כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, תפילות לשחרית של חול ושל שבת, ברכת החודש והלל. [ירושלים, המאה ה-18].
סידור כוונות שהיה בבעלותו ונכתב לבקשתו של רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א וממקובלי ישיבת המקובלים "בית אל" בירושלים. בראש כתב-היד רישום (דהוי) בכתב-ידו וחתימתו: "צויתי אני[?] כיתבו הדין ספרא רבא וקדישא לעבודת קוני הא-ל ברחמיו יעזרני לעובד[ו] ברעותא דלבא ושמחה רבא תמיד כל הימים מעתה ועד עולם נס"ו [=נצח סלה ועד] אנא זעירא נסים זרחיה אזולאי ס"ט". במספר מקומות הגהות בכתב-ידו.
כתב-היד נכתב כולו בידי סופר אחד, בכתיבה מזרחית מרובעת ורהוטה. בסופו נכרכו מספר דפים בכתיבה אחרת (מוקדמת), עם כוונות עלינו לשבח.
רבי נסים זרחיה אזולאי, נכדו של החיד"א (בן רבי אברהם אזולאי, בנו של החיד"א), נולד בירושלים לפני שנת תק"מ. היה מחכמי ירושלים בשנות התק"ס, ונמנה על חברי ישיבת המקובלים "בית אל". הוא חתום על שטר התקשרות של מקובלי ירושלים, חברי הישיבה, משנת תקס"ד (ראו: מאיר בניהו, 'שטרי ההתקשרות שלמקובלי ירושלים', אסופות, ט [תשנ"ה], עמודים צה-צח). לאחר מכן עבר לתורכיה ושימש כאב"ד מגנאציאה שליד איזמיר. מאוחר יותר התיישב בצפת. בשנת תקצ"ב הסכים כחבר שני של בית הדין בצפת על הספר הראשון שנדפס בצפת, סידור "שפת אמת" כמנהג הספרדים, עם כוונות האר"י. סידור זה נערך על ידי רבי נסים זרחיה והוא הוסיף בו פירושים וליקוטים שונים. בשנת תקצ"ו הדפיס בצפת את ספרו "שלחן הטהור" (על ספר "פועל צדק" להש"ך), ספר שזכה למספר מהדורות. בשנת תקצ"ה הסכים עם רבי אברהם אנהורי ורבי ישראל משקלוב על ספר "עפר יעקב" לרבי יעקב אייכהורן (ברסלא תקצ"ט). רבי נסים זרחיה נספה ברעידת האדמה הגדולה שפרצה בצפת ביום כ"ד בטבת תקצ"ז, כשנקבר תחת הריסות אחד הבתים. בעיי החורבות אבדו עמו כתבי-ידו והחיבור של זקנו החיד"א על ספר הזהר.

