מכירה פומבית 92 חלק ב' כתבי יד ופריטים מיוחדים ויקרי ערך מאוסף משפחת גרוס
- (-) Remove art filter art
- דפים (14) Apply דפים filter
- קלף (14) Apply קלף filter
- על (14) Apply על filter
- יד (14) Apply יד filter
- חפצים (14) Apply חפצים filter
- וכתבייד (14) Apply וכתבייד filter
- וכתבי-יד (14) Apply וכתבי-יד filter
- וכתבי (14) Apply וכתבי filter
- בודדים, (14) Apply בודדים, filter
- בודדים (14) Apply בודדים filter
- art, (14) Apply art, filter
- broadsid (14) Apply broadsid filter
- broadsides, (14) Apply broadsides, filter
- ceremoni (14) Apply ceremoni filter
- jewish (14) Apply jewish filter
- manuscript (14) Apply manuscript filter
- parchment (14) Apply parchment filter
- אמנות (4) Apply אמנות filter
לוח קלף מעוטר ומצויר לבית הכנסת ועליו נוסח "יהי רצון" לשליח ציבור, מעשה ידי "הכותב והצייר הק' משה ארי' ברי"ץ מיארמוט [Balassagyarmat], לע"ע [לעת עתה] שוחט ובודק בק"ק אובן ישן [כיום בודפשט]", תקס"ד (1804).
דיו וצבע על קלף.
הלוח מעוצב כמגינית רחבה; נוסח "יהי רצון" לעובר לפני התיבה, כתוב באותיות מרובעות, בדיו חומה. סביב הטקסט מופיעה מסגרת צבעונית מרשימה ובה ארבעה עמודים – שניים מכל צד – הנושאים, כל זוג, כתר מוזהב – "כתר כהונה" מימין, "כתר מלכות" משמאל, ומעליהם כתר שלישי, גדול יותר – "כתר תורה" שממנו נפרשת חופת בד ועוטפת את המבנה כולו. תחת נוסח התפילה מופיעה הקדשה לבית הכנסת: "זאת נדב הק' המרומם ה' ליב ב"ה שמעי' שפיץ וזוגתו הצנועה מרת לאה תי' לכבוד הבורא ולכבוד ב"ה [בית הכנסת] מקום קדוש החדשה נגמר ר"ח ניסן שנת שוי'ת'י' ה' ל'נ'גדי' תמ'י'ד'" (פרט השנה בהקדשה עולה לשנת תקס"ד). חתימת האומן מופיעה בשוליים, בכתב זעיר, באותיות רש"י. משני צדי הלוח מצוירים שני מבנים קטנים יותר – בסיסים רבועים ועליהם מבנים פירמידליים, שבתוכם ארבעה פסוקים מתהלים: "ידעתי ה' כי צדק משפט'[יך] ואמונה עניתני"; "הקשיבה לי וענני אריד בשיחי ואהימה"; "ונפשי תגל בה' תשיש בישועתו"; "הנותן תשוע' למלכי' הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה". בפינות העליונות מופיע צמד מגילות מעופפות ועליהן קיצורים לצד פשרם: "סמוט – סור מרע ועשה טוב"; "אטלס – אך טוב לישראל סלה".
גודל מרבי: 55X35 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים. קרעים ונקבים קטנים, בעיקר בשוליים, חלקם משוקמים.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 090.012.012.
כתב-יד, "ממורבוך" (ספר הזכרת נשמות), עם הזכרת נשמות לרבני מדינת במברג שנפטרו במאה ה-17. [מדינת במברג (בוואריה, גרמניה), שנות הת' בקירוב, אחרי 1685].
כתיבה אשכנזית, מרובעת ורהוטה, על דפי קלף. גוף ה"ממורבוך" נכתב כנראה בשנות הת' (סוף המאה ה-17, או מחצית ראשונה של המאה ה-18). מאוחר יותר, בשנת תק"צ (1830), נכרך לשימוש בקהילת הגנבך (Hagenbach, מדינת במברג). על גבי העמוד הראשון (הריק) מופיע רישום בכתיבה רהוטה, בכתב-ידו וחתימתו של הש"ץ והמורה יעקב רייז, הכותב שהפנקס "נעשה" (כפי הנראה הכוונה לכריכתו של הפנקס מחדש) בחודש אב שנת תק"צ, ומוסיף פרטים היסטוריים על קהילת הגנבך: בנין בית הכנסת בשנת תפ"ז (1727) וקניית בית העלמין בשנת תצ"ז (1737). בדף הבטנה הקדמי, באמצע כתב-היד ובסופו, נכתבו בכתיבה מאוחרת (מהמאה ה-19 בקירוב) תפילות נוספות, בעברית ובגרמנית.
