מכירה פומבית 050 חלק ב' מכירת חב"ד מיוחדת לרגל חג הגאולה י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות – יום בו יצא האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי ממאסרו ברוסיה הצארית
- rebb (51) Apply rebb filter
- lubavitch (29) Apply lubavitch filter
- letter (27) Apply letter filter
- book (25) Apply book filter
- chabad (25) Apply chabad filter
- kopust (22) Apply kopust filter
- liubavitch (22) Apply liubavitch filter
- הרבי (16) Apply הרבי filter
- מכתבי (16) Apply מכתבי filter
- collect (16) Apply collect filter
- famili (16) Apply famili filter
- from (16) Apply from filter
- gourari (16) Apply gourari filter
- object (16) Apply object filter
- schneerson (16) Apply schneerson filter
- schneerson-gourari (16) Apply schneerson-gourari filter
- schneersongourari (16) Apply schneersongourari filter
- broadsid (8) Apply broadsid filter
- leaflet (8) Apply leaflet filter
- leaflets, (8) Apply leaflets, filter
- pamphlet (8) Apply pamphlet filter
- pamphlets, (8) Apply pamphlets, filter
- photograph (8) Apply photograph filter
- rabbi (6) Apply rabbi filter
- eliyahu (5) Apply eliyahu filter
- given (5) Apply given filter
- his (5) Apply his filter
- kuntreisim (5) Apply kuntreisim filter
- quint (5) Apply quint filter
- r. (5) Apply r. filter
- rebbe, (5) Apply rebbe, filter
- secretari (5) Apply secretari filter
- sign (5) Apply sign filter
- chabd (3) Apply chabd filter
- rayatz (3) Apply rayatz filter
מהדורות ראשונות של שניים מספרי הגאון החסיד רבי אברהם דוד לאוואט אב"ד ניקולייב (זקנו של רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש):
• ספר קב נקי, על סדרי גטין והלכות גטין. ווארשא, דפוס נתן שריפטגיסער, תרכ"ח 1868. מהדורה ראשונה. שני חלקים. שני שערים לחלק א'; שער נפרד לחלק ב'. בירור הלכות סדר כתיבת גט ומסירתו, ואופן כתיבת שמות, ובפרט שמות המצויים בימינו, שכתיבתם משתנה ממקום למקום, בהתאם לשפת הדיבור, ההגייה והסגנון. הספר נועד בעיקר לרבנים, פוסקים ועורכי גיטין, והוא מהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גיטין עד לימינו. בהקדמתו מסביר המחבר את טעם קריאת הספר בשם "קב נקי", מפני שמנינו עולה בגימטרייה לשמו "אברהם דוד" – רס"ב (262); ומנין "גטין" עולה בגימטריה לשם אביו "יהודה ליב" = ע"ב (72). בספר מופיעה הסכמת רבי ברוך שלום שניאורסון, בנו בכורו של בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, [שלימים צאצאיו נישאו עם צאצאי המחבר הרב לאוואט – רבי לוי יצחק שניאורסון והרבנית חנה בת ר' מאיר שלמה ינובסקי, הוריו של הרבי מליובאוויטש].
חלק ראשון: [4], ד-כו, [1], כז-נט דף; חלק שני: [1], ב-לט דף. 29.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי. כריכה חדשה.
• ספר בית אהרן והוספת, מראי מקומות לתלמוד, ספרות חז"ל, ספרי קבלה וחסידות חב"ד, לפי סדר פסוקי התנ"ך. ווילנא, דפוס יהודה ליב מ"ץ, תרמ"א 1880. מהדורה יחידה. עם הסכמת האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש, הכותב: "מלבד מעלת עצם הספר מהראוי ונכון לאוהבי תורה לקנות ספר זה לחזק ידי העוסקים בתקון אזנים לקופה ולראיה באתי על החתום יום ה' י"א מנחם אב תרל"ט לפ"ק, נאם שמואל". מתחת להסכמה, חותמת הדיו וחתימת יד קדשו של המחבר הרב לאוואט: "נאו' אברהם דוד לאוואוט מו"ץ דק' ניקאלאייעב". בדפי הספר שלוש הגהות קצרות בכתב-יד, חתומות בראשי-תיבות: מא"ה.
