כתב-יד מרשים ונדיר, חיבור אנציקלופדי בהיקף ענק, של ענייני קבלה מעשית – רפואות, סגולות, שמירות, קמיעות, השבעות וגורלות; כולל אלפי סעיפים, רבים מהם אינם ידועים ממקורות אחרים, מסודרים לפי סדר האלף-בית, עם תרשימים ואיורים רבים. [מזרח אירופה, מחצית ראשונה של המאה ה-18 בקירוב].
לפנינו כתב-היד החשוב ביותר הידוע כיום בענייני רפואות וסגולות וקבלה מעשית מארצות אשכנז, העולה בהיקפו ובאיכותו על כל הקבצים בכתב-יד והחיבורים בדפוס בעניינים אלו. הוא כולל חומרים נדירים, בהם כאלה שאינם מופיעים במקורות אחרים. בכך מספק כתב-היד מבט מקיף ורחב ביותר של מכלול הידיעות הרפואיות, הסגולות, נוסחי הקמיעות, הלחשים וההשבעות, ששימשו את הצדיקים "בעלי השם" באותה תקופה – תקופתו של הבעל שם טוב הקדוש.
מלבד זאת, חשיבותו של כתב-היד יוצאת מן הכלל בכך שיש בו אזכורים מוקדמים של הבעש"ט, בהם עדות מפורשת על סודות שקיבל הבעש"ט מרבי אדם בעל שם – עדות שלא תועדה עד היום בספרות המחקר (ראו להלן).
עיקרו של כתב-היד נמצא בדפים א-רמ. הוא נכתב על ידי סופר מומחה, שקיבץ את אלפי המרשמים והנוסחאות ממקורות שונים, וסידר אותם בפרקים לפי סדר אלף-בית. כתיבה אשכנזית נאה ומסודרת, עם תרשימים ואיורים רבים, מדויקים ונאים, עשוים ביד אמן. מאוחר יותר נוספו, במקומות שונים בכתב-היד וכן בדפים הריקים שנותרו בכתב-היד, תוספות מכותבים שונים, שהשלימו על פי מיטב ידיעותיהם את הנושאים השונים בכתב-היד. בנוסף, נכרכו עם כתב-היד דפים מאוחרים נוספים. ניכר שכתב-היד שימש במשך דורות מספר רב של מרפאים עממיים ו"בעלי שם", והוא עבר מיד ליד לצורך עבודה מעשית.
כתב-היד כולל אלפי סעיפים, בהם נושאים רבים ומגוונים. נרשום להלן ראשי פרקים לדוגמה: נוסחי קמיעות, השבעות ולחשים לנושאים שונים – שמירות לבית, נגד גנבים, שריפה, מזיקים ושדים; שמירות לדרך, משונאים, חיות רעות, שודדים ומכשפים; השבעות ל"קפיצת הדרך"; קמיעות וסגולות להריון, ללידה קלה, לשמירה על היולדת והתינוק; רפואות וסגולות למגוון רחב של מחלות, בעיות רפואיות וכאבים; הנחיות לפעולות שונות של ידיעת נסתרות ועתידות, "להביא אדם מרחוק", "להביא איש או אשה על ידי מעשה שדים", להיות "רואה ואינו נראה", ועוד; ביטול כשפים, רוחות רעות ועין הרע; קמיעות והשבעות ל"דיבוק"; השבעות מלאכים ושדים; פעולות מלכי השדים; גורלות; סגולות לפרנסה ולעושר; ועוד נושאים רבים.
בין היתר מופיעה כאן הנחיה מפורטת ונדירה כיצד לברוא "גולם", בקטע המופיע בדף רלז1, עם הכותרת: "לעשות אדם גולם...". בסיום קטע זה נכתב: "...ולא יעשה זה כי אם לצורך גדול, וסתום וחתום הדבר עתיקין אלו".
במקומות רבים מסיים הכותב במילים "בדוק ומנוסה" (בדף לט1: "בדוק מנוסה במדינת אשכנז או ב"פ" [=במדינת פולין]).

