מכירה פומבית 92 חלק א' פריטים נדירים ומיוחדים
- (-) Remove israel filter israel
- ארץ (11) Apply ארץ filter
- מכתבים (11) Apply מכתבים filter
- מאישים (11) Apply מאישים filter
- ישראל (11) Apply ישראל filter
- וציונות, (11) Apply וציונות, filter
- וציונות (11) Apply וציונות filter
- מפורסמים (11) Apply מפורסמים filter
- autograph (11) Apply autograph filter
- eretz (11) Apply eretz filter
- from (11) Apply from filter
- israel, (11) Apply israel, filter
- letter (11) Apply letter filter
- notabl (11) Apply notabl filter
- person (11) Apply person filter
- zionism (11) Apply zionism filter
- zionism, (11) Apply zionism, filter
The Holy Land, Syria, Idumea, Arabia, Egypt & Nubia, after lithographs by Louise Haghe from drawings made on the spot by David Roberts, R.A – "ארץ הקודש", ציורי דיוויד רוברטס. הוצאת Day & Son, לונדון, 1855-1856. אנגלית. שישה חלקים בשלושה כרכים.
עבודתו המונומנטלית של דיוויד רוברטס, "ארץ הקודש" – עותק מהמהדורה הראשונה בפורמט רבע-גליון ("קוורטו"). שישה חלקים, ובהם 248 ליתוגרפיות על-פי ציוריו של רוברטס, ושתי מפות-תחריט המציגות את נתיב מסעו ברחבי המזרח התיכון. להדפסים נלווים תיאורים מאת ג'ורג' קרולי וויליאם ברוקדון. הליתוגרפיות מציגות מבנים, חורבות, כנסיות, מסגדים, ערים, נופים ואתרים קדושים ברחבי ארץ ישראל, סוריה ולבנון, עבר הירדן ומצרים, ומהוות תיעוד למסעות שערך רוברטס בשנים 1839-1840.
הדפסת האלבום "ארץ הקודש" היתה מפעל שכמותו לא ידע עולם הדפוס עד אותה העת – מאות מראות חיים מארץ ישראל, מודפסים בגודל של גיליון "פוליו" מלא (כ-60 ס"מ), אשר הוכנו תחת פיקוחו של רוברטס בידי חשובי אמני ההדפס של התקופה. השלמת הפרוייקט ארכה קרוב לעשור, ומומנה בכספיהם של רוכשים מוקדמים של היצירה – המלכה ויקטוריה, הקיסר האוסטרי, הצאר הרוסי, מלכי צרפת ופרוסיה, הארכיבישופים מיורק וקנטרברי ואחרים.
גודלם העצום של הספרים, כמו גם היקפה של היצירה, עוררו ביקורת בקרב חלק מהקוראים, שטענו שלא ניתן להשתמש בה ולקרוא בה. החוקר טיטוס טובלר, למשל, התלונן כי "הכרכים כל כך כבדים שעל מנת לשאת אותם לביתי, מהלך שלוש שעות, הם חולקו לשני מטענים נפרדים. וכך, יכולתי לעיין בשלווה בדבר לא-נוח זה. עולם המדע לא יפיק ממנו שום תועלת" (Titus Tobler, Bibliographia geographica Palaestinae, Leipzig, 1867. p. 229; גרמנית). בעקבות זאת, החליט בית ההוצאה על הדפסת מהדורה נוספת, קטנה יותר, בפורמט נוח יותר לקריאה – רבע גליון, שהחלה בשנת 1855 ונסתיימה ב-1856, והיא המהדורה שלפנינו.
כרך א' (חלקים 1-2): [3] דף, 35 עמ', [23] דף + 1-44 לוחות; [1] דף, 3 עמ', [22] דף + 45-87 לוחות. כרך ב' (חלקים 3-4): [1], 3 עמ', [19] דף + 88-125 לוחות; [1] דף, 9 עמ', [22] דף + 126-168 לוחות. כרך ג' (חלקים 5-6): [23] דף + 169-212 לוחות; [20] דף + 213-250 לוחות. 29 ס"מ בקירוב. חיתוך דפים מוזהב. מצב טוב. כתמי חלודה. פגמים קלים. כריכות נאות עם שדרה ופינות מעור. בלאי קל בכריכות.
ראו: נתן שור, ספר הנוסעים לארץ ישראל במאה הי"ט (הוצאת כתר, ירושלים, 1988), עמ' 129-130.
מקור: אוסף משפחת רימון.
כ-290 גלויות שנדפסו לכבוד ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל. מרביתן נדפסו בגרמניה, 1898 (גלויות רבות עם חותמות ובולים מיום הגעת הקיסר לתחנות המסע – ירושלים, יפו, ביירות, קונסטנטינופול ועוד).
לפנינו אחד האוספים המקיפים והאיכותיים של גלויות ביקור הקיסר – כ-290 גלויות חגיגיות שהופיעו לאורך שנת 1898, חלקן מעט לפני צאת הקיסר לארץ ישראל וחלקן מעט לאחר חזרתו, המנציחות את הביקור, בשלל איורים והדפסי תצלומים.
הגלויות נדפסו ברובן בגרמניה, יצרנית הגלויות הגדולה בעולם אותן שנים, בידי עשרות מו"לים שונים – חלקם הנפיקו עשרות גלויות וחלקם רק גלויה או שתיים; לכבוד הביקור, הציעו כמה מהמו"לים שירות מיוחד לרוכשים – הגלויה תשלח ליעד במזרח התיכון, תמתין לבוא הקיסר, ומשם, ביום ההגעה, תוחתם ותשלח אל הקונה. באוסף שלפנינו גלויות שנשלחו מיפו, ירושלים, ביירות, קונסטנטינופול, קהיר ומקומות נוספים.
