ספר שער גן עדן, יסודות תורת הקבלה, מאת רבי יעקב קאפל ליפשיץ ממעזריטש. קוריץ, דפוס אברהם בן יצחק אייזק ואליהו בן יעקב [הלוי], [תקס"ג 1803]. מהדורה ראשונה. עם הסכמת רבי לוי יצחק מברדיטשוב.
ספרי המקובל רבי יעקב קאפל ממעזריטש, "שער גן עדן" וסידור "קול יעקב", הם ליקוט, עיבוד ועריכה מחדש של כתבי הרמ"ק, רבי חיים ויטאל ורבי ישראל סרוג, בתוספת חידושיו שלו.
בהסכמתם של חכמי מעזריטש ישנה עדות על גודל הערכת הבעש"ט לכתביו של המקובל רבי יעקב (בעוד שהיו בכתב-יד, טרם הדפסתם): "וכבר נודע ביהודא ובישראל גדול שמו הוא הבעש"ט זללה"ה, כי כולם יודעים שהכתבים של המחבר הנ"ל היה למראה עיניו של הבעש"ט, ועצר כח לדבק בזרועותיו הכתבים של המחבר הנ"ל, כי היה עבד נאמן ומקובל גדול וחכם בחכמה זאת". עדות זו חוזרת ביתר פרטים בדף השער: "כפי אשר נשמע מפי דובר צדק ואמת, שבהיות כבוד הרב הקדוש המאיר לארץ ולדרים בדברי רוה"ק הבעש"ט ז"ל בק"ק הנ"ל הובא לפניו... מהחיבור הלז, הן מספר שער גן עדן... הן מסידור התפילה אשר חיבר, וקרא בהם פה הקדוש הנ"ל שתים ושלש דלתות, וחיבקם ונישקם, ולקח דברי קדש הנ"ל וישם מראשותיו, שמאלו תחת לראשו וימינו תחבקנו, ונענע בראשו אשרי העם שלו ככה". הגה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב בהסכמתו על המחבר: "שהיה מקובל נאמן ושכל דבריו נאמרו ברוח הקדש". רבים מגדולי החסידות מביאים בספריהם מספר "שער גן עדן", ובונים את דבריהם על יסודותיו.
בדפי הספר הגהות בכתיבה מרובעת (מזרחית), עם תוכן קבלי. חותמות "נחמיה" במספר מקומות. רישום בכתב-יד בדף א/1: "רבי נחמיה בר אלחנן". חתימה בדף השער: "יעקב פואה[?]".
[2], פד דף. 31.5 ס"מ. נייר כחלחל. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים, בהם קרעים חסרים בשולי דף השער, עם פגיעות קלות בטקסט משני צדי הדף, משוקמים בהדבקות ובמילוי נייר. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.

ספר מגיד דבריו ליעקב, ליקוטי אמרים, מאת המגיד רבי דוב בער ממעזריטש. קוריץ, דפוס רבי צבי הירש בן אריה ליב [מרגליות] וחתנו רבי שמואל בן ישכר בער סג"ל, [תקמ"א 1781]. מהדורה ראשונה.
בשער הספר: "ספר מגיד דבריו ליעקב [האותיות הסופיות מודגשות לציון שם המחבר - רבי דוב], והוא לקוטי אמרים... אמרות טהורות... שמעו דבר המלך... מדי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו, ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בנגלה ובנסתר, גאון תפארת ישראל, האלקי חסידא ופרישא, בוצינא קדישא, גולה עמוקים... כבוד מו' דוב בער זללה"ה, שהיה מגיד מישרים דק"ק מעזריטש ושארי קהלות...".
ספר זה הוא הראשון שראה אור מתורתו של המגיד רבי דוב בער ממעזריטש, והוא ספר החסידות השלישי שבא בדפוס, כשנה לאחר הדפסת הספרים "תולדות יעקב יוסף" ו"בן פורת יוסף" באותו בית דפוס.
עותק חסר. ס דף. חסרים דף השער ושלושת דפי ההקדמות (דף השער הושלם בצילום, ושניים מדפי ההקדמות - דפים [2]-[3] - הושלמו ממהדורת קוריץ תקמ"ד). 18.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי ועקבות רטיבות. בלאי קל. קרעים חסרים, משוקמים במילוי נייר (בשני דפי ההקדמות קרעים חסרים גדולים עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר עם השלמות של חלק מהטקסט החסר בכתב-יד). סימני עש עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כריכה חדשה.

ספר "אור עולם - נר הרביעי - הדרך הטוב והישר", שיר ארוך הכולל הנהגות טובות ודינים ומסכם בקצרה את ארבעת חלקי השולחן ערוך ותרי"ג מצוות, מאת רבי מאיר מרגליות אב"ד גליל לבוב ואוסטרהא בעל "מאיר נתיבים". פולנאה, דפוס שניאור בן בצלאל מגזע שור, [תקנ"ה 1795]. מהדורה ראשונה.
