ספר שו"ת מהר"ש, חלק חמישי, מאת הגאון רבי שמואל ענגיל אב"ד רדומישלא. ווראנוב, דפוס ר' שמואל כץ זינגער, תרצ"ו 1936. מהדורה ראשונה.
העותק של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג. בדף השער חתימתו המלאה (בעפרון), מתקופת כהונתו בקלויזנבורג, טרם השואה: " הק' יקותיאל יהודה אבדקהי"ס [אב"ד דקהילת ספרדים] קלויזנבורג יצ"ו"; וחותמת מתקופת כהונתו כאדמו"ר בארץ ישראל, ב"קריית צאנז" בנתניה: "יקותיאל יהודה הלברשטאם אבדק"ק צאנז" (נדירים הם הספרים ששרדו מספרייתו של האדמו"ר בקלויזנבורג לפני השואה. רק מעטים מהם חזרו לספרייתו של האדמו"ר בעת שהתגורר ב"קרית צאנז").
האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה נסמך להוראה ע"י מחבר הספר שלפנינו, הגאון רבי שמואל ענגיל אב"ד ראדומישלא, שבחנו והתפעם מגדלותו בתורה וידיעותיו הנרחבות והעמוקות של הגאון הצעיר, עד שאמר עליו בהתפעלות מרובה: "אם יהיה העולם ראוי, נזכה שוב לאורו של ה'דברי חיים'!" (רבנו הקדוש מצאנז, ב, עמ' שנד).

האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (תרס"ד-תשנ"ד), מגדולי האדמו"רים, איש קדוש, גאון וצדיק מפורסם, מרביץ תורה ורב-פעלים. ממקימי עולם התורה ועולם החסידות בחמישים השנים שלאחר השואה. בן רבי צבי הלברשטאם אב"ד רודניק (בן רבי ברוך מגורליץ בן ה"דברי חיים" מצאנז). בזיווגו הראשון היה חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" רבי חיים צבי טייטלבוים אב"ד סיגט. נסמך להוראה בידי הגאונים רבי מאיר אריק ורבי שמואל ענגיל (מחבר הספר שלפנינו), וכיהן ברבנות הקהילה החסידית בעיר קלויזנבורג. לאחר השואה, בה נספו אשתו וכל צאצאיו, נשא בזיווג שני את בתו של רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא. מצעירותו נודע כאיש קדוש מופלג ביראת שמים, גאון מופלג, בקי בכל הש"ס ודברי הפוסקים. בימי השואה שמר בכל מאודו את צלם האלוקים שלו, ובעודו עובד במחנות הצוררים, המשיך את עבודתו בקודש במסירות נפש על-אנושית עם כל דקדוקי ההלכה. לאחר השואה התנער מעפר והלהיב מחדש את שלהבת היהדות במחנות העקורים בגרמניה. הקים במחנות את מוסדות הרבנות, בתי כנסיות, מטבחים כשרים וחינוך תורני, והיה נוסע ממחנה למחנה לחזק את ענייני הדת ולעודד את הלבבות השבורים של "שארית הפליטה" ניצולי השואה. לאחר מכן נסע לארה"ב, ובשנת תש"כ עלה לארץ ישראל והתיישב בנתניה. הקים את הקהילות הגדולות של חסידות צאנז בארה"ב, ירושלים ונתניה, ובהן ישיבות ומוסדות תורה וחסד. בקרית-צאנז בנתניה הוקם על ידו בית החולים "לניאדו", המתנהל עד היום על-פי הוראותיו. בשנותיו האחרונות הקים את "מפעל הש"ס" העולמי, לעריכת מבחנים חודשיים ללימוד הש"ס על-ידי אלפי לומדי-תורה בכל העולם.

ז, [1], 204 עמ'. 31.5 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב כללי טוב. כתמים. הדבקת נייר בשולי דף השער, עם פגיעה קלה במסגרת השער. כריכה ישנה, בלויה. תו-ספר.
במפעל הביבליוגרפיה נרשמו [2] עמ' נוספים בסוף הספר, שאינם נמצאים בעותק שלפנינו.