בין הגלויות החשובות והנדירות שבאוסף:
• 16 גלויות-ענק (22X15 ס"מ) בהוצאת Knacksted & Näther (המבורג), עם הדפסי תצלומים ממהלך הביקור – הקיסר עולה להר הבית, הקיסר חוצה את יפו על סוס, ועוד; וכן 13 גלויות מתוך גרסה נוספת של אותה הסדרה, אשר נדפסה בגודל הגלויה הסטנדרטי.
• 7 גלויות בהוצאת H. A. I. Schulz (המבורג), עם איורים ליתוגרפיים צבעוניים של תחנות הביקור וארבע גלויות עם איורים מאותה הסדרה בהוצאת Max Mandus (המבורג).
• ארבע גלויות עם כיתוב עברי, דפוס ליתוגרפי מונזון (ירושלים). בכל אחת מהן איור של הקיסר נכנס בשער הכבוד, וסביבו איורים של אתרי ארץ ישראל, המשתנים מגלויה לגלויה – חברון, נהר הירדן, הר הבית, בית החולים משגב לדך, קבר רחל, הכותל המערבי. בגלויה אחת ברכת שנה טובה מבית החולים משגב לדך.
• 17 גלויות בהוצאת Carl Otto Hayd (מינכן), עם הדפסי תצלומים ממהלך הביקור – ירושלים מקושטת בדגלי האימפריה הגרמנית, זקיפים טורקיים שומרים על מחנה האוהלים של הקיסר, הקיסר והפמליה עוברים בשערי הכבוד, ועוד.
• חמש גלויות בהוצאת Knackstedt & Nather, עם תמונות מתפללים בכותל המערבי ומדליון עם דיוקן הקיסר בפינה התחתונה (בצבעים שונים: ירוק, אדום וכחול; בשלוש מהן נוספה כתובת הנצחה לביקור הקיסר על גבי הכותל); וכן 27 גלויות מאותה הסדרה עם תמונות של אתרים נוספים ודיוקן הקיסר.
• גלויות בהוצאת Vogel (לייפציג), Kutzner & Berger (ברלין), Maether & Co. (ברלין), Nister (נירנברג), Ebuzzia (קונסטנטינופול), גלויה מצולמת עם תמונת הקיסר ותמונת קונטנטינופול (ללא פרטי מדפיס, נשלחה 1898), גלויה ליתוגרפית עם דיוקן הקיסר והקיסרית על רקע ביירות (ללא פרטי מדפיס), ועוד.
כ-290 גלויות. גודל ומצב משתנים. הגלויות מסודרות באלבום על פי שמות המדפיסים, בסדר אלפביתי, עם פתקאות בכתב-יד ובאופן המאפשר לראות את גבן של הגלויות שנשלחו בדואר.
מצורפים: כ-20 כרטיסים עם תמונות ואיורים של ביקור הקיסר, מסוגים שונים (אינם גלויות), בהם תריסר קלפי אספנות בהוצאת חברת השוקלד "שטולוורק" (Stollwerck), עם תמונות מתחנות המסע השונות – ונציה, קונסטנטינופול, חיפה, ירושלים (החברה הייתה היצרן הראשון של קלפי אספנות בגרמניה, ולרגל הביקור הנפיקה את סדרת הקלפים שלפנינו).
לקריאה נוספת, ראו:
• ראלף פרי ודוד פרלמן, "גלויות להנצחת מסעו של הזוג הקיסרי הגרמני למזרח בשנת 1898" (הוצאת Verein fur Wurttembergischen Kirchengeschichte, שטוטגרט, 2019).
• ראלף פרי, Land Postal History of the Kaiser's Visit to the Holy (בתוך: Holy Land Postal History Bulletin, גליון 91-92, עמ' 400-436).
• ראלף פרי, The Visit of the Kaiser Wilhelm to the Orient Oct. – Nov 1898 (בתוך: Holy Land Postal History Bulletin, גליון 119-120, עמ' 656-679).
מקור: אוסף ראלף פרי.
מסע הקיסר בלבנט
בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ערכו קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, מסע בערי האימפריה העות'מאנית, שיעדו המרכזי ירושלים. המסע נערך על רקע התפוררותה הצפויה של האימפריה העות'מאנית, ומאבק הירושה על "נכסיה" שניטש בין מעצמות אירופה. המסע ארך יותר מחודש, ובין מטרותיו ניצבו חיזוק קשריה של הקיסרות הגרמנית עם האימפריה העות'מאנית, ועידוד ההתיישבות הנוצרית בארץ ישראל. על המקומות בהם ביקרו הקיסר ופמלייתו נמנות אתונה, קונסטנטינופול, חיפה, יפו, רמלה, ירושלים וקהיר.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים שבו עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו, ה-"Camp Imperial", קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים. במהלך ביקורו בירושלים, שחלק חשוב בו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל ברובע הנוצרי, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, בבניין העירייה, ובמקומות נוספים, ואף נפגש בחטף עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך בליווי פמליה קטנה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותי דרג, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית).
