כתב-יד, העתקי מכתבים וחידושים מאת רבי יהושע בוקסבוים אב"ד גאלאנטא, עם העתקי שני מכתבים מאת רבו רבי שמואל רוזנברג אב"ד אונסדורף. [הונגריה, ת"ש 1940 בקירוב].
כתב-היד מכיל העתקה של חמישה מכתבים מאת רבי יהושע בוקסבוים מגאלאנטא, והעתקה של שני מכתבים מאת רבו - רבי שמואל רוזנברג מאונסדורף; וכן העתקי חידושים ודרשות מאת רבי יהושע בוקסבוים. המכתבים והחידושים הועתקו כנראה על ידי תלמיד הישיבה בגאלאנטא מתוך כתב-ידו של רבי נפתלי בוקסבוים, בנו של רבי יהושע. למיטב ידיעתנו, חלק מתוכן כתב-היד לא נדפס (ראה פירוט להלן).

כתב-היד כולל העתקות של מכתבים מעניינים, בענייני הלכה והשקפה. בראש כתב-היד מכתב מעניין מאת רבי שמואל רוזנברג מאונסדורף אל רבי ישעיה זילברשטיין אב"ד וייצן, ובו דברי התנגדות להכנסת לימודי חול לישיבות. אחריו מכתב בעניין דומה מאת רבי יהושע בוקסבוים - הרב מגאלאנטא, המכחיש בתוקף שמועה כי הוא שולח את ילדיו לבית הספר הממשלתי וכותב בחריפות על גזירת לימודי החול (ראה להלן על שני המכתבים).
בחלקו השני של כתב-היד כ-20 עמודים עם חידושים ודרשות. בראש העמוד הראשון נכתב: "העתקה מקונטרס ש"ב מו"ה נפתלי נ"י". בכל הקטעים (למעט קטע אחד קטן) מובאים הדברים בשם אביו רבי יהושע בוקסבוים (המכונה "כ"ק אא"ש"). רוב הקטעים על פרשיות השבוע, מלבד אחד הקטעים שהוא דרשה בענייני תשובה, בראשה הכותרת: "מה שאמר כ"ק א"ש בעשי"ת בין מנחה למעריב בביהכנ"ס". רוב הדרשות שלפנינו נדפסו בספר אור פני יהושע, על התורה (ירושלים תש"י), אך כמה מהן לא נדפסו, בהן הדרשה בענייני תשובה, ומספר קטעים נוספים (ראה פירוט בחומר המצורף).
המכתבים האחרים של רבי יהושע בוקסבוים המועתקים כאן הם: מכתב שנשלח לבנו רבי נפתלי בעת ששהה במוקנאטש בימים הנוראים של שנת תרפ"ח, בין היתר הוא מבקשו שלא יסגף עצמו ומברך אותו בברכות רבות (נדפס בספר אור פני יהושע, תשכ"ד, עמ' מז, אך ללא שורת הכותרת שמופיעה לפנינו); מכתב שנשלח בשנת תרצ"ב אל "הרב הגאון זך הרעיון רב הראשי וחכם המדינה... האדון הנכבד ד"ר...", בו הוא מבקש לדאוג לפטור ממסים לבנו נפתלי שהוא מחובשי בית המדרש ונפשו חשקה בתורה (למיטב ידיעתנו, לא נדפס); מכתב המכיל תשובה הלכתית לתלמידו רבי שמחה בונים פרנקפורטר על שאלת מחותנות עם שם דומה, כשהוא מסיק "אולי כל האזהרות וחששות הנ"ל רק מי שנושא אשה בזמנו אבל למי שעבר הזמן צריך יותר לחוש... תיפח וכו' ולבחור במה שמזדמן לפניו למהר המצוה ולהביא ברכה אל ביתו..." (למיטב ידיעתנו, לא נדפס); מכתב שנשלח לתלמיד מירושלים בנוגע לחשש "לפני עוור" במכירת סם המשיר שער (נדפס בספר אור פני יהושע, שם, עמ' מח).
