גלופה לדפוס, מפת ארץ ישראל על פי המפה שנדפסה בהגדת אמשטרדם מאת אברהם בר יעקב. [ישראל? המאה ה-20?].
גלופת מתכת, מוצמד במסמרים ללוח עץ עבה.
המפה בגלופה מציגה את ארץ ישראל ומדבר סיני, עם חלוקה לנחלות השבטים. בתחתיתה ה"ים הגדול" (ים התיכון) ובצידה הימני דלתת הנילוס. קו החוף נמתח מצידון עד אלכסנדריה. המפה משרטטת את מסלולם של בני ישראל במדבר סיני ובפינתה הימנית התחתונה מופיעה טבלה מעוטרת עם שמות מ"א התחנות בהן חנו בני ישראל בדרכם ממצרים לארץ ישראל. לאורך קו החוף נראות ספינות הגוררות את רפסודות עצי הלבנון ששלח חירם מלך צור לשלמה לבניית המקדש, ואיור המתאר את סיפורו של יונה הנביא. בפינה השמאלית התחתונה אָסָם וחיות משק רועות לצדו, המסמלים את פוריותה של ארץ ישראל.

המפה המקורית נעשתה בידי גר הצדק ההולנדי אברהם בר יעקב (על-פי מפתו של כריסטיאן ואן אדריכום), ונדפסה לראשונה בהגדה של פסח, אמשטרדם תנ"ה (1695).
בראש הגלופה שלפנינו מופיע הכיתוב "זאת לדעת לכל בר דעת דרך המסעות ארבעים שנה במדבר והרוחב והאורך של ארץ הקדושה מנהר מצרים עד עיר דמשק ומנחל ארנן עד הים הגדול ובתוכו כל שבט ושבט חלק נחלתו' כאשר עיניכם ת'ח'ז'נ'ה' ב'משרם והמשכלים יבינם"; לפיכך נוצרה הגלופה על פי גרסה מאוחרת יותר של המפה: במהדורת אמשטרדם תנ"ה הודגשו בראש המפה האותיות "תחזנה", ואילו בשתי המהדורות הבאות (אמשטרדם תע"ב, אמשטרדם תקמ"א), הודגשו האותיות "תחזנה במישרים" – התואמות לשנת תע"ב.

38X20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. סימני קורוזיה וחלודה. פגעי רטיבות קלים בלוח העץ.

תצלום מתפללים ברחבת הכותל המערבי, מאת פטר ברגהיים. [1865 בקירוב].
תצלום מוקדם של הכותל המערבי מאת המומר היהודי-גרמני פטר ברגהיים (1813-1895). חתום בלוח (בדמות כיתוב על אחת מאבני הכותל):"P. Bergheim, Jerusalem".
התצלום מודבק לדף נייר, שבגבו מודבק תצלום נוסף מאת הצלם האיטלקי Antonio Perini (חתום בלוח).

25X30.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. קמטים. כתמים בשוליים. נתון בפספרטו.

‎La Palestine, מאתJérôme et Jean Tharaud‎ . פריז, Alpina, 1930. צרפתית. עותק ממוספר.
כרך נאה ובו מאות הדפסי פוטוגרבורה. מרביתם משולבים בגוף הטקסט ושמונה מהם בלוחות נפרדים, המציגים את נופי ארץ ישראל, אתריה ותושביה היהודים והערבים. בין ההדפסים: בית הקברות היהודי בהר הזיתים, נופי ירושלים, ים המלח והגליל, יפו, חיפה, כנסיות מסגדים, ועוד, וכן דיוקנאות של יהודים וערבים תושבי הארץ.
ההדפסים נוצרו על פי תצלומים מאת החשובים שבצלמי ארץ ישראל המוקדמים – בני משפחת בונפיס, גיראגוסיאן, צלמי אמריקן קולוני, ואחרים. הטקסט נכתב בידי האחים הצרפתים ז'רום וז'אן ת'ארו, בעקבות מסע שערכו בארץ ישראל. האחים נודעו בדעותיהם האנטישמיות והלאומניות ובהתנגדותם לדרייפוס; זוכי פרס גונקור לשנת 1906.
מצורף: כרטיס תנחומים קטן, כתוב צרפתית, עם הקדשה בכתב יד של האלמנה Madame Henri Dupuis (פריז), במעטפה המקורית.

[1] דף, 159, [1] עמ' + VIII לוחות. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. כריכה נאה עם שדרה מעור. בלאי וקרעים קלים בכריכה ובשדרה.