מסע הקיסר תואר בזמנו במאות ספרים ומאמרים, והונצח במשחקי קלפים, במשחקי שולחן ובכרטיסי אספנות, עם נופי ארץ ישראל. גולת הכותרת של הנצחת הביקור הייתה גלויות הדואר שיצאו לכבודו: כ-350 מו"לים בגרמניה ובארצות אחרות הדפיסו גלויות לרגל המסע, בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה, ובאיכות מצוינת. המו"לים הגדולים, דוגמת פוגל, זילברמן וקנאקשטדט-נטר, הגדילו לעשות והציעו שירות מיוחד לאספני בולים וגלויות: תמורת סכום קבוע נשלחו למנויים גלויות מהערים בהן ביקר הקיסר, שהוחתמו ונשלחו ביום בו שהה הקיסר במקום.
עיטור רשמי שהוענק לחברי משלחת הקיסר וילהלם השני לארץ ישראל, עם העתק מיניאטורי; ולוחית שנטבעה לכבוד ביקור הקיסר. גרמניה, 1898.
• Jerusalemkreuz – עיטור "צלב ירושלים", עשוי כסף משובץ אמייל אדום (עם סרט ענידה אדום). במרכזו כתר הקיסרות הגרמנית והכיתוב IR (הקיסר המלך), WII (וילהלם ה-II). בצדו האחורי תאריך חנוכת כנסיית הגואל – 31.10.1898 (בספרות רומיות). הזהבה חלקית.
העיטור הוענק לחברי המשלחת – אנשי חצר, שומרים ומלווים, לאחר שהגיעו עם הקיסר לירושלים. על פי עדותה של אחת מחברות המשלחת, Mathilde von Keller (1853-1945), עבר הקיסר בליל חנוכת כנסיית הגואל בין אוהלי המלווים, והעניק להם את העיטור במו ידיו. עיטור זה היה אחד משלושת העיטורים הבודדים בגרמניה הפרוסית שמקבליהם נדרשו לענוד תמיד בלבוש שרד.
לעיטור שלפנינו מצורפת מיניאטורה – העתק זעיר, זהה בכל פרטיו לעיטור המקורי, שנועד לענידה במקום העיטור הגדול. מיניאטורות מעין אלה יוצרו בהזמנה מיוחדת, על פי רוב בידי אותו יצרן, ונענדו על מנת להקל על הבעלים ולשמור על העיטור המקורי. המיניאטורה שלפנינו תלויה על שרשרת מקורית, עם סיכות לחיבור אל הבגד, ששמשה להצגת עיטורים מיניאטוריים בגרמניה הקיסרית ("Miniaturkette").
עיטור: 37.5 מ"מ. מיניאטורה: 16 מ"מ. פגמים ופיסות חסרות בציפוי האמייל של העיטור. נתונים בקופסה עם בטנה מרופדת.
• לוחית לכבוד ביקור הקיסר. פנים: דיוקן הקיסר והכיתוב Wilhelm II Deutscher Kaiser, ומעליו תאריך חנוכת כנסיית הגואל. גב: מראה כנסיית הגואל (נישאת על ענף שצומח מארון קבורה וכד אפר), והכיתוב Erloeserkirche zu Ierusalem. בשוליים העליונים של הלוחית חלק נוסף – עיר מזרחית עם כיפות ומגדלים שבמרכזה מונח כתר הקיסרות הגרמנית (העיר נראית משני צדי הלוחית והכתר מצדה הקדמי בלבד). חתומה: O. [Otto] Rohloff, ברלין.
נתונה בקופסה מקורית עם שקע להנחת הלוחית והטבעה מוזהבת של כתר הקיסרות הגרמנית.
107X60 מ"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים וכתמים בקופסה.
מסע הקיסר בלבנט
בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ערכו קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, מסע בערי האימפריה העות'מאנית, שיעדו המרכזי ירושלים. המסע נערך על רקע התפוררותה הצפויה של האימפריה העות'מאנית, ומאבק הירושה על "נכסיה" שניטש בין מעצמות אירופה. המסע ארך יותר מחודש, ובין מטרותיו ניצבו חיזוק קשריה של הקיסרות הגרמנית עם האימפריה העות'מאנית, ועידוד ההתיישבות הנוצרית בארץ ישראל. על המקומות בהם ביקרו הקיסר ופמלייתו נמנות אתונה, קונסטנטינופול, חיפה, יפו, רמלה, ירושלים וקהיר.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים שבו עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו, ה-"Camp Imperial", קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים. במהלך ביקורו בירושלים, שחלק חשוב בו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל ברובע הנוצרי, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, בבניין העירייה, ובמקומות נוספים, ואף נפגש בחטף עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך בליווי פמליה קטנה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותי דרג, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית).
מסע הקיסר תואר בזמנו במאות ספרים ומאמרים, והונצח במשחקי קלפים, במשחקי שולחן ובכרטיסי אספנות, עם נופי ארץ ישראל. גולת הכותרת של הנצחת הביקור הייתה גלויות הדואר שיצאו לכבודו: כ-350 מו"לים בגרמניה ובארצות אחרות הדפיסו גלויות לרגל המסע, בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה, ובאיכות מצוינת. המו"לים הגדולים, דוגמת פוגל, זילברמן וקנאקשטדט-נטר, הגדילו לעשות והציעו שירות מיוחד לאספני בולים וגלויות: תמורת סכום קבוע נשלחו למנויים גלויות מהערים בהן ביקר הקיסר, שהוחתמו ונשלחו ביום בו שהה הקיסר במקום.