ספר ביאורים, על פירוש רש"י על התורה, "שחבר... ר' נתן מק"ק הראדנה [רבי נתן שפירא]". ונציה, דפוס מטיאו דזניטי וקומין פריזיניי, [שנ"ג 1593].
מכיל מספר איורים: מפת ארץ ישראל, סולם יעקב, מנורת המקדש, ועוד.
חיבור זה יוחס בדף השער ולאורך הספר לרבי נתן שפירא, אך אין זה אלא זיוף. ביאוריו של רבי נתן על פירוש רש"י לתורה נדפסו למעשה בספר "אמרי שפר" (קראקא ולובלין, שנ"א-שנ"ז). בהקדמה ל"אמרי שפר" מספר בנו, רבי יצחק שפירא, על הדפסת הזיוף שלפנינו: "שזה שנתיים ימים יצא בדפוס איזה ביאורים, נקראים על שם הגאון א"א [אדוני אבי] ז"ל, כי המציאוהו אנשי' אנשי בלי עול מלכות שמים... ורצו לתלותו באילן גדול... ומזוייף מתוכו...". גילוי הזיוף הביא להחרמת הספר שלפנינו על ידי רבני פולין.
העותק של האדמו"ר רבי משה אייכנשטיין. בדפי הספר חותמות רבות שלו מתקופת כהונתו בזידיטשוב: "הק' משה אייכענשטיין חו"ק זידיטשוב יע"א".
האדמו"ר רבי משה אייכנשטיין מזידיטשוב-וורצקי-מונקאטש (תרל"ד?-תש"ד, אנצי' לחסידות ג', עמ' רנג), משושלת זידיטשוב. בן רבי יששכר בעריש אייכנשטיין מוורצקי וחתנו של רבי צבי הירש ערליך. נתמנה לאב"ד זידיטשוב בשנת תרנ"ב, והוכתר לאדמו"ר על מקום אביו בזידיטשוב בשנת תרפ"ד. בהמשך עבר לוורצקי ולמונקאטש. נודע בהתמדתו הגדולה, עד שאמרו עליו כי תוך כדי שינה הוא מצטט קטעי גמרא ללא טעות. חלק מדברי תורתו נדפסו בספר "זכרון משה". בנו רבי אליהו, נתמנה לאדמו"ר תחתיו בזידיטשוב. נספה באושוויץ.
בדפי הספר מספר הגהות, תיקונים ורישומים.
קפ דף. 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים חסרים בשולי דפים (בעיקר בדפים האחרונים), עם פגיעה קלה בטקסט במספר דפים, משוקמים במילוי נייר. כריכת עור חדשה.

ספר זכרון זאת, מאמרי חסידות וקבלה על פרשיות התורה וליקוטים על נ"ך, מאת הרה"ק רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ - החוזה מלובלין. ווארשא, דפוס נתן שריפטגיססער, [תרכ"ט] 1869. מהדורה ראשונה.
עותק מיוחס - הספר שלפנינו היה שייך לאדמו"ר מסלונים רבי שמואל ויינברג, בעל "דברי שמואל", ולאחר פטירתו עבר בירושה לבנו האדמו"ר רבי יששכר ליב. בראש דף השער שתי חותמות, מטושטשות מאוד: "מעזבון אאמורהר"ש זלל"ה מסלאנים, ישכר ליב וויינבערג" (השווה לחומר המצורף).
האדמו"ר רבי שמואל ויינברג מסלונים, בעל ה"דברי שמואל" (תר"י-תרע"ו), נכדו ותלמידו המובהק של ה"יסוד העבודה". החל להנהיג את עדתו בשנת תרמ"ד לערך. הנהגתו הייתה מתוך אהבה והתמסרות עצומה לצאן מרעיתו. עסק באופן אישי בחינוך ובהדרכה רוחנית בקרב צעירים ובני נוער והציל רבים מהם מרדת שחת. עסק מרבית ימיו בגיוס כספים עבור בני העליה שב"כולל רייסין" בטבריה. מפעל חייו הגדול של ה"דברי שמואל" היה הקמתה של ישיבת "אור תורה" בטבריה. היה ממייסדי ומקימי "אגודת ישראל" בשנת תרע"ב.