"ממורבוך" הינו ספר הזכרת נשמות שהיה נפוץ בקהילות אשכנז. מתוכו הזכירו את נשמות נפטרי הקהילה בשבתות השנה. הוא הכיל בתוכו גם את נוסחי התפילות שבין קריאת התורה למוסף, כשעליהן נוספות רשימות מיוחדות ל"הזכרת נשמות" של גדולי חכמי אשכנז ויהודים רבים שנהרגו בפרעות הרבות שהתרחשו בארצות אשכנז במשך הדורות, וכן רשימות להזכרת נשמות של רבני הקהילה המקומית.
כתב-היד שלפנינו כולל: תפילות "יקום פורקן", "מי שברך" לקהל, "ברכת החודש", "הנותן תשועה למלכים" (הושאר מקום ריק לציון שם המלך ושמות בני משפחתו), "מי שבירך" לתענית בה"ב, "אב הרחמים"; הזכרת נשמות לרבני אשכנז וצרפת הקדמונים, והזכרת נשמות לרבנים ומרביצי תורה במדינות באמבערג ושנייטוך, עד אמצע שנות הת' [השם האחרון המוזכר הוא של רב המדינה שנפטר בתשרי תמ"ו 1685]; רשימת שמות ארוכה להזכרת נשמות של קהילות הקודש בגרמניה שנהרגו על קידוש השם.
בראש כתב-היד רישום משנת תק"צ: "שייך להקהל האגענבאך, נעשה יום ד' ער"ח אלול תקצדיק לפ"ק, הקטן יעקב בן כ"ה אברהם רייז ש"ץ ונאמן פה ק"ק האגענבאך. הבית הכנסיות דפה האגענבאך נבנו וגמרו בשנת תפזין לפ"ק, והבית עלמין מכרו [=כנראה הכוונה 'קנו'] בשנת תצזין לפ"ק". רישום נוסף בדף הבטנה הקדמי: "שייך להקהל האגענבאך", ומתחתיו כתוב נוסח "יהי רצון" הנאמר לפני "ברכת החודש". בעמוד [11] באמצע הכרך, נוסף רישום (בכתיבה מאוחרת) של הזכרת נשמות לנדיב מקופנהגן במדינת דנמרק, שתרם לבית הכנסת ונפטר בחודש כסלו תרכ"ו (1865). בסוף הכרך נוספו בתקופה מאוחרת שני דפי נייר, עם נוסח תפילת "מי שברך" לחולים, וברכות בגרמנית למלך קרל לודוויג אוגוסט [מלך בוואריה בשנים 1825-1848] ומשפחתו. הכריכה עטופה בנייר ועליו מדבקה עם הרישום: "Memorbuch von Hagenbach, angelegt am Erev Rosch-chodesch Elul 1837 vom Vorbeter Jakob Reis" [=ספר הזכרת נשמות של הגנבך, נוצר בערב ראש חודש אלול תקצ"ז, על ידי החזן יעקב רייז]. כותב מדבקה זו שגה בקריאת הרישום של רייז שבראש כתב-היד, ולמעשה בקריאה מדוקדקת ניתן לראות שכתוב שם: "תקצדיק" [תק"צ 1830].
ברשימת חכמי אשכנז וצרפת מופיעים: רבי שמעון ב"ר יצחק (רבינו שמעון הגדול); ר"ש משאנץ; רבינו תם, רשב"ם וריב"ם; מהר"ם מרוטנבורג; ר"א מטוך, רבינו פרץ ורבינו חיים ושאר רבותינו; מהר"ם מינץ; מהרי"ל; רבי מנחם ב"ר אשר; רבי משה דידלסום "אב"ד בשתי המדינות"; רבי זוולין פרץ בר שמעון "אב"ד במדינת באמבערק ושנאטוך"; רבי מרדכי ליפשיץ "אב"ד במדינת באמבערק" [נפטר בתשרי תמ"ו – ראו נוסח מצבתו אצל אקשטיין, Geschichte der Juden im ehemaligen Fürstbistum Bamberg, במברג 1898, עמ' 166].
