כתב-יד, תשובה בכתב-ידו וחתימותיו של רבי יצחק משה אבואלעפיא, בעניין פולמוס הרבנות בדמשק. [דמשק, תרנ"ז בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם מחיקות והוספות בשוליים.
את התשובה שלפנינו הדפיס רבי יצחק משה אבואלעפיא בספרו "פני יצחק", בטשטוש הפרטים ובשינוי זהות מקום הרבנות עליה נסובה המחלוקת, בעוד למעשה נכתבה התשובה כתגובה למחלוקת שפרצה על רבנותו בדמשק. היה זה בשנת תרנ"ז, כאשר כמה מאנשי קהילת דמשק פעלו להדיח את רבי יצחק אבואלעפיא ממשרתו כרב העיר ומינו במקומו את רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי (שנודע לאחר מכן בכינויו "הסבא קדישא"). רבי יצחק אבואלעפיא כתב אז את תשובתו החריפה שלפנינו, בה פוסק שבואו של הרב החדש דינו כהשגת גבול והוא אסור על פי ההלכה. כשנה לאחר מכן הדפיס את התשובה בספרו (פני יצחק חלק ה', אזמיר תרנ"ח, ח"מ, סימן א), כשהוא משנה את הפרטים ומציג את סיפור המקרה כאילו התרחש בקהילה בפרס: "נשאלתי מק"ק טהארן יצ"ו וז"ל שאלה ראובן נתקבל לדיין ומ"ץ בק"ק המאדאן... והוא באמו"ץ אדם גדול בתורה ושמו נודע בשערים בכל ערי ישראל שבמלכות פרס... כמה בני אדם שאינם מהוגנים נהפכו עליו לאויבים...". בסיום התשובה, לאחר חתימתו, נדפסה תוספת שנכתבה לאחר בואו של הרב החדש: "אמר הכותב יא"ה ס"ט לא עברו ימים מועטים אחר ששלחתי הפס"ד הנז"ל והשמועה באה שכבר בא החכם הנז' אצלם ונהג נשיאותו... וסילקו להרב הקדום מרבנותו וקיפחו מחייתו ופרנסתו...". זמן מה לאחר התיישבותו של הרב אלפאנדארי בדמשק הכירו שני הרבנים האחד בגדולתו של השני, והם שיתפו פעולה בכהונת הרבנות (ראה על כך: יצחק בן צבי, חליפת אגרות בין הראש"ל יעקב שאול אלישר לרב הכולל בקושטא רבי משה הלוי, אוצר יהודי ספרד, ספר ו, ירושלים תשכ"ג, עמ' 8-11).
לפנינו חלקה של התשובה בכתב-ידו, שמונה דפים מתוך התשובה המלאה - המכילים בין היתר את סיום התשובה עם חתימתו, ולאחר מכן ההוספה הנ"ל שעליה חתם בשנית. התשובה נדפסה בספר "פני יצחק" מתוך כתב-היד שלפנינו, כפי שניתן לראות ממספרי הקונטרסים של הדפוס שסומנו בכתב היד.
בנוסח שלפנינו קיימות שורות שנמחקו ולא נדפסו לבסוף. במקום אחד נכתבה בתחילה גרסה שונה לפתיחת ההוספה: "אמר הכותב יא"ה לא עברו ימים מועטים... והשמועה באה שהשונאים להרב שלהם הקדום המה וחכמיהם... ושלחו סך עצו"ר והביאו להם חכם אחד מקרית חוצות...".
רבי יצחק אבואלעפיא (תקפ"ד-תר"ע), מחכמי ארץ ישראל וסוריה. בצעירותו למד אצל סבו רבי חיים נסים אבואלעפיא (הרב חנ"א) בטבריה, והפך לאחד מחכמי ודייני העיר. יצא כשד"ר מטעם קהילות טבריה וצפת לארצות הגולה. בשנת תרל"ג התמנה לרב הראשי - החכם באשי - של דמשק, עד שהוחלף על ידי בני הקהילה ברב אלפאנדארי, אך בהמשך חזר לכהן לצדו כאב"ד העיר. היה פוסק נודע ותשובותיו הרבות מופיעות בששת כרכי ספרו "פני יצחק" ובספרי בני דורו.