[3], ב-קפ דף. 33 ס"מ. מצב טוב. כתמים, קמטים ובלאי. התכהות הנייר. קרעים חסרים עם פגיעה בטקסט בדפים אחרונים. כריכה חדשה.
המחבר, הגה"ח רבי אברהם דוד לאוואט (לבוט) אב"ד ניקולייב (תקע"ה-תר"נ), זקנו מצד אמו של הרבי מליובאוויטש (אמו הרבנית חנה, בת ר' מאיר שלמה, בן הרבנית בילא רבקה, בת המחבר אברהם דוד לאוואט). "הצטיין בשכלו החד, כשרונותיו הנעלים וידיעתו הרחבה בים התלמוד. גם בצדקתו וטוב לבו קנה לו מעריצים רבים אשר רחשו לו אהבה רבה כל ימיו" ("ראשי פרקים מתולדות המחבר" במהדורת "קב נקי" תשי"א). היה מחסידי האדמו"ר ה"צמח צדק" ובנו האדמו"ר המהר"ש, ומחשובי רבני חב"ד ברוסיה. היה מקורב לשניים מגדולי חסידי האדמו"ר האמצעי וה"צמח צדק" – רבי הלל מפאריטש ורבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין. כיהן בתחילה כרב המושבה רומנובקה, ועמד בראש כולל לאברכים שייסד ה"צמח צדק" במקום. בהמשך נתמנה לרב העיר ניקולייב, ובארבעים מושבות הסמוכות לה, וכיהן בתפקיד זה במשך כארבעים שנים, עד יומו האחרון. "הודות להשפעתו הטובה נעשה כל הגליל דפלח חרסון למקום תורה ומצוה" (שם). חיבר מספר חיבורים חשובים, אך התפרסם במיוחד בשניים מהם: ספר "קב נקי" על הלכות גיטין, כתיבת גטין ואופן כתיבת שמות בגטין (חיבור יסודי המהווה מורה דרך שימושי לרבנים מסדרי גטין עד לימינו); וסידור "תורה אור" – סידור האדמו"ר הזקן מוגה ומדויק, אליו צירף המחבר את חיבוריו "שערי תפלה" (מקורות לנוסחאותיו ופסקיו של האדמו"ר הזקן) ו"שער הכולל" (הלכות ומנהגי התפילה).
שלושה מכתבים ומסמכים מארכיון משפחת ניימרק (מרבני חב"ד ברוסיה):
• דף בכתב-יד הגאון רבי ישראל יעקב ניימרק אב"ד נובגורד-סברסק (אחיו הבכור של הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימרק אב"ד סטרדוב). [נובגורד-סברסק, תרכ"ה 1864]. כתב קבלה והתחייבות: "ח"י [חתימת ידי] דלמטה תעיד עלי כמאה עדים, איך שקבלתי עלי מרצון נפשי הטוב בדיבור מפורש באו"ש [אלה ושבועה] חמורה... איך שאסור לי לשתות שום משקה ממינים המשכרים הן ממיני יו"ש והן ממיני דבש והן ממיני יין גפן והן פארטער, זולת כוס קידוש והבדלה בשבתות ויו"ט, וד' כוסות... הן רב או מעט בשום מקום ובשום זמן... ולראי' באתי עה"ח יום ועש"ק כ"ו מרחשון הכתר [=תרכ"ה 1864] ישראל יעקב ברמ"ד [משה דוב] ז"ל ניימארק". [כפי הנראה, כתב התחייבות זה נכתב בשל תפקידו של הרב ניימרק כשוחט ובודק, על פי תקנה קדומה שהשוחטים יקבלו על עצמם להימנע לחלוטין משתיית שיכר בימות החול. ראה נוסח תקנת המגיד ממזריטש אצל מונדשיין, מגדל עוז, עמ' תסז; ראה עוד: ר' יאשע שו"ב, מנחת יוסף, הלכות שחיטה, סימן א, ס"ק קטו; שמלה חדשה, סימן א, סעיף לו].