בהמשך מופיעים מספר עמודים עם הזכרת נשמות להרוגי פרעות בקהילות שונות בגרמניה בימי הביניים, כולל שמות הנרצחים ובחלקם גם תאריך הפרעות, ביניהן: "באמבערק", "ווירצבורג", "פורכהיים", "נירן בורג", "הישטט", "נישטטין", "קיצינגן", "וישבורג" [=ווישנבורג?], "עקליסהיים", "הולפעלד", "עברמנשטט", "קרוניך", "קונשטט", "פורצהיים", "ארנשטט", "מרגטהיים", "בישפהיים", "איפהובין". לאחר מכן מופיעות רשימות של כ-150 קהילות באירופה, בהן נהרגו יהודים בפרעות בימי הביניים, בלי פירוט שמות הנהרגים. לבסוף מובאים נוסח "הגומל" ו"מי שבירך" לחולה.
הגנבך (Hagenbach) הוא כפר קטן במחוז פרנקוניה עילית (Oberfranken) במדינת בוואריה (כיום: גרמניה). ידוע על קיומה של קהילה יהודית במקום כבר מהמאה ה-17. הגנבך הייתה מקום מושבה של אחת מחמש הרבנויות המחוזיות ברבנות מדינת במברג. יעקב רייז שימש כש"ץ בהגנבך, והיה מורה בבית הספר היהודי הראשון בעיר, שנפתח בשנת 1827, עד שנת 1846 (אז עבר רייז לניהול בית החולים היהודי בפיורדא). במאה ה-20 החלה הקהילה להידלדל, ובשנת 1934 עקרו התושבים היהודים לקהילת במברג.
[17] דפי קלף (דף [3] כרוך במהופך) + [2] דפי נייר. 19 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים זעירים בשולי הדפים. קרע חסר בדף האחרון, עם פגיעה בטקסט. כריכה ישנה עם שדרת עור, עטופה בנייר (פגמים בכריכה ובעטיפת הנייר).
מחקר על ממורבוך זה ועל חשיבותו הרבה נכתב על ידי הרב ד"ר מנחם וינברג הי"ד. ראו: Magnus Weinberg, Das Memorbuch von Hagenbach, JJLG, XVIII (1926), 203-216.
וינברג תיארך את הממורבוך לשנת תצ"ז [1737], אולם נראה כי נפלה טעות בקריאת הרישום של יעקב רייז. ויינברג קרא "תצזין" במקום "תקצדיק" [1830]. עם זאת, גם וינברג כותב כי דפי הקלף עתיקים יותר, וכי נעשה כאן שימוש בדפי קלף מספר ממורבוך ישן.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, GR.012.016.
"ציורי ישראל – L'Ornement Hébraïque ", אלבום ליתוגרפיות בעריכת ולדימיר סטסוב ודוד גינצבורג. ברלין, הוצאת S. Calvary & Co., [1905]; הליתוגרפיות נדפסו בדפוס expédition impérial pour la confection des papiers de l'état, סנקט פטרבורג (לנינגרד).
עשרים ושבעה לוחות הדפס ליתוגרפיים, צבעוניים ומוזהבים, בהם לוח שער בעיצוב האמן איוון פבלוביץ' רופט (פטרוב). נתונים בתיקייה מקורית. עם מהדורה מאוחרת יותר של חוברת ההקדמה והביאורים מאת דוד גינצבורג (ראו להלן).
הליתוגרפיות מציגות עיטורים מוגדלים מתוך כמה מכתבי-היד היהודיים החשובים בעולם, השמורים בספריה הקיסרית (כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בסנקט פטרבורג (אוסף אברהם פִירְקוֹביץ'). העיטורים הועתקו מתוך הספרים עצמם, ממראה עיניים, בידי צוות מומחים בראשות מבקר האמנות ולדימיר סטסוב (Stassof), מגדולי מבקרי האמנות ברוסיה הצארית, שיזם את הכנת האלבום.
