30 תחריטים, תצריבים וליטוגרפיות מאת הרמן שטרוק, חתומים בעפרון (חלקם ממוספרים, אחדים מהם מתוארים ומתוארכים בכתב-יד או בלוח). [ראשית המאה ה-20 בקירוב].

אוסף מגוון של הדפסים מאת הרמן שטרוק, הכולל: דיוקנאות גברים ונשים יהודים, תיאורי נוף ומבנים בארץ ישראל והעולם (חיפה והכרמל, התעלה הגדולה בוונציה, בית הקיץ של גתה בוויימאר, שלכטנזה, יגניונטקוב [אגנטנדורף], ועוד), ומספר מיניאטורות.

גודל משתנה, 5X3.5 – 38.5X29 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב.

עשרה תחריטי נוף עירוני וכפרי מאת הרמן שטרוק, חתומים בעפרון (חלקם ממוספרים, חלקם מתוארים בכתב יד או בחותמת בגב).
בין התחריטים בלקט: תעלות וגשרים בוונציה, הקתדרלה של פירנצה, עיירת המרפא הגרמנית בראונלאגה (Braunlage), ארובות בפרברי עיר, גשר ברוקלין בניו יורק, ועוד.

גודל ומצב משתנים.

רִמּוֹן, מאסף עתי לאמנות ולספרות, בעריכת מארק וישניצר וברוך קרוא (קרופניק). עריכה אמנותית: רחל וישניצר-ברנשטיין. ברלין, תרפ"ב-תרפ"ד 1922-1924. חוברות א'-ו'.

שש החוברות של כתב העת "רמון" (לא נדפסו חוברות נוספות). "רמון" היה כתב-העת העברי הראשון שעסק באופן שיטתי באמנות הפלסטית. חוברותיו וכן פרסומי הוצאת הספרים שפעלה בצמוד אליו, נעשו תוך הקפדה יתרה על צורתם החיצונית, הצבעונית והמרשימה, והקפדה על הדפסה איכותית. בגיליונות מופיעות יצירות של מיטב האמנים והסופרים, ביניהם: אל ליסיצקי, יוסף צ'ייקוב, יוסף בודקו; ביאליק, עגנון, טשרניחובסקי, ואחרים.

כרך. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים. נקבי תילוע בכריכה ובדפים, ללא פגיעה בטקסט או באיורים. בלאי, פגמים וקרעים קלים בכריכה ובשדרה.

Das Bild im Raum, II. Ausstellung des Verbandes Bildender Künstlerinnen und Kunst-Handwerkerinnen, Wiener Frauenkunst, mit Kollektion des Vereines der Künstlerinnen zu berlin. וינה, Österreichisches Museum für angewandte Kunst und Industrie, 1929. גרמנית.

קטלוג תערוכה אשר הוקדשה ליצירה נשית, במגוון תחומי אמנות ואומנות: ציור, קרמיקה, טקסטיל ורקמה, עיצוב, ועוד. מלווה תצלומים שחור-לבן. האיור שעל העטיפה מאת הציירת אנני שרדר (Anny Schröder-Ehrenfest).

80 עמ', 17 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בשולי העטיפה. העטיפה הקדמית מנותקת חלקית.

שלוש כרזות גדולות ממדים בדפוס ליתוגרפי צבעוני:

1. Nice, Soleil, Fleurs [פריז, הוצאת ה-Commissariat général au tourisme, דפוס Mourlot, 1962].
כרזת תיירות לעיר ניס בריביירה הצרפתית, בהוצאת משרד התיירות הצרפתי.
95.5X61 ס"מ בקירוב. מצב טוב. שולי הכרזה התחתונים נחתכו, ופרטי הדפוס חסרים (ללא פגיעה בהדפס). קרע קל בשוליים השמאליים.