[8] דף (לא שלם). כמה מן הדפים נכרכו שלא כסדרם. 18.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים במספר דפים. סימני עש קלים. כריכה חדשה.

כתב-יד, פסקים ותשובות, פיוטים ודרשות, מאת רבי יעקב טולידאנו וחכמי מרוקו. [מקנס (מרוקו), שנות התר"מ-תר"פ בקירוב].
כרך בכתב-יד, הכולל דפים בכתיבות שונות, מכמה מחכמי מרוקו. הוא היה ברשותו של הגאון רבי יעקב טולידאנו, מדייני מקנס הנודעים, בעל "קהלת יעקב", ואף נכתב בחלקו על ידו.
בראש כתב-היד מספר דפים עם פיוטים שחיבר רבי יעקב טולידאנו, כפי הנראה בכתב-ידו (כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות). לאחר מכן מופיעים דרושי הספד ומליצות להספדים ("מליצות הנפטרים") - חלק זה נכתב כנראה על ידי החכם הסופר רבי יוסף ב"ר רפאל דוד בירדוגו, שכתב אותו עבור רבי יעקב טולידאנו. בסיום אחד הדרושים חתם את שמו בחתימה מסולסלת: "אני הכותב ע"ה ב"ה יוסף בירדוגו...", ובצדה עיצב חתימה מסולסלת עבור רבי יעקב טולידאנו: "יעקב טולידאנו ישמרהו צורו" (ראה העתקה דומה שהכין עבור רבי יצחק מלכה, ב"מן הגנזים", הוצאת אהבת שלום, כרך יא - תשע"ח, עמ' תו).
המליצות והדרושים שהועתקו חוברו על ידי רבנים שונים מחכמי המערב. בחלקם נזכר על ידי מי חוברו: הרבנים לבית טולידאנו - רבי שלמה טולידאנו, רבי אברהם טולידאנו ורבי מאיר טולידאנו; רבי דוד חסין; רבי שלמה ן' עמאר; רבי יצחק מלכה; רבי דניאל בירדוגו; רבי שלמה בירדוגו; ועוד (חלקם רשומים בברכת החיים).
מלבד זאת כולל הכרך גם חידושים, פסקי הלכה ותשובות הלכתיות, כפי הנראה חוברו חלקם על ידי רבי יעקב טולידאנו עצמו, החתום מספר פעמים בשמו (בשני מקומות מופיעות חתימות מסולסלות עם שמו). בעמודים [64-65] מופיעה אגרת ממנו, אל רבי אברהם בירדוגו.
בהמשך הכרך תשובות מחכמי המערב, בהן גם: "ליקוטי דינים של חשן משפט ממהר"ר חיים טולידאנו זלה"ה בכמהרי"ו ז"ל".
כפי הנראה, חלק מתוכן כתב-יד זה לא נדפס, אך הדבר לא נבדק ביסודיות. חלק מהתוכן הועתק גם בכתבי-יד נוספים מאותה תקופה (ראה "מן הגנזים", שם), ויתכן שנדפס. רוב הפיוטים המופיעים בראש הכרך נדפסו על ידי בנו של רבי יעקב טולידאנו, בתוך ספר הפיוטים "ישמח ישראל בעושיו", שנדפס במקנס תרצ"א, במדור מיוחד לשיריו הנקרא "יגל יעקב".
רבי יעקב ב"ר משה טולידאנו (תרכ"ח-תרפ"ב), מחכמי מרוקו, מחשובי הדיינים במקנס וחבר "בית דין של חמש", לצד רבי יעקב ב"ר יוסף טולידנו, רבי יהושע בירדוגו ורבי אברהם עמאר. מכתביו נדפס הספר "קהלת יעקב" על ידי הרב יוסף משאש (ירושלים תשל"ב). קודם לכן נדפסו פיוטיו במקנס, בתוך הספר "ישמח ישראל בעושיו" (ראה לעיל).
