כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית, כולל: "ספר תעלומות ומקורות החכמה", "ספר השמות" – עם הוספות מרבני מרוקו, וליקוטים נוספים; בכתיבת רבי עמנואל מאנסאנו ובנו רבי אליהו מאנסאנו (תלמיד ה"אור החיים" הקדוש). פאס, [תקכ"ו 1766].
כרך שלם, בכתיבה ספרדית-מערבית (מרובעת ורהוטה) נאה ומסודרת. עיטורי מילים, תרשימים ואיורים קבליים.
חלקו העיקרי של כתב-היד כולל את "ספר השמות" – הוא ספר "שורשי השמות" מאת רבי משה זכות – הרמ"ז, אך בגרסה הארוכה והמורחבת שלו כפי שהועתקה בארצות המערב, עם הוספות של רבני מרוקו (ראו על כך להלן). חלק זה נכתב על ידי רבי עמנואל ב"ר יהונתן מאנסאנו, מחכמי פאס הנודעים במאה ה-18. בראש החיבור מופיע נוסח שער, בחתימת בנו רבי אליהו מאנסאנו, המעיד שהחיבור נכתב בידי אביו: "...ונעתק פה פאס המהוללה ע"י החכם א"א [=אדוני אבי] החכם השלם ספרא רבא דישראל כמה"ר עמנואל מאנסאנו נר"ו בכהה"ר יהונתן ז"ל אני הצעיר ע"ה אליהו בכא"א הר' עמנואל מאנסאנו נר"ו יס"ט" (חתימה מסולסלת).
בראש כתב-היד הועתק "ספר תעלומות ומקורות החכמה" על פי מהדורת הדפוס, ונציה תכ"ז. חלק זה הועתק על ידי רבי אליהו מאנסאנו. בסופו קולופון סיום, עם תאריך הכתיבה וחתימתו המסולסלת: "...ומעשה ידינו כוננה עלינו בששי בשבת ששה ועשרים יום לחדש אב יה"ל [=יהפך לשמחה] בשנת קוה קויתי [=תקכ"ו] ה'... אני הצעיר ע"ה... אליהו מאנסאנו יס"ט" (יתכן שהחלק שנכתב בידי אביו, נכתב בשנים מוקדמות יותר).
בסוף כתב-היד ליקוטים נוספים של גורלות, סגולות והשבעות, כפי הנראה בכתיבת רבי אליהו מאנסאנו.
בתוך ספר השמות משולבות הגהות, הערות והוספות בתוך הטקסט (חלקן בסוגריים ובאותיות קטנות יותר), בהן הוספות מחכמי מרוקו (לדוגמה, בדף 55ב: "מכ"י מהר"י אבן צור זלה"ה"; בדף 66ב: "שם זה... נמצא בכתבי הר' יוסף אבן צור ז"ל בציור האילן הקדוש..."; בדף 70א: "...מהר"י בקיש ז"ל שקבל מהר"מ בן סלאם"; ועוד). יתכן שחלק מן ההוספות הן מהכותב רבי עמנואל מאנסאנו עצמו.
מלבד זאת נוספו בגליונות כתב-היד הגהות והוספות מכותבים נוספים. בדף 31ב, הגהה בשוליים החתומה: "בשם הרב ר' אפרים אנקאווא ז"ל... נאם עמנואל יס"ט". בדף 27א הוספה בשם רבי יעקב אבן דנאן. במספר מקומות הוספות בשם היעב"ץ – רבי יעקב אבן צור (לדוגמה, בדף 70א: "ובכ"י מוהר"ר יעב"ץ נמ"כ [=נמצא כתוב]...").