מעטפת דואר שנשלחה במהלך ביקור קיסר גרמניה וילהלם השני בארץ ישראל (ללא המכתב). המעטפה נשלחה ממחנה האוהלים של הקיסר ומלוויו, אל אשתו של צייר החצר הרמן קנאקפוס (Knackfuß). [סוף אוקטובר או תחילת נובמבר], 1898.
בחזית המעטפה ארבעה בולי דואר על-סך 20 פארה עות'מאני כל אחד – כפול מן התעריף של מכתב רגיל, שתי חותמות ביטול של המחנה הקיסרי "Camp Imperial Jerusalem", וכתובתה של אנגלה קנאקפוס בעיר קאסל (גרמניה). בגב המעטפה חותמת ממקום המען, קאסל, מתוארכת ל-16.11.98, ורישום בכתב-יד (גרמנית): "מחנה הקיסר, (מחנה אוהלים) ליד בורתיס [Burtish] (כפר ערבי קטן) ליד קיסריה, עם כ-200 אוהלים" [ייתכן שהכוונה לחאן הידוע בכינויו "בורג' בנימינה", שבסמוך לו חנתה המשלחת הקיסרית בדרכה לירושלים].
הצייר הגרמני הרמן קנאקפוס (1848-1915), "צייר חצר" (Hofmaler) בקיסרות הגרמנית, התלווה לקיסר וילהלם השני במסעו לארץ ישראל. במהלך המסע, כאשר חנתה המשלחת בארץ ישראל, שלח לאשתו את המעטפה שלפנינו. מחירו החריג של המשלוח (ארבעה בולים במקום שניים), מעיד שתכולת המעטפה היתה כבדה ממכתב רגיל. ניתן אפוא לשער שלצד מכתב כללה המעטפה גם ציור (מחנה האוהלים המתואר ברישום שבגב המעטפה?).
נדיר. המעטפה שלפנינו היא מהמעטפות הבודדות שנשלחו בידי חבר במשלחת הקיסרית (ידועה מעטפה אחת נוספת שנשלחה מאת חבר פמליה בשם O. Gerloff), ומהבודדות שבוילו בתעריף כפול או הנושאות חותמת ביטול ממקום המען.
ראו מאמריו של ראלף פרי: Holy Land Postal History, VI, 105-106, pp. 225-226; Holy Land Postal History, VI, 113-114, pp. 254-255; Holy Land Postal History, V, 91-92, pp. 400-436;.
15.5X12.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים זעירים בשוליים. קרעים בחלקה העליון של המעטפה, מחוזקים בנייר דבק (בפנים המעטפה).
מקור: אוסף ראלף פרי.
מסע הקיסר בלבנט
בחודשים אוקטובר-נובמבר 1898 ערכו קיסר גרמניה וילהלם השני ורעייתו, הקיסרית אוגוסטה ויקטוריה, מסע בערי האימפריה העות'מאנית, שיעדו המרכזי ירושלים. המסע נערך על רקע התפוררותה הצפויה של האימפריה העות'מאנית, ומאבק הירושה על "נכסיה" שניטש בין מעצמות אירופה. המסע ארך יותר מחודש, ובין מטרותיו ניצבו חיזוק קשריה של הקיסרות הגרמנית עם האימפריה העות'מאנית, ועידוד ההתיישבות הנוצרית בארץ ישראל. על המקומות בהם ביקרו הקיסר ופמלייתו נמנות אתונה, קונסטנטינופול, חיפה, יפו, רמלה, ירושלים וקהיר.
ההיערכות לביקורו של הקיסר בארץ ישראל החלה כבר בקיץ 1898, וכללה פעולות ניקיון נרחבות, שיפור ושיפוץ של תשתיות, מתיחת קו טלגרף חדש, ועוד. לקראת הגעתו של הקיסר לירושלים הורחבו מספר דרכים בעיר, ואף נפרץ פתח בסמוך לשער יפו, על מנת לאפשר מעבר למרכבתו של הקיסר. נוסף על כך, רחובות העיר, ובפרט האזור סביב רחוב הנביאים שבו עתיד היה להיבנות מחנה האוהלים של הקיסר ופמלייתו, ה-"Camp Imperial", קושטו בדגלי גרמניה והאימפריה העות'מאנית ובשערי כבוד ניידים. במהלך ביקורו בירושלים, שחלק חשוב בו היה טקס חנוכת כנסיית הגואל ברובע הנוצרי, ביקר הקיסר גם במושבה הגרמנית, בהר הזיתים, בבניין העירייה, ובמקומות נוספים, ואף נפגש בחטף עם בנימין זאב הרצל. את סיוריו ערך בליווי פמליה קטנה, על גבי סוס או מרכבה, כשבעקבותיו נעו בירושלים תהלוכות אישים פחותי דרג, מלווים בגדודי פרשים וקאוואסים (שומרי ראש טקסיים באימפריה העות'מאנית).
מסע הקיסר תואר בזמנו במאות ספרים ומאמרים, והונצח במשחקי קלפים, במשחקי שולחן ובכרטיסי אספנות, עם נופי ארץ ישראל. גולת הכותרת של הנצחת הביקור הייתה גלויות הדואר שיצאו לכבודו: כ-350 מו"לים בגרמניה ובארצות אחרות הדפיסו גלויות לרגל המסע, בקנה מידה חסר תקדים בהיסטוריה, ובאיכות מצוינת. המו"לים הגדולים, דוגמת פוגל, זילברמן וקנאקשטדט-נטר, הגדילו לעשות והציעו שירות מיוחד לאספני בולים וגלויות: תמורת סכום קבוע נשלחו למנויים גלויות מהערים בהן ביקר הקיסר, שהוחתמו ונשלחו ביום בו שהה הקיסר במקום.