"הסכמות גאוני ארץ": רבי מאיר מקונסטנטין בן היעב"ץ, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי אברהם יהושע העשיל אב"ד קולבסוב [לימים, הרב מאפטא], ועוד.
ה"מאיר נתיבים" היה מחבר פורה בנגלה ובנסתר, בהלכה ובדרוש. לאחר פטירתו נערכו כתביו והובאו לדפוס ע"י בניו. סדרת הספרים נקראה בשם "אור עולם": ספר השו"ת "מאיר נתיבים - אור עולם", ב' חלקים - "הנר הראשון" ו"הנר השני" (פולנאה, תקנ"א-תקנ"ב); ספר הצוואה "סוד יכין ובועז - אור עולם הנר השלישי", עם הרבה ענייני קבלה וחסידות עמוקים (אוסטרהא, תקנ"ד); והספר שלפנינו "הדרך הטוב והישר", שהוא "הנר הרביעי" מסדרת הספרים "אור עולם".
חיבור זה נכתב ע"י המחבר, כתשובה לבנו רבי שאול מרגליות, שביקש מאביו לסכם לו בקצרה את ארבעת חלקי השולחן ערוך. רבי מאיר כתב שיר אקרוסטיכון ארוך, על פי סדר א"ב ועל פי שמו "מאיר" ושם בנו "שאול". ‎בשיר זה כלל את כל הדינים וההנהגות של ארבעת חלקי השולחן ערוך ותרי"ג המצוות.
המחבר רבי מאיר מרגליות (תס"ז בערך?-תק"נ), מגדולי תלמידי הבעש"ט, וממקורביו הראשונים, עוד טרם נודע והתפרסם בעולם. רבי מאיר נחשב ל"תלמיד חבר" של הבעש"ט והוא מזכיר את הבעש"ט בכמה מקומות בספריו בתארים "מורי" ו"ידידי". בספרו "סוד יכין ובועז" (אוסטרהא, תקנ"ד) כותב הוא על מדרגת לימוד תורה לשמה "...כאשר הזהירו אותי לזה מורי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מוהר"ר ישראל בעל שם טוב... ומילדותי מיום שנתחברתי בדביקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב... ידעתי נאמנה שזה היו הנהגותיו בקדושה ובטהרה, ברוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה, דמטמרין גליין ליה, כבוד ה' הסתר דבר". בנו רבי בצלאל, ממלא מקומו ברבנות אוסטרהא, כתב בהסכמתו לספר "שבחי הבעש"ט" (מהדורת ברדיטשוב תקע"ה): "...וכפי ששמעתי מפה קדוש אדוני אבי... שהוא היה מילדותו אחד ממחצדי חקלא חבורה קדישא מאילנא דחיי עם הבעש"ט ז"ל, ומרגלה בפומה דר' מאיר שהרבה לספר בשבחו...".
רבי מאיר מרגליות היה מגדולי וחשובי הרבנים בדורו. בצעירותו כיהן ברבנות בערים יאזלוביץ והורודנקה. בשנת תקט"ו התמנה לאב"ד גליל לבוב. בשנת תקכ"ו התמנה מטעם מלך פולין לרב ראשי על אוקראינה וגליציה. בשנת תקל"ו קיבל כתב מינוי רשמי מאת מלך פולין, סטניסלאב אוגוסט פוניאטובסקי (כתב הרבנות, באותיות מוזהבות, השתמר עד לימינו בארכיון דובנוב בניו-יורק). בשנת תקל"ז התמנה, בנוסף לרבנות גליל לבוב, לאב"ד אוסטרהא וגלילותיה.
העותק של האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב. בדף השער חותמתו: "הרב שלמה פרידמן מטשורטקוב - תל אביב א"י...".
האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מטשורטקוב (תרנ"ד-תשי"ט), בן האדמו"ר רבי נחום מרדכי פרידמן מטשורטקוב וחתן דודו רבי ישראל מסדיגורא. סבו מצד אביו הוא האדמו"ר רבי ישראל פרידמן מטשורטקוב, וסבו מצד אמו הוא האדמו"ר רבי שלמה פרידמן מסדיגורא. אביו האדמו"ר רבי נחום מרדכי ברח עם משפחתו מווינה סמוך לשואה, עלה ארצה והקים את חצרו בתל אביב. בנו רבי שלמה מילא את מקומו באדמו"רות לאחר פטירתו, והוא למעשה האדמו"ר הרביעי והאחרון לשושלת אדמו"רי טשורטקוב. מחבר הספר "דברי שלמה".
מ דף. 20 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים, בהם עקבות רטיבות קלים במספר דפים. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט בשני דפים. סימני עש קלים, עם פגיעות קלות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעות בכותרות הדפים במספר מקומות (כולל בדף השער). חותמות. רישומים. כריכת עור חדשה.

ספר אהבת דודים, פירוש על שיר השירים בדרך הנגלה והנסתר, מאת רבי בנימין - המגיד מזאלוזיץ. לבוב, דפוס אהרן בן חיים דוד סג"ל, [תקנ"ג 1793]. מהדורה יחידה.