ספר השמות, הידוע יותר בשמו "שורשי השמות", הוא חיבור מקיף של שמות קודש, עם פירוט אופן הפעולות שלהם והשימוש שלהם בהשבעות וקמיעות. החיבור בנוי כלקסיקון אנציקלופדי, המסודר לפי אותיות הא"ב, והוא כולל בתוכו אלפי שמות קודש וצירופי שמות, ועניינים רבים בקבלה מעשית. את בסיס החיבור כתב המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, והוא כולל סודות שקיבל מרבותיו המקובלים. חיבורו של הרמ"ז היה מצומצם בהיקפו, ואולם לאחר מכן הוא הורחב באופן משמעותי על ידי המקובל רבי אליהו שפירא (רא"ש). החיד"א ב"שם הגדולים" – ב"מערכת גדולים" בערכו של רמ"ז – מונה בין חיבוריו של רמ"ז גם את "שורשי השמות" ומספר כי ראה את החיבור בכתב-יד. ב"מערכת ספרים" הוא מונה שני כתבי-יד נוספים של "שורשי השמות": האחד "בתוספת מרובה שהוסיף מהרא"ש [=מורנו הרב אליהו שפירא] מספרי קדמונים", והשני: "כ"י גדול בכמות ואיכות מחכמי המערב".
רבי אליהו שפירא, בעל "ברכת אליהו" על הש"ס (ונדסבק תפ"ח), היה ממקובלי פולין ושימש כאב"ד באוליינוב וקולטשין. בעקבות עלילה נמלט לאמשטרדם ואחר כך נדד לאיטליה, שם פגש את החיד"א (החיד"א כותב עליו בשם הגדולים: "...והרב ז"ל היה בקי בקבלה מעשית ואמר לי שעבר הש"ס ז' פעמים והיה חסיד ופרוש"). בסוף ימיו נדד רא"ש לתוניס ושם נפטר בסביבות שנת תק"כ. כך הגיעו כתביו, כולל החיבור שלפנינו, לידי חכמי ומקובלי צפון אפריקה. כאמור, הרחיב רא"ש את החיבור "שורשי השמות" והוסיף עליו הוספות רבות. ידועה העתקה של החיבור שהיתה בידי החיד"א (כתב-יד אוניברסיטת לוס אנג'לס, Ms. 779 bx. 1.1). בראש העתקה זו, מתאר החיד"א את התוספות של רא"ש: "ועוד נוסף כפלי כפלים לתושיה... הרב הישיש המקובל כמהר"ר אליה שלמה שפירא...". גם בשער החיבור בכתב-היד שלפנינו מוזכר רא"ש: "זה הספר הקדוש העתיקו בקצרה החכם השלם בכל בתורה בחכמה בחסידות... הרב רבי אליהו שפירא אשכנזי... מתוך כתבי הרב רבי משה זכות זלה"ה, יש בו פלאים גדולים לנעשה [!] אותם בקדושה וגם בטהרה...".
לפנינו העתקה מוקדמת ומורחבת של החיבור (שנים ספורות לאחר פטירתו של רבי אליהו שפירא בתוניס; וקודם מסעו השני של החיד"א לארצות אירופה), עם תוספות מגדולי חכמי ומקובלי מרוקו.
הכותב, רבי עמנואל מאנסאנו (השני) ב"ר יהונתן, מגדולי חכמי פאס. חיבר ספר דרושים בשנת תצ"ד, וכן קונטרס זכרונות ובו תיאורי התלאות והצרות שבאו על יהודי מרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-18 (פורסם על ידי בניהו, דברי הימים של פאס, תל אביב תשנ"ג, עמ' 133 ואילך). מלבד גדולתו בתורה, היה גם מקובל וחסיד (בקונטרס זכרונותיו הוא מספר כי צם ששה ימים רצופים ועשה שאלת חלום האם להמשיך לצום גם בשבת, לאחר ששמע כי חכם אחד מתפיללאת נפטר לאחר צום שכזה, והשיבוהו בחלום בפסוק "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומכך ידע שעליו להפסיק את תעניתו; ראו: בניהו, שם, עמ' 45). בין היתר שימש כסופר בית הדין בפאס, ובכתב-היד שלפנינו ניכרת אומנות הכתיבה המרשימה שלו (בחתימת בנו שלפנינו הוא מכונה: "ספרא רבא"). במשך שנים רבות עמד בפאס "בית הכנסת על שם רבי עמנואל מאנסאנו".