בין העיטורים המופיעים באלבום: • עמודים שלמים מתוך "חומש לנינגרד הראשון" (חומש עם מסורה ועמודי-שטיח מעוטרים, מצרים 929; MS. II. 17), בהם איור מנורה בחצר הפנימית של המשכן עם שולחן לחם הפנים, איור נוסף של המנורה וכלי המשכן, ועמוד עם שמות פטרוני החומש (אברהם וצליח בני מימון). • עיטורים מכתב-יד לנינגרד (התנ"ך העברי המוקדם ביותר המצוי בשלמותו, מצרים 1008; MS. B. 19a). • ועוד.
האלבום ראה אור הודות למאמציו של ולדימיר סטסוב (Vladimir Stassof, 1824-1906), אשר היה אחראי להדפסתו של אלבום עיטורים נוסף, זהה במתכונתו, שנעתק מתוך כתבי-יד סלאביים (אלבום זה ראה אור בהוצאת A. A. Ilin, סנקט פטרבורג, 1887). לצורך הכנת האלבום היהודי, פנה סטסוב לברון דוד גינצבורג (David Gunzburg, 1857-1910), מזרחן, תלמידו של אדולף נויבאואר, ומהיהודים הבודדים ברוסיה הצארית שנשא בתואר אצולה, אשר הופקד על כתיבת המבוא והביאורים. הכנת הליתוגרפיות החלה בשנת 1883 ונשלמה ב-1886 – התאריך המופיע על גבי לוח השער, אולם האלבום יצא לאור רק בשנת 1905, בברלין, בשל עיכובים בכתיבת המבוא והביאורים.
[27] לוחות. 58 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים, מעט פגמים קלים (בעיקר בשוליים). נתונים בתיקייה מקורית, עם כתמים, קרעים ובלאי.
מצורף: L'Ornement Hébreu par Vladimir Stassof et David Gunzburg – הקדמה וביאורים מאת דוד גינצבורג. הוצאת Karl W. Hiersemann, לייפציג, 1920. צרפתית.
13 עמ'. 34.5 ס"מ. כתמים וקמטים. רצועות נייר מודבקות בשולי הדפים. חותמת בעמוד השער. כריכה חדשה נאה עם שדרה ופינות מקלף והטבעה מוזהבת.
ספרות:
• בצלאל נרקיס, איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1989).
• Альбом Стасова-Гинцбурга и "мегилэ" Антокольского, מאת (Olga Vasilyeva)Ольга Васильева , בתוך: Studia Orientalia Electronica 99, 2004, עמ' 369-383. רוסית.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.1.
שיחת חולין, איינע פון די געשיכטען – מעשייה מאת משה ברודרזון, עם איורים ועיטורים מעשה ידי אליעזר (אל) ליסיצקי. מוסקבה, הוצאת Наше Искусство [Nashe Iskustvo ("אמנותנו"); שמה הראשון של קבוצת האמנים Шомир ("שמיר")], 1917. מהדורה ראשונה; מעוצבת כמגילה. יידיש (עם קולופון ברוסית).
"שיחת חולין" (או "אגדת פראג") נכתב כעיבוד מודרניסטי לסיפור הפולקלור "מעשה ירושלמי", סיפור נישואיהם של ר' יונה היהודי ובתו של מלך השדים אשמדאי, שמקום התרחשותו הועתק לגטו היהודי של פראג. עיצובו של הספר – עבודתו המשמעותית הראשונה של ליסיצקי בתחום הספר המאויר – נעשה ברוח המגילה היהודית המאוירת, תוך שילוב אלמנטים מודרניסטיים. הטקסט נכתב כולו בידי סופר סת"ם, באותיות עבריות מרובעות, וסביבו, בכל עמוד ועמוד, הוסיף ליסיצקי איורים ועיטורים עשירים – דמויות, בעלי חיים ומבנים ארכיטקטוניים, במתכונת המזכירה מגילות אסתר. באיור שבעמוד השער נראות שלוש דמויות המייצגות את יוצרי המגילה – ליסיצקי, ברודרזון וסופר הסת"ם, ודמות רביעית, קטנה, המייצגת את גיבור הסיפור – יהודי הנישא מעלה בטופרי ציפור.
"שיחת חולין" נדפס במהדורה מצומצמת של 110 עותקים. מרבית העותקים נכרכו כספר, ומקצתם (על-פי עלון שפרסמה הוצאת "שמיר" – 20 עותקים בלבד) נכרכו לצורת מגילה והושמו בתוך נרתיקי עץ. מרבית עותקי המגילה הידועים מוספרו ונצבעו ביד. העותק שלפנינו אינו צבוע ואינו ממוספר.