מקורותיו של הכותב
הכותב מזכיר פעמים אחדות את מקורותיו, נביא את הבולטים שבהם. הוא מצטט מספר פעמים את המקובל רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים" (שנפטר בשנת תע"ט; לדוגמה: "בשם הגאון המפורסם ר' נפתלי כ"ץ ז"ל" – דף קעג2). הספר המאוחר ביותר שמצוטט כאן (דף מא1) הוא ספר אמתחת בנימין, לרבי בנימין בינוש ב"ר יהודה ליב הכהן (נדפס בווילהרמסדורף תע"ו).
בדף כב1 הוא מזכיר דברים בשם רבי אליהו בעל שם: "ומהור"ר אליהו ב"ש הוגד שביעור אחורי ארץ מצרים כשרצו הגזלנים לגזול אותו... ומיד מתו הגזלנים...". גם בדף פח2 הוא מזכיר: "מעשה היה בימי הרב המקובל מהור"ר אליהו ז"ל שהיה אב"ד דק"ק חעלים...".
בדף קנח2: "שריפה, לכוויה מהרופא מומחה ר' דניאל דאקטור ע"ה".
בדף לד2 מוזכר "לנסות האשה אם היא הרה שמעתי מהרופא מומחה המפורסים מהור"ר יצחק חזק מריש"א נר"ו..." – ר' יצחק חזק, המוזכר כאן בברכת החיים, הוא ר' אברהם יצחק חזק רופא, המכונה Fortis, פרנס "ועד ארבע ארצות" וממנהיגי קהילת רישא במחצית הראשונה של המאה ה-18. הוא חתום על החלטות ועד ארבע ארצות, בשנים תע"ח-ת"צ. הוא ישב תחילה בלבוב וירוסלב, ואחר כך השתקע ברישא כרופא ביתם של הנסיך לובומירסקי ברישא והגרף פוטוצקי בליז'נסק. רבי יעקב עמדין מזכירו בספרו "עדות ביעקב", אלטונה תקט"ז, דף סו, א, בכינוי "השר הנגיד המפורסם הרופא מומחה לרבים מהור"ר יצחק הנקרא פארטוס..." (ראו: פנקס ועד ארבע ארצות, מהדורת ישראל היילפרין, לפי המפתחות).
אך המקור החשוב ביותר המובא בכתב-היד שלפנינו הוא הבעש"ט. ראו על כך סעיף הבא.