הכותב השני, בנו, רבי אליהו מאנסאנו, אף הוא מגדולי חכמי פאס. בספר מלכי רבנן (דף כא2) מצוטט מכתב ממנו המתאר את לימודו אצל ה"אור החיים" הקדוש: "ובד' בשבת בח' שבט אנחנו יושבים לשתות מי התורה בחברתינו עם מורנו ורבינו נר"ו ועם כמהור"ר חיים אבן עטר נר"ו..." (היה זה לאחר שובו של האור החיים מאמשטרדם למרוקו, לאחר הדפסת ספרו "חפץ ה'" בשנת תצ"ב; אז התיישב לזמן מה בפאס, שם לימד תורה יחד עם ראש הישיבה רבי שמואל אבן אלבז. "מורינו ורבינו" המוזכר במכתב הנ"ל הוא רבי שמואל אבן אלבז).

תעלומות ומקורות חכמה: א-ח, י-יב דף (חסר דף ט); ספר השמות: 14-97 דף; ליקוטים: 98-102 דף (מספור מאוחר בעפרון). 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות. קרעים, סימני עש ובלאי, בהם קרעים חסרים (בעיקר בשוליים הפנימיים), עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חלק מההגהות בשוליים קצוצות מעט. כריכת עור חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.087.

כתב-יד, ספר שיעור קומה – תיקון לאמירה כנגד חלקי גוף האדם. [מרוקו, תקמ"ט 1789].
שער מעוטר בצבע, במרכזו מסגרת ארכיטקטונית, עם קשת פרסה מחודדת (בהשפעת האדריכלות המוּרית במרוקו), סביבה מסגרת עם עיטורי ענפים ופרחים, ובראשה שני עמודים מעוטרים ועיטורי עלים. כתיבה ספרדית-מערבית, בינונית ורהוטה. בשולי השער: "...בשנת ו'מ'ב'ש'ר'י א'חזה" [=תקמ"ט]. קולופון הכותב בעמוד האחרון: "תם סדר ההעתקה ע"י אני הצעיר עבד ה' יהודה אלבאז בי"ז באלול המרוצה בשנת תקמ"ט ליצירה".
"שיעור קומה" הוא סדר תיקון על פי הקבלה שמקורו באיטליה, בו מלוקטים קטעים מהתנ"ך, מהזוהר ותיקוני זוהר, כנגד כל אחד ואחד מאברי האדם. האזכור הראשון שלו בדפוס הוא בספר חמדת ימים, מהדורת ליוורנו תקכ"ד (דף עא), שם הוסיף המדפיס את התיקון הזה בקיצור, עם הפניות בלבד לקטעים השונים בספרי התנ"ך, הזוהר והתיקונים, אך ללא הבאת הקטעים במלואם. רק בשנת תקפ"ה נדפס התיקון במלואו, על ידי המקובל רבי יוסף קורקוס, כחלק מספרו יוסף חן (ליוורנו, תקפ"ה). כתב-היד שלפנינו כולל העתקה שלמה של התיקון, שנעשתה במרוקו, קודם להדפסתו לראשונה בליוורנו.
כתב-היד פותח: "נמ"ך [נמצא כתוב] בספר חמדת ימים תיקון לנפש היפה לטהרה מחלאת טומאתה, והוא סדר שיעור קומה, לא נודע אל מי מקדושים, וכל העושה אותו כתיקונו מובטח לו שהוא בן העה"ב...". לאחר מכן מופיעה תפילה לאומרה קודם תחילת קריאת התיקון.

[74] דף. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים בשוליים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. כריכת עור חדשה.

תערוכות:
• Yeshiva University Museum, New York, "The Sephardic Journey: 1492-1992", 1990-1992. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 297, מס' 400.
• Kabbalah – Om judisk mysticism (אוצרת: Erika Aronowitsch), המוזיאון היהודי בסטוקהולם, אפריל-דצמבר 2002. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 16.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.008.

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש לסעודות שבת. [ירושלים, המאה ה-18].
