"ציורי ישראל – L'Ornement Hébraïque ", אלבום ליתוגרפיות בעריכת ולדימיר סטסוב ודוד גינצבורג. ברלין, הוצאת S. Calvary & Co., [1905]; הליתוגרפיות נדפסו בדפוס expédition impérial pour la confection des papiers de l'état, סנקט פטרבורג (לנינגרד).
עשרים ושבעה לוחות הדפס ליתוגרפיים, צבעוניים ומוזהבים, בהם לוח שער בעיצוב האמן איוון פבלוביץ' רופט (פטרוב). נתונים בתיקייה מקורית. עם מהדורה מאוחרת יותר של חוברת ההקדמה והביאורים מאת דוד גינצבורג (ראו להלן).
הליתוגרפיות מציגות עיטורים מוגדלים מתוך כמה מכתבי-היד היהודיים החשובים בעולם, השמורים בספריה הקיסרית (כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בסנקט פטרבורג (אוסף אברהם פִירְקוֹביץ'). העיטורים הועתקו מתוך הספרים עצמם, ממראה עיניים, בידי צוות מומחים בראשות מבקר האמנות ולדימיר סטסוב (Stassof), מגדולי מבקרי האמנות ברוסיה הצארית, שיזם את הכנת האלבום.

בין העיטורים המופיעים באלבום: • עמודים שלמים מתוך "חומש לנינגרד הראשון" (חומש עם מסורה ועמודי-שטיח מעוטרים, מצרים 929; MS. II. 17), בהם איור מנורה בחצר הפנימית של המשכן עם שולחן לחם הפנים, איור נוסף של המנורה וכלי המשכן, ועמוד עם שמות פטרוני החומש (אברהם וצליח בני מימון). • עיטורים מכתב-יד לנינגרד (התנ"ך העברי המוקדם ביותר המצוי בשלמותו, מצרים 1008; MS. B. 19a). • ועוד.
האלבום ראה אור הודות למאמציו של ולדימיר סטסוב (Vladimir Stassof, 1824-1906), אשר היה אחראי להדפסתו של אלבום עיטורים נוסף, זהה במתכונתו, שנעתק מתוך כתבי-יד סלאביים (אלבום זה ראה אור בהוצאת A. A. Ilin, סנקט פטרבורג, 1887). לצורך הכנת האלבום היהודי, פנה סטסוב לברון דוד גינצבורג (David Gunzburg, 1857-1910), מזרחן, תלמידו של אדולף נויבאואר, ומהיהודים הבודדים ברוסיה הצארית שנשא בתואר אצולה, אשר הופקד על כתיבת המבוא והביאורים. הכנת הליתוגרפיות החלה בשנת 1883 ונשלמה ב-1886 – התאריך המופיע על גבי לוח השער, אולם האלבום יצא לאור רק בשנת 1905, בברלין, בשל עיכובים בכתיבת המבוא והביאורים.
[27] לוחות. 58 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים, מעט פגמים קלים (בעיקר בשוליים). נתונים בתיקייה מקורית, עם כתמים, קרעים ובלאי.
מצורף: L'Ornement Hébreu par Vladimir Stassof et David Gunzburg – הקדמה וביאורים מאת דוד גינצבורג. הוצאת Karl W. Hiersemann, לייפציג, 1920. צרפתית.

13 עמ'. 34.5 ס"מ. כתמים וקמטים. רצועות נייר מודבקות בשולי הדפים. חותמת בעמוד השער. כריכה חדשה נאה עם שדרה ופינות מקלף והטבעה מוזהבת.

ספרות:
• בצלאל נרקיס, איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1989).
• Альбом Стасова-Гинцбурга и "мегилэ" Антокольского, מאת (Olga Vasilyeva)Ольга Васильева , בתוך: Studia Orientalia Electronica 99, 2004, עמ' 369-383. רוסית.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.1.

חד גדיה, געצייכנט און ליטאגראפירט אליעזר ליסיצקי. קייב, הוצאת "קולטור ליגע" (דפוס ליתוגרפי "י. בענציאנווסקי"), [1919]. יידיש וארמית.
עותק שלם של סדרת הליתוגרפיות "חד גדיא" – הידועה והחשובה ביצירותיו היהודיות של אל ליסיצקי. 11 ליתוגרפיות צבעוניות (שער ואיור עבור כל אחד מבתיו של הפיוט) ודף הקדשה, יחד עם העטיפה המאוירת המקורית. הפורטפוליו נדפס ב-75 עותקים – מרביתם, כנראה, הושמדו או אבדו בתקופת שלטונו של סטלין; מבין העותקים המעטים ששרדו בשלמותם, ידועים רק עותקים בודדים שלהם נותרה גם עטיפת הנייר המקורית.

אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי. ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ', לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). עם פרוץ מהפכת אוקטובר התמסר ליסיצקי בדבקות לרעיון הקומוניסטי. מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית. שפה זו באה לידי ביטוי בסדרת ציורים והדפסים גיאומטריים מופשטים שיצר בשנים 1919-1927 אותם כינה "פרואון" (Proun).
איוריו של ליסיצקי לפיוט "חד גדיא" משקפים נקודת זמן ייחודית בדרכו האמנותית, שבה הייתה יצירתו טבועה בשני החותמים – מוטיבים מן המסורת היהודית לצד ניצניה של שפתו המופשטת (הניכרת במיוחד בעיצוב הקונסטרוקטיביסטי של העטיפה). לאחר פרסום היצירה, כמעט ולא עסק עוד ליסיצקי בנושאים יהודיים.
את הגרסה הראשונה של האיורים יצר ליסיצקי בשנת 1917 (הציורים המקוריים, בצבעי מים, שמורים בגלריית טרטיאקטוב במוסקבה), ובשנת 1919 יצר גרסה נוספת, שונה (גרסה זו שמורה באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות), שעל-פיה נדפסו הליתוגרפיות הצבעוניות בקייב, באותה שנה.
היצירה כוללת איור נפרד עבור כל אחד מבתיו של הפיוט. בכל איור מבנה דמוי-שער, שעליו חקוקות מילות הבית ובתוכו מוצג סיפור המעשה. בשוליים התחתונים מופיע תחילתו של הבית בארמית, ובפינות העליונות מופיעים מספרי העמודים, באותיות עבריות מסוגננות. עם לוח שער שבו איור נוסף, ילד וגדי, ולוח הקדשה: "פאר פאליען" [הקדשה לאמנית פוליה (פולינה) חנטוב?], חתום "א"ל" ומתוארך 6.2.1919.
העטיפה מורכבת משלושה חלקים ומודפסת משני צדיה; בצדה הפנימי מופיע הפיוט "חד גדיא" בשלמותו (בשולי הבתים, בכתב אנכי, מופיעות שוב ושוב המילים "דאס ציגעלע" – הגדי), וסביב לטקסט איור מופשט, צבעוני, העשוי צורות גיאומטריות. בצדה החיצוני של העטיפה מופיעים הכותר וסמל הוצאת "קולטור ליגע".
איורי "חד גדיא" זכו לפרשנות נרחבת במאמרים ובספרות המקצועית (ראו להלן). בין היתר בולט השימוש בדימויים קומוניסטיים-מהפכניים, באמצעותם מבקש ליסיצקי להציג את המהפכה הקומוניסטית כראשית הגאולה. כך, בלוח ט' – "ואתא מלאך המוות" – מופיעה דמות מלאך-מוות החובש לראשו את כתר האימפריה הרוסית; בלוח י' – "ואתא הקדוש ברוך הוא, ושחט למלאך המוות" – מצויר מלאך המוות מוטל לרצפה כשמעליו יד אוחזת חרב – דימוי המייצג את העם הרוסי וחרב המהפכה (דימוי זה הופיע על גבי בול דואר סובייטי מאותה תקופה). כמו כן, מציגה היצירה זיקה בין הטקסט הכתוב והאיורים – הנחשבת לאחד מסימני ההיכר של ליסיצקי: צבעי הדמויות מותאמים לצבע המילים המציינות אותן, וכאשר משנה הדמות את צבעה, משנה המילה את צבעה בעקבותיה. כך, למשל, בלוח ז', מופיעים השור ושמו ביידיש ("אקס") שניהם בצבע אדום, ובלוח הבא מתחלפות שתיהן לצבע צהוב.
"חד גדיא" יצא לאור בהוצאת הספרים של אגודת האמנים "קולטור-ליגע". האגודה נוסדה בעיר קייב סמוך לאחר מהפכת אוקטובר, במטרה לקדם את הספרות, התיאטרון והתרבות ביידיש. בין חבריה נמנו גדולי היוצרים היידים אותן השנים: אל ליסיצקי, פרץ מרקיש, שלום אש, דוד הופשטיין, ישראל יהושע זינגר, יששכר בר ריבק, יוסף צ'ייקוב ואחרים. בשנות קיומה נדפסו תחת ידה של ההוצאה כמה מהיפים שבספרי היידיש במאה העשרים – ספרי ילדים, שירה וכתבי עת, שאוירו ועוצבו בידי חשובי המעצבים והאמנים היהודים במזרח אירופה. "חד גדיא" הנו אחד מהישגיה המרשימים ביותר של ההוצאה.

[12] דף (דפים נפרדים). 25.5X27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים בשולי דף השער. כתמים קלים בשולי כמה דפים נוספים. פגמים וקרעים קלים, רובם שוקמו שיקום מקצועי. נתונים בקופסה נאה, חדשה.
העטיפה (כשהיא פתוחה): 70X29 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים קלים וקמטים. קרעים קלים. קרעים (חלקם חסרים) משוקמים בשוליים ובקווי הקיפול.

נדיר. עותקים מעטים הוצעו במכירות פומביות לאורך השנים.

ספרות:

• Had Gadya, The Only Kid, Facsimile of El Lissitzky's Edition of 1919; Edited by Arnold J. Band, Introduction by Nancy Perloff. Los Angeles: Getty Research Institute, 2004.
• Alexander Kantsedikas, El Lissitzky, the Jewish Period. London: Unicorn, 2017.
• Haia Friedberg, Lissitzky's Had Gadia In: Jewish Art, Vol. 12-13 (1987), pp. 294-303.
• Igor Dukhan, El Lissitzky - Jewish as Universal: From Jewish Style to Pangeometry. In: Ars Judaica, the Bar-Ilan Journal of Jewish Art, Vol 3 (2007), pp. 53-72 .
ראו גם:
• Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, פריט מס' 90.
• The Russian Avant-Garde Book 1910-1934 (הוצאת MoMA), פריט מס' 231.
העותק שלפנינו הוצג במספר תערוכות, בהן:
•Genosse.Jude.: Wir wollten nur das Paradies auf Erden (Comrade.Jew. We only wanted Paradise on Earth), המוזיאון היהודי בווינה, 2017. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 236-237.
• "קודש. אמנות. אסתטיקה", מוזיאון מאנה-כץ, חיפה, 2011. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 10.
• Die verborgene Spur. Jüdische Wege durch die Moderne (The Hidden Trace. Jewish Paths through Modernity), בית פליקס נוסבאום, אוסנבריק, גרמניה, 2008-2009. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 116-117.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 110.011.015.