מכירה פומבית 92 חלק ב' כתבי יד ופריטים מיוחדים ויקרי ערך מאוסף משפחת גרוס
- (-) Remove כתבי filter כתבי
- יד (37) Apply יד filter
- manuscript (37) Apply manuscript filter
- כתבי-יד (32) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (32) Apply כתבייד filter
- קבלה (14) Apply קבלה filter
- kabbalah (14) Apply kabbalah filter
- כוונות (13) Apply כוונות filter
- kavanot (13) Apply kavanot filter
- siddur (13) Apply siddur filter
- אירופה (10) Apply אירופה filter
- europ (10) Apply europ filter
- ארצות (8) Apply ארצות filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- ומעוטרים (8) Apply ומעוטרים filter
- מאוירים (8) Apply מאוירים filter
- decor (8) Apply decor filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- land (8) Apply land filter
- sepharad (8) Apply sepharad filter
- הרשש (7) Apply הרשש filter
- סידורי (7) Apply סידורי filter
- ירושלים (7) Apply ירושלים filter
- הרש (7) Apply הרש filter
- הרש"ש (7) Apply הרש"ש filter
- harashash (7) Apply harashash filter
- jerusalem (7) Apply jerusalem filter
- האר (6) Apply האר filter
- הארי (6) Apply הארי filter
- וסידורי (6) Apply וסידורי filter
- האר"י (6) Apply האר"י filter
- haari (6) Apply haari filter
- תימן (5) Apply תימן filter
- yemen (5) Apply yemen filter
- ורפואות (4) Apply ורפואות filter
- צפון (4) Apply צפון filter
- סגולות (4) Apply סגולות filter
- מעשית (4) Apply מעשית filter
- ורפואות, (4) Apply ורפואות, filter
- צפון-אפריקה (4) Apply צפון-אפריקה filter
- והשבעות) (4) Apply והשבעות) filter
- והשבעות (4) Apply והשבעות filter
- אפריקה (4) Apply אפריקה filter
- קמיעות (4) Apply קמיעות filter
- צפוןאפריקה (4) Apply צפוןאפריקה filter
- (סגולות (4) Apply (סגולות filter
- africa (4) Apply africa filter
- north (4) Apply north filter
- practic (4) Apply practic filter
- chassidut (3) Apply chassidut filter
כתב-יד, "סדר תפלת כל המועדים", אזהרות לחג השבועות, תפילות ראש השנה ויום הכיפורים, וסדר הקריאות למועדים, בכתיבת מארי שלום קורח. צנעא, ב'רמט לשטרות [תרצ"ח 1938].
כרך מרשים. כתיבה תימנית ביד אמן, עם עיטורים ואיורים צבעוניים, על גבי נייר איכותי עם שוליים רחבים. שערים, תיבות פתיחה, כותרות וקולופונים מעוטרים ומאוירים – בצבעי אדום, כתום, ירוק וסגול עזים. בהפטרה ליום שני של שבועות איור עצים וציפורים. נתון ב"כריכת קופסה" צבעונית מפוארת, עם עיטורי ואבזמי כסף נאים, חלקם מוזהבים.
כתב-היד שלפנינו נכתב ועוטר בידי הסופר מארי שלום קורח (מגדולי רבני תימן), עבור האדון יחיא בדיחי. בשער נכתב: "סדר תפלת כל המוע'דים – נכתב לתשוקת עמיתנו היקר... האדון יחיא נר"ו בן סלי' בן מ"ו יוסף בן שלום אלבדיחי זכר כולם לברכה; נכתב על ידי אני הצעיר חלש ומסכן שלום בן מ"ו יחיא בן מהר"ר חיים בן מ"ו יוסף זכר כולם לברכה – נכתב פה צנעא תימן, ש'[נת] ברמ"ט לשטרות". בסוף ה"אזהרות" קולופון על סיום כתיבתן בג' בסיון ב'רמ"ט.
שערים מעוטרים מופיעים גם בראש ה"אזהרות" ובראש "סדר קריאה לכל המועדים" (שער זה כולל גם את מקום הכתיבה והשנה: "פה צנעא תימן", "שנת תפרי"ח [=תרצ"ח] לב"ע לפ"ק").
במספר מקומות הוסיף הכותב הגהות בשוליים, המתייחסות לדקדוקו בכתיבת נוסח התפילות והפיוטים. לדוגמא: בדף 28ב הגהה בשוליים בחתימת "הכותב", הפותחת במילים: "כך נכון לגרוס..."; בדף 64ב הגהה הפותחת במילים: "כ"ן צ"ל...".
בסדר הקריאה מופיעים גם טעמי המקרא, ובשוליים מופיעות הערות רבות לביאור הגירסא של המקרא והתרגום המופיעה בפנים, תוך ציון לגירסאות אחרות. לדוגמא: בדף 80ב הערה: "ה"ג במאריך, וי"ג בטפחא"; בדף 82א: "ה"ג המים בחירק והגימל דגש, וי"ג המים בצירי והגימל רפי".
בעמוד האחרון (דף 135ב), קולופון סיום מאת הסופר מארי שלום קורח: "נשלמו תפלות המועדים ושל ראש השנה ויום הכפורים, וסדר קריאה של מועדים וקריאה של ראש השנה ויום הכפורים, בעזר האל אשר בידו נפש כל חי... ונכתבו לתשוקת עמיתנו היקר והנכבד, כבוד האדון הנעלה...יחיה, יחייהו האל חיים ארוכים טובים ומתוקנים, בן סלימאן בן מ"ו יוסף בן שלום אלבדיחי... כ"ד הכתוב הצעיר חלש ומסכן שלום בן לא"א מ"ו יחיה בן אמו"ז מהר"ר חיים בן מהר"ר יוסף קורח... יום ה' ד' לחדש רחמים שנת ברמ"ט היא שנת השמיטה, תכלה שנה וקללותיה ותחל שנת בר"ן וברכותיה".
סופר כתב-היד, מארי שלום קורח (תרל"ג-חשון תשי"ג), מגדולי רבני תימן, וממנהיגי הקהילה בצנעא. מורה ומחנך שהעמיד תלמידים רבים. מחבר ספרים רבים (מדרש אשר"י, גנזי חכמה, דרך החכמים, דברי שלום, ועוד). "ספרים שהעתיק מצטיינים בדיוקם הרב ובהידורם. היה סופר אומן עם חוש ליופי ועיטר את ספריו בצבעים שונים" (אנצי' לחכמי תימן, א, עמ' 566).
[135] דף (ועוד דפים ריקים בתחילת הכרך ובסופו). 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת קופסה מקורית, עם עיטורי כסף. פגמים קלים בשדרה.