כוונות קידוש לליל שבת ויום שבת, כוונות סעודות שבת וברכת המזון, כוונות הלימוד.
פורמט כיס (כנראה לשימוש בסעודות השבת).
חלקו השני של כתב-היד (החל מדף 25ב) הוא בכתיבת ידו הנאה של המקובל רבי יוסף אדרעי, סופרו הנאמן של המקובל האלוקי רבינו הרש"ש. רבי יוסף אדרעי המשיך כנראה את כתיבת הסופר הקודם. העתקתו מתחילה בשרטוט נאה של כוונות שולחן השבת.
הסידור היה לאחר מכן בבעלות המקובל רבי יצחק פרחי, שד"ר ישיבת "בית אל". בראש כתב-היד רישום בעלות שלו (מחוק במקצת): "מקנת כספי בימי חורפי שליח ירושלים עיה"ק תובב"א הצעיר יצחק פרחי יצ"ו".
בדף האחרון של כתב-היד רישום של ארבעה סעיפים עם סגולות ולחשים: "לתועה ביער או בדרך...", "לכל צרה בים ויבשה ולסטים ואש...", "גורל...", "להפר עצת אויבים...".
רבי יוסף אדרעי, מקובל וספרא רבא, ישב לפני הרש"ש בירושלים ושימש כסופרו הנאמן בהעתקת חיבורים רבים בקבלת האר"י וקבלת הרש"ש. על פי כתבי-היד המתוארכים שלו, הוא פעל בירושלים בסביבות השנים תקט"ו-תקל"א (ראו: אביב"י, קבלת האר"י ח"ב, עמ' 787). המקובל רבי רפאל ידידיה אבועלפיה (הרב היר"א) ראש ישיבת המקובלים בית אל (ותלמיד ה"דברי שלום" נכד הרש"ש), מזכירו בהקדמתו לספר הליקוטים: "ובא אחריו מורינו הרב ש"ש [שלום שרעבי] זיע"א וסידרו בסדר נכון... על ידי הסופר שלו המפורסם רב ספרא מוהר"י אדרעי ז"ל...". קיימים כתבי-יד של רבי יוסף אדרעי, שעליהם העיר הרש"ש בכתב-ידו ותיקן את העתקותיו (ראו תצלומים בסוף ספר אהבת שלום, מאת הרב יעקב הלל, ירושלים תשס"ב; ובסוף כמה מכרכי סידורי הכוונות בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תשמ"ד-תשס"ו).
המקובל רבי יצחק פרחי (תקמ"ב-תרי"ג), המכונה "המוכיח הירושלמי" או "המגיד הירושלמי", מגדולי ירושלים בדורו. נולד בצפת לאביו רבי שלמה פרחי שהיה דרשן ומרביץ תורה, התייתם בצעירותו ומאז גדל והתחנך בירושלים בביתו של המהרי"ט אלגאזי, שפרש עליו את חסותו. באותו זמן שימש את גדולי המקובלים בירושלים, וביניהם גם את הרא"ש – רבי אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי (נכד הרש"ש), והיה לאחד מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל". נתפרסם כאחד מגדולי חכמי ודייני ירושלים, כמרביץ תורה, דרשן ומגיד מישרים. תקופה בולטת בחייו עסק בשד"רות, כאשר נסע מספר פעמים מטעם כוללות ירושלים וכשד"ר ישיבת "בית אל", לקהילות תורכיה, ארצות הבלקן ואיטליה. במהלך נסיעותיו הדפיס את ספריו הרבים, אותם נהג לחלק לנדיבי עם. בין ספריו: מתוק לנפש, זכות הרבים, מרפא לעצם, מוסר השכל, שבט מישור, הדרת זקנים (על האידרא), מיני מתיקה, צוף דבש, רוכב ערבות, זכות ומישור, ועוד. במיוחד התפרסם בספרו מתוק מדבש, שזכה להתחבב על רבים בכל תפוצות ישראל, ונדפס כבר במאה ה-19 בלמעלה מעשר מהדורות, בין היתר בדפוסי זולקווא, ז'יטומיר, וילנא, וורשא, לובלין ולמברג.