סודות שקיבל הבעל שם טוב מרבי אדם בעל שם – תיעוד היסטורי חשוב ולא-ידוע
באות צ', דפים קיח2י-קיט2, מופיע קטע ארוך עם סדרה ארוכה של פעולות, השבעות ואמירות, שנועדו לרפא חולה מחוליו. קטע זה מסתיים בציון מקור הדברים: "מכתבי ריב"ש שמסר לו רבינו אדם בעל שם שקיבל מגור אריה". לפנינו תיעוד יוצא דופן בחשיבותו. ריב"ש הוא כינויו של רבי ישראל בעל שם טוב, וכאן מתועדת העברה של סודות בקבלה מעשית שהגיעו אל הבעש"ט מר' אדם בעל שם. לתיעוד זה חשיבות גדולה מאד בחקר תולדות חייו של הבעש"ט, וכפי שנסביר בקצרה להלן:
שמו של ר' אדם בעל שם ידוע לנו מהספר "שבחי הבעש"ט" (נדפס לראשונה בקאפוסט תקע"ה), שם נכתב כי הבעש"ט קיבל סודות מבנו של ר' אדם בעל שם. חוקרים והיסטוריונים ניסו להתחקות אחר זהותו של ר' אדם בעל שם, נכתבו על כך מאמרים רבים, ונחלקו הדעות בעניין. הורודצקי פקפק במציאותו ההיסטורית של ר' אדם בעל שם. פרופ' שלום זיהה אותו עם ר' העשל צורף, וטען כי מחברי "שבחי הבעש"ט" הסתירו את זהותו של ר' העשל צורף בשל קרבתו לשבתאות. מאוחר יותר גילה פרופ' שמרוק כי ישנו מקור קדום יותר ל"שבחי הבעש"ט", בו נזכר ר' אדם בעל שם. הוא גילה קונטרס ביידיש הכולל סיפורי נפלאות על ר' אדם בעל שם. לפי שמרוק, נדפס קונטרס זה בפראג במאה ה-17. שם מוזכרת עובדת מגוריו של ר' אדם בעל שם בפראג, ומסופר גם על פגישתו עם הקיסר מקסמיליאן השני. קיסר זה פעל בשנים 1564-1576, בשנים שבהן היה המהר"ל רבה של פראג. בכך סתר פרופ' שמרוק את קביעתו של פרופ' שלום, וטען כי מחברי "שבחי הבעש"ט" הכירו את ר' אדם בעל שם מתוך הספר שנדפס במאה ה-17 ומשם נטלו את שמו וקשרו אותו אל הבעש"ט (על הדעות השונות בעניין ראו: דוד אסף ואסתר ליבס [עורכים], השלב האחרון – מחקרי החסידות של גרשם שלום, ירושלים 2008, עמ' 41-47, ובנספחים שם, עמ' 56-63).
כל הדיונים עד כה התבססו על מקור אחד בלבד, והוא הזכרת שמו של ר' אדם בעל שם ב"שבחי הבעש"ט". אולם לפנינו מקור חדש, בן התקופה, שלא היה ידוע לאיש, הכותב מפורשות על הקשר בין הבעש"ט לר' אדם בעל שם, ולא זו בלבד – אלא שגם מוסר תוכן ארוך ומפורט של הדברים שקיבל ממנו הבעש"ט.
מקור זה, שלא היה ידוע לחוקרים, חשוב מאין כמוהו לחקר תולדות הבעש"ט ובמיוחד לעניין הקשר שלו עם ר' אדם בעל שם. כתב-היד שלפנינו ראוי גם בהקשר הזה למחקר מפורט ומעמיק.
נציין רק כי בהנחה ומדובר על אותו ר' אדם בעל שם מפראג, המוזכר בספר הנ"ל מן המאה ה-17, ניתן להעלות השערה כי "גור אריה" המוזכר לפנינו הוא המהר"ל מפראג, ואם כן יש כאן שושלת מסירה מעניינת של ענייני קבלה מעשית: "מכתבי ריב"ש [=רבי ישראל בעל שם] שמסר לו רבינו אדם בעל שם שקיבל מגור אריה [=המהר"ל מפראג]".
בספר "שבחי הבעש"ט" מסופר כי כתביו של הבעש"ט נגנזו על ידו: "ואותן הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחד בהר, כי השביע את האבן... ואמר הרב דקהלתינו ששמע מן המוכיח דקהילה קדושה פולנאי שאמר לעת זקנתו: יש לי כח ליקח הכתבים משם כי ידעתי מקומו, אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם איני רוצה ליקח אותם, ואמר שאלו הכתבים נגלו פעם חמישי להבעש"ט ואמר שהיו הכתבים ביד אברהם אבינו עליו השלום וביד יהושע בן נון והשאר לא ידעתי" (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, עמ' 59). התיעוד שלפנינו משמש בין השאר גם כתיעוד קדום לקיומם של אותם "כתבי ריב"ש".

אזכור נוסף של הבעל שם טוב ("שמירה לבית מר' ישראל בש"ט ז"ל") – מקור הקמיע של רבי ישעיה מקרסטיר – כתב-היד בחוגי תלמידי הבעש"ט
בדף [18] מהדפים המאוחרים יותר הכרוכים בראש כתב-היד, מופיעות הנחיות מפורטות לעשיית "שמירה לבית", על ידי קמיעות ופעולות נוספות. בראש העמוד נכתב: "שמירה לבית מר' ישראל בש"ט ז"ל". רישום זה מעיד על הימצאותו של כתב-היד שלפנינו בחוגי החסידים הראשונים של הבעש"ט.
נקודה מעניינת לציון המתגלה כאן לראשונה היא שהקמיע הידוע המיוחס לצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, ואשר נהגו לתת אותו האדמו"ר בעל ה"ישמח משה" ועוד מצדיקי החסידות, מקורו למעשה בבעש"ט עצמו. בנוסף, בשונה מהמקורות הידועים עד כה, לפנינו מופיע פירוט ארוך על אופן השימוש בקמיע זה, עם הוראות כיצד לכותבו, אופן הנחתו בפינות הבית, ועוד [על הקמיע של רבי ישעיה מקרסטיר, ראו בקטלוג מכירה זו, חלק א', פריט 68].
רישום נוסף המעיד כי כתב-היד שלפנינו היה בשימוש בחוגי תלמידי הבעש"ט, נכתב בכתיבה מאוחרת בדף (לא ממוספר) שכרוך לפני דף רא: "קמיע מהרב הצדיק מראדיוועל לחולי נכפה" – הוא כנראה רבי יצחק מראדוויל, בנו של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ומגדולי צדיקי החסידות סמוך לזמנו של הבעש"ט.