משה ברודרזון (1890-1956), משורר, מחזאי ומייסדן של כמה קבוצות אמנים חשובות במזרח אירופה: הקבוצה האוונגרדית "יונג-יידיש", תיאטרון "אררט" בלודז' וכן תיאטרון הבובות הראשון ביידיש – "חד גדיא". בשנת 1916 היה ממייסדי קבוצת האמנים "החוג לאסתטיקה יהודית" – "שמיר" (בעל חיים אגדי, דמוי תולעת, המסוגל לבקע כל חומר; על פי המסורת שימש לחיתוך אבני החושן ואבני בית המקדש). בראש הקבוצה עמד הנדבן ואספן האמנות יעקב קגן-שבשאי, ובין חבריה נמנו אליעזר ליסיצקי, יששכר בר ריבק, פולינה חנטוב ואברהם אפרוס. "שיחת חולין" היה ההוצאה הראשונה של הקבוצה. יצירתו של ברודרזון כוללת מגוון שירים ומחזות, שרבים מהם הוקדשו לנושאים יהודיים. בין היתר, חיבר את מילות האופרה היידיש הראשונה שהועלתה על במות פולין – "דוד און בת-שבע", ואת הפואמה החשובה "י", העוסקת באסון המתרגש על יהדות אירופה. רבים מספריו הציגו שיתופי פעולה עם אמנים יהודיים אחרים – מעצבים, ציירים וצלמים, שעבודתם המשותפת הולידה שורת ספרים מאוירים ומעוצבים בסגנונות שונים.
לצד היצירה "חג גדיה" (ראו פריט הבא), נחשבת "שיחת חולין" לאחת הדוגמאות המרהיבות של הספר היהודי המאויר במאה העשרים.
[17] עמ' (שער, חמישה עשר עמודי טקסט וקולופון), מודבקים זה לזה. המגילה כולה מוצמדת לבד פשתן. גובה: 21.5 ס"מ. אורך (המגילה כולה): 383 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. העמוד הראשון (שער) חתוך בשוליו, על גבול האיור (עם פגיעה קלה באיור). כתמים (חלקם כהים). קמטים. מספר קרעים קלים.
ללא נרתיק העץ המקורי (מצורף נרתיק עץ אחר).
ספרות: Alexander Kantsedikas, El Lissitzky, the Jewish Period. London:
Unicorn, 2017.
ראו גם:
• Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, פריט מס' 72.
• The Russian Avant-Garde Book 1910-1934 (הוצאת MoMA), פריט מס' 155.
• Index of Jewish Art, Gross Family Collection, Jerusalem, Centre of Jewish Art, 1985, Part One: Objects, pp. 723-767.
המגילה מתועדת במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 248530.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 082.011.001.
חד גדיה, געצייכנט און ליטאגראפירט אליעזר ליסיצקי. קייב, הוצאת "קולטור ליגע" (דפוס ליתוגרפי "י. בענציאנווסקי"), [1919]. יידיש וארמית.
עותק שלם של סדרת הליתוגרפיות "חד גדיא" – הידועה והחשובה ביצירותיו היהודיות של אל ליסיצקי. 11 ליתוגרפיות צבעוניות (שער ואיור עבור כל אחד מבתיו של הפיוט) ודף הקדשה, יחד עם העטיפה המאוירת המקורית. הפורטפוליו נדפס ב-75 עותקים – מרביתם, כנראה, הושמדו או אבדו בתקופת שלטונו של סטלין; מבין העותקים המעטים ששרדו בשלמותם, ידועים רק עותקים בודדים שלהם נותרה גם עטיפת הנייר המקורית.
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי. ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ', לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). עם פרוץ מהפכת אוקטובר התמסר ליסיצקי בדבקות לרעיון הקומוניסטי. מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית. שפה זו באה לידי ביטוי בסדרת ציורים והדפסים גיאומטריים מופשטים שיצר בשנים 1919-1927 אותם כינה "פרואון" (Proun).