כתב-יד מעוטר של פרקי אבות עם פירוש הרמב"ם, שהוכן אף הוא על ידי רבי שלום קורח עבור יחיא בדיחי בשנת תרצ"ט, נמכר במכירת קדם, קטלוג 49 חלק א, פריט 137.
הכריכה מתועדת במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 339308.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 011.002.YM.
כתב-יד, קובץ בקבלה מעשית, כולל: "ספר תעלומות ומקורות החכמה", "ספר השמות" – עם הוספות מרבני מרוקו, וליקוטים נוספים; בכתיבת רבי עמנואל מאנסאנו ובנו רבי אליהו מאנסאנו (תלמיד ה"אור החיים" הקדוש). פאס, [תקכ"ו 1766].
כרך שלם, בכתיבה ספרדית-מערבית (מרובעת ורהוטה) נאה ומסודרת. עיטורי מילים, תרשימים ואיורים קבליים.
חלקו העיקרי של כתב-היד כולל את "ספר השמות" – הוא ספר "שורשי השמות" מאת רבי משה זכות – הרמ"ז, אך בגרסה הארוכה והמורחבת שלו כפי שהועתקה בארצות המערב, עם הוספות של רבני מרוקו (ראו על כך להלן). חלק זה נכתב על ידי רבי עמנואל ב"ר יהונתן מאנסאנו, מחכמי פאס הנודעים במאה ה-18. בראש החיבור מופיע נוסח שער, בחתימת בנו רבי אליהו מאנסאנו, המעיד שהחיבור נכתב בידי אביו: "...ונעתק פה פאס המהוללה ע"י החכם א"א [=אדוני אבי] החכם השלם ספרא רבא דישראל כמה"ר עמנואל מאנסאנו נר"ו בכהה"ר יהונתן ז"ל אני הצעיר ע"ה אליהו בכא"א הר' עמנואל מאנסאנו נר"ו יס"ט" (חתימה מסולסלת).
בראש כתב-היד הועתק "ספר תעלומות ומקורות החכמה" על פי מהדורת הדפוס, ונציה תכ"ז. חלק זה הועתק על ידי רבי אליהו מאנסאנו. בסופו קולופון סיום, עם תאריך הכתיבה וחתימתו המסולסלת: "...ומעשה ידינו כוננה עלינו בששי בשבת ששה ועשרים יום לחדש אב יה"ל [=יהפך לשמחה] בשנת קוה קויתי [=תקכ"ו] ה'... אני הצעיר ע"ה... אליהו מאנסאנו יס"ט" (יתכן שהחלק שנכתב בידי אביו, נכתב בשנים מוקדמות יותר).
בסוף כתב-היד ליקוטים נוספים של גורלות, סגולות והשבעות, כפי הנראה בכתיבת רבי אליהו מאנסאנו.
בתוך ספר השמות משולבות הגהות, הערות והוספות בתוך הטקסט (חלקן בסוגריים ובאותיות קטנות יותר), בהן הוספות מחכמי מרוקו (לדוגמה, בדף 55ב: "מכ"י מהר"י אבן צור זלה"ה"; בדף 66ב: "שם זה... נמצא בכתבי הר' יוסף אבן צור ז"ל בציור האילן הקדוש..."; בדף 70א: "...מהר"י בקיש ז"ל שקבל מהר"מ בן סלאם"; ועוד). יתכן שחלק מן ההוספות הן מהכותב רבי עמנואל מאנסאנו עצמו.
מלבד זאת נוספו בגליונות כתב-היד הגהות והוספות מכותבים נוספים. בדף 31ב, הגהה בשוליים החתומה: "בשם הרב ר' אפרים אנקאווא ז"ל... נאם עמנואל יס"ט". בדף 27א הוספה בשם רבי יעקב אבן דנאן. במספר מקומות הוספות בשם היעב"ץ – רבי יעקב אבן צור (לדוגמה, בדף 70א: "ובכ"י מוהר"ר יעב"ץ נמ"כ [=נמצא כתוב]...").
ספר השמות, הידוע יותר בשמו "שורשי השמות", הוא חיבור מקיף של שמות קודש, עם פירוט אופן הפעולות שלהם והשימוש שלהם בהשבעות וקמיעות. החיבור בנוי כלקסיקון אנציקלופדי, המסודר לפי אותיות הא"ב, והוא כולל בתוכו אלפי שמות קודש וצירופי שמות, ועניינים רבים בקבלה מעשית. את בסיס החיבור כתב המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, והוא כולל סודות שקיבל מרבותיו המקובלים. חיבורו של הרמ"ז היה מצומצם בהיקפו, ואולם לאחר מכן הוא הורחב באופן משמעותי על ידי המקובל רבי אליהו שפירא (רא"ש). החיד"א ב"שם הגדולים" – ב"מערכת גדולים" בערכו של רמ"ז – מונה בין חיבוריו של רמ"ז גם את "שורשי השמות" ומספר כי ראה את החיבור בכתב-יד. ב"מערכת ספרים" הוא מונה שני כתבי-יד נוספים של "שורשי השמות": האחד "בתוספת מרובה שהוסיף מהרא"ש [=מורנו הרב אליהו שפירא] מספרי קדמונים", והשני: "כ"י גדול בכמות ואיכות מחכמי המערב".
רבי אליהו שפירא, בעל "ברכת אליהו" על הש"ס (ונדסבק תפ"ח), היה ממקובלי פולין ושימש כאב"ד באוליינוב וקולטשין. בעקבות עלילה נמלט לאמשטרדם ואחר כך נדד לאיטליה, שם פגש את החיד"א (החיד"א כותב עליו בשם הגדולים: "...והרב ז"ל היה בקי בקבלה מעשית ואמר לי שעבר הש"ס ז' פעמים והיה חסיד ופרוש"). בסוף ימיו נדד רא"ש לתוניס ושם נפטר בסביבות שנת תק"כ. כך הגיעו כתביו, כולל החיבור שלפנינו, לידי חכמי ומקובלי צפון אפריקה. כאמור, הרחיב רא"ש את החיבור "שורשי השמות" והוסיף עליו הוספות רבות. ידועה העתקה של החיבור שהיתה בידי החיד"א (כתב-יד אוניברסיטת לוס אנג'לס, Ms. 779 bx. 1.1). בראש העתקה זו, מתאר החיד"א את התוספות של רא"ש: "ועוד נוסף כפלי כפלים לתושיה... הרב הישיש המקובל כמהר"ר אליה שלמה שפירא...". גם בשער החיבור בכתב-היד שלפנינו מוזכר רא"ש: "זה הספר הקדוש העתיקו בקצרה החכם השלם בכל בתורה בחכמה בחסידות... הרב רבי אליהו שפירא אשכנזי... מתוך כתבי הרב רבי משה זכות זלה"ה, יש בו פלאים גדולים לנעשה [!] אותם בקדושה וגם בטהרה...".