האיורים בכתב-היד
כתב-היד גדוש באיורים קבליים נדירים ומרשימים, עשויים ביד אמן, בפירוט ודיוק רב. בין היתר מופיעים בכתב-היד איורי קמיעות גדולים, בהם כאלה המתפרסים על פני עמודים שלמים. ראויים לציון במיוחד: הקמיע המאויר בדף קפה1, קמיע נגד שדים, עם "צורת אדם" במרכזו; קמיע מאויר נוסף מרשים במיוחד בדפים ריד2י-רטו1 – קמיע זה מתפרס על כפולת עמודים, ובו דמות אדם, והוא נועד להגנה ושמירה על אשה מפני דמיונות ורוחות רעות. איורים נוספים כוללים סמלי מגן דוד, "ידים", מנורות, וצורות נוספות. בדפים קצג-קצו אוסף גדול של "כתב מלאכים". בראש העמוד הראשון: "אלפא ביתות של שכינה". בהמשך: "קולמוס של גבריאל", "א"ב של מטטרון שר הפנים", ועוד. בדף עא, איורי חותמות של הממונים על המזלות. בדפים קעו-קעז, קפו-קפז, איורי חותמות שדים, בהן: חותם אשמדאי מלך השדים, "חותם אשתו של אשמדאי", ועוד.

[18], רמז, [1] דף. 19 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, טוב עד בינוני. רוב כתב-היד נכתב על נייר תכלכל. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. קרעים במספר מקומות. קרעים חסרים בדפים אחדים עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר והדבקה. כריכת עור מקורית, עם הטבעה מוזהבת בחזיתה: "שייך להקצין ה' ליב בהר"ר אלכסנדר יצ"ו". פגמים בכריכה. השדרה חדשה.

מצורפים: שני קמיעות שנמצאו בין דפי כתב-היד, אחד על קלף ואחד על נייר.
כתב-היד מופיע בקטלוג התערוכה: שמע ישראל – על קמעות, סגולות ומאגיה, בעריכת ננסי בנוביץ ודודי מבורך, מוזיאון ישראל, ירושלים 2021, עמ' 78.
מקור:
1. אוסף שלמה מוסאיוף.
2. סות'ביס ניו יורק, דצמבר 2016, פריט 143.
3. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.039.