המכתב האחרון שמועתק לפנינו הוא מכתב המלצה נלהב מאת רבי שמואל רוזנברג מאונסדורף על תלמידו רבי יהושע בוקסבוים. המכתב נשלח בשנת תר"ע אל רבי קלמן וועבער, רבה של פישטיאן (נשיא הלשכה המרכזית האורתודוקסית בסלובקיה, מחשובי עסקני אגודת ישראל; נהרג בתאונה בשנת תרצ"ב). רבי שמואל ממליץ נרגשות על תלמידו: "...אולי הוא המובחר בכל התלמידים אשר לי בעולם הוא הרב הגדול מו"ה ר' יושע בו"ב [=בוקסבוים] נ"י היושב בבית חותנו קרוב לשמונה שנים על התורה בשקידה עצומה והוא איש נפלא בהפלגתו וצדקתו ומדותיו הנעימות ובש"ק פ' בשלח דרש בק"ק יקא ומצא חן עד אשר רובם ככולם נתנו עיניהם בו לתת משרת הרבנות על שכמו מלבד הרה"ק [=הראש הקהל] דשם קצין פאליטצער נ"י, וע"כ נמשך הענין ומי יודע איך יפול דבר, ע"כ באתי בזה יען נאמר מפי גיסו תלמידי ה"ג המופלג נ"י כי פר"מ נ"י מכיר את הקצין הנ"ל היטב אולי יטב נא מעכ"ת נ"י לכתוב להקצין פאליטצער דברי רצויים ופיוסים לבל יחמיץ המצוה... כי בל"ס אצלי שהרב הנ"ל יהי' אחד מגדולי הדור לפי עוצם בקיאותו ויראתו ושאר מעלות ומדות יקרות...". למיטב ידיעתנו, מכתב זה לא נדפס.

הגאון המפורסם רבי שמואל רוזנברג בעל "באר שמואל" (תר"ב-תרע"ט), מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. מגדולי תלמידי ה"כתב סופר". משנת תרל"ג אב"ד טשאבא, ומשנת תרמ"ג כיהן ברבנות אונסדורף (אחת מה"שבע קהילות" הנודעות), שם הקים ישיבה גדולה, מהחשובות שבישיבות הונגריה והאזור. נודע במסירותו הרבה לתלמידיו, ואכן רבים מתלמידיו היו מגדולי הדור (רבי שמואל דוד אונגאר אב"ד נייטרא, ועוד). נודע בקדושתו הרבה, ואדמו"רי מונקאטש הרבו בשבחו כבעל "רוח הקודש". רבים היו פונים לקבל מברכותיו ולבקש ממנו להתפלל על עניינים שונים. בישיבתו היה נוהג כמנהג אדמו"רים בעריכת "שולחנות" וחלוקת "שיריים". לוחם מלחמת היהדות הנאמנה ועמד בראש היהדות האורתודקסית במלחמתה עם המנהיגים הרפורמים.

תלמידו, הגאון הקדוש רבי יהושע (יושיע) בוקסבוים - הרב מגאלאנטא (תרל"ח-תש"ד; נספה בשואה), מגדולי ראשי הישיבות בהונגריה. היה גם תלמידו של רבי משה יוסף הופמן הדיין מפאפא. בשנות בחרותו התקרב בעצת רבו, הרב מאונסדורף, אל האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא משיניווא - אשר קירבו באופן מיוחד ומסר לו דרכי תורה וחסידות. גם בשנים אח"כ היה נוסע לאדמו"רי דורו שדברו בהתפעלות רבה על המדרגות הגדולות שזכה בהן. האדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלז אמר עליו "התעלה בכוחות עצמו והוא כה גבוה ונעלה". האדמו"ר רבי ישראל מוויז'ניץ אמר עליו כי הוא "צדיק טהור". הרב מטשיבין סיפר כי נפגש עמו פעמים רבות במרינבד וכי הוא "היה נראה כמלאך אלוקים" (הקדמת נחל יהושע, בשם ספר בצלו חמדתי). לאחר נישואיו בשנת תרס"ב עם בתו של רבי מאיר חיים בלוך מאוהעל, ישב שם על התורה והעבודה, עד שבשליחות רבו ה"באר שמואל" עלה לכהן ברבנות מגנדורף בשנת תר"ע, והקים בה ישיבה חשובה. תוך תקופה קצרה היה המקום צר מלהכיל את מאות התלמידים שחסו בצילו, והוא נאלץ לעבור לכהן ברבנות גאלאנטא (בשנת תרפ"ב) על מקום המהרי"ץ דושינסקי (שעבר לכהן ברבנות חוסט). העמיד אלפי תלמידים תלמידי חכמים ויראי השם, והבעיר בהם אש קודש של אהבת הבורא ועבודתו. לאחר השואה הקימו שרידי תלמידיו את "התאחדות התלמידים", הקימו בתי מדרשות לזכרו, והדפיסו את הספרים "אור פני יהושע" ו"נחל יהושע" מדברי תורתו.