[266] עמ' (רובם כתובים; כ-40 עמודים ריקים). 17.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים ובלאי. קרעים חסרים במספר דפים עם פגיעה בטקסט. כריכה חדשה.

כתב-יד, ספר נועם אלימלך, מאת הרה"ק רבינו אלימלך מליז'נסק. [רוסיה-פולין, ראשית המאה ה-20 בקירוב].
העתקה בכתיבה אשכנזית של רוב החיבור על ספר בראשית. בסוף כתב-היד נכרכו שלושה דפים מ"ביכל" חב"די, עם התחלת המאמר "השמים כסאי" של האדמו"ר הרש"ב, שנאמר בפרשת וארא תרס"ח.
[43] דף. חסרים דפים בפרשיות מקץ-ויגש. ההעתקה בפרשת ויחי לא נשלמה. הדף האחרון של פרשת ויחי נכרך שלא במקומו. מצב כללי בינוני-טוב. מספר דפים במצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמים כהים. קרעים ובלאי. במספר דפים כתמים קשים וקרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.

מכתב מהוועד לארגון חתונת בתו של האדמו"ר בעל "מנחת אלעזר" ממונקאטש, עם תוספת (2 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר. [מונקאטש, טבת תרצ"ג 1933].
נשלח לנגיד רבי אליעזר בולג מבאדען. מכתב (ביידיש) עם בקשה לעזרה כספית להוצאות חתונת בתו היחידה של האדמו"ר שתתקיים בחודש שבט, הכולל פרטים שונים על סדרי ההכנות לחתונה הגדולה. שכפול סטנסיל של מכתב במכונת כתיבה, על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר, עם מילוי בכתב-יד וחתימות חברי הועד: ר' חיים כהנא, ר' אייזיק מענדל ווייסן ור' חיים קאליש.
בשולי המכתב הצטרף האדמו"ר לבקשה, בדברים קצרים ומדודים, בכתב ידו וחתימתו: " הנני פבש"ה [פורס בשלומו הטוב] באהבה ומברכו בכט"ס [בכל טוב סלה] כל הימים, ומבקשו על ככה, הפעם, לטובה, חיים אלעזר שפירא".
הגאון הקדוש רבי חיים אלעזר שפירא (תרל"ב-תרצ"ז), מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו, ומגדולי המקובלים. בן רבי צבי הירש אב"ד מונקאטש בעל "דרכי תשובה", ונכדו של רבי שלמה שפירא אב"ד מונקאטש בעל "שם שלמה". משושילתא קדישא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". עמד במערכות קדושת ישראל, ודבריו בהלכה ובקבלה נשמעו בכל תפוצות ישראל. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר, שער יששכר, נמוקי אורח חיים, דברי תורה ט' חלקים, ועוד.
בתו היחידה (שנולדה לו בגיל מבוגר, מזיווגו השני) נישאה לרבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ (תרע"ה-תשנ"ח), "העילוי מפרציווא" (פולין), בן האדמו"ר רבי נתן דוד, מגזע אדמור"י ביאלה. חתנו זה מילא את מקומו לאחר פטירתו. חתונת השניים תועדה אז בעיתונות כחתונה היהודית הגדולה ביותר באותה תקופה. הגבולות נפתחו, וקווי רכבת מיוחדים הובילו יהודים מכל קצוות הונגריה ופולין אל מונקאטש (ראה: אנצי' לחסידות ג', עמ' תתקט-תתקי). לחתונה היסטורית זו הגיעו גם עשרות רבות של אנשי תקשורת מרחבי העולם, וידועה ההסרטה שנעשתה בחתונה זו על ידי צוות תקשורת מארה"ב.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 29.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים בקפלי הנייר. סימני חריכה בפינות הדף.