[51] דף. 11 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים ופגמים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים באותיות ערביות בדף המגן הקדמי. כריכה ישנה, עם פגמים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.007.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות ימי החול וראש חודש, בכתיבת המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – "הרב היר"א". [ירושלים, המאה ה-19].
כוונות לתפילת ערבית בחול, לתפילת שחרית בחול (מלאחר חזרת הש"ץ עד הסוף), לתפילת ראש חודש, ולבית הקברות.
סידור כוונות זה הועתק בכתיבת ידו האופיינית של הרב היר"א.
בהמשך הגיע הסידור לידי רבי יצחק בונאן מתוניסיה שהגיע לירושלים (קרוב לפטירתו של הרב היר"א). על הכריכה פיסת עור ועליה הטבעה מוזהבת: "תפלה ח"ד, ע"ה יצחק בונאן ס"ט". מן ההטבעה עולה כי הסידור שלפנינו הוא אחד מארבעה חלקים שהיו בידי רבי יצחק בונאן.
המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), מגדולי המקובלים ונכדו של הרש"ש. שימש כראש ישיבת המקובלים "בית אל" שבירושלים משנת תר"ח עד לפטירתו, והיה אחד מהעורכים החשובים של סידור הרש"ש. "צדיק המדוכא בייסורים ומתפרנס מיגיעו, חסידא קדישא, פרוש מבטן ומהריון" (רבי ישראל דב פרומקין, חכמי ירושלים). בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בניו של רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה" [שעל פי עצתו תיקן את תקנת איסור כלי זמר בירושלים], רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
הבעלים של כתב-היד, רבי יצחק בונאן, חתום כעד וסופר בפנקס קהילת פורטוגיזיס בתוניס בסביבות השנים ת"ר-תר"כ (ראו: אברהמי, פנקס הקהילה היהודית הפורטוגזית בתוניס, עמ' 151). בערוב ימיו עלה לירושלים ונפטר בה בראשית שנת תרמ"ז.

[102] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. מספר דפים מנותקים. כריכה מקורית, מנותקת חלקית ופגומה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, TU.011.005.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות לראש השנה וחג הסוכות, בכתיבת רבי שם טוב גאגין. [ירושלים], תרס"ה-תרס"ו [1905].
כתב-יד זה נכתב על ידי רבי שם טוב גאגין עבור האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור, ונשלח מירושלים אל האדמו"ר יחד עם כמה כרכי סידורי כוונות שהזמין האדמו"ר מאביו של רבי שם טוב – רבי יצחק גאגין (ראו להלן).
כולל כוונות לחלק מתפילות ראש השנה, כוונות לתקיעות שופר, כוונות לנטילת לולב והנענועים לימי חג הסוכות והושענא רבא.
לפני כוונות התקיעות (בדפים ו-י), שני דרושי התעוררות לפני התקיעות, ליום א' וליום ב' של ראש השנה, עם הכותרות: "מוסר והתעוררות הלב מהרב המקובל עט"ר הרמ"ז השמ"ש [=רבי שלום מזרחי שרעבי] זלה"ה – שיסד לאומרו ביום א' דר"ה"; "מוסר והתעוררות הלב מהגאון הקדוש ר"ל עט"ר הרמ"ז אג"ן הזהר [=רבי חיים אברהם גאגין] ז"ל – שיסד לאומרו בק"ק בית אל ביום ב' דר"ה".
בסוף הדרוש השני חתימת הכותב: "כת"י נכדו ש"ט גאגין ס"ט, נכתב בער"ח דרחמים התרס"ה".
בדף המגן הקדמי רישום נוסף: "סידור לראש השנה עפ"י וכו' רבינו האר"י ז"ל, כתבתיהו ביום י"ג חשון התרס"ו לפ"ק, שם טוב גאגין ס"ט".