• מכתב שו"ת (2 עמודים בכתב-יד) אל הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימרק אב"ד סטרדוב, מאת רבי אורי אריה ליב כץ מו"ץ בעיירה פאהאר הסמוכה (מחוז צ'רניגוב). [זלינקה?], יום א' ראש חודש תמוז תרנ"ב [1892]. שאלה בענין שינוי מקום ארון הקודש מצד מזרח לצד דרום: "...נשאלתי בביהמ"ד שמקום הארון לצד מזרח כנהוג בכל המקומות, וכעת רוצים לבנות עוד בנין לביהמ"ד בכותל המערבי, ורוצים להעמיד הארון לצד דרום... והמורה דכאן לא אמר בזה כלום, גם אביו שבזיביקאוו לא רצה לומר בזה, אך איש אחד... שהוא למדן כדרך המתנגדים הביא הלאנדקארט [מפת המדינה] והראה להם שמחוז צערניגעב עומד כנגד ירושלים, היינו דרום שלנו... אם האמת הוא כך נעלם ממני כי אני לא ראיתיו את הלאנדקארט, אך בחלקלקות לשונו וגם מחזיקים אותו ללמדן מופלג קרוב שישמעו לדבריו, ובראותי זאת נבהלתי...". בשולי המכתב נרשמה הכתובת (ברוסית) למשלוח מענה בעיירה זלינקה (Zlynka) הסמוכה.
• שטר מכירת חמץ (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יעקב ניימרק אב"ד פרען (נכד הגאון רבי חיים משולם זלמן ניימארק אב"ד סטראדוב). פערן, י"ד ניסן תרע"ב [1912].
3 דף. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב עד בינוני-טוב.
הגאון החסיד רבי חיים משולם זלמן ניימרק (נפטר תרנ"ג), מגדולי רבני חב"ד ומחשובי חסידי אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. כיהן ברבנות כמה עיירות חב"דיות: הורקי (תרי"ז-תרכ"ז), סטרדוב (תרכ"ז-תרמ"ו), ויטבסק (תרמ"ו-תרמ"ח) ונעוויל (תרמ"ח-תרנ"ג). הגאון רבי אלעזר משה הורוביץ אב"ד פינסק העיד עליו שיש לו "לב נבון ושכל ישר לאמיתתה של תורה...". בן ה"צמח צדק", האדמו"ר המהרי"ל מקאפוסט כתב אודותיו שהנו "מ"ץ מפורסם הן בהוראה והן בידיעת דא"ח [חסידות]". רבי משולם זלמן עסק רבות בסיוע לבחורי ישראל להינצל מגזירת הגיוס לצבא הרוסי. עקב הלשנה, הוא נחקר והוחזק במעצר כשנתיים וחצי, יחד עם שמונים איש מיהודי סטרדוב, מחורף תרמ"א עד תשרי תרמ"ד [פרשת ההלשנה, ימי שבתו במאסר, וזיכויו המפתיע במשפט, תוארו בצורה ספרותית על ידי הסופר ד"ר פישל שניאורסון, בספרו "כוחה של סנגוריה"; תל-אביב תשכ"ז]. אחיו הבכור של רבי משולם זלמן, הגאון רבי ישראל יעקב ניימרק, כיהן כאב"ד נובגורד-סברסק, ואחיו הצעיר רבי אהרן כיהן כאב"ד חוטימסק. נכדו, הרב אברהם יעקב ניימרק אב"ד פרען שבליטא, עלה לארץ בשנת תרפ"ד, וכיהן כאב בית-דין ורב בתל-אביב. הוציא לאור את סדרת הספרים "אשל אברהם" על התלמוד.
מכתב שו"ת ארוך (8 עמודים) בכתב-ידו ובחתימתו של הגאון רבי שלמה יהודה ליב אליעזרוב (שיל"א). ווהראן (אוראן; אלג'יריה), יום ג', כ"א חשון [תרמ"ח 1887].
מכתב שו"ת – "על דבר האשה תאמו בת יעקב שקרון, שנפלה בפח מוקשי הקידושין לשנים, ואח"כ הלכה ונישאת לאיש אחר, ועתה חזרה מהמעשה הרע אשר עשתה, ונפשה לשאול הגיעה, מה יהיה בדינה, אם צריכה גט מכולם להתירה לשוק או לא, יען כי קידושין הראשונים לא הי' קדושין גמורין כדין תורה. ומעשה שהיה כך היה...". בתשובתו מפלפל ודן הרב אליעזרוב באריכות ובבקיאות וחריפות מפליאה בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים, ופוסק בסוף: "המורם מכל הנאמר, כי האשה תאמו בת יעקב הנ"ל צריכה גט להתירה לשוק, מהמקדש הראשון, והשני, ומהשלישי שנישאת אליו, ואין להתירה בלאו הכי אפילו במקום עיגון, ואסורה לשלשתן עולמים – הנראה לענ"ד כתבתי, שלמה ליב מעיה"ק חברון תובב"א".