לפנינו העתקה מוקדמת ומורחבת של החיבור (שנים ספורות לאחר פטירתו של רבי אליהו שפירא בתוניס; וקודם מסעו השני של החיד"א לארצות אירופה), עם תוספות מגדולי חכמי ומקובלי מרוקו.
הכותב, רבי עמנואל מאנסאנו (השני) ב"ר יהונתן, מגדולי חכמי פאס. חיבר ספר דרושים בשנת תצ"ד, וכן קונטרס זכרונות ובו תיאורי התלאות והצרות שבאו על יהודי מרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-18 (פורסם על ידי בניהו, דברי הימים של פאס, תל אביב תשנ"ג, עמ' 133 ואילך). מלבד גדולתו בתורה, היה גם מקובל וחסיד (בקונטרס זכרונותיו הוא מספר כי צם ששה ימים רצופים ועשה שאלת חלום האם להמשיך לצום גם בשבת, לאחר ששמע כי חכם אחד מתפיללאת נפטר לאחר צום שכזה, והשיבוהו בחלום בפסוק "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", ומכך ידע שעליו להפסיק את תעניתו; ראו: בניהו, שם, עמ' 45). בין היתר שימש כסופר בית הדין בפאס, ובכתב-היד שלפנינו ניכרת אומנות הכתיבה המרשימה שלו (בחתימת בנו שלפנינו הוא מכונה: "ספרא רבא"). במשך שנים רבות עמד בפאס "בית הכנסת על שם רבי עמנואל מאנסאנו".
הכותב השני, בנו, רבי אליהו מאנסאנו, אף הוא מגדולי חכמי פאס. בספר מלכי רבנן (דף כא2) מצוטט מכתב ממנו המתאר את לימודו אצל ה"אור החיים" הקדוש: "ובד' בשבת בח' שבט אנחנו יושבים לשתות מי התורה בחברתינו עם מורנו ורבינו נר"ו ועם כמהור"ר חיים אבן עטר נר"ו..." (היה זה לאחר שובו של האור החיים מאמשטרדם למרוקו, לאחר הדפסת ספרו "חפץ ה'" בשנת תצ"ב; אז התיישב לזמן מה בפאס, שם לימד תורה יחד עם ראש הישיבה רבי שמואל אבן אלבז. "מורינו ורבינו" המוזכר במכתב הנ"ל הוא רבי שמואל אבן אלבז).
תעלומות ומקורות חכמה: א-ח, י-יב דף (חסר דף ט); ספר השמות: 14-97 דף; ליקוטים: 98-102 דף (מספור מאוחר בעפרון). 21 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות. קרעים, סימני עש ובלאי, בהם קרעים חסרים (בעיקר בשוליים הפנימיים), עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. חלק מההגהות בשוליים קצוצות מעט. כריכת עור חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.087.
כתב-יד, ספר אוצרות חיים, תורת האר"י מפי רבי חיים ויטאל, בעריכה "מערבית", עם הגהות שלא נדפסו מאת מקובלי מרוקו. מראכש (מרוקו), [תקי"ב 1752].
שער מאויר ומעוטר בצבע (שער ארכיטקטוני, בעל קשת פרסה, עם עיטורים פרחוניים וגיאומטריים, בסגנון האדריכלות במרוקו). כתיבה ספרדית-מערבית נאה, עם הגהות רבות בשולי הדפים, מכותבים שונים. בכותרות רוב העמודים נכתב: "ליקבה"ו בדחילו וברחימו", "ליקבה"ו", "ליקבה"ו ס' א"ח להאר"י זלה"ה", וכדומה. בשער נכתב שם הסופר רבי אהרן בן רבי אברהם קורקוס. בקולופון הסיום (דף רלד2) מופיע תאריך סיום הכתיבה ביום חמישי ה' סיון תקי"ב [ערב חג השבועות], עם חתימה מסולסלת שלו: "ותהי השלמת הספר הנכבד הזה יום חמישי חמשה ימים לחודש סיון המכובד שנת ונתתי גשמיכם בעת"ם [=תקי"ב] הצעיר ע"ה... אהרן ןן' אברהם קורקוס נר"ו ס"ט".
הכותב שילב בתוך "חלונות" הגהות ממקובלי מרוקו, ובשולי הדפים נוספו הגהות רבות, בכתיבות שונות. בדפים האחרונים מספר עמודים מכותבים שונים, עם הגהות נוספות. חלק מההגהות הן העתקה של הגהות רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם בן מוסא ומקובלים אחרים ממרוקו (ראו להלן).
ספר אוצרות חיים נערך ע"י רבי יעקב צמח ובו סדר האצילות כפי ששמע רבי חיים ויטאל מרבו האריז"ל. מאחר שהספר אינו כולל את סדר האצילות בשלמותו – ערכוהו מחדש המקובלים במרוקו ושילבו בו מספר שערים מספר מבוא שערים. לפנינו כתב-היד של החיבור בעריכה "מערבית" – הכוללת שילוב של ספר אוצרות חיים עם חלקים ממבוא שערים. נוסח זה מצוי רק בכתבי-יד שנעתקו בצפון אפריקה והוא נדפס לראשונה בליוורנו בשנת הדר"ת.
בגליונות כתב-היד שלפנינו נכתבו הגהות גדולי המקובלים במרוקו בשנות הת', רבי אברהם אזולאי (נפטר תק"א) – שהיה מרבותיו של רבי שלום בוזאגלו בעל "מקדש מלך" על הזוהר, ורבי אברהם אבן מוסא (נפטר תצ"ג) – תלמידו של רבי יעקב מאראג'י. הגהותיהם חתומות לרוב בראשי התיבות "א"א" [אברהם אזולאי] ו"אב"מ" [אברהם בן מוסא]. חלק מן ההגהות שולבו על ידי הסופר ב"חלונות" שבתוך הטקסט, וחלקן נוספו מאוחר יותר בשולי הגליונות ובדפים שבסוף הספר, בכתיבה אחרת [כנראה נעתקו ממקור אחר]. באחד הדפים האחרונים, נוסף עמוד שכותרתו: "הגהות חדשים מקרוב באו להרא"א זלה"ה".