כ-220 גלויות בלתי מחולקות עם תמונות של ארץ ישראל. מו"לים ומדפיסים שונים, סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
אוסף גדול של גלויות, חלקן ליתוגרפיות וחלקן עם הדפסי תצלומים, המציגות את ראשוני הדימויים של ארץ ישראל על גבי גלויות: ערים, דמויות בלבוש מסורתי, מושבות ציוניות, נופים, אתרים קדושים ועוד. רבות מהן עם ברכה מודפסת, לעיתים בדיו מוזהבת, בגרמנית, צרפתית או עברית ("Gruss aus…", "Souvenir de…", "ברכת-ציון"). חלקן נשלחו בדואר.
באוסף שלוש גלויות הנושאות איור פנורמי של ירושלים בתוך מגילה נפתחת – הנחשב למראה הראשון של ארץ ישראל על גבי גלויה. הגלויות שונות מעט זו מזו, והן מציגות שינויים זעירים במראה העיר (כפי הנראה נדפסו אחת אחרי השנייה): הגלויה הראשונה מציגה את ירושלים במרכז הר צחיח עם מספר שבילים, בגלויה השנייה נוספו שורות עצים ומבנים אחדים מחוץ לחומות העיר, ואילו בגלויה השלישית נוספו צבעים (ידוע עותק של הגלויה הראשונה עם מכתב המתוארך לשנת 1892. בגלויה הצבעונית מופיעים פרטי המו"ל Philipp Frey מהעיר פרנקפורט).
לצד גלויות אלה, כולל האוסף גלויות רבות מאת מו"לים ומדפיסים מוקדמים שפעלו בארץ ובאירופה בתקופה העות'מאנית, בהן: גלויה מוקדמת מזיכרון יעקב, עם תמונות המושבה ועיטורי ענבים (Kutzner & Berger, נשלחה לטריאסטה, סוף המאה ה-19); גלויה עם דרישת שלום מהמושבה הטמפלרית שרונה (Stehle & Friedel, נשלחה מיפו ב-1908); גלויה עם תצלום האונייה "טירוליה" בנמל יפו (נשלחה מיפו, 1904; בגבה חותמת של בית המלון היפואי Hôtel du Parc, שבו התאכסן הקיסר וילהלם השני בביקורו בארץ); גלויות שנדפסו בידי היינריך לווה (יפו), דפוס מונזון (ירושלים), בית החולים שנלר (ירושלים), Boulos Meo, (ירושלים), Kalil Michel (בית לחם), Struve & Beck (חיפה), J. Goldiner (ברלין), Carl Hirsch (קונסטנץ), ועוד.
כ-220 גלויות, 9X14 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. הגלויות מסודרות באלבום על פי שמות המדפיסים, בסדר אלפביתי, עם פתקאות בכתב-יד ובאופן המאפשר לראות את גבן של הגלויות שנשלחו בדואר.
מקור: אוסף ראלף פרי.
כ-140 גלויות עם תמונות ואיורים של ארץ ישראל. מו"לים שונים בארץ ישראל ובאירופה, תחילת המאה ה-20 עד שנות ה-20 בקירוב.
באוסף:
• עשרים ושלוש גלויות בהוצאת "בימ"ס ה. קרוגליאקוב" (יפו), עם הדפסי תצלומים של תל-אביב בראשית ימיה: רחוב רוטשילד, רחוב הרצל, רחוב אחד העם, אחוזת בית ממגדל המים, נחלת בנימין, חברי הועד, כרכרות נוסעים ("דיליז'נסים"), ותמונות נוספות.
• תריסר גלויות פרסום מאוירות לתפוזי ג'אפה: הדפסה קטנה של הכרזה "הג'יני של ג'אפה" (הופצה בגודל מלא בשנות ה-20) וסדרת גלויות המציגה את גידול התפוז – מהנטיעה ועד לשליחה באוניות מנמל יפו.
• שבע עשרה גלויות בלתי מחולקות בהוצאת יודישער פערלאג (Jüdischer Verlag, ברלין-שרלוטנבורג, מייסודם של מרטין בובר ואפרים משה ליליין), עם איורי מושבות בארץ ישראל ואתרים בעלי הקשר יהודי: הר הבית, יד אבשלום, שדה בועז, הפירמידות ונהר הנילוס, ועוד. בשתיים מהן חותמות דיו רשמית של הקונגרס הציוני ה-8 בהאג, 1907.
• ארבעים וארבע גלויות בהוצאת Edition de la Palestine Moderne (יפו). תמונות צבעוניות של התיישבות בארץ ישראל: עין זיתים, מחניים, חוות סג'רה, זכרון יעקב, מלחמיה, יסוד המעלה, שרונה, חוות כנרת, ראשון לציון, המושבה הגרמנית ביפו, ועוד.
• גלויות לא מחולקות עם הדפסי תצלומים בהוצאת J. Kattan (יפו), גלויות עם איורים מעשה ידי Daniel Wohlgemuth (נדפסו בידי מספר מו"לים בגרמניה), ושתי גלויות צבעוניות בדפוס "מונזון" בירושלים, עם פרסומות לבתי מלון.
• ועוד.