מעניין לציין, כי המכתב שלפנינו נשלח מהעיר ווהראן שבאלג'יריה, בשנת תרמ"ח, בעת שליחותו הראשונה של הרב אליעזרוב בחו"ל כשד"ר היישוב היהודי בחברון, בהיותו בגיל 24 שנים בלבד. על שליחות זו ידוע מעט מאוד [בספר "תולדות חב"ד בארץ הקודש" (פרק כ"ג), כותב כי מקובל ששליחותו הראשונה היתה חמש שנים לאחר מכן, בשנת תרנ"ב; אמנם ממשיך לדון ולהוכיח כי היתה נסיעה מוקדמת יותר לחו"ל, בשנת תרמ"ח, אך אינו מפרט איפה היתה שליחות זו]. בפתח מכתבו שלפנינו, הרב אליעזרוב מספר על נסיעה זו: "...ובפרט כאשר אני גולה ומטולטל, בטילטולי דגברי אגב מטלטלי, איש נודד ממקומו, ושמעתתא בעי צלותא...".
המכתב נדפס בספרו שו"ת "שאילת שלמה" (ירושלים, תשס"ב), סימן נה, בשינויי נוסח.
הרה"ג הרה"ח ר' שלמה יהודה ליב אליעזרוב – הרב שיל"א (תרכ"ג-תשי"ב), רבה ומנהיגה של קהילת חב"ד והאשכנזים בחברון ושליח לקהילת יהודי בוכרה-סמרקנד. מייסד ישיבות "מגן אבות" ו"תורת אמת" בחברון. אביו הרב אליעזר שמעון קזרנובסקי היה נכד הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי. בשנת תרל"ג, בהיותו בן עשר שנים, עלה עם הוריו לארץ ישראל והשתקעו בחברון, שם קיבל תורה מפי רבני העיר – רבי שמעון מנשה חייקין ורבי אליהו מני. נסע פעמים רבות לערי צפון אפריקה ולאוזבקיסטן כשד"ר מטעם הקהילה הספרדית בחברון, ובשנת תרנ"ז נתמנה לרב הראשי של יהודי בוכרה-סמרקנד והגלילות. בסמרקנד שינה את שם משפחתו לאליעזרוב (על שם אביו אליעזר). בשנת תרס"ג התמנה לרב עדת האשכנזים בעיר חברון, ולאחר מלחמת העולם הראשונה התיישב בירושלים, עד פטירתו. תשובותיו בהלכה נדפסו בספר "שאילת שלמה".
[4] דף (8 עמודים בכתב-יד). 21 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי (בעיקר בעמוד האחרון). קרעים קטנים בשוליים מחוזקים בנייר דבק.
ארבעה מכתבים בפלפול ובהלכה, שנשלחו אל הגאון רבי חיים ברלין (בתקופת כהונתו כאב"ד יעליסאוועטגראד ובתקופת מגוריו ירושלים), מאת חשובי רבני חב"ד ברוסיה בתקופת אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. חרסון, רומַנובקה, יקטרינוסלב וליובאוויטש, תרס"ב-תרע"ב [1902-1912].
1. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון, בענין התרת עגונה. חרסון, י"ח שבט תרס"ב [1902]. בראש המכתב חותמתו: "גרשון דובער בהרה"ג ש' זלמן ז"ל פינסקר – חופ"ק חערסאן" - הגאון החסיד רבי גרשון דובער פינסקר אב"ד חרסון (תר"ה-לאחר תרע"ב), בן הגאון החסיד רבי שלמה זלמן פינסקר אב"ד קרייצבורג, ליובאוויטש וחרסון (מחסידי אדמו"ר ה"צמח צדק" ואדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש), וחתן הגאון רבי יעקב אליהו ריבלין ראב"ד ריגא. בשנת תרל"ו התמנה לכהן כאב"ד בברעזנאוואטע (פלך חרסון), ובשנת תרמ"ו עלה לכהן על מקום אביו ברבנות העיר הגדולה חרסון.
2. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי שיימאן (שלמה) איטקין אב"ד רומַנובקה. רומַנובקה, תרס"ג [1903]. בראש הדף חותמתו: "שיימן בהרב איטקין מו"צ דק' ראמאנאווקא" - במכתב מבקש הרב איטקין את חוות דעתו של הרב ברלין בענין מכונה לשאיבת מי הבאר אל המקווה [בפתח מכתבו מזכיר הרב איטקין תשובה שקיבל מהרב ברלין שבוע ימים קודם לכן; ראה שו"ת זה בעניני מקוואות בספר "נשמת חיים – יורה דעה", ירושלים תשס"ח, סימן קכב, עמ' ריט-רכ]. הגאון החסיד רבי שיימאן איטקין (נפטר תרס"ו), רב ואב"ד העיירה רומונובקה (עיירה חב"דית בפלך חרסון), בן רבי יואל איטקין אב"ד אלכסנדריה (פלך חרסון) וחתנו וממלא מקומו של רבי ישראל לייב ינובסקי (זקנו של הרבי מליובאוויטש).
3. מכתב (2 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי דוב זאב קוזבניקוב מו"צ בקהילת יעקאטרינסלאוו; בענין ירושת משרת השו"ב בקהילה. יקטרינוסלב (דנייפרו), י"א ניסן תרס"ה [1905]. בראש הדף חותמתו: "דוב זאב ב"ר יוסף ז"ל קאזעווניקאוו מור'צד'פ"ק קאאטרינאסלאוו" - הגאון החסיד ר' דובער זאב וואלף קאזעווניקאוו (קוזבניקוב; נולד תקצ"ח-ת"ר בערך – נפטר טבת תרס"ח), כיהן במשך שנים רבות כרב הקהילה החסידית ביקטרינוסלב (כיום דנייפרו). מזקני חסידי אדמו"ר המהר"ש ואדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. בהיותו בן י"ז שנים נסע אל האדמו"ר ה"צמח צדק" בליובאוויטש, אשר שלחו ללמוד אצל רבי הלל מפאריטש (ר' הלל פאריטשער). גאון מופלג בנגלה ובחסידות; איש קדוש ומורם מעם שסיפורי מופת התפרסמו אודותיו. היה מעוטר כל שעות היום בטלית ותפילין ועסק בתורה ותפילה באריכות ובדבקות. לאחר פטירתו, התמנה רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש) על מקומו ברבנות יקטרינוסלב.
4. מכתב ארוך (קונטרס בן 10 עמודים) בכתב-ידו וחתימתו של הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה. ליובאוויטש, כ"ז סיון בעת"ר [תרע"ב 1912]. בסוף המכתב חותמותיו: "חיים מינדילאוו Ch. Mendelow". שקלא וטריא בסוגיות שונות (חזקות וחזקת ממון, צרורות וכח-כוחו, ועוד).
המכתב נשלח בזמן שהותו של הרב נאה בליובאוויטש אצל רבו האדמו"ר הרש"ב, לאחר תום שליחותו בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן, בדרכו חזרה לארץ ישראל. בתקופה זו לבש הרב נאה את הבגדים המיוחדים ליהודי בוכרה ואימץ את שם המשפחה: "מענדילאוו" [=בן מענדל]. על אף גילו הצעיר בעת שליחת המכתב שלפנינו, 22 שנה בלבד, התפרסם הרב נאה בגאונותו והחליף מכתבי שו"ת עם גדולי רבני ירושלים. בפתח ספרו שהדפיס באותם ימים עבור תושבי סמרקנד, "חנוך לנער" – סיכום מפורט של דיני ומנהגי הנחת תפילין בלשון הקודש ובבוכרית, נדפס, בין היתר, מכתבו של הרב ברלין אליו, שבו הוא מכנה את הרב נאה בתארי חיבה והערצה: "...החריף ובקיא גמיר וסביר וידיו רב לו לישא וליתן במלחמתה של תורה... ידידו נאמן באהבתו ומוקירו ומכבדו כרום ערכו שוחר אושרו וטובתו". [מדברי הפתיחה בראש המכתב שלפנינו אנו למדים כי קדמו לו מכתבי שו"ת נוספים: "ח"י סיון הרצתי להדר"ג מכתב ארוך ע"י אאמו"ר [רבי מנחם מענדל נאה] שליט"א, ועתה הנני לכתוב ולהציע לפני הדר"ג את הדבר הקשה ממני בקראי את מכתבו הב' אלי, לאות כי קראתי בשים לב.."].
הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה (תר"נ-תשי"ד), מחשובי חסידי ורבני חב"ד, מראשי כולל חב"ד בארץ ישראל, ורב שכונת הבוכרים בירושלים. בצעירותו היה בן בית אצל ה"שדי חמד", הרב חיים חזקיה מדיני, שהשתעשע עמו רבות בלימודו. בשנת תרע"א נסע בשליחות האדמו"ר הרש"ב לעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן וכיהן שם כרב על מקומו של דודו הרב שיל"א אליעזרוב. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוגלה למצרים, שם ייסד ישיבה לגולים. היה בין מלוויו של האדמו"ר הריי"ץ בעת שהותו בירושלים בשנת תרפ"ט, וקיבל ממנו הסכמה לספרו "קצות השולחן". מחבר סדרת הספרים "קצות השלחן" (תשעה חלקים), "קונטרס השיעורים", וחיבורים נוספים בהלכה. עיקר פרסומו על שיטתו בגודל מידות השיעורים (מכונה בשל כך גם "בעל השיעורים").
מקבל המכתבים, הגאון המפורסם רבי חיים ברלין (תקצ"ב-תרע"ג), מגדולי דורו ומדמויות ההוד של ליטא וירושלים. בנו הבכור של הנצי"ב מוולוז'ין. שימש כרב הראשי של מוסקבה, והשפעתו התורנית התפרסה במרחבי רוסיה. כיהן תקופה כראש ישיבה ואב"ד וולוז'ין, וברבנות קוברין ויליסבטגרד. עלה לירושלים בשנת תרס"ו, ועד מהרה הוכר במעמדו וסמכותו כאחד מגדולי רבני העיר.
ארבעה מכתבים (14 עמודים בכתב-יד). 21-22 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי קל.
למיטב בדיקתנו, ארבעת המכתבים שלפנינו לא הובאו מעולם בדפוס.
שופר של רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. שופר קטן וצר. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השופר הקטן של אדמו"ר האמצעי. בשופר נוצר חור והוא נפסל בתקופת הרש"ב, כשעוד היינו בליובאוויטש. סבי [הרש"ב] היה נסער מכך שהשופר נפסל. הוא העניק לי אותו במתנה ברוסטוב בשנת 1918". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. מסופר על אדמו"ר האמצעי שלא ידע לתקוע בשופר (המלך במסיבו, א', עמ' נב; אך ראה שם בהערה שמביא כי האדמו"ר הזקן הוא שלא ידע לתקוע בשופר; ראה גם: "אוצר מנהגי חב"ד", אלול-תשרי, עמ' קז, סעיפים רכה-רכו, ושם בהערה).
אורך השופר: 17.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים.
מצורפת תיבת-עץ, מגולפת ומעוטרת בעיטורים נאים, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש. שופר גדול וצר, בגוון בהיר, כפוף. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם גלי.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... אחד מהשופרות של סבא רבא-רבא שלי; הצמח צדק השתמש בשופר הזה. סבתי שטערנא שרה העניקה לי אותו במתנה בשבוע שלאחר חתונתי [י"א סיון תרפ"א]". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. שופר נוסף בגוון בהיר המיוחס לבעל ה"צמח צדק" היה ברשותו של הרבי מליובאוויטש, ובו היה נוהג לתקוע במשך שנים רבות עד שנסדק ונפסל [גם לאחר שנפסל המשיך שופר ה"צמח צדק" לעמוד על שולחן הרבי בשעת התקיעות. שני שופרות נוספים שעמדו על שולחנו היו שופר בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק, המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושופר בגוון בהיר של חמיו האדמו"ר הריי"ץ].