החיד"א מספר על רבי אברהם אבן מוסא (שם הגדולים, בערכו) שהיה מתווכח "בקבלה עם הרב החסיד מהר"א אזולאי של מרוויקיס כנראה מהגהותיהם בספר אוצרות חיים". מדבריו נראה שהויכוח ביניהם ניכר בהגהותיהם של השניים. ואמנם, חלק מהגהותיהם נדפסו במהדורת ליוורנו הנזכרת, אך בהגהות הנדפסות לא ניכר שיש ביניהם ויכוח. לעומת זאת, בגנזי מאיר בניהו נמצא קונטרס שלם שבו הועתקו הגהות רבי אברהם אזולאי ורבי אברהם אבן מוסא. הגהות אלה הועתקו בנפרד – לא על גליונות ספר אוצרות חיים, שם מופיעות הגהות שלא נדפסו בדפוס ליוורנו, ואכן בהן מופיעים ויכוחים ומחלוקות בין שני החכמים (ראו: מ' בניהו, רבי אברהם אבן מוסא ובנו רבי משה: מראשי המדברים בקבלת האר"י בצפון אפריקה, מיכאל ה, תל אביב תשל"ח, עמ' כב-כד). חלק מהגהות אלה נדפסו קודם למהדורת ליוורנו תר"ד כקונטרס עצמאי בתוך הספר מקום בינה, שאלוניקי תקע"ג, אך גם שם לא נדפסו ההגהות בשלמותן.
בכתב-היד שלפנינו מופיעות גם הגהות ממקובלים נוספים, כגון הגהות בשם רבי יעקב פינטו (לעתים בכינוי: הרי"ף), ובשם רבי אברהם ן' יעקב פינטו.
בנוסף, מופיעות בשולי הדפים עשרות הגהות מאת רבי יוסף אלכסולי, החותם בדרך כלל בראשי התיבות "יוא"ל". בדפים שבסוף הספר הגהות נוספות ממנו, שלוש מהן חתומות בשמו המלא: "יוסף אלכסולי", "יוסף בן לאדוני אבי יהודה אלכסולי". הגהות אלו מופיעות בשתי כתיבות, אחת נאה ומסודרת, והשניה בכתיבה גסה ומפוזרת. יתכן שאחת מהן היא בכתיבה אוטוגרפית של המחבר.
לא ידועים לנו פרטים על המקובל רבי יוסף ב"ר יהודה אלכסולי – יוא"ל, החתום על הגהות רבות בכתב-היד שלפנינו. כפי הנראה היה אחד ממקובלי מראכש. יתכן שהוא הדיין "כהר"י אלכסולי ז"ל" הנזכר בתשובת רבי אברהם קורייאט, בשו"ת זכות אבות, סימן כ' (רבי אברהם קורייאט מטיטואן נפטר בחשון תקס"ו 1805, ומהתשובה הנ"ל נראה כי הר"י אלכסולי הנזכר, היה מהדור שלפניו).
למיטב ידיעתנו, הגהות רבי יוסף אלכסולי שבכתב-היד שלפנינו, לא נדפסו, וכנראה גם אינן מופיעות בכתבי-יד אחרים של הספר "אוצרות חיים". כפי הנראה, גם הגהות נוספות ממקובלי מרוקו המופיעות לפנינו טרם נדפסו.
בדף קלה1 חותמת רבי חיים דוד סירירו ראב"ד פאס.
[1], רלד; [5] דף. 21.5 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים. רוב הדפים במצב טוב, מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כתמים ובלאי. קרעים וסימני עש. בדפים קנז-רלג קרעים חסרים גדולים ופגמים עקב חריכת הדיו, עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה, עליה הודבקו חלקים מהכריכה המקורית.
ספרות: שלום צבר, Sephardi Elements in North African Hebrew Manuscript Decoration. בתוך: Jewish Art, vol. 18 (1992), עמ' 168-191.
תערוכה: Yeshiva University Museum, New York, "The Sephardic Journey: 1492-1992", 1990-1992. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 296, מס' 398.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.017.
כתב-יד, ספר שיעור קומה – תיקון לאמירה כנגד חלקי גוף האדם. [מרוקו, תקמ"ט 1789].
שער מעוטר בצבע, במרכזו מסגרת ארכיטקטונית, עם קשת פרסה מחודדת (בהשפעת האדריכלות המוּרית במרוקו), סביבה מסגרת עם עיטורי ענפים ופרחים, ובראשה שני עמודים מעוטרים ועיטורי עלים. כתיבה ספרדית-מערבית, בינונית ורהוטה. בשולי השער: "...בשנת ו'מ'ב'ש'ר'י א'חזה" [=תקמ"ט]. קולופון הכותב בעמוד האחרון: "תם סדר ההעתקה ע"י אני הצעיר עבד ה' יהודה אלבאז בי"ז באלול המרוצה בשנת תקמ"ט ליצירה".
"שיעור קומה" הוא סדר תיקון על פי הקבלה שמקורו באיטליה, בו מלוקטים קטעים מהתנ"ך, מהזוהר ותיקוני זוהר, כנגד כל אחד ואחד מאברי האדם. האזכור הראשון שלו בדפוס הוא בספר חמדת ימים, מהדורת ליוורנו תקכ"ד (דף עא), שם הוסיף המדפיס את התיקון הזה בקיצור, עם הפניות בלבד לקטעים השונים בספרי התנ"ך, הזוהר והתיקונים, אך ללא הבאת הקטעים במלואם. רק בשנת תקפ"ה נדפס התיקון במלואו, על ידי המקובל רבי יוסף קורקוס, כחלק מספרו יוסף חן (ליוורנו, תקפ"ה). כתב-היד שלפנינו כולל העתקה שלמה של התיקון, שנעשתה במרוקו, קודם להדפסתו לראשונה בליוורנו.
כתב-היד פותח: "נמ"ך [נמצא כתוב] בספר חמדת ימים תיקון לנפש היפה לטהרה מחלאת טומאתה, והוא סדר שיעור קומה, לא נודע אל מי מקדושים, וכל העושה אותו כתיקונו מובטח לו שהוא בן העה"ב...". לאחר מכן מופיעה תפילה לאומרה קודם תחילת קריאת התיקון.
[74] דף. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים בשוליים. סימני עש, עם פגיעה בטקסט במספר מקומות. כריכת עור חדשה.
תערוכות:
• Yeshiva University Museum, New York, "The Sephardic Journey: 1492-1992", 1990-1992. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 297, מס' 400.
• Kabbalah – Om judisk mysticism (אוצרת: Erika Aronowitsch), המוזיאון היהודי בסטוקהולם, אפריל-דצמבר 2002. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 16.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, MO.011.008.