שני כרכי כתב-יד, שני חלקים של חיבור בקבלה מעשית – הכוללים קמיעות, השבעות וסגולות. [אירופה, מפנה המאה ה-19 בקירוב].
כתיבה אשכנזית רהוטה (באותיות גדולות), עם תרשימים, טבלאות, כתב מלאכים ואיורים קבליים, בכתיבה נאה ומסודרת.
שני הכרכים כוללים ליקוט מקיף של סגולות, הוראות להכנת קמיעות, עם נוסחאות קמיעות, שמות קודש, שמות מלאכים, ועוד. בשני הכרכים מופיעים איורי קמיעות מפורטים, המתפרסים על פני כפולות עמודים. בהם קמיעות עם איורי דמות המורכבים משמות וקטעי טקסט (אחד מהם מכונה על ידי הכותב "אדם עליון"), עיגולים וצורות גיאומטריות שונות, מגיני דוד, ועוד.
בראש כל כרך שער מעוטר. בשער הכרך הראשון נכתב: "ספר חלק שני מספר חכמת קבלה מעשיות[!] אשר קבלנו איש מפי איש חכמי התלמוד ז"ל קבלו מפי הנביאים והנב' קבלו ממשה רבינו ע"ה והוא למד וקבל מפי הגבורה שנ' פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". בשער הכרך השני נכתב: "זהו החלק השלישי מספר חכמת קבלה מעשיות אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ויודע מה שצריך לזה לעסוק בו בקדושה ובטהרה אז כל דבר לא יבצר ממנו ויצליח וישכיל בכל דרכיו". מנוסח השערים עולה כי כתב-היד כלל במקור שלושה חלקים, אך הראשון חסר.
הכותב מרבה להזכיר ולציין שוב ושוב את הזהירות שיש לנקוט בכתיבת הקמיעות ועשיית ההשבעות, ואת העיסוק בהם בקדושה ובטהרה. הוא מזכיר בין השאר: "שם לוז הוא השם הנכבד אשר נמצא בגנזי אוצר היכל ה' אוצר קדושה ששימש בו איש קדוש הגאון מהור"ר נטע מקראקא..." ("חלק שני", עמ' טו); "והרפואה הזאת בחנה אותה ר' יוסף רופא אחיו של ר' חסדא מברצלוני הוא היה חכם גדול ורופא מומחה ועשה זאת לאשה אחת ונתעברה מהרה וזה סוד גדול" ("חלק שלישי", עמ' נד).
כתב-היד כולל בין היתר קמיעות לשמירה מעניינים שונים: ממגיפה, ממחלות, מפחד, מפגעים רעים, ממזיקים ומעין הרע; "לעקרה"; שמירות להריון וללידה קלה; שמירות ליולדת ולתינוק; קמיעות נגד כשפים; "לשריפה"; "להוציא יין מן הכותל"; קמיעות נגד גנבים; "להחיות אדם הגוסס"; "לאהבה", "לפתיחת הלב"; "להביא המגיד"; ועוד.

כרך א ("חלק שני"): [1], צה עמ'. כרך ב ("חלק שלישי"): [1], קלד עמ' (חלק מהעמודים בשני הכרכים ריקים). 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים. בלאי קל. מספר דפים מנותקים. בדפי הבטנה של שני הכרכים תוויות של יצרן הנייר Dupré, Au Griffon בפריז. כריכות ישנות, עם פגמים.

תערוכות:
•Jews and Medicine – Religion, Culture, Science, מוזיאון בית התפוצות, תל אביב 1995. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 127.
• לכל השדים והרוחות, לחשים וקמיעות במסורת היהודית, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים 2010. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 142-143.
מקור:
1. "בית המדרש אשכנזים באמשטרדם עץ חיים" (חותמות של בית המדרש בשני הכרכים).
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.041; EE.011.042.

כתב-יד, "ליקוטי... מהרר"י" – מאמרי חסידות על התורה, מאת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. [גליציה, המאה ה-19].
כתב-יד מעוטר. תיבות פתיחה מעוטרות בראשי החומשים ועיטורים בסיום כל חומש. כתיבה אשכנזית רהוטה, עם כותרות בכתיבה מרובעת.
כתב-היד מתחיל מפרשת נח, ונקטע באמצע פרשת שופטים (בספר דברים). בראשי העמודים: "ליקוטי נח מהרר"י", "ליקוטי לך מהרר"י", "ליקוטי וירא מהרר"י", וכן הלאה. בפרשת לך לך: "מה שאמר שנת תר"ד". בפרשת בחוקותי: "מה שאמר תקפ"ד".
רוב התוכן בכתב-היד שלפנינו נדפס, לעתים בנוסח שונה, בספרי הליקוטים "עירין קדישין", "נחלת ישראל" ו"פאר לישרים". מספר קטעים לא נמצאו על ידינו.
דברי התורה שהיה אומר רבי ישראל מרוז'ין לקהל החסידים לא נדפסו במשך עשרות שנים מטעמים עקרוניים (ראו מסגרת). רבי ישראל מרוז'ין היה נוהג לומר על עצמו: "כולם עושים חיבורים, ואני עושה בנים – ונראה למי היתרון..." (נכדו רלוי"צ מונזון, בך יברך ישראל, פרשת נח). הרשימות שנרשמו ע"י גדולי החסידים היו נשמרות בין החסידים כ"מגילת סתרים" בכתב-יד, והקפידו שלא לתת להעתיקם אלא למי שראוי לקבל את הדברים. גם כשנדפס הספר "עירין קדישין" בשנת תרמ"ה, עורר הדבר פולמוס רב בין חסידי רוז'ין, והמו"ל הוסיף דף נוסף לספר בו פרסם את שמותיהם של אדמו"רי בית רוז'ין שהסכימו עמו כי הפרסום של הספר ראוי וטוב.