כ-140 גלויות. גודל ומצב משתנים. הגלויות מסודרות באלבום על פי שמות המדפיסים, בסדר אלפביתי, עם פתקאות בכתב-יד ובאופן המאפשר לראות את גבן של הגלויות שנשלחו בדואר.
מקור: אוסף ראלף פרי.
כ-280 שקופיות זכוכית עם תצלומים של ארץ ישראל וסביבותיה. יצרנים שונים, ראשית המאה ה-20 עד שנות ה-40 בקירוב.
אוסף גדול של שקופיות-זכוכית, ובהן תמונות של נופי הארץ, תושביה, עריה ומושבותיה. בהן כמאה ועשר שקופיות בהוצאת אמריקן קולוני (American Colony Photographers – Vester & co.) וחמש שקופיות בהוצאת ולטר קריסטלר (Photo Walter Kristeller) המציגות בתרשימים ובמפות את הישגי המפעל הציוני בסוף תקופת המנדט.
חלק מן השקופיות הנן מוקדמות, ובהן אתרים שמראם השתנה לבלי הכר, או שנהרסו כליל; בין האתרים ההיסטוריים המופיעים על גבי השקופיות – רחבת הכותל הישנה, גשר אלנבי מעל נהר הירדן, המסגד הלבן ברמלה, תחנת הרכבת העות'מאנית בירושלים, קברות המכבים (לפני נטיעת יער בן שמן), מצדה, ועוד. לצדן, עשרות שקופיות המתעדות את יישובי המפעל הציוני בראשית ימיהם – דגניה, משמר העמק, כפר סולד, יישובי חומה ומגדל, בית החרושת "שמן" בחיפה, ועוד (בחלקן נראים ראשוני המתיישבים – חלוצים ושומרים). חלק קטן מהשקופיות מציג ממצאים ארכיאולוגים, מפות ותרשימים (לעיתים משכנותיה של ישראל – מצרים, לבנון, עיראק).
כמאה שקופיות נתונות בתיבת עץ ייעודית. מרבית השקופיות מתוארות בשוליהן, בכתב-יד, על גבי מדבקות (עברית ואנגלית).
8.5X8.5 ס"מ בקירוב. מצב משתנה. מצב כללי טוב. מספר שקופיות במצב בינוני, עם סדקים או שברים. פגמים בתיבת העץ.
"צ'רצ'יל על בני הישוב העומדים על משמר המולדת", כרזה הקוראת לבני היישוב היהודי בארץ ישראל להתגייס לצבא הבריטי. דפוס קואופרטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ, תל-אביב, [ראשית שנות ה-40]. עיצוב: אוטה וליש. חתומה בדפוס: MW [אטליה מכנר-וליש].
בראש הכרזה מופיע דיוקן ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, ותחתיו ציטוט מדבריו "על בני הישוב העומדים על משמר המולדת" (מתוך נאום שנשא צ'רצ'יל בשנת 1942 במהלך אספת מחאה שנערכה במדיסון סקוור גארדן, ניו-יורק): "היהודים היו קרבנותיו הראשונים של היטלר, ומאז עמדו תמיד בחזית הקדמית של ההתנגדות לתוקף הנאצי. קהלות ישראל בכל רחבי העולם נתנו את תרומתם[!] למדינות הברית במלחמתן... ועל הכל – מודה אני בעזרה הנמרצת הניתנת כבר על-ידי יהודי ארץ ישראל [...] ממשלת הוד מלכותו בממלכה המאוחדת סיכנה את עצמה בימים האפלים של 1940 כדי למלא את התחייבויותיה במזרח התיכון, ובמשך כל הזמן נהגה מתוך החלטה נמרצת, שעל האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל להשתתף בכל הדרכים האפשריות בהתגוננותן של מדינות הברית בפני דיכוי-האימים ומעשי האכזריות של גרמניה הנאצית".
תחת הציטוט מופיע סמלו של "המרכז להתגייסות הישוב". בתחתית הכרזה נדפס: "המולדת קוראת גם לך / התגייס!"
כ-40,000 מבני היישוב היהודי התגייסו לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, קרוב לעשרה אחוזים מכלל יהודי הארץ אותה העת. ראשוני המתגייסים, 12 חיילים, התייצבו לשירות כבר בספטמבר 1939, כשבוע לאחר פרוץ המלחמה, ובעקבותיהם התגייסו אלפים לשירות בשלל תפקידים וחילות – חיל החפרים, חיל התובלה, חיל התותחנים, חיל הרגלים, הצי האנגלי וחיל האוויר (לימים, נעשו חיילים אלה למפקדי צה"ל במלחמת העצמאות). הגיוס נערך בעידוד המוסדות הלאומיים, שהפיצו כרזות, עלונים, חומרי תעמולה, ואף הכריזו על "צו גיוס" לצעירים עד גיל 30. בשנת 1944, הוגשמה אחת משאיפותיו הוותיקות של היישוב, עם הקמת יחידה יהודית לוחמת, בעלת דגל משלה – הבריגדה היהודית.
47.5X63 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. כתמים קלים.
![Der Judenstaat, Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage [מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים], מאת](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale92_1/101.jpg "בנימין זאב הרצל – \"מדינת היהודים\" – מהדורה ראשונה – וינה-לייפציג, 1896")
Der Judenstaat, Versuch einer modernen Lösung der Judenfrage [מדינת היהודים, ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים], מאת בנימין זאב (תיאודור) הרצל. הוצאת M. Breitenstein, וינה-לייפציג, 1896. גרמנית. מהדורה ראשונה.