המחבר, רבי בנימין - המגיד מזאלוזיץ (נפטר תקנ"ב, אנצ' לחסידות, א', שנ-שנד), גדול בנגלה ובנסתר, בן דורם של הבעל שם טוב וראשוני צדיקי החסידות. אחד מהמוסרים והמעתיקים הראשונים של תורת החסידות. לא ברור אם זכה להכיר את הבעל שם טוב ולפגוש אותו, אך בחיבוריו הוא מביא דברים בשמו. בנוסף, הוא מביא דברים רבים בשם תלמידי הבעש"ט, המגיד ממזריטש, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי מנחם מנדל מפרמישלן. את רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב הוא מכתיר בתואר "מורי": "ושמעתי ממורי הותיק וחסיד איש אלוקי מ' יחיאל מיכל ז"ל...". מחיבוריו הנוספים: "תורי זהב" - על התורה; "חלקת בנימין" - על הגדה של פסח; "אמתחת בנימין" - על מגילת קהלת. כל חיבוריו נדפסו לאחר פטירתו, על ידי בנו רבי אשר זליג. רבי לוי יצחק מברדיטשוב מכתירו בהסכמות לספריו "חלקת בנימין" ו"אמתחת בנימין": "אותו צדיק בוצינא קדישא איש אלקי...".
[3], צד דף. שיבושים בסדר הדפים: דף א נכרך לאחר דף ב; דפים עז-פ נכרכו לאחר דף פד. 21 ס"מ. דפים ראשונים במצב בינוני. שאר הדפים במצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים בדף השער ובדפים נוספים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. חותמות. כריכת עור חדשה.

ספר אור המאיר, דרושים ורמזים על התורה, המגילות ומועדי השנה בדרך החסידות והקבלה, מאת האדמו"ר רבי זאב וולף מז'יטומיר. קוריץ, [אחרי תקנ"ח 1798]. מהדורה שניה.
ספר אור המאיר הוא מראשוני ספרי החסידות ובו דברים בשם הבעל שם טוב. המחבר - הרה"ק רבי זאב וולף מז'יטומיר, היה מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ומקורבם ותלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה, רבי נחום מטשרנוביל ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. היה מקורב גם לרבי פנחס מקוריץ, שהתבטא עליו: "ראיתי כיצד אליהו הנביא מתלווה אליו ומגלה לו את סודה הכמוס של האידרא קדישא". הצדיק ר' ליב שרה'ס סיפר כי "ראה על פניו את צלם אלוקים בשלמות". בשער הספר שלפנינו נכתבו דברים מופלאים בשבחו, ביניהם: "היה דבוק בקונו בכל עתיו ורגעיו בלתי נפרד בהליכה ובישיבה...". הספר נכתב מפיו על ידי תלמידו הרה"ק רבי אליעזר מז'יטומיר בעל "פרקי הנאזר". האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין אמר על הספר כי "כל מה שכתוב בספר הוא מחובת כל יהודי להתנהג כך". מכל ספרי החסידות היה חביב ביותר ספר זה על הרה"ק רבי חנוך העניך מאלכסנדר (תפארת אבות, ויז'ניץ, תשנ"ג, עמ' 208). בשמו של האדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלזא נאמר כי: "במה שהשפיעו להמחבר תורה מן השמים, אמר רק שמינית, וממה שאמר שמעו רק שמינית, וממה ששמעו הבינו רק שמינית, וממה שהבין הכותב בעל 'פרקי הנאזר' כתב מזה רק שמינית, וממה שהדפיסו מבינים רק שמינית". רבי זאב וולף נפטר בשנת תקנ"ח, וספרו נדפס סמוך לאחר פטירתו (יתכן שלכך רומז פרט השנה: "והיה מנוחתו כבוד").
[2], רס דף. 20.5 ס"מ. נייר כחלחל בחלקו. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי שעווה. בלאי. קרעים חסרים קטנים בשולי מספר דפים, בהם קרע חסר בדף האחרון, עם פגיעה קלה בטקסט, משוקמים במילוי נייר (השלמה של מספר אותיות בכתב-יד בדף האחרון). סימני עש מעטים, עם פגיעות קלות בטקסט. רישומים בכתב-יד. כריכת עור חדשה.
בשנים תקנ"ח-תק"ע נדפס הספר במספר מהדורות דומות זו לזו, מהן במספר וריאנטים, ראה: א' טויבר, מחקרים ביבליוגרפיים, עמ' 36-39; י' יודלוב, גנזי ישראל, מס' 1140. בעותק שלפנינו פרט השנה הוא תקנ"ח, כמו במהדורה הראשונה, אך יש בו מספר שינויים לעומתה. ביניהם, השינוי שנעשה בהסכמות - הארכת זמן האיסור על ההדפסה מחמש עשרה שנה לעשרים שנה.