איוריו של ליסיצקי לפיוט "חד גדיא" משקפים נקודת זמן ייחודית בדרכו האמנותית, שבה הייתה יצירתו טבועה בשני החותמים – מוטיבים מן המסורת היהודית לצד ניצניה של שפתו המופשטת (הניכרת במיוחד בעיצוב הקונסטרוקטיביסטי של העטיפה). לאחר פרסום היצירה, כמעט ולא עסק עוד ליסיצקי בנושאים יהודיים.
את הגרסה הראשונה של האיורים יצר ליסיצקי בשנת 1917 (הציורים המקוריים, בצבעי מים, שמורים בגלריית טרטיאקטוב במוסקבה), ובשנת 1919 יצר גרסה נוספת, שונה (גרסה זו שמורה באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות), שעל-פיה נדפסו הליתוגרפיות הצבעוניות בקייב, באותה שנה.
היצירה כוללת איור נפרד עבור כל אחד מבתיו של הפיוט. בכל איור מבנה דמוי-שער, שעליו חקוקות מילות הבית ובתוכו מוצג סיפור המעשה. בשוליים התחתונים מופיע תחילתו של הבית בארמית, ובפינות העליונות מופיעים מספרי העמודים, באותיות עבריות מסוגננות. עם לוח שער שבו איור נוסף, ילד וגדי, ולוח הקדשה: "פאר פאליען" [הקדשה לאמנית פוליה (פולינה) חנטוב?], חתום "א"ל" ומתוארך 6.2.1919.
העטיפה מורכבת משלושה חלקים ומודפסת משני צדיה; בצדה הפנימי מופיע הפיוט "חד גדיא" בשלמותו (בשולי הבתים, בכתב אנכי, מופיעות שוב ושוב המילים "דאס ציגעלע" – הגדי), וסביב לטקסט איור מופשט, צבעוני, העשוי צורות גיאומטריות. בצדה החיצוני של העטיפה מופיעים הכותר וסמל הוצאת "קולטור ליגע".
איורי "חד גדיא" זכו לפרשנות נרחבת במאמרים ובספרות המקצועית (ראו להלן). בין היתר בולט השימוש בדימויים קומוניסטיים-מהפכניים, באמצעותם מבקש ליסיצקי להציג את המהפכה הקומוניסטית כראשית הגאולה. כך, בלוח ט' – "ואתא מלאך המוות" – מופיעה דמות מלאך-מוות החובש לראשו את כתר האימפריה הרוסית; בלוח י' – "ואתא הקדוש ברוך הוא, ושחט למלאך המוות" – מצויר מלאך המוות מוטל לרצפה כשמעליו יד אוחזת חרב – דימוי המייצג את העם הרוסי וחרב המהפכה (דימוי זה הופיע על גבי בול דואר סובייטי מאותה תקופה). כמו כן, מציגה היצירה זיקה בין הטקסט הכתוב והאיורים – הנחשבת לאחד מסימני ההיכר של ליסיצקי: צבעי הדמויות מותאמים לצבע המילים המציינות אותן, וכאשר משנה הדמות את צבעה, משנה המילה את צבעה בעקבותיה. כך, למשל, בלוח ז', מופיעים השור ושמו ביידיש ("אקס") שניהם בצבע אדום, ובלוח הבא מתחלפות שתיהן לצבע צהוב.
"חד גדיא" יצא לאור בהוצאת הספרים של אגודת האמנים "קולטור-ליגע". האגודה נוסדה בעיר קייב סמוך לאחר מהפכת אוקטובר, במטרה לקדם את הספרות, התיאטרון והתרבות ביידיש. בין חבריה נמנו גדולי היוצרים היידים אותן השנים: אל ליסיצקי, פרץ מרקיש, שלום אש, דוד הופשטיין, ישראל יהושע זינגר, יששכר בר ריבק, יוסף צ'ייקוב ואחרים. בשנות קיומה נדפסו תחת ידה של ההוצאה כמה מהיפים שבספרי היידיש במאה העשרים – ספרי ילדים, שירה וכתבי עת, שאוירו ועוצבו בידי חשובי המעצבים והאמנים היהודים במזרח אירופה. "חד גדיא" הנו אחד מהישגיה המרשימים ביותר של ההוצאה.
[12] דף (דפים נפרדים). 25.5X27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים בשולי דף השער. כתמים קלים בשולי כמה דפים נוספים. פגמים וקרעים קלים, רובם שוקמו שיקום מקצועי. נתונים בקופסה נאה, חדשה.