ה"דברי שמואל" הסתופף רבות בצל צדיקי ואדמו"רי דורו, כדוגמת ה"דברי חיים" מצאנז והרה"ק רבי מרדכי שרגא פייבוש מהוסיאטין. הרבה בייחוד לנסוע אל האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב, אשר שימש לו כרב מובהק בכל ענייניו. ה"דברי חיים" מצאנז הפליג פעם בשבחו של ה"דברי שמואל" ואמר עליו שנשמה גבוהה כמותו לא הייתה בעולם כבר יותר משלש מאות שנה (רבי יצחק דוד לידר, בית דלי, מהדורת ירושלים תשס"ט, עמ' מט-נ). הגר"ח מבריסק אמר על ידיעת התורה שלו: "יכולים אנו להעיד עליו שהוא בקי בש"ס בבלי וירושלמי ספרא ספרי ותוספתא" (רבי שמואל אהרן לידר, נטעי אש, עמ' תעא). על התמדתו העצומה מסופר שבצעירותו הסתופף כששה שבועות בצלו של האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב, ובמשך ששה שבועות אלו הספיק לחזור על כל הש"ס.
בנו הבכור, האדמו"ר רבי יששכר ליב ויינברג (תרל"ג-תרפ"ח, אנצ' לחסידות, ב, עמ' תסו-תסז) כיהן כאדמו"ר בסלונים לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ו, לצד אחיו הצעיר האדמו"ר רבי אברהם ויינברג, בעל ה"בית אברהם". ידידות עזה שררה בין האחים, ולעתים הם אף ניהלו "טיש" ביחד, זה לצד זה. נודע כחכם ופיקח אף בענייני העולם, וכאוהב ישראל ומאיר פנים לכולם. האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אמר על האחים האדמו"רים מסלונים, שהכירם עוד בגיל צעיר, שבכל פולין לא מצא כאלה אחים קדושים וטהורים. האדמו"ר רבי יששכר ליב נפטר בכ"ח ניסן תרפ"ח, והותיר אחריו את בנו רבי אברהם יהושע העשיל, לימים האדמו"ר מסלונים-תל אביב (תרנ"ח-תשל"ח, אנצ' לחסידות, א, עמ' צה-צו).
[2], עד דף. 23 ס"מ. מצב טוב. כתמים (כתמים רבים בדף השער ובמספר דפים נוספים). שוליים חתוכים בשני דפים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.

ספר מרגניתא שפירא, דרשות בענייני תקיעת שופר, מאת רבי אברהם א"ה [אופנהיים]. אמשטרדם, דפוס גירראד יוהאן יאנסון, תקכ"ז [1767]. מהדורה יחידה. הסכמות רבי שאול אב"ד אמשטרדם, רבי שלמה שלם אב"ד ספרדים באמשטרדם ורבי שאול הלוי אב"ד האג.
העותק של האדמו"ר מווישיווא, עם חתימת יד קדשו בדף המגן הקדמי: " מנחם מענדיל אויברווישא האגער".
האדמו"ר מווישווא, הגאון הקדוש רבי מנחם מנדל הגר (תרמ"ה-תש"א, אנצי' לחסידות, ג, עמ' צה-צו), בנו של ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ. משנת תרס"ח כיהן כאב"ד העיר ויז'ניץ. משנת תרפ"א אב"ד ווישווא (אויבער-ווישא Vișeu de Sus), בה הקים את ישיבת "בית ישראל". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ו החל לכהן באדמו"רות. מראשי "אגודת ישראל" וחבר "מועצת גדולי התורה". תורתו נדפסה בסדרת הספרים "שארית מנחם", על התורה, מועדים ושו"ת.
[5], עח דף. 19 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חתימות וחותמות. כריכת עור חדשה.

ספר בת עיני, חידושי ש"ס ושו"ת, מאת רבי יששכר דוב בער מגזע צבי אב"ד זלוטשוב, תלמיד המגיד ממזריטש ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. דובנא, [דפוס יהונתן בהרמ"י (יעקב מוויעליטש)], [תקנ"ח 1798]. מהדורה ראשונה.