כתב-יד, ספר הכוונות (שער הכוונות), "חלק ב', סדר תפלות שבת ויו"ט ור"ח" – מרבינו חיים ויטאל, מתורת רבו האר"י הקדוש – בכתיבת רבי יהודה גייאן, עם הגהות והוספות ממקובלים שונים. תלמסאן, שנות התק"נ-תק"ע בקירוב [מפנה המאה ה-19].
שער מעוטר. עותק נאה עם שוליים רחבים, בכתיבה מערבית-בינונית נאה, עם כותרות ותיבות-פתיחה בכתיבה מרובעת. עיטורים במספר דפים.
בתוך הטקסט משולבים "חלונות" עם הגהות ממהרח"ו ובנו מהרש"ו, על דברי האר"י: "אמר חיים הכותב"; "אמר שמואל"; "אמר שמואל נלע"ד...".
בשולי הגליונות נוספו עשרות הגהות עיוניות, בכתיבה רהוטה. רבות מהן העתקה של הגהות רבי שמואל ויטאל – המהרש"ו (פותחות במילים: "אמ"ש" = אמר שמואל). הגהות אלה נעתקו ממקור נוסף, שכנראה לא עמד לפני המעתיק של עצם כתב-היד. באחת ההגהות העתקה "מספר הכוונות הישן" (דף קן2). כמה מן ההגהות חתומות "אי"ן", אולי אלה ראשי תיבות: אני יוסף נר"ו, ואולי הכוונה ליוסף אבולכיר (ראו להלן). בדפים שבסוף כתב-היד נוספו [3] עמודים (כפי הנראה מכותב ההגהות הנ"ל), עם העתקת "הגהות לס' הכוונות הישן מהרב המובהק חס"ק [=חסידא קדישא] כמוהה"ר יעקב פינטו ז"ל". בשולי העמוד האחרון של העתקת ההגהות, הגהה חתומה: "אמר הצעיר יוסף אבולכיר י"ץ...". לאחר מכן מופיע עמוד עם העתקה נוספת: "מ"ך [=מצאתי כתוב] משם המקובל מהר"ש שמאמא ז"ל".
בראש השער המעוטר ובשוליו דברי הכותב המעתיק: "העתקתיו לתשוקת מעלת החכם השלם הדיין ומצויין כהה"ר יצחק אבולכיר נר"ו שמו לעולם, ואני המעתיק צעיר אנכי יהודה בן החכם השלם הדיין המצויין אבא משי"ח [=מורנו שיחיה] כמוה"ר נתן גייאן נר"ו יאיר תמיד כל הימים כיר"א [=כן יהי רצון, אמן] בע"ת תלמסאן יע"א כיר"א". [מרכז השער הושאר ריק על ידי הסופר, ובהמשך נוספו בו בכתיבה שונה ומאוחרת, נוסח (מזויף) של תפילת הכותב ותיארוך (מזויף) של סיום הכתיבה בחודש שבט תק"ד ליצירה].
כתב-היד נכתב ע"י רבי יהודה גייאן, בנו של הגאון רבי נתן גייאן רבה של העיר תלמסאן באלג'יריה בשנות התק"נ-תק"פ בקירוב (ראו אודותיו: מלכי ישורון, עמ' 88), עבור ידיד-אביו, הגאון המקובל רבי יצחק אבולכיר, רבה של העיר אלג'יר בתקופה זו.
רבי יצחק בן יוסף אבולכיר, רבה של אלג'יר בשנות התק"נ-תק"ע, הוצא להורג על-ידי השלטונות בשנת תקע"ה 1815] – ראו אודות כך: א' מורגנשטרן, השיבה לירושלים, ירושלים, תשס"ז, עמ' 264-265. משפחת אבולכיר הייתה משפחה עתיקה ומיוחסת באלג'יריה; אחד מראשיה מתועד כבר בסוף תקופת הגאונים – ר' אבו אלכיר תאהרתי שמוצאו מעיר תאהרת, היא תייארת; ראו: ש"ד גויטיין, מגבית מאוחדת לישיבות בבל בעיר קירואן ועלייתו של הנגיד אברהם בן עטא, ציון, כז (תשכ"ב), עמ' 156-157 (מלכי ישורון, עמ' 19-20).
בעמוד לפני השער רישום מעניין משנת תרנ"א, בכתב-יד וחתימת השד"ר רבי שמואל קארקוס מירושלים: "זה הספר שהביא עמו מע'[לת] הרב המופלא... שמואל אבולכיר זלל"ה מעי"ת אלג'יר יע"א וקבע דירתו בעיה"ק ירושת"ו וישב ב' שנים ואח"ך חיל"ש ונלב"ע [=חיים לנו שבק ונלקח לבית עולמו]... ואח"ך אשתו מכרה הספרים שלו והאלקים אנה לידי זה הספר שלו יה"ר זכותו תעמוד לי לקרות בו אני וזרעי ... טו"ב לח' שבט ע"ש והשמ"ש [=תרנ"א] זרחה לפ"ק, הצעיר שמואל קרקוס". מעל הרישום – חותמתו: "שמואל קרקוס שד"ר תלמוד תורה הכללי וישיבת תפארת ירושלם מעדת ספרדים... S. Karkus Jerusalem". רבי שמואל אבולכיר (ב"ר יוסף ב"ר שמואל) מגדולי רבני אלג'יר בסוף המאה ה-19, עלה לירושלים בשנת תרמ"ח בקירוב, ונפטר בשנת תר"ן (ראו אודותיו: מלכי ישורון, עמ' 20-21).
[3], א-קט, קן-קנט, [6] דף (דף אחד בהתחלה ושלושה דפים בסוף – ריקים). 24 ס"מ. נייר איכותי. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש במספר דפים (חלקם משוקמים). כריכת עור חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, AL.011.003.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש לסעודות שבת. [ירושלים, המאה ה-18].
כוונות קידוש לליל שבת ויום שבת, כוונות סעודות שבת וברכת המזון, כוונות הלימוד.
פורמט כיס (כנראה לשימוש בסעודות השבת).
חלקו השני של כתב-היד (החל מדף 25ב) הוא בכתיבת ידו הנאה של המקובל רבי יוסף אדרעי, סופרו הנאמן של המקובל האלוקי רבינו הרש"ש. רבי יוסף אדרעי המשיך כנראה את כתיבת הסופר הקודם. העתקתו מתחילה בשרטוט נאה של כוונות שולחן השבת.
הסידור היה לאחר מכן בבעלות המקובל רבי יצחק פרחי, שד"ר ישיבת "בית אל". בראש כתב-היד רישום בעלות שלו (מחוק במקצת): "מקנת כספי בימי חורפי שליח ירושלים עיה"ק תובב"א הצעיר יצחק פרחי יצ"ו".