אלבום ובו 25 תצלומים של בית הספר לבנות של "חובבי ציון", מאת אברהם סוסקין. [העשור הראשון או השני של המאה ה-20].
בפתח האלבום תצלום של חזית המבנה, החצר והחזית האחורית, ובדפים הבאים תצלומים של השיעורים השונים – בכל תצלום כיתה ומורה: שיעור עברית, שיעור גיאוגרפיה, שיעור טבע, שיעור מוזיקה, שיעור התעמלות, שיעור ציור, שיעורי תפירה ורקמה, ועוד. בסוף האלבום תצלום של חברי ההנהלה עם המנהל ניסן טורוב (כיהן בתפקידו בשנים 1907-1912).
רישום בכתב-יד בשולי הדף הראשון: "א. סוסקין – צלם, יפו, א"י".

אלבום: 21X28.5 ס"מ בקירוב. תצלומים: 12X17 ס"מ בקירוב (קצתם קטנים יותר). מצב כללי טוב. כתמים ופגמים קלים, בעיקר בדפי האלבום. תצלום אחד עם קרע בשוליים העליונים. כריכה מקורית עם פינות ושדרה מעור. משופשפת ובלויה מעט.

בית הספר לבנות של "חובבי ציון" נוסד ביפו בשנות ה-90 של המאה ה-19, ביוזמת חברי האגודה הציונית "בני משה" (אגודה קטנה מייסודו של "אחד העם", שדגלה בציונות הרוחנית וברעיון "הכשרת הלבבות"). על מנת לממן את הקמתו, חברו אנשי האגודה לארגון כי"ח ולאגודת "חובבי ציון", ויחדיו ייסדו בית ספר "ברוח עברי ובהשכלה עברית", שבו שפת ההוראה – עברית.
בית הספר הנהיג תוכנית לימודים מודרנית, חלוצית לאותן השנים, ובין מוריו נמנו כמה מהמפורסמים שבדור מורי העברית הראשונים – צינה דיזנגוף, יהודה גור, "זקן המורים" אליהו ירקוני, ישראל יהודה אדלר, שרה עזריהו ומורים נוספים (שחלקם מתועדים באלבום שלפנינו).
בשנותיו הראשונות היה בית הספר שרוי במאבק על קביעת אופיו הלאומי העברי, כאשר ארגון כי"ח דרש כי שפת ההוראה תהיה צרפתית ורבני ירושלים הכריזו חרם על בית הספר העברי "המתנהג באופן מודרני." (ראו: חנה רם, "היישוב היהודי ביפו בעת החדשה, מקהילה ספרדית למרכז ציוני". כרמל, ירושלים, 1996. עמ' 116-120).
הנהלת בית הספר עמדה בפרץ, והעברית נותרה שפת ההוראה העיקרית. בשנת 1909 עבר בית הספר למבנהו החדש בשכונת נווה צדק, וזהו המבנה המונצח בתצלומיו של סוסקין; כיום שוכן במבנה מרכז סוזן דלל למחול ולתיאטרון.

הצלם אברהם סוסקין (1881-1963) נולד ברוסיה ועלה לארץ ישראל בשנת 1905. התיישב במושבה הגרמנית ביפו ופתח סטודיו לצילום בשם "פוטוגרפיה פרוגרס". בשנת 1914 עבר סוסקין עם משפחתו להתגורר בסטודיו חדש, בתל-אביב. הסטודיו, שנקרא "פוטוגרפיה א' סוסקין", פעל במשך 19 שנים, עד לסגירתו ב-1933. סוסקין נודע בכינוי "הצלם של תל-אביב". הוא נמנה עם חשובי הצלמים שפעלו בארץ ישראל בתקופת הישוב, ומתייחד בשפע תצלומיו המתעדים את שני העשורים הראשונים של העיר העברית הראשונה.

25 הדפסי פוטוגרבורה (Photogravures) על פי תצלומים מאת יעקב בן-דוב. הוצאת י. בן-דוב, ארץ ישראל וגרמניה, [שנות ה-20 בקירוב].

האוסף כולל:

• תיקייה עם שלושה-עשר הדפסים: "ירושלים, 12 מראות" + הדפס נוסף, שאינו נזכר בתוכן העניינים ("קבר ישוע הנוצרי"). • 10 לוחות גדולים בגוון ספיה, מתוארים בעברית, באנגלית ובגרמנית (כפי הנראה נדפסו בגרמניה). • 2 לוחות גדולים בגוון כחלחל, מתוארים בשלוש שפות (כנ"ל), נדפסו בגרמניה.

13 הדפסים 27X18 ס"מ; 12 הדפסים 38X27 ס"מ. מצב משתנה (בחלקם כתמים, קרעים קלים וקמטים). התיקייה "ירושלים" קרועה ובלויה.