רבי נפתלי בוקסבוים, בנו של רבי יהושע. נישא לבתו של רבי ישכר בער מנצר רבה של סטארא קאניז'א בהונגריה. לאחר נישואיו ביקש חותנו להעמיד לחתנו סביבה של לומדי תורה ולכן הזמין את אחיו של רבי נפתלי, רבי אברהם יצחק בוקסבוים, לכהן כרב בישיבה של הקהילה (ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, ב, עמ' 338; קהילות הונגריה, עמ' 200). רבי נפתלי נספה כנראה באושוויץ בשנות הזעם תש"ד-תש"ה.

[16] דף כתובים (ועוד 21 דף ריקים). 20 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. קרע בדף האחרון, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכה מקורית, פגומה וקרועה.

כתב היד שלפנינו כולל בין היתר העתקה של שני מכתבים מעניינים, בהם עמידה איתנה על משמר החינוך הטהור והתנגדות להכנסת לימודי חכמות חיצוניות לישיבות הונגריה:
המכתב הראשון מאת רבי שמואל רוזנברג מופנה לרבי ישעיה זילברשטיין אב"ד ווייצען, שככל הנראה הציע שהתלמידים בישיבה ילמדו לימודי חול במסגרת כל שהיא. רבי שמואל כותב לו שלא הבין לגמרי את כוונתו, אך כותב בתקיפות: "אם הכוונה היא שכל התלמידים מוכרחים ללמוד אותן החכמות בישיבה ההיא - הס מלהזכיר, דכירנא בשנת תרכ"ט באסיפת הרבנים שהי' באפען אמר רב אחד שיעמידו מורים בישיבות שילמדו עם התלמידים קצת חכמות חצוניות אז ענה הגאון המנוח מו"ה חיים סופר זצ"ל שדבר זה הוא סכנה יותר מסעמינאר כי הרבה תלמידים שאין כוונתן כלל לעשות התורה קורדם[!] לחפור בה וגם הם יתחמצו... אני איני נותן רשות לתלמידים לעסוק בשום דבר כ"ז שהוא פה רק בהוויות דאו"ר [=דאביי ורבא]...".
בנושא דומה נכתב המכתב השני, מכתב ארוך מאת רבי יהושע בוקסבוים, המופנה לרבי אליעזר יעקב רוזניטץ, בו הוא כותב כי נבהל לשמוע שתלמיד שלו העליל עליו שהוא שולח את ילדיו ל"בורגער-שוהל" (בית ספר תיכון) בעוד למעשה הוא שולחם ל"פאלקסשולע פריוואט" (בית ספר יסודי), וגם על כך הוא מצטער ומבכה, "ועיני כלות לזמן אשר יצאו מהפאלקסשולע כפי חק החיוב כדת המדינה...". הוא כותב על "הגזירה של הפאלקסשולע", ועל נזקיה לחינוך היהודי הטהור, וכותב כי היא נגזרה בגלל שכבר קודם לכן היו הורים שהקילו על עצמם ולימדו את ילדיהם חכמות חיצוניות. הוא אומר שכך הדבר גם בגזירת הגיוס, שנגזרה לאחר שהורים החליטו לקצר את ימי הלימודים של בניהם בישיבות. בהמשך כותב נחרצות נגד הוספת לימודי חכמות שונים לגילאים הבוגרים יותר: "...ודכירנא שמקהל פ"ב שאלו בני תורה שאלה זאת למרן הגאה"ק מאונסדארף זצללה"ה זי"ע והשיב להם כי הניסיון הוריהו כי מאותן הבנים שהלכו ולמדו... לא ראה סימן יפה במשנתם ומאד הזהיר על זה...".