2. Paris – l'Opera – le plafond de Chagall (détail), ליתוגרפיה על פי שאגאל (נדפסה בידי Charles Sorlier). פריז, הוצאת ה-Commissariat général au tourisme, דפוס Mourlot, [1965].
פרט מתוך ציור התקרה גדול הממדים שהכין שאגאל עבור בית האופרה בפריז, ה-Palais Garnier. בכרזה נראה החלק בציור המוקדש ל"סימפוניה הדרמטית" של הקטור ברליוז, "רומאו ויוליה".
99X63.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. קרעים זעירים בשוליים.

3. Metropolitan Opera – Lincoln Center – Opening September 1966, ליתוגרפיה על פי שאגאל (נדפסה בידי Charles Sorlier). דפוס Mourlot, [1966].
סצנה מתוך האופרה כרמן מאת ז'ורז' ביזה, שעוצבה בידי שאגאל בהזמנת המטרופוליטן אופרה בניו יורק (1966).
99X64 ס"מ. מצב טוב. קרע חסר קטן בפינת הכרזה.

מארק שאגאל (1887–1985), אמן רוסי–צרפתי, נחשב בעיני רבים לגדול הציירים היהודים המודרניים. שאגאל נולד למשפחה חסידית בעיר ליוזנה (אז רוסיה הלבנה), הבכור מבין תשעה אחים. כששאלה אמו את מורו הראשון לאמנות, הצייר יהודה פן, האם יוכל בנה להתפרנס מציור, התבונן ברישומיו והשיב לה: "יש שם איזה כישרון". בגיל עשרים התקבל ללימודי אמנות בסנקט פטרבורג (בתקופה זו צייר לראשונה את דמותו של ה"כנר על הגג", שהמחזה המפורסם קרוי בעקבותיה) ובשנת 1914 נשא לאישה את הסופרת בלה רוזנפלד, שנודעה כאחת ההשראות הגדולות על עבודתו.
לאחר מהפכת אוקטובר התמנה שאגאל לקומיסר לענייני אמנות במחוז ויטבסק, והקים שם מוזיאון ובית ספר לאמנות. בין מורי בית הספר היו גם האמנים אל ליסיצקי והצייר יהודה פן – מורו הראשון של שאגאל עצמו. בשנת 1919 הוזמן ללמד בבית הספר צייר נוסף, שהיה מהנועזים והמשפיעים אותן השנים – קזמיר מלביץ'. מלביץ' החזיק בהשקפה אמנותית רדיקלית משל שאגאל, וביקש להנחיל לתלמידיו את הסגנון האמנותי שפיתח בעצמו, הסופרמטיזם. דמותו הכריזמטית והשקפתו החדשה קנו לו תומכים רבים, ובשנת 1920 נוסד בבית הספר קולקטיב בשם UNOVIS, שאימץ את עיקרי משנתו. בהדרגה, צברו מלביץ' ותומכיו כוח והשפעה, דחקו את רגליו של שאגאל מניהול בית הספר ולבסוף שינו את תכנית הלימודים. בעקבות זאת החליט שאגאל לעזוב את רוסיה.
בשנת 1920 עקר שאגאל למערב אירופה, ולאחר חנייה קצרה בברלין השתקע בעיר פריז. בין היתר, צייר בתקופה זו את הסדרה החשובה "חיי", שתעדה את נופי העיירה היהודית, ואת סדרת עבודותיו בהשראת המקרא. בשנת 1941, כשנתיים לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית, הצליח שאגאל להימלט לארה"ב בסיועו של העיתונאי האמריקני ראיין פריי, התגורר שנים אחדות בניו–יורק ולאחר המלחמה שב לצרפת, שם נשאר עד מותו.
יצירתו של שאגאל, החובקת מגוון רב של תחומים וסגנונות (הדפסים, תפאורה ותלבושות, פיסול וקרמיקה, שטיחי קיר, פסיפסים, חלונות ויטראז', ועוד), מוצגת בחשובים שבמוזיאונים והגלריות, בבנייני האופרה שבניו–יורק ופריז, בקתדרלת מץ, במשכן הכנסת (בחלל המכונה "טרקלין שאגאל") ובמקומות נוספים. הצייר פאבלו פיקאסו אמר על עבודתו: "לאחר שימות מאטיס, יישאר שאגאל האמן האחרון שעוד מבין מהו צבע".