עותק מיוחס לאדמו"רי בית רוז'ין, עם חותמותיהם. בדף השער ובדף השני רישומי קוויטל שונים, בהם בקשות להזכרה: "להצלחה ברו"ג [ברוחניות וגשמיות] ובכל טוב".
בדף השער חותמת מוקדמת עם סמל נשר במרכזה: "שלמה פרידמאן - S. FRIEDMAN" - כפי הנראה, זו חותמתו של האדמו"ר רבי שלמה מסדיגורא בן האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן (הראשון) מסדיגורא (אנצ' לחסידות, ג', עמ' תשיג) [חותמת זו אופיינית לבית סדיגורא-רוז'ין, והיא דומה בצורתה לחותמות אֶחיו - האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מסדיגורא והאדמו"ר רבי יצחק פרידמן מבויאן, לחותמות גיסם האדמו"ר רבי נחום דובער פרידמן ולחותמות בן-דודם האדמו"ר רבי אברהם מתתיהו פרידמן משטעפנשט].
בהמשך הגיע הספר אל האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב. חותמותיו מופיעות בדף השער ובדף נוסף.
האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב (תרנ"ד-תשי"ט), בן האדמו"ר רבי נחום מרדכי פרידמן מטשורטקוב וחתן דודו רבי ישראל מסדיגורא. סבו מצד אביו הוא האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, וסבו מצד אמו הוא האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מסדיגורא. אביו האדמו"ר רבי נחום מרדכי ברח עם משפחתו מווינה סמוך לשואה, עלה ארצה והקים את חצרו בתל אביב. בנו רבי שלמה מילא את מקומו באדמו"רות לאחר פטירתו, והוא למעשה האדמו"ר הרביעי והאחרון לשושלת אדמו"רי טשורטקוב. מחבר הספר "דברי שלמה".
מחבר הספר היה ידיד נעוריו ובן-דודו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, עמו התיידד בעת שהתגוררו יחדיו בעיר לוברטוב. רבי יששכר בער ורבי לוי יצחק היו נשואים לבנות דודות ממשפחת פרץ מלוברטוב (שהיו מצאצאי גולי ספרד). רבי יששכר בער נשא את בתו של רבי צבי הירש פרץ, ורבי לוי יצחק נשא את בתו של רבי ישראל פרץ. רבי לוי יצחק וידידו רבי יששכר בער התקרבו יחדיו לחסידות בעקבות קרוב משפחתם רבי אריה ליבוש פרץ (בעל "בית פרץ").
לימים נתמנה רבי יששכר בער לאב"ד זלוטשוב, הקים בה ישיבה ועמד בקשרי שו"ת עם גדולי דורו. בין תלמידיו היה רבי חיים מטשרנוביץ בעל "באר מים חיים", המספר בספרו "ארץ החיים" על רוח הקודש שראה אצל רבו. רבי יששכר בער עלה לארץ ישראל והגיע לצפת בחודש שבט שנת תקנ"ה. נפטר בחודש אב של אותה שנה, ונקבר בצפת סמוך לקבר האלשיך הקדוש, כאשר על מצבתו נכתב: "פ"נ הגאון האמיתי חסיד ועניו". זכרו נתקדש בקהל החסידים ורבי יצחק אייזיק מקומרנא העיד עליו ש"מימיו לא פגם אפילו פגימה מועטת בצורת צלם אלקים", והיה מספר על כך סיפור נס ופלא שארע עמו בעת נסיעתו לארץ ישראל (ראה: נתיב מצוותיך, שביל א, אות יג). מספריו: "מבשר צדק" על התורה [שזכה ליותר משש מהדורות], וספר "בת עיני", שו"ת וחידושי ש"ס.
מחתניו: רבי אברהם חיים מזלוטשוב בעל "אורח לחיים", שירש מחותנו את הרבנות בזלוטשוב, ורבי גרשון מרגליות אב"ד סקאליט, שעלה עם חותנו לעיה"ק צפת.
[2], קיט, [1] דף. 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמים כהים וכתמי רטיבות. סימני עש בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט ובמסגרת השער, משוקמים בהדבקות נייר. חותמות. כריכת עור חדשה.