[178] דף. 16.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. סימני עש רבים וקרעים חסרים, עם פגיעות רבות בטקסט, משוקמים במילוי נייר (כל הדפים שוקמו באופן מקצועי במילוי נייר). כריכת עור חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, OT.011.024.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לפסח ולסדר ליל פסח, ולספירת העומר, בכתיבת המקובל רבי יצחק משה פירירה. [ירושלים, תר"נ-תר"ס בקירוב].
בדף קכ2 קולופון הסופר המקובל: "מעשה הכתב של הצעיר [---] יצחק משה פירירה ס"ט נס"ו יצ"ו כיר"א תושלב"ע" [סיפיה טב, נצח סלה ועד, ישמרהו צורו ויחייהו, כן יהי רצון אמן, תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם]. בשולי מספר דפים הגהות בכתיבה אחרת.
חתימות בעלים בכתב-יד אשכנזי, של המקובל רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש, בתחתית הדף הראשון: "צבי ארי' ממעזריטש גאלד מאן".
המקובל רבי יצחק משה פירירה (ת"ר בערך-תרע"ז), בנו של המקובל הנודע רבי אהרן רפאל חיים משה פירירה (נפטר תרמ"ז, בעל "תולדות אהרן ומשה" ו"אפ"ר משה"). עלה בילדותו עם אביו הקדוש משאלוניקי לירושלים בשנת תר"ח (1848). מחכמי ירושלים המקובלים ומיחידי ק"ק בית אל. היה דורש בכל ערב בישיבת בעלי בתים בעיר העתיקה. מסופרי ישיבת המקובלים "בית אל", כתב והעתיק ספרי קבלה מהרש"ש ואת ספרי אביו. התפרנס מכתיבת קמיעות. חיבר כמה ספרי מוסר בלאדינו, הוציא את ספרו של אביו "מעיל קדש ובגדי ישע" (ירושלים, תרמ"ח), עם הוספותיו והערותיו העמוקות בענייני קבלה.
המקובל הקדוש רבי צבי אריה גולדמן ממזריטש (נפטר תרע"ו), איש פלאי, אשר מילדותו חזו בו ידיעה בדברים מופלאים. כאשר עלה בצעירותו ממזריטש עיר מולדתו לארץ ישראל, נכנס מיד ללמוד בישיבת "בית אל", ונחשב שם מהמיוחדים שבין חבורת המקובלים. היה נקדש ונערץ בפי כל ונקרא בכינויים שונים: "דער ווייסער מלאך" [המלאך הלבן], "דער הויכער צדיק" [הצדיק הגבוה]. מחבר הספרים: "חשבון פרטי המצוות" (ירושלים, תרס"ד), "דרך חיים" ועוד.

קכה דף (בהם מספר דפים ריקים). 23 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כתמי יין כהים בדפים הראשונים (של הגדה של פסח). קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. הדף הראשון מנותק. כריכת עור עתיקה, מפוארת במיוחד, עם הטבעות זהב (שם בעלים במרכזה – נמחק).

מקור:
1. קדם, מכירה 46, 7.7.2015, פריט 267.
2. אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EI.011.023.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.

כתב-יד, סידור כוונות הרש"ש, לסעודות שבת, קריאת שמע שעל המטה וברכות השחר, בכתיבת רבי מסעוד הכהן אלחדאד ורבי יחיא צארום. [ירושלים, המאה ה-19/20].
רוב כתב-היד נכתב בכתיבת ידו של רבי מסעוד הכהן אלחדאד, מלבד דפים 70א-80ב (וקטע קטן בדף 39ב) שנכתבו על ידי רבי יחיא צארום.
המקובל הקדוש רבי מסעוד הכהן אלחדאד (תק"פ-תרפ"ז), זקן המקובלים בירושלים בדורו, נולד במרוקו ובילדותו עלה לארץ ישראל עם הוריו, לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים התמסר ללימודי הקבלה ועסק בה כשישים שנה. בשנת תרס"ב נסע כשד"ר לתוניס ולטריפולי, ובהיותו שם נתפרסם במעשיו כפועל ישועות ועושה ניסים (ראו עדויות על כך בספר מאמר אסתר, ג'רבה תש"ו, דפים ז-ט) בשנת תרס"ג התמנה לראש ישיבת "בית אל" ועמד בראש הישיבה יותר מעשרים שנה. שנים רבות עבר לפני התיבה והתפלל על פי כוונות האר"י בסידור הרש"ש. נפטר בזקנה מופלגת בגיל 107.
רבי יחיא ב"ר יוסף צארום (תר"ג-תרע"ז), מראשי העולים מצנעא לירושלים בעליית "אעלה בתמ"ר" בשנת תרמ"ב, וממנהיגי העדה התימנית. זמן קצר לאחר עלייתו נבחר לראב"ד ורב העדה התימנית בירושלים.
בדפי כתב-היד מספר הגהות של שני החכמים.

82 דף. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. אחד הדפים מנותק. כריכה חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב,   EI.011.005.