ספרו המהפכני של הרצל, הפורש לראשונה את חזונו להקמת מדינה יהודית.
86 עמ', 23.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. חיתוך הדפים אינו אחיד. מעט כתמים. קרעים קלים, משוקמים, בשוליים של כמה מהדפים. שרידים של חותמת דיו במספר דפים. כריכה חדשה עם שדרה ופינות מעור והטבעה מוזהבת, בלויה מעט.
פרסום "מדינת היהודים" מאת הרצל
ראשיתו של "מדינת היהודים" – ספרה המכונן של התנועה הציונית, בנאום שחיבר בנימין זאב הרצל לקראת פגישה עם בני משפחת רוטשילד בשנת 1895 ("נאום אל הרוטשילדים"). הנאום בן 22 העמודים נשא את קווי מתארה הראשונים של תוכניתו המהפכנית של הרצל, ולאחר כמה גלגולים וגרסאות החליט הרצל להפכו לספר שלם.
הספר נכתב לפי עדותו של הרצל באבחה אחת, בחודשיים של כתיבה בלתי פוסקת, "בהליכה, בעמידה, בשכיבה, ברחוב, בעת האכילה, בלילה כשהדברים עקרו אותי מהשינה". עם גמר העבודה, הציג כתב היד לראשונה את חזונו הגדול – תוכנית מפורטת להקמת מדינה יהודית, שלב אחר שלב, מארגונם הראשוני של יהודי העולם ועד לקביעת החוקה והדגל. על תחושותיו בשעת הכתיבה סיפר הרצל: "אין אני זוכר, שכתבתי דבר-מה בחיי במצב של התרוממות-הרוח, שנמצאתי בו בימי כתבי את ספרי. היינה אומר, כי בשעה שהיה כותב שירים ידועים היה שומע משק כנפי-נשר ממעל לראשו. מעין משק-כנפים כזה האמנתי לשמוע גם אני".
בתחילה לא הסכימה אף הוצאת ספרים להדפיס את הספר. הרצל נדחה בידי המו"לים הקבועים שלו – דונקר והומבלוט (Duncker & Humblot), וכמוהם בידי המו"ל הברלינאי זיגפריד קרונבאך (Siegfried Cronbach), שטען שהאנטישמיות כלה והולכת מן העולם. לבסוף פנה הרצל אל מקס ברייטנשטיין, בעל חנות ספרים קטנה בווינה, והלה הסכים להדפיס את ספרו אף על פי שלא האמין ברעיונותיו ולא נטה אחר הציונות כלל.
בחודש פברואר 1896 ראה "מדינת היהודים" אור במהדורה קטנה בגרמנית, שנשאה גם כותרת משנה: "נסיון לפתרון מודרני של בעיית היהודים". על מנת להבליט את רצינות כוונתו של החיבור, הוסיף הרצל לשמו גם את תוארו האקדמי – ד"ר למשפטים.
מיד עם פרסומו חולל הספר סערה רבתי. מרבית אנשי הציבור, יהודים ולא יהודים, ראו בו דבר הבל, ואחד מעורכי העיתונים היהודיים אף הציע לתרום את מרכבתו כדי להסיע את הרצל לבית המשוגעים. בין מתנגדי הספר נמנו גם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק וחלוץ העיתונות העברית נחום סוקולוב – לימים מתרגמו הראשון של "אלטנוילנד". "שום אדם בווינה", טען הסופר שטפן צווייג, "לא הושם ללעג כהרצל".
בהתאם לסיכום מוקדם, הדפיס מקס ברייטנשטיין שלוש מהדורות נוספות באותה השנה (שנבדלו מהמהדורה הראשונה רק בשינויים זעירים בעטיפות ובשער), ולאחר מכן לא שב להדפיס את "מדינת היהודים".
למרות תגובותיהם הארסיות של מרבית אנשי הציבור ובעלי הדעה, הצית הספר את דמיונם של המוני קוראים ברחבי אירופה והעולם, ומהדורות נוספות – ביידיש, רוסית, אנגלית ועוד, הופיעו סמוך לאחר צאתה של המהדורה הגרמנית.
אחת המהדורות הראשונות לראות אור הייתה המהדורה העברית בתרגומו של מיכאל (מיכל) ברקוביץ, מזכירו של הרצל, שנדפסה באותה השנה שבה נדפסה המהדורה הגרמנית בהוצאת "תושיה" (בהקדמה למהדורה זו הדגיש ברקוביץ שני 'תיקונים' שמסר לו הרצל בעל פה: "על שני דברים הנני להעיד פה, הנוגעים ביחוד לתרגום העברי... בפרק 'שפת הארץ'... אחרי הוודע לו, כי יש לספרו קוראים עברים... היתה אתו רוח אחרת ויִוָּכַח כי יכול תוכל השפה העברית לחדש נעוריה... בדבר מקום הישוב... חזר מדעתו... וישם פניו רק אל אדמת אבותינו").
לאורך השנים הבאות, עם תנופת המפעל הציוני וכינוסם של הקונגרסים הציוניים הראשונים, התפשט הספר והופיע בלשונות נוספות ואף מעבר לים – בארה"ב, שם החלה להתבסס הציונות כתנועה רבת השפעה. בסך הכל ראו בימי חייו של הרצל 17 מהדורות של "מדינת היהודים", מרביתן בהוצאות קטנות של אלפים בודדים ופעמים רבות בצורת חוברות דקות ושבריריות. לאחר מותו של הרצל נדפסו עשרות מהדורות נוספות (בין היתר בלאדינו, אספרנטו, סרבו-קרואטית, ועוד), והספר נעשה לאחד החיבורים הידועים בתולדות ההיסטוריה היהודית.
