ריבוע קסם" ובו מופיע טקסט אשר נלקח, כנראה, מתוך שטר כתובה: "בחמישי בשבת --- שמנה עשר לחדש אייר שנת חמשת אלפים ושב(ע) מאות שמנה לבריאת עולם...".
8.5X9.5 ס"מ.
נרכש בטהראן בשנת 1971.
"שבועות'ל" / "רויזעלע", מגזרת נייר לחג השבועות, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תרע"ד (1914).
גזורה ביד, צבועה בצבעי מים ומעוטרת בזהב. במרכז מופיע המשפט "לכבוד חג השבועות זמן מתן תורתנו" באותיות זהובות; סביב האותיות ובתוכן שזורים ענפים נושאי פרחים, ניצנים ועלים, עליהם יושבות ציפורים. כתובת בעפרון בצדה האחורי: "נעשה שנת תרע"ד".
אמנות מגזרת הנייר היא ענף האמנות היהודית העממית האירופית המובהק ביותר. מגזרות הנייר היהודיות המזרח-אירופיות לבשו צורות רבות והציגו עושר רב של מוטיבים על פי שימושיהן השונים. עם הסוגים השונים נמנים מגזרות "מזרח" ו"שויתי", לוחות "יארצייט", "שיר המעלות'ל" לשמירה על היולדת והיילוד, "רויזאלאך" [שושנים] לעיטור הבית לרגל חג השבועות, אושפיזין לסוכות ועוד. המגזרת שלפנינו היא וריאציה ארץ-ישראלית לשושני חג השבועות; היא איננה סימטרית כמוהן ואיננה ערוכה במתכונת מגזרות הנייר המזרח-אירופיות (ולא במתכונתן של שושני-שבועות אחרות, מסורתיות יותר, מעשה ידי גייגר), אולם היא דומה למגזרות "מזרח" ו"שויתי" ויוצרה – יוסף צבי גייגר – חי ופעל בישוב הישן בצפת, שבניו הביאו עמם את מסורות קהילותיהם שבמזרח אירופה.
ראו הפריטים הבאים.
23.5X24 ס"מ. מצב כללי טוב. נקבים בשוליים. מעט כתמים וקמטים. קרעים קלים. תיקונים קטנים בנייר דבק.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).
"שבועות'ל" / "רויזעלע", מגזרת נייר לחג השבועות, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], סיוון תרע"ה [1915].
מגזרת סימטרית, גזורה ביד, צבועה בצבעי מים ומעוטרת בזהב. במרכזה כוכב מתומן בעל צלעות מקושתות, הכלוא בתוך מעגל. שטח הפנים והפינות גזורים כולם בדגמי פרחים, ענפים ועלים; במרכז הכוכב כד צבעוני ממנו עולים ענפים ופרחים וסביבו זוג ציפורים. כתובת זהובה מופיעה על העלים המקיפים את הכד ואת הציפורים: "תורת ה' / תמימה / משיבת / נפש: / פקודי ה' / ישרים / משמחי / לב:". מתוארת ומתוארכת בעפרון בצדה האחורי: "נעשה סיון שנת תרע"ה, עת המלחמה הכללית / שנת מלחמות רוב העולם, שנת מוריטוריום".
ראו גם פריט קודם וראו פריטים הבאים.
23.5X24 ס"מ. מצב כללי טוב. נקבים בשוליים. מעט כתמים וקמטים. תיקונים קטנים בנייר דבק.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).
"שבועות'ל" / "רויזעלע", מגזרת נייר בדגם פרחים וציפורים לחג השבועות, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תרס"ח (1908).
גזורה ביד וצבועה בצבעי מים. במרכזה שני ורדים המוקפים פרחים קטנים יותר, עלים וציפורים. במקורן של שתיים מהציפורים נתונים פתקים היוצרים יחד את הכתובת "את יום חג / השבועות הזה". בתחתית המגזרת סרט ועליו הכתובת "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב', א'). כתובת בעפרון בצדה האחורי: "תרסחי"ת" (שנת תרס"ח).
ראו גם שני פריטים קודמים וראו פריטים הבאים.
23X24 ס"מ. מצב כללי טוב. נקבים בשוליים. מעט כתמים וקמטים. תיקונים קטנים בנייר דבק.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).
"שבועות'ל" / "רויזעלע", מגזרת נייר לחג השבועות, מעשה ידי יוסף צבי גייגר. [צפת], תרס"ג (1903).
מגזרת סימטרית, גזורה ביד וצבועה בצבעי מים. במרכזה פרח גדול, ממוקם בראש אילן ממנו צומחים עלים וענפים עם פרחים וניצנים; משני צדי האילן צמד איילים. מתוארת ומתוארכת בעפרון בצדה האחורי: "נעשה בשנת תרס"ג לכבוד חג השבועות".
ראו גם פריטים קודמים.
23.5X21 ס"מ. מצב כללי טוב. נקבים בשוליים. מעט כתמים וקמטים. מספר קרעים קלים.