בדף האחרון של כתב-היד רישום של ארבעה סעיפים עם סגולות ולחשים: "לתועה ביער או בדרך...", "לכל צרה בים ויבשה ולסטים ואש...", "גורל...", "להפר עצת אויבים...".
רבי יוסף אדרעי, מקובל וספרא רבא, ישב לפני הרש"ש בירושלים ושימש כסופרו הנאמן בהעתקת חיבורים רבים בקבלת האר"י וקבלת הרש"ש. על פי כתבי-היד המתוארכים שלו, הוא פעל בירושלים בסביבות השנים תקט"ו-תקל"א (ראו: אביב"י, קבלת האר"י ח"ב, עמ' 787). המקובל רבי רפאל ידידיה אבועלפיה (הרב היר"א) ראש ישיבת המקובלים בית אל (ותלמיד ה"דברי שלום" נכד הרש"ש), מזכירו בהקדמתו לספר הליקוטים: "ובא אחריו מורינו הרב ש"ש [שלום שרעבי] זיע"א וסידרו בסדר נכון... על ידי הסופר שלו המפורסם רב ספרא מוהר"י אדרעי ז"ל...". קיימים כתבי-יד של רבי יוסף אדרעי, שעליהם העיר הרש"ש בכתב-ידו ותיקן את העתקותיו (ראו תצלומים בסוף ספר אהבת שלום, מאת הרב יעקב הלל, ירושלים תשס"ב; ובסוף כמה מכרכי סידורי הכוונות בהוצאת "אהבת שלום", ירושלים תשמ"ד-תשס"ו).
המקובל רבי יצחק פרחי (תקמ"ב-תרי"ג), המכונה "המוכיח הירושלמי" או "המגיד הירושלמי", מגדולי ירושלים בדורו. נולד בצפת לאביו רבי שלמה פרחי שהיה דרשן ומרביץ תורה, התייתם בצעירותו ומאז גדל והתחנך בירושלים בביתו של המהרי"ט אלגאזי, שפרש עליו את חסותו. באותו זמן שימש את גדולי המקובלים בירושלים, וביניהם גם את הרא"ש – רבי אברהם שלום מזרחי דידיע שרעבי (נכד הרש"ש), והיה לאחד מחכמי המקובלים בישיבת "בית אל". נתפרסם כאחד מגדולי חכמי ודייני ירושלים, כמרביץ תורה, דרשן ומגיד מישרים. תקופה בולטת בחייו עסק בשד"רות, כאשר נסע מספר פעמים מטעם כוללות ירושלים וכשד"ר ישיבת "בית אל", לקהילות תורכיה, ארצות הבלקן ואיטליה. במהלך נסיעותיו הדפיס את ספריו הרבים, אותם נהג לחלק לנדיבי עם. בין ספריו: מתוק לנפש, זכות הרבים, מרפא לעצם, מוסר השכל, שבט מישור, הדרת זקנים (על האידרא), מיני מתיקה, צוף דבש, רוכב ערבות, זכות ומישור, ועוד. במיוחד התפרסם בספרו מתוק מדבש, שזכה להתחבב על רבים בכל תפוצות ישראל, ונדפס כבר במאה ה-19 בלמעלה מעשר מהדורות, בין היתר בדפוסי זולקווא, ז'יטומיר, וילנא, וורשא, לובלין ולמברג.
[51] דף. 11 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. קרעים ופגמים במספר דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים באותיות ערביות בדף המגן הקדמי. כריכה ישנה, עם פגמים.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.007.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות לשחרית של חול ושל שבת, ברכת החודש והלל. [ירושלים, המאה ה-18].
סידור כוונות שהיה בבעלותו ונכתב לבקשתו של רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א וממקובלי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. בראש כתב-היד רישום (דהוי) בכתב-ידו וחתימתו: "צויתי אני[?] כיתבו הדין ספרא רבא וקדישא לעבודת קוני הא-ל ברחמיו יעזרני לעובד[ו] ברעותא דלבא ושמחה רבא תמיד כל הימים מעתה ועד עולם נס"ו [=נצח סלה ועד] אנא זעירא נסים זרחיה אזולאי ס"ט". במספר מקומות הגהות בכתב-ידו.
כתב-היד נכתב כולו בידי סופר אחד, בכתיבה מזרחית מרובעת ורהוטה. בסופו נכרכו מספר דפים בכתיבה אחרת (מוקדמת), עם כוונות עלינו לשבח.
רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א (בן רבי אברהם אזולאי, בנו של החיד"א), נולד בירושלים לפני שנת תק"מ. היה מחכמי ירושלים בשנות התק"ס, ונמנה על חברי ישיבת המקובלים "בית אל". הוא חתום על שטר התקשרות של מקובלי ירושלים, חברי הישיבה, משנת תקס"ד (ראו: מאיר בניהו, 'שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים', אסופות, ט [תשנ"ה], עמודים צה-צח). לאחר מכן עבר לתורכיה ושימש כאב"ד מגנאציאה שליד איזמיר. מאוחר יותר התיישב בצפת. בשנת תקצ"ב הסכים כחבר שני של בית הדין בצפת על הספר הראשון שנדפס בצפת, סידור "שפת אמת" כמנהג הספרדים, עם כוונות האר"י. סידור זה נערך על ידי רבי נסים זרחיה והוא הוסיף בו פירושים וליקוטים שונים. בשנת תקצ"ו הדפיס בצפת את ספרו "שלחן הטהור" (על ספר "פועל צדק" להש"ך), ספר שזכה למספר מהדורות. בשנת תקצ"ה הסכים עם רבי אברהם אנהורי ורבי ישראל משקלוב על ספר "עפר יעקב" לרבי יעקב אייכהורן (ברסלא תקצ"ט). רבי נסים זרחיה נספה ברעידת האדמה הגדולה שפרצה בצפת ביום כ"ד בטבת תקצ"ז, כשנקבר תחת הריסות אחד הבתים. בעיי החורבות אבדו עמו כתבי-ידו והחיבור של זקנו החיד"א על ספר הזהר.
[178] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני עש רבים וקרעים חסרים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (כל הדפים שוקמו באופן מקצועי במילוי נייר). כריכת עור חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.024.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות ימי החול וראש חודש, בכתיבת המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – "הרב היר"א". [ירושלים, המאה ה-19].
כוונות לתפילת ערבית בחול, לתפילת שחרית בחול (מלאחר חזרת הש"ץ עד הסוף), לתפילת ראש חודש, ולבית הקברות.
סידור כוונות זה הועתק בכתיבת ידו האופיינית של הרב היר"א.