לעת זקנתו נהג בנו של אדמו"ר הזקן, רבי חיים אברהם, לבוא אל התקיעות של אדמו"ר ה"צמח צדק". שאלו פעם אדמו"ר המהר"ש: למה הנך מטריח את עצמך לכאן, הלא יכול אתה לקבוע מנין לתקיעת שופר אצלך? השיב לו רבי חיים אברהם: כתיב "אשרי העם יודעי תרועה", ולא "תוקעי תרועה" – "בהמנין שלי כמו בכל המנינים רק תוקעים תרועה, ופה תוקע יודע תרועה" ("לשמע אזן", עמ' לט; "התמים" חוברת ח, ע' ט-י [דף שפא]).
אורך השופר: 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים.
מצורפת תיבת-עץ, בעלת מגירה פנימית, שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של רבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. שופר גדול וצר, כפוף. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם גלי, וצדו החיצוני בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי נכדתו הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שופר של סבי הרש"ב. הוא קנה אותו במהלך שהותו בגרמניה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. אדמו"ר הריי"ץ מספר כי על שולחנו של אביו אדמו"ר הרש"ב היו מונחים בראש השנה שלושה שופרות שונים בשעת התקיעות: "בכל ראש השנה היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נוהג לסדר את השופרות לפני התקיעות. על שולחן הקריאה היו מונחים שלשה שופרות. אחד מהם היה ארוך מאד, היה זה שופרו של המהר"ל מפראג..." [ספר השיחות תש"ה המתורגם, עמ' יד].
ידוע כי גם הרבי מליובאוויטש החזיק ברשותו שלושה שופרות שונים: אחד בגוון בהיר מירושת זקנו בעל ה"צמח צדק", שני בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושלישי של חמיו אדמו"ר הריי"ץ.
בכתבה בחוברת "התמים", ד, עמ' פז – "מזכרונותיו של אחד התמימים", מתאר הכותב את המעמד המרטיט של תקיעת השופר אצל אדמו"ר הרש"ב: "...פניו וראשו הק' מעוטפים בטליתו וקול דממה דקה וחרישית נשמע בתנועת ניגון חב"די הידוע בדבקות עצומה ובתוך כך מתפרץ מתוך פנימיות לבבו הק' הקריאה 'למנצח' בהתלהבות עזה ובכי' נוראה, באופן מבהיל כזה שגם לב האבן המס נמס, וכל הקהל געה בבכי' מתוך תשובה וחרטה פנימית. כן כל פסוק ופסוק מהפסוקים שאומרים לפני התקיעות קורא האדמו"ר [הרש"ב] בקול מר צורח, באנחות עמוקות ובכיות עצומות עד שכל לב השומע נשבר לרסיסים מאימה ופחד. אחר סדר התקיעות כשהסיר האדמו"ר הטלית מעל פניו וישב על מקומו לנוח מעט והביט והסתכל בפני קהל העם המתפללים – אח"כ נודעתי, כי בהבטה הלזו על העם אחר התקיעות יש ענין מיוחד עפ"י סוד הקבלה – היו פניו הק' להבים ומאירים כספירים כמראה מלאך ד' צבאות...".
אורך השופר: 29 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סדקים ופגמים.
מצורפת מזוודה קטנה מחופת עור שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (המזוודה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שופר של רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש. שופר גדול וצר, בגוון כהה. פיהו הרחב של השופר מנוסר בדגם משונן.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את השופר השחור שאבי השתמש בו כשהיה באמריקה בשנת 1929-1930. ר' דוד שיפרין נתן לו אותו עם הגעתו בחודש אלול. אבי נתן לי אותו במתנה עם שובו לאירופה בשנת 1930. השופר הגיע באחד המשלוחים בסוף מלחמת העולם השניה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
מנהגם של אדמו"רי חב"ד היה לתקוע בעצמם בשופר ולהוציא את הרבים ידי חובה. אדמו"ר הריי"ץ מספר כי על שולחנו של אביו אדמו"ר הרש"ב היו מונחים בראש השנה שלושה שופרות שונים בשעת התקיעות: "בכל ראש השנה היה הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נוהג לסדר את השופרות לפני התקיעות. על שולחן הקריאה היו מונחים שלשה שופרות. אחד מהם היה ארוך מאד, היה זה שופרו של המהר"ל מפראג..." [ספר השיחות תש"ה המתורגם, עמ' יד].