יוסף צבי גייגר (1870-1944), יליד צפת. מעסקני מוסדות התורה והחסד בצפת. היה ממזכירי הכוללים ומן הממונים עליהם ואיש ציבור רב פעלים. ביתו היה בית ועד לגבאי הכוללים והקהילות בצפת. עיתוני הישוב, כגון "חבצלת", "הלבנון" ו"הצפירה" פרסמו טורים פרי עטו. אותיותיו היו יפות ובהירות, שימש כסופר הכוללים, ועסק גם בכתיבת מכתבים למי שלא ידעו קרוא וכתוב. היה ידוע בעיר כסופר וצייר ברוך כישרון, "כתבא רבא וספרא"; ידועים לוחות "מזרח" ו"שויתי" מעוטרים מעשה ידיו, שערי "ספרי תורמים", "כתבי הכתרה" לתורמים ומכתבי ברכה ששרטט באותיות נאות ועיטר, ואף מגזרות נייר בנוסח המזרח אירופי. בני צפת מספרים כי היה מכין כתובות לזוגות שנישאו בעיר, כתובות באותיות זהב ומעוטרות בצמחים ובפרחים; גם בתי הכנסיות זכו להתקשט במעשי ידיו, ובכמה בתי כנסת בצפת היו מצויים לוחות מעוטרים וכתובים באותיות זהב. עם משלחי ידו הרבים נמנתה אף כתיבה זעירה על גבי גרגרי חיטה; על גרגר אחד היה כותב פסוקים שלמים מן התנ"ך. בספר זכרונותיו "אחד מזקני צפת", מעיד נכדו בנימין גייגר כי הסב עסק אף בחקיקה באבן (ואותיותיו מופיעות על גבי המצבות בצפת).
פריט 357 דוד בלנס (1896-1967) – שתי תיקיות הדפסים ליטוגרפיים, חתומים בחתימת-ידו – "מצות" / "יום טוב"
שתי תיקיות עם ליטוגרפיות מאת האמן היהודי-הולנדי דוד בלנס, המציגות מנהגים וחגים יהודים. חתומות בחתימת-ידו. [שנות ה-20?]:
1. "מצות" [מצוות] – סדרה בת חמש ליטוגרפיות המוקדשת למצוות יהודיות: "קידושין", "קידוש", "יאהרצייט", "ברית מילה", ו"תשעה באב", כולן חתומות בשוליים בחתימת האמן. עותק מספר 22 מתוך מהדורה מצומצמת בת 250 עותקים, נתון בתיקייה מקורית עם איור ליתוגרפי נוסף בחזית – דמות יהודי הקורא בספר תורה ומשני צדדיו נרות שבת (התיקייה חתומה אף היא בצדה הפנימי).
[5] לוחות הדפס. 4430X ס"מ. מצב טוב. בלאי קל בתיקייה. קרע לאורך נקודת החיבור של לוח התיקייה הקדמי, משוקם בנייר דבק נטול חומציות.
2. "יום טוב" – סדרה בת חמש ליטוגרפיות המוקדשת לחגים וימים טובים: "שופר", "סדר", "ארבע מינים", "שמחת תורה", ו"וידוי", כולן חתומות בשוליים בחתימת האמן. עותק מספר 5 מתוך מהדורה מצומצמת בת 250 עותקים, נתון בתיקייה מקורית עם איור ליתוגרפי נוסף – שולחן ערוך לסעודת שבת (התיקייה חתומה אף היא בצדה הפנימי).
[5] לוחות הדפס. 43.529.5X ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרעים קלים בתיקייה, משוקמים בנייר דבק נטול חומציות.
דוד בלנס (1896-1967, David Blanes). צייר, אמן ליטוגרפיה, ורשם יהודי-הולנדי, יליד אמשטרדם, אשר הרבה בעבודותיו לעסוק בנושאים יהודיים. בלנס השתלם באקדמיה המלכותית לאמנות באמשטרדם, חי ופעל באמשטרדם, באנטוורפן ובפריז.
שני דפי אינקונבולה תואמים; דף ממהדורת הפוליו ודף ממהדורת הקוורטו של "כרוניקת נירנברג" להרטמן שדל, ובהם חיתוכי עץ המתארים את שריפת היהודים במאה ה-14:
1. דף מס' CCXX מתוך המהדורה הגרמנית של "כרוניקת נירנברג" (Weltchronik). נירנברג, Anton Koberger, 1493. גרמנית.
41 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים.
2. דף קטן, צבוע ביד, מתוך מהדורת הקוורטו של "כרוניקת נירנברג" (Liber Chronicarum), המכונה ה"שדל הקטן". אאוגסבורג, Johann Schönsperger, 1497. לטינית.
31 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים בשוליים, קצתם חסרים.