בהמשך הגיע הסידור לידי רבי יצחק בונאן מתוניסיה שהגיע לירושלים (קרוב לפטירתו של הרב היר"א). על הכריכה פיסת עור ועליה הטבעה מוזהבת: "תפלה ח"ד, ע"ה יצחק בונאן ס"ט". מן ההטבעה עולה כי הסידור שלפנינו הוא אחד מארבעה חלקים שהיו בידי רבי יצחק בונאן.
המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), מגדולי המקובלים ונכדו של הרש"ש. שימש כראש ישיבת המקובלים "בית אל" שבירושלים משנת תר"ח עד לפטירתו, והיה אחד מהעורכים החשובים של סידור הרש"ש. "צדיק המדוכא בייסורים ומתפרנס מיגיעו, חסידא קדישא, פרוש מבטן ומהריון" (רבי ישראל דב פרומקין, חכמי ירושלים). בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בניו של רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה" [שעל פי עצתו תיקן את תקנת איסור כלי זמר בירושלים], רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
הבעלים של כתב-היד, רבי יצחק בונאן, חתום כעד וסופר בפנקס קהילת פורטוגיזיס בתוניס בסביבות השנים ת"ר-תר"כ (ראו: אברהמי, פנקס הקהילה היהודית הפורטוגזית בתוניס, עמ' 151). בערוב ימיו עלה לירושלים ונפטר בה בראשית שנת תרמ"ז.
[102] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. מספר דפים מנותקים. כריכה מקורית, מנותקת חלקית ופגומה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, TU.011.005.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לפסח ולסדר ליל פסח, ולספירת העומר, בכתיבת המקובל רבי יצחק משה פירירה. [ירושלים, תר"נ-תר"ס בקירוב].
בדף קכ2 קולופון הסופר המקובל: "מעשה הכתב של הצעיר [---] יצחק משה פירירה ס"ט נס"ו יצ"ו כיר"א תושלב"ע" [סיפיה טב, נצח סלה ועד, ישמרהו צורו ויחייהו, כן יהי רצון אמן, תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם]. בשולי מספר דפים הגהות בכתיבה אחרת.
חתימות בעלים בכתב-יד אשכנזי, של המקובל רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש, בתחתית הדף הראשון: "צבי ארי' ממעזריטש גאלד מאן".
המקובל רבי יצחק משה פירירה (ת"ר בערך-תרע"ז), בנו של המקובל הנודע רבי אהרן רפאל חיים משה פירירה (נפטר תרמ"ז, בעל "תולדות אהרן ומשה" ו"אפ"ר משה"). עלה בילדותו עם אביו הקדוש משאלוניקי לירושלים בשנת תר"ח (1848). מחכמי ירושלים המקובלים ומיחידי ק"ק בית אל. היה דורש בכל ערב בישיבת בעלי בתים בעיר העתיקה. מסופרי ישיבת המקובלים "בית אל", כתב והעתיק ספרי קבלה מהרש"ש ואת ספרי אביו. התפרנס מכתיבת קמיעות. חיבר כמה ספרי מוסר בלאדינו, הוציא את ספרו של אביו "מעיל קדש ובגדי ישע" (ירושלים, תרמ"ח), עם הוספותיו והערותיו העמוקות בענייני קבלה.
המקובל הקדוש רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש (נפטר תרע"ו), איש פלאי, אשר מילדותו חזו בו ידיעה בדברים מופלאים. כאשר עלה בצעירותו ממזריטש עיר מולדתו לארץ ישראל, נכנס מיד ללמוד בישיבת "בית אל", ונחשב שם מהמיוחדים שבין חבורת המקובלים. היה נקדש ונערץ בפי כל ונקרא בכינויים שונים: "דער ווייסער מלאך" [המלאך הלבן], "דער הויכער צדיק" [הצדיק הגבוה]. מחבר הספרים: "חשבון פרטי המצוות" (ירושלים, תרס"ד), "דרך חיים" ועוד.
קכה דף (בהם מספר דפים ריקים). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמי יין כהים בדפים הראשונים (של הגדה של פסח). קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. הדף הראשון מנותק. כריכת עור עתיקה, מפוארת במיוחד, עם הטבעות זהב (שם בעלים במרכזה – נמחק).
מקור:
1. קדם, מכירה 46, 7.7.2015, פריט 267.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.023.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות לראש השנה וחג הסוכות, בכתיבת רבי שם טוב גאגין. [ירושלים], תרס"ה-תרס"ו [1905].
כתב-יד זה נכתב על ידי רבי שם טוב גאגין עבור האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור, ונשלח מירושלים אל האדמו"ר יחד עם כמה כרכי סידורי כוונות שהזמין האדמו"ר מאביו של רבי שם טוב – רבי יצחק גאגין (ראו להלן).
כולל כוונות לחלק מתפילות ראש השנה, כוונות לתקיעות שופר, כוונות לנטילת לולב והנענועים לימי חג הסוכות והושענא רבא.
לפני כוונות התקיעות (בדפים ו-י), שני דרושי התעוררות לפני התקיעות, ליום א' וליום ב' של ראש השנה, עם הכותרות: "מוסר והתעוררות הלב מהרב המקובל עט"ר הרמ"ז השמ"ש [=רבי שלום מזרחי שרעבי] זלה"ה – שיסד לאומרו ביום א' דר"ה"; "מוסר והתעוררות הלב מהגאון הקדוש ר"ל עט"ר הרמ"ז אג"ן הזהר [=רבי חיים אברהם גאגין] ז"ל – שיסד לאומרו בק"ק בית אל ביום ב' דר"ה".
בסוף הדרוש השני חתימת הכותב: "כת"י נכדו ש"ט גאגין ס"ט, נכתב בער"ח דרחמים התרס"ה".
בדף המגן הקדמי רישום נוסף: "סידור לראש השנה עפ"י וכו' רבינו האר"י ז"ל, כתבתיהו ביום י"ג חשון התרס"ו לפ"ק, שם טוב גאגין ס"ט".
בקובץ "מן הגנזים" כרך יד (הוצאת "אהבת שלום", תשפ"א), נדפסו שלושים ושבע אגרות שכתב רבי יצחק גאגין לבנו רבי שם טוב גאגין בין השנים תרע"ב-תרפ"א. בין הידיעות הרבות החשובות המופיעות במכתבים אלה, אנו למדים כי האדמו"ר בעל "אמרי אמת" מגור ביקש לרכוש מרבי יצחק גאגין כמה כתבי-יד בקבלה, ובין היתר ביקש להעשיר את ספרייתו הנודעת בסידורי כוונות רש"ש, שלא היו מצויים כלל באירופה.