בקובץ "מן הגנזים" כרך יד (הוצאת "אהבת שלום", תשפ"א), נדפסו שלושים ושבע אגרות שכתב רבי יצחק גאגין לבנו רבי שם טוב גאגין בין השנים תרע"ב-תרפ"א. בין הידיעות הרבות החשובות המופיעות במכתבים אלה, אנו למדים כי האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור ביקש לרכוש מרבי יצחק גאגין כמה כתבי-יד בקבלה, ובין היתר ביקש להעשיר את ספרייתו הנודעת בסידורי כוונות רש"ש, שלא היו מצויים כלל באירופה.
רבי יצחק גאגין, מיחידי בית המדרש "בית אל" ומצאצאי הרש"ש (דרך זקנו הרב אג"ן – ה"חכם באשי" רבי חיים אברהם גאגין, חתנו של רבי רפאל אברהם שלום מזרחי – נכד הרש"ש). בנו, רבי שם טוב גאגין (כותב הסידור שלפנינו), היה ברבות הימים רב עדת הספרדים במנצ'סטר ולאחר מכן ראב"ד עדת הספרדים בלונדון. רבי יצחק גאגין עסק למחייתו במסחר ספרים וכתבי-יד, ואף פרסם רשימות כתבי-יד שהציע למכירה מספריית הרש"ש, והרבי מגור עמד עמו בקשרי ידידות ונעזר בו לרכישת ספרים לספרייתו החשובה. מן המכתבים הנ"ל אנו למדים כי בעקבות בקשת הרבי מגור, הטיל רבי יצחק גאגין על בנו רבי שם טוב גאגין את מלאכת העתקת סידורי הרש"ש, במפעל העתקה שנתמשך על פני כשבע שנים, החל משנת תרס"ה ועד לשנת תרע"א. הסידורים נשלחו לאחר מכן לגור, וכפי שכותב רבי יצחק גאגין לבנו באחד ממכתביו, משנת תרפ"א: "בטח תזכור מזה כי"ב שנים ששלחנו הח' שערים והסידורים שכתבת להרבי מגור ר' מוטאלי, בא הנה היום יום תמול לעת ערב, והיום בקש אחרי..." (מן הגנזים שם, עמ' רחצ). במכתב אחר מאותה שנה חוזר רבי יצחק גאגין ומזכיר לבנו: "עוד אספר לך דבר מעניין, והוא אם תזכור כשמכרנו להרב הצדיק מגור הח' שערים וגם כתבת לו הסידורים, זה האיש בא לירושלים..." (שם, עמ' ש). כמה שנים קודם לכן, במכתב משנת תרע"ט, מזכיר לו אביו את מלאכת העתקת הסידורים: "כי בעת שמחתך יעלו בזכרונך את הבטחותי אשר הבטחתיך בהיותך שוקד על למודך והיית כותב הסידורים של מ"ז ז"ל [=הרש"ש] ותדבר עלי קשות באמרך... מה הנאה מגיעיני הסופרות ואני יושב בקרן זוית. ואני מפייסך בדברים, דום לה' והתחולל לו..." (שם, עמ' רעז).
כמה מכתבי-היד של סידורי הכוונות שהעתיק רש"ט גאגין עבור ה"אמרי אמת" ונשלחו לספרייתו, נשתמרו עד ימינו, בהם חלק ראש השנה וסוכות שלפנינו, וכן חלק יום הכיפורים שנמצא בספריית הגרי"מ הלל שליט"א, וחלק קריאת שמע על המטה – כת"י ניו יורק אוניברסיטת קולומביה SH 893 x 2 (בו מופיע תאריך הכתיבה: טבת תרע"א).

[14], כ, [48] דף כתובים (ועוד מספר דפים ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דהיית דיו בשני דפים. דף אחד מנותק. קרעים בשוליים ובלאי בדפים בודדים. סימני עש קלים. כריכה מקורית, עם שדרת עור, פגומה.

על ייחוס כתב-היד שלפנינו לספרייתו של ה"אמרי אמת" מגור – ראו בקובץ מן הגנזים שם, עמ' רעז הערה 248; ובמאמרו של הרב משה הלל (באנגלית), The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, , ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 236.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.018.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.