כתבי-יד "סידור הרש"ש" באוסף משפחת גרוס
סידור הרש"ש הוא סידור של כוונות הקבלה על פי כתבי האר"י ומהאח"ו. הסידור נערך על ידי מקובלי ירושלים "המכוונים", חכמי ישיבת "בית אל", על פי סידור שנערך ע"י רבם הרש"ש הקדוש – המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי, ראש ישיבת "בית אל" באמצע המאה ה-18. סידור הרש"ש הועתק במשך שנים מכתבי-יד מדויקים, שהוגהו על ידי המקובלים חכמי הישיבה.
התפילה בכתבי-יד של הסידור היתה נחלתם של המקובלים "המכוונים" בלבד. בדרך כלל היו אלה המקובלים עצמם שהכינו העתקות שונות מסידור הרש"ש לשימושם העצמי, או מסרום לחכמי הקבלה הנאמנים בלבד. כל אחד מכתבי-היד האלו הוטבע בחותמו של המקובל שהעתיק אותו, כשהוסיף בו תיקונים והוספות משלו.
הסידור נשמר באדיקות ובכוונה תחילה בכתבי-יד במשך שנים רבות ולא נדפס כלל. רק בשנים תרע"א-תרע"ב נדפסו חלקים א-ב של הסידור ביוזמתם של כמה מחכמי המקובלים האשכנזים בישיבת "שער השמים" בירושלים, וחלקים ג-ט נדפסו מאוחר יותר, כנראה בשנת תרע"ו.
ישיבת המקובלים "בית אל", המכונה גם "מדרש החסידים" או "קהל חסידים", נוסדה בירושלים בשנת תצ"ז (1737) על ידי רבי גדליה חיון, והיא נועדה לשמש כמקום לימוד לתורת הסוד. בין כותליה הסתופפו מאז חכמי המקובלים בירושלים, ובראשה עמדו גדולי המקובלים. מן המפורסמים שבהם הוא רבי שלום שרעבי (הרש"ש), שעמד בראשות הישיבה והמהרי"ט אלגאזי שנתמנה אחריו לראש הישיבה. לפי המסופר, היה רבי גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט – מן הלומדים בישיבה. לאחר פטירת ראש הישיבה הרב אג"ן (רבי חיים אברהם גאגין) בשנת תר"ח, נתמנה תחתיו רבי ידידיה רפאל אבולעפיה – שנודע בכינויו "הרב היר"א" (תקס"ז-תרכ"ט), ושימש כראש ישיבת המקובלים עד לפטירתו. בין תלמידיו של הרב היר"א היו האדמו"רים בני רבי משה מלעלוב, רבה של ירושלים בעל ה"אמרי בינה", רבי שמ"ח [שלום משה חי] גאגין, ששימש אחריו כראש ישיבת "בית אל", ועוד.
לפנינו מקבץ מיוחד של כתבי-יד סידור הרש"ש, מאוסף משפחת גרוס, המשקף את מסורת העברת סידורי הרש"ש בכתב-יד על ידי המקובלים. חלק מהסידורים שלפנינו נכתבו על ידי כמה מגדולי המקובלים ו"יחידי" ישיבת "בית אל" הנודעים, בהם רבי יוסף אדרעי (סופר הרש"ש), הרב היר"א, רבי נסים זרחיה אזולאי (נכד החיד"א), רבי יצחק משה פירירה, רבי מסעוד הכהן אלחדאד, ועוד.
על התפתחותו של סידור הרש"ש, כתיבתו ועריכתו בידי מקובלי "בית אל", ראו במאמרו של רבי משה הלל: The Rashash's meditation prayer books, between tradition and innovation, בתוך: Windows on Jewish Worlds, Essays in Honor of William Gross, ed. Shalom Sabar, Emile Schrijver, Falk Wiesemann, עמ' 205-239. בסוף מאמרו מופיע נספח שבו נרשמו כתבי-יד סידורי הרש"ש שבאוסף משפחת גרוס.