ספר האינקונבולה "כרוניקת נירנברג" – מהספרים היפים ביותר של תקופת דפוסי הערש ומהראשונים לשלב איורים בגוף הטקסט. חיתוכי העץ המעטרים את הספר נוצרו בידי הצייר ואמן ההדפס מיכאל וולגמוט (Michael Wohlgemut, 1434/37-1519), שבין שוליותיו היה גם אלברכט דירר, אשר חלק מהחוקרים מייחסים לו כמה מן האיורים.
ה"שדל הקטן" (Kleine Schedel) – מהדורה קטנה בפורמט רבע-גליון של הכרוניקה, אשר ראתה אור בבית הדפוס של יוהאן שנשפרגר (Schönsperger, מחשובי המדפיסים בגרמניה ומדפיסו של הקיסר מקסימיליאן הראשון). המהדורה נדפסה באותיות דפוס זהות, קטנות יותר, לאלו של המהדורה המקורית, בלוויית גרסאות מיניאטוריות של חיתוכי העץ. על מנת להוזיל את מחירה, נדפסה המהדורה על נייר באיכות פחותה, ועותקים מעטים בלבד מתוכה שרדו עד ימינו.
דיוקן מנשה בן ישראל. תחריט מאת Salom Italia (שלום איטליה). [הולנד, ת"ב] 1642.
סביב דיוקנו של מנשה בן ישראל מופיעה הכתובת הלטינית "Menasseh ben Israel Theologus et Philisophus Hebraeus / Peregrinando Quaerimus" ותחתיו מופיע שיר בשבחו, אף הוא בלטינית.
מנשה בן ישראל (1604-1657) היה רב, דרשן ומדינאי יליד צרפת, בן למשפחת אנוסים מפורטוגל; מייסד הדפוס העברי הראשון באמשטרדם. בקיא בשפות ובחוכמת האומות. פעל רבות למען יהודי התפוצות ואנוסי ספרד ופורטוגל, לזכותו נזקפת תרומה מכרעת בייסודה מחדש של קהילה יהודית באנגליה, לאחר שגורשו יהודי הממלכה בהוראת המלך אדוארד הראשון. התחריט שלפנינו הנו דיוקנו המפורסם והחשוב ביותר.
החרט שלום בן מרדכי איטליה (גם: איטאליאה / ד'איטליה / איטליאה), שהגיע להולנד ממנטובה, נודע בעיקר כיוצרן וכמעטרן של כתובות ושל מגילות אסתר; כמו כן, התפרסם הודות ליצירת הדיוקן שלפנינו – דיוקן מנשה בן ישראל – ודיוקנו של יעקב יהודה ליאון. הוא נפטר בהולנד סביבות שנת 1655.
19X13.5 ס"מ. מצב טוב. עותק בהיר ויפה. מודבק ללוח נייר עבה (מהמאה ה-19?), 23X17 ס"מ, עם כתמים בפינותיו.
דיוקן הרב יעקב יהודה לאון "טמפלו". תחריט מאת Conrad Buno, מתוך הספר De Templo Hierosolymitano מאת יעקב יהודה אריה לאון טמפלו. [הלמשטדט (גרמניה), תכ"ה 1665].
דיוקן הרב יעקב יהודה לאון, אוחז בידו מגילה.
בשוליים התחתונים וינייטה קטנה המציגה את תוכן המגילה שאוחז בידו יהודה ליאון: משכן בני ישראל במדבר ובית המקדש בירושלים, שביניהם דמות זעירה – משה רבנו הרואה את הארץ (כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא, דברים ל"ב, נ"ב). סביב הדיוקן כתובת לטינית: "Effigies uiri doctissimi et clarissimi Jacobi Yehudæ Leonis Hebræi autoris Structuræ templi Salomonici facti anno 1641". חתום בדפוס.
תחריט זה מבוסס על דיוקן הרב לאון "טמפלו" שיצר רבי שלום איטליה כעשרים שנה לפני כן, בשנות ה–40 של המאה ה–17.
רבי יעקב יהודה לאון טמפלו (שס"ג 1603 – אחרי תל"ה 1675), מחכמי יהדות אמשטרדם במאה ה-17. נולד בפורטוגל למשפחה ממגורשי ספרד, למד באמשטרדם אצל רבה של קהילת "נוה שלום", הרב יצחק עוזיאל. בספריו הציג שחזור של חשובי המבנים וכלי הקודש במקרא – משכן בני ישראל במדבר, מקדש שלמה, ארון הברית, ועוד, שרבי ליאון תיארם לראשונה על פי הידע המדעי של תקופתו. עבודתו החלוצית קנתה לו שם בכל רחבי אירופה ואף בקרב שליטיה – המלך צ'ארלס השני, ווילם השני נסיך אורנז', אאוגוסט דוכס בראונשוויג (שהורה לתרגם עבורו את החיבורים לגרמנית), ואחרים. לאור הצלחת החיבורים, בנה רבי יהודה ליאון דגם מוקטן של בית המקדש, עם כלים בקנה מידה תואם, שזיכה אותו בכינוי "טמפלו" (=מקדש).
28X18 ס"מ. מצב טוב. מעט כתמים. קמטים קלים. נקב זעיר.