א-נח דף (חסר בסופו). 19 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. קרעים וסימני עש קלים במספר דפים. הדבקת נייר לחיזוק ושיקום בשוליים הפנימיים של מספר דפים. כריכה ישנה, עם פגמים קלים.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.008.

"מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים" – " ליחידי סגולה לשלומי העדה... בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חברים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש"

הסבא קדישא רבי ישראל מרוז'ין נהג לומר מאמרי חסידות בשולחנות הקודש ("טישים") בשבתות ובמועדים. כשהיה אומר "תורה" הרגישו העומדים שם איך ש"השכינה מדברת מתוך גרונו". פעמים אפילו הוא היה אומר זאת במפורש, והיה פותח את דבריו במילים: "אוֹמַר לכם תורה משמים". פעם אחת בערב יום כיפור נדחקו החסידים לשמוע את אמרי קדשו, אמר להם רבי ישראל מרוז'ין: "אם הנכם מאמינים ששכינה מדברת מתוך גרוני, אזי בכל מקום שתעמדו תשמעו, אפילו בצדו השני של השולחן, ואם אינכם מאמינים, אזי אפילו אם תטו אזנכם אצל פי, לא תשמעו כלום..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, מבוא עמ' 24-25).

רוב הדברים שנאמרו על ידי רבי ישראל מרוז'ין לא נשמרו לדורות. מקובל כי כל אחד מהשומעים קיבל כפי השגתו: "...כשהיה אומר דברי תורה לא היה השמיעה אצל כולם בשווה, שכל אחד שמע דבר אחר ממש" (אור פני יצחק, עמ' קטז, בשם האדמו"ר רבי אלימלך מגרוז'יסק). זו היתה הסיבה להקפדה לא לפרסם את הדברים בדפוס, כפי שכותב רבי ראובן ז"ק מאוסטילא בשם הרה"ק מטשורטקוב "כי יש שבעים פנים לתורה, ופן אחד מהם הוא סייג לחכמה שתיקה....". רבי ראובן ז"ק מוסיף: "...ואף גם זאת לא יצא חוץ ממחנה ישראל להיות 'חכמה בחוץ תרונה'... נמסרו הדברים בע"פ ליחידי סגולה לשלומי העדה, ורק בְּשֶׁבֶת אחים בדיבוק חבירים, אז נדברו יראי ה' מסוד שיח שרפי קודש, כל אחד מאשר קיבל... או שמועה שמע ובא ויספר לאחיו מדברים העומדים ברומו של עולם" (כנסת ישראל, וורשא תרס"ו, בהקדמה).

אחד מזקני חסידות רוז'ין, הרה"ח ר' יוסף הורנשטיין, כתב מכתב לידידו הרה"ח ר' שלמה טלינגטור (בעל "אבן ישראל"), לזרז אותו לרשום לעצמו כל מה ששמע מחסידי קדמאי, כדי שלא ישתכחו הדברים, ויהיה לתועלת לכל המשתוקקים לדעת אותם להחיות את נפשם. עם זאת, הוא מסתייג מהדפסת הדברים: "הדפסה הוא ענין אחר, כפי שקבלנו מחסידים קדמונים שרגזו על זה האיש שהדפיס בראשונה את מאמרי הס"ק מרוז'ין זי"ע, כי הדפסה הוא ענין של מגלה נסתרות... ולא דומה לזה הענין של מגילת סתרים בשביל חסידים המקשיבים..." (עירין קדישין השלם, ירושלים תשס"ט, במבוא עמ' 41).