העטיפה (כשהיא פתוחה): 70X29 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים קלים וקמטים. קרעים קלים. קרעים (חלקם חסרים) משוקמים בשוליים ובקווי הקיפול.
נדיר. עותקים מעטים הוצעו במכירות פומביות לאורך השנים.
ספרות:
• Had Gadya, The Only Kid, Facsimile of El Lissitzky's Edition of 1919; Edited by Arnold J. Band, Introduction by Nancy Perloff. Los Angeles: Getty Research Institute, 2004.
• Alexander Kantsedikas, El Lissitzky, the Jewish Period. London: Unicorn, 2017.
• Haia Friedberg, Lissitzky's Had Gadia In: Jewish Art, Vol. 12-13 (1987), pp. 294-303.
• Igor Dukhan, El Lissitzky - Jewish as Universal: From Jewish Style to Pangeometry. In: Ars Judaica, the Bar-Ilan Journal of Jewish Art, Vol 3 (2007), pp. 53-72 .
ראו גם:
• Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, פריט מס' 90.
• The Russian Avant-Garde Book 1910-1934 (הוצאת MoMA), פריט מס' 231.
העותק שלפנינו הוצג במספר תערוכות, בהן:
•Genosse.Jude.: Wir wollten nur das Paradies auf Erden (Comrade.Jew. We only wanted Paradise on Earth), המוזיאון היהודי בווינה, 2017. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 236-237.
• "קודש. אמנות. אסתטיקה", מוזיאון מאנה-כץ, חיפה, 2011. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 10.
• Die verborgene Spur. Jüdische Wege durch die Moderne (The Hidden Trace. Jewish Paths through Modernity), בית פליקס נוסבאום, אוסנבריק, גרמניה, 2008-2009. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 116-117.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 110.011.015.
כתב-יד, מחברת תרגילים בכתיבה אמנותית ובה מיקרוגרפיות וטקסטים בכתיבה תמה מעשה ידי תלמידי בית ספר. [גרמניה?, שנות ה-30 של המאה ה-19]. גרמנית באותיות עבריות.
מחברת תרגילים ובה טקסטים בכתיבת ידם של תלמידי ארבע כיתות בבית ספר יהודי-משכילי, ככל הנראה בגרמניה. במרכז הכריכה תווית עור אדומה ועליה הטבעה זהובה: "Hebräische Probeschriften, I, II, III, IV Klasse". המחברת נחלקת לארבע סוגי דוגמאות, ככל הנראה על פי רמת התלמידים: בפתחה חמש מיקרוגרפיות נאות ומוקפדות, כל אחת מהן על דף שלם, המציגות דמויות מן הקאנון הקלאסי. אחת מהן מציגה את מלאך המוות (בדמותו היוונית – תנטוס חבוש קסדה) ומוקפת בכתובת עברית נאה: "סוף אדם למות". בדפים הבאים דוגמאות טקסט תחת כותרות נאות, מוקפות עיטורים מסולסלים, הכוללות הן כתב רבוע הן כתב רהוט, ובהמשך המחברת דוגמאות פשוטות יותר לכתיבה תמה – חלקן טקסטים של ממש (בהם קטעים משירי עם ומשירה גרמנית) וחלקן רצפי מילים ואותיות בודדות. כל טקסט חתום בידי התלמיד, ויש מן השמות החוזרים על עצמם ומעידים שכמה וכמה זוגות תלמידים הם אחים. אין כל ראיה למקום שבו פעל בית הספר, אולם אחד התלמידים, יוסף קאלסקי, ציין את עיר מוצאו – זאמטער, היא שמוטולי (Szamotuły), עיר בפרובינציית פולין גדול שבמערב פולין.
בדפי המחברת סימן מים אנגלי המעיד על מועד ייצור הנייר – "J Whatman 1832" (בדפי המגן סימן מים שונה).
[31] דף. 42 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כמה קרעים קלים בשוליים. פגמים וכתמים בכריכה. קרעים חסרים בתווית שעל גבי הכריכה הקדמית.
ספרות: Avrin, Leila, Hebrew Calligraphy Model Books. Letter Arts Review, 1998, Vol. 14, Issue 2, pp. 34-41.
מקור:
1. כריסטי'ס אמשטרדם, 21.6.1989, פריט 51.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, GR.011.005.