מכתבו של הרב מגאלאנטא נדפס בספר אור פני יהושע - חידושים וביאורים (ירושלים תשכ"ד, עמ' מד-מה), אך מכתבו של רבי שמואל רוזנברג לא נדפס למיטב ידיעתנו.

כתב-יד, דרושים וחידושי אגדה בנושאים שונים, עם חידושי סוגיות במסכתות הש"ס, מאת מחבר לא מזוהה. [וורשא, תרס"ד-תרע"ט בקירוב]; נכרך בסוף ספר הלכה למשה, וורשא [תרנ"ט] 1899.
כתב היד כולל שתי כתיבות, שנכתבו בזמנים שונים. הכתיבה הראשונה כוללת בעיקר חידושים על סוגיות הש"ס, ודרשה אחת, הנושאת את התאריך "במדבר תרס"ד". כתיבה זו נפרסת על כל העמודים. מאוחר יותר, נכתבו במקומות הריקים שבעמודים אלה, דרושים שונים, הנושאים את התאריכים תרע"ז-תרע"ט. יתכן שמדובר בשני כותבים, אך ייתכן גם כן שמדובר בכותב אחד שכתב-ידו השתנה עם השנים. למיטב ידיעתנו, הדברים לא נדפסו.
בתוך הדברים מזכיר הכותב את "חברה ש"ס דרחוב נאלעפקיס" [נאלעווקי] (אות שפה) ואת "בית החסידים דגראדזיסק" (אות שפו), ומכך נראה שהיה דרשן או רב בוורשא. באחד המקומות הוא כותב (אות שע): "ובפרשת אמור נתבקשתי מבית החסידים לעורר את אנשי שלומנו בדבר החזקת הישיבה וחברה ש"ס אמרתי בזה"ל...". במקום אחר (אות שעב) מזכיר את "ידידי הרב המ"צ ר' יהושע יעקב הכהן...", מחכמי וורשא. בין הדרושים מופיע הספד על הפוגרום בלבוב בשנת תרע"ט - המהווה תיעוד היסטורי מעניין על פוגרום זה (ראה להלן).
לצד חלק מהדרשות נרשם בכתיבה שונה: "נכתב באות... בחמדת יהושע" (עם ציונים משתנים ל"אותיות"). ידוע על ספר בשם "חמדת יהושע", שחובר על ידי רבי יהושע הלוי זמבורובסקי (תרל"ד-תרצ"ט), ששימש כמו"צ בוורשה בשנת תר"ס, ומשנת תרפ"ג כיהן כרב בבופאלו וסירקיוז שבניו-יורק (אוצר הרבנים, מס' 7569). חיבורו ערוך על סדר ה"עין יעקב", ובו חידושי אגדה מתוך דרשות שנשא המחבר. יתכן שהוא מחבר כתב-היד שלפנינו, אך תוכן הדברים שלפנינו לא נדפס שם.
חלק מהדרושים פותחים בתאריך מסירתם, ולעתים נוספו פרטים נוספים, למשל: "בס' נשא [תר]ע"ז לזכרון פטירת בני שמואל דוד נ"ע שנפטר בעש"ק..." (אות ז); "זכרון אבל אמי נ"ע מה שאמרתי וקצרתי בהספדה מפני קדושת החג. באור לארבעה עשר ניסן תרע"ח שמעתי הבשורה הנוראה ובערב פסח בחצר המות אמרתי בזה"ל אמי היקרה פרידתך מאתנו..." (אות שסז); "בש"ק סדר אחרי [תר]ע"ח אמרתי דברי כבושין ותו"מ בבהכנ"ס ת"י [=תפארת ישראל] על אשר הת"ת בטלה ותה"ל דברי עשו פרי ונדרו נדרים ונדבות והקימו הת"ת כמקדם..." (אות שסט); "מה שאמרתי בהספידו של אדם כשר ויר"ש זקן מופלג מהו"ר יצחק זאב ז"ל גבאי דבהח"ס [=דבית החסידים] דגראדזיסק ביום ה' ח' שבט עטר"ת" (אות שפו).