רבי יצחק גאגין, מיחידי בית המדרש "בית אל" ומצאצאי הרש"ש (דרך זקנו הרב אג"ן – ה"חכם באשי" רבי חיים אברהם גאגין, חתנו של רבי רפאל אברהם שלום מזרחי – נכד הרש"ש). בנו, רבי שם טוב גאגין (כותב הסידור שלפנינו), היה ברבות הימים רב עדת הספרדים במנצ'סטר ולאחר מכן ראב"ד עדת הספרדים בלונדון. רבי יצחק גאגין עסק למחייתו במסחר ספרים וכתבי-יד, ואף פרסם רשימות כתבי-יד שהציע למכירה מספריית הרש"ש, והרבי מגור עמד עמו בקשרי ידידות ונעזר בו לרכישת ספרים לספרייתו החשובה. מן המכתבים הנ"ל אנו למדים כי בעקבות בקשת הרבי מגור, הטיל רבי יצחק גאגין על בנו רבי שם טוב גאגין את מלאכת העתקת סידורי הרש"ש, במפעל העתקה שנתמשך על פני כשבע שנים, החל משנת תרס"ה ועד לשנת תרע"א. הסידורים נשלחו לאחר מכן לגור, וכפי שכותב רבי יצחק גאגין לבנו באחד ממכתביו, משנת תרפ"א: "בטח תזכור מזה כי"ב שנים ששלחנו הח' שערים והסידורים שכתבת להרבי מגור ר' מוטאלי, בא הנה היום יום תמול לעת ערב, והיום בקש אחרי..." (מן הגנזים שם, עמ' רחצ). במכתב אחר מאותה שנה חוזר רבי יצחק גאגין ומזכיר לבנו: "עוד אספר לך דבר מעניין, והוא אם תזכור כשמכרנו להרב הצדיק מגור הח' שערים וגם כתבת לו הסידורים, זה האיש בא לירושלים..." (שם, עמ' ש). כמה שנים קודם לכן, במכתב משנת תרע"ט, מזכיר לו אביו את מלאכת העתקת הסידורים: "כי בעת שמחתך יעלו בזכרונך את הבטחותי אשר הבטחתיך בהיותך שוקד על למודך והיית כותב הסידורים של מ"ז ז"ל [=הרש"ש] ותדבר עלי קשות באמרך... מה הנאה מגיעיני הסופרות ואני יושב בקרן זוית. ואני מפייסך בדברים, דום לה' והתחולל לו..." (שם, עמ' רעז).
כמה מכתבי-היד של סידורי הכוונות שהעתיק רש"ט גאגין עבור ה"אמרי אמת" ונשלחו לספרייתו, נשתמרו עד ימינו, בהם חלק ראש השנה וסוכות שלפנינו, וכן חלק יום הכיפורים שנמצא בספריית הגרי"מ הלל שליט"א, וחלק קריאת שמע על המטה – כת"י ניו יורק אוניברסיטת קולומביה SH 893 x 2 (בו מופיע תאריך הכתיבה: טבת תרע"א).
[14], כ, [48] דף כתובים (ועוד מספר דפים ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב. כתמים. דהיית דיו בשני דפים. דף אחד מנותק. קרעים בשוליים ובלאי בדפים בודדים. סימני עש קלים. כריכה מקורית, עם שדרת עור, פגומה.
על ייחוס כתב-היד שלפנינו לספרייתו של ה"אמרי אמת" מגור – ראו בקובץ מן הגנזים שם, עמ' רעז הערה 248; ובמאמרו של הרב משה הלל (באנגלית), The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, , ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 236.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.018.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לסעודות שבת, קריאת שמע שעל המטה וברכות השחר, בכתיבת רבי מסעוד הכהן אלחדאד ורבי יחיא צארום. [ירושלים, המאה ה-19/20].
רוב כתב-היד נכתב בכתיבת ידו של רבי מסעוד הכהן אלחדאד, מלבד דפים 70א-80ב (וקטע קטן בדף 39ב) שנכתבו על ידי רבי יחיא צארום.
המקובל הקדוש רבי מסעוד הכהן אלחדאד (תק"פ-תרפ"ז), זקן המקובלים בירושלים בדורו, נולד במרוקו ובילדותו עלה לארץ ישראל עם הוריו, לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים התמסר ללימודי הקבלה ועסק בה כשישים שנה. בשנת תרס"ב נסע כשד"ר לתוניס ולטריפולי, ובהיותו שם נתפרסם במעשיו כפועל ישועות ועושה ניסים (ראו עדויות על כך בספר מאמר אסתר, ג'רבה תש"ו, דפים ז-ט) בשנת תרס"ג התמנה לראש ישיבת "בית אל" ועמד בראש הישיבה יותר מעשרים שנה. שנים רבות עבר לפני התיבה והתפלל על פי כוונות האר"י בסידור הרש"ש. נפטר בזקנה מופלגת בגיל 107.
רבי יחיא ב"ר יוסף צארום (תר"ג-תרע"ז), מראשי העולים מצנעא לירושלים בעליית "אעלה בתמ"ר" בשנת תרמ"ב, וממנהיגי העדה התימנית. זמן קצר לאחר עלייתו נבחר לראב"ד ורב העדה התימנית בירושלים.
בדפי כתב-היד מספר הגהות של שני החכמים.
82 דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. אחד הדפים מנותק. כריכה חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.005.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.
כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, למנחת ערב שבת, מנחת ערב פסח, ברכת כהנים, ויהי נועם, תפילת שמונה עשרה לשלוש רגלים, הלל ומוסף לראש חודש. [ירושלים, שלהי המאה ה-19 בקירוב].
העתקה נאה, בכתב מרובע וב"כתב רש"י" מזרחי, בסגנון בו כתבו המקובלים סופרי ישיבת "בית אל" בירושלים את סידורי הכוונות.
לפנינו כתב-יד שלם, עם כריכת עור ועליה עיטורים מוזהבים והטבעה מוזהבת של שם הבעלים: "מסעוד הכהן הי"ו" – הוא רבי מסעוד אלחדאד, ממקובלי ישיבת "בית אל" בירושלים, וראש הישיבה במשך שנים רבות (ראו אודותיו פריט קודם).
בדפים 74-80: "הקדמות השייכים לתפלת י"ח מהרב רבין חסידא היר"א ז"ל"; בדפים 81-89: הקדמות נוספות לתפילת שמונה עשרה.
דפים 99-100 (בכתיבות שונות מהכתיבה בגוף כתב-היד): הערות על כוונות ליל פסח; ברכת שמע קולנו, עם תפילת "ועננו" על עצירת גשמים.
[100] דף. 20.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. כריכת עור מקורית, עם הטבעות מוזהבות, פגומה מעט.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.004.
כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.