ראו:
• עניין היהודים, ספרי יומן (1895-1904) מאת בנימין זאב הרצל (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1997-2001, כרך א, עמ' 70).
• הרצל חייו ופעולותיו, מאת שמואל ליב ציטרון (הוצאת ש. שרברק, וילנה, 1921, עמ' 52).
מכתב בכתב-ידה ובחתימתה של שרה אהרנסון. נשלח אל אחותה, רבקה אהרנסון. איסטנבול, 25 בינואר 1915.
בשנת 1914 נישאה שרה אהרנסון לסוחר חיים אברהם על רציף רכבת בעתלית, עזבה עמו לחיפה ומשם המשיכה בדרכה לעיר איסטנבול, שם חיו. אהרונסון לא פגשה את אברהם לפני החתונה, ורבים מאמינים שנישאה לו כדי לאפשר לאחותה הצעירה, רבקה, להתחתן עם הגבר ששתיהן אהבו באמת – אבשלום פיינברג. למשך כשנה הצליחה אהרנסון לחיות עם בעלה באיסטנבול, ובחודש דצמבר 1915, נכנעה לגעגועיה ושבה ארצה.
המכתב שלפנינו נשלח מאיסטנבול, והוא כתוב על גלויה רשמית עם סמל בית העסק של חיים אברהם ואחיו מוריץ – "האחים אברהם". במכתב מספרת שרה לאחותה על חייה הדלים והמשמימים באיסטנבול: "רבקתי היקרה, זה עדן עדנים שלא קראתיך והשתיקה מה היא? גם אני מכלכלת אתכם בימים האחרונים אך בכרטיסים כי מה לכתוב? את הישן נושן תדעו וחדשות לא נבראו [...] [הע]בודה אינה מרובה, מתעסקת אני ברקמה. פה עכשיו הרקמה עומדת בראש כל, ולמדתי גם אני לעסוק בזה. עושים פה רקמות לבנות, broderie anglaise [צרפתית: רקמה אנגלית], ועוד מינים יפים מאוד, ואפשר עם רב הימים אהיה גם אני מרקמת יפה".
אף שמושא אהבתן המשותף של שתי האחיות, אבשלום, אינו נזכר לאורך המכתב, אפשר שהבחירה לסיימו במילים "אלף נשיקות" מרמזת לפזמון החוזר בשיר האהבה המפורסם שהקדיש פיינברג לרבקה שנים אחדות קודם לכן – "אלף נשיקות לך, אהובתי".
10X14.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול, קמטים, כתמים ופגמים. פגיעה בכיתוב במספר מקומות (חלק מהמילים דהויות וההתחלה של שלוש השורות האחרונות מחוקה).
![מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אלברט איינשטיין, ממוען לעיתונאית הדנית קארן סטמפה-בנדיקס. ללא ציון מקום ותאריך [שנות ה-30?]. גרמנית](https://files.kedem-auctions.com/files/Sale92_1/103.jpg "מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אלברט איינשטיין")
מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של אלברט איינשטיין, ממוען לעיתונאית הדנית קארן סטמפה-בנדיקס. ללא ציון מקום ותאריך [שנות ה-30?]. גרמנית.
מכתב אישי ששלח אלברט איינשטיין לידידתו, העיתונאית הדנית קארן סטמפה-בנדיקס. במכתב מודה איינשטיין לסטמפה-בנדיקס על מצרכי המזון המקומיים ששלחה לו ולאשתו.
[1] דף, 21.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. קרעים חסרים בפינות ולאורך סימני הקיפול, עם פגיעה קלה בטקסט. המכתב משוקם, והודבק על נייר דק לחיזוק.
אלברט איינשטיין (1879-1955), מן הפיזיקאים המשפיעים ביותר במאה ה-20, אבי תורת היחסות וממניחי היסודות לתורת הקוונטים; חתן פרס נובל לפיזיקה. נולד בעיר אולם (Ulm) בדרום גרמניה, למד בשוויץ ושימש כפרופסור באוניברסיטאות שונות. נוסף על עבודתו המדעית עסק במשך שנים רבות בפעילות ציבורית ופוליטית ענפה; עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 ויתר על אזרחותו הגרמנית והשתקע בארצות הברית יחד עם אשתו השנייה אלזה איינשטיין (1876-1936), שם הוצעה לו משרה במכון למחקר מתקדם (Institute for Advanced Study) בפרינסטון, ניו-ג'רזי, ושם נשאר עד מותו ב-18 באפריל 1955.
קארן סטמפה-בנדיקס (Karen Stampe-Bendix, 1881-1963), אשת חינוך, תסריטאית וסופרת דנית. בתו של המלחין היהודי-דני ויקטור בנדיקס (Victor Bendix) ושל אשת האצולה, הסופרת והפילנתרופית ריגמור סטמפה-בנדיקס (Rigmor Stampe-Bendix), בת הסנדקאות של הנס כריסטיאן אנדרסן. בשנות ה-30 התקרבה סטמפה-בנדיקס לזוג איינשטיין; פרסמה כתבת פרופיל ארוכה על איינשטיין בעתון הדני "פוליטיקן".