120 עמ' (ספר הלכה למשה) + [26] דפים בכתב-יד. 30.5 ס"מ. נייר יבש ושביר מאד. כתמים. קרעים וקרעים חסרים בשולי הדפים, עם פגיעות בטקסט. בסוף כתב-היד סימנים לדפים רבים שנתלשו וחסרים. כריכה חדשה.

הפוגרום בלבוב בשנת תרע"ט - תיעוד היסטורי
בין הדרושים בכתב-היד שלפנינו מופיע דרוש הספד בעקבות הפוגרום הנורא שהתחולל בלבוב בשנת תרע"ט, בו נהרגו, נפצעו וניזוקו אלפי יהודים: "מה שעוררתי במלי דהספידא על הקדושים שנהרגו בעיר לבוב המכונה לעמבערג ביום ב' ויגש ו' טבת עטר"ת בחברה ש"ס דרחוב נאלעפקיס... נחשבנו כצאן לטבח... להרוג ולאבד הרכוש ולמכה כמה בעלי מומין עשו לאלפים והגרוע מכולם היא לחרפה שחרפו וחללו המקדש מעט היא הבהכנ"ס ששרפוה יחד עם הס"ת... יותר מעשרת אלפים נשארו נע ונד בלי משען ומשענה... נצייר נא לנגד עינינו יותר מאלף לויות ב"מ... אנו עקדנו יותר מאלף עקדות קדושי עליון..." (אות שפה).
הפוגרום בלבוב אירע כשבועיים לפני מועד ההספד, בין התאריכים י"ז-י"ט כסליו (21-23 נובמבר). את הפוגרום ביצעו כוחות פולנים, עם פושעים מקומיים שהצטרפו אליהם, לאחר כיבוש העיר על ידם במלחמת פולין-אוקראינה שהחלה באותה שנה, ולאחר עזיבת הכוחות האוקראינים את העיר. לפי מקורות מחקריים מודרניים נהרגו במהלך הפוגרום כשבעים יהודים לצד מספר כפול של אוקראינים (ראה: Hostages of Modernization: Studies on Modern Antisemitism 1870-1933/39, ברלין וניו יורק 1993, כרך 2, עמ' 1012), אך מקורות בני הזמן מוסרים נתונים גבוהים בהרבה. למשל בשער עיתון היינט, כ"ה כסליו תרע"ט (29 נובמבר) מופיעה קינה גדולה על 600 הרוגים. בדומה לכך מוסר עיתון הצפירה, ב' טבת (5 דצמבר), כי בלבוב "נהרגו ונשרפו בערך 600 איש", ואילו בעיתון של ט' טבת (12 דצמבר) נכתב על "960 הרוגים ונפצעים לאלפים". ההספד שלפנינו שנמסר בתאריך ו' טבת תרע"ט (9 דצמבר 1918) מהווה מקור נוסף בן הזמן על המספר הגבוה של ההרוגים בפוגרום - למעלה מאלף הרוגים, אלפי פצועים, ולמעלה מעשרת אלפים מחוסרי בית.
יום ו' טבת, בו נמסר ההספד, נקבע ליום אבל ומחאה בעקבות הפוגרום (ראה הצפירה, ט' טבת, שם: "יום ב', ו' טבת, שנקבע ליום אבל ומחאה, יחשב בלי שום ספק ליום היסטורי. וזוהי הפעם הראשונה, שכל יהודי וורשה ויתר ערי פולין קמו כאיש אחד לקולו קריאתו של הועד המרכזי הציוני ועשו פומבי לרגשות צערם וזעמם... בתי אספות העם נתמלאו אנשים ונשים, זקנים וצעירים, שמלבם התפרץ קול חזק... להוסיף ולהלחם בעד זכיותינו וגאולתנו. וצר היה המקום בכל אותם בתי התפלה ובתי האספות...").