ידוע כי גם הרבי מליובאוויטש החזיק ברשותו שלושה שופרות שונים: אחד בגוון בהיר מירושת זקנו בעל ה"צמח צדק", שני בגוון שחור של אביו רבי לוי יצחק המיוחס לאדמו"ר המהר"ש, ושלישי של חמיו אדמו"ר הריי"ץ.
ביקור הריי"ץ בארה"ב
כשנתיים לאחר שחרורו מהכלא הסובייטי (י"ב-י"ג תמוז תרפ"ז) והעתקת מקום מגוריו לעיר ריגה (תשרי תרפ"ח), ערך האדמו"ר הריי"ץ מסע לארה"ב. המסע נמשך קרוב לשנה (אלול תרפ"ט-תמוז תר"צ), ומטרתו הייתה לגייס את דעת הקהל לטובת יהודי רוסיה ולעודד ולחזק את היהדות בארה"ב: "לעשות בדק הבית של בית תפארתנו להרים קרן החסידים והחסידות" עיקר מושבו של הריי"ץ בעת ביקורו בארה"ב היה בשכונת קראון הייטס שברובע ברוקלין בניו-יורק, אך הוא ערך נסיעות אל ערים ומדינות שונות ברחבי ארה"ב (פילדלפיה, בולטימור, וושינגטון, שיקגו, דטרויט, בוסטון, ועוד). בכל מקום בו שהה, פעל למען חיזוק היהדות וביצורה וערך תעמולה עבור שמירת שבת, הנחת תפילין וקביעת שיעורי תורה וחסידות. הוא ייסד אגודות חסידי חב"ד ואגודות נשים שעניינן טהרת המשפחה. בשבתות היה מתוועד ומוסר דברי חסידות ובימי חול היה עורך אספות שונות ומקבל אנשים ליחידות. לקראת תום ביקורו נפגש הריי"ץ עם נשיא ארה"ב הרברט הובר, והודה לו על חופש הדת שניתן ליהודי ארה"ב ועל הסיוע שממשלתו מעניקה ליהודי העולם. הריי"ץ סיים את ביקורו בארה"ב ביום ה', כ"א תמוז תר"צ. הוא הפליג מנמל ניו-יורק באנייה "ברמן" (SS Bremen), ולאחר שהות של מספר שבועות בעיירת המרפא מרינבד, הגיע באמצע אלול תר"צ למקום מושבו בעיר ריגה.
החסיד הרב דוד שיפרין היה מראשוני עדת חסידי חב"ד בארה"ב. ממייסדי אגודת חסידי חב"ד בארה"ב בשנת תרפ"ד, ומזכיר האגודה. זכה לשהות במחיצת האדמו"ר המהר"ש. הרב ישראל ג'ייקובסון מתארו: "החסיד ר' דוד שיפרין הוא הי' נקודה המרכזית של אנ"ש בארה"ב, א הארציגער פנימיות'דיקער קלוגער חסיד'ישער איד, הוא עמד בקישור עם כל אנ"ש בארה"ב בלי פרסום בלי משרד ובלי משרת פקיד או איזה תואר שיהי', רק הארציגע אמת'דיקע חסיד'ישע אהבת אחים" ("זכרון לבני ישראל", עמ' קכו). נפטר בשנת תש"ג.
אורך השופר: 33 ס"מ. מצב טוב. סדקים ופגמים.
מצורפת תיבת עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם השופר שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
כיסוי לחלות שבת של רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש.
אריג קטיפה ובד, עם רקמה בחוטים מוזהבים וצבעוניים – במרכז האריג: בקבוק יין וגביע, חלה וזוג פמוטים עם נרות שבת דולקים; מוקפים בפסוקים: "ויהי ערב ויהיה בוקר יום השישי" / "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם". בראש האריג הכתובת: "שבת שלום", ומשני צדיו משתלשלים שריגי גפן עליהם נתפרו חרוזים ירקרקים בדוגמת אשכול ענבים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכיסוי לחלות בו השתמש אבי במשך שנים רבות – ברוסיה, לטביה ופולין. הכיסוי הגיע באחד המשלוחים לאחר מלחמת העולם השנייה. אבי נתן לי אותו במתנה". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
53X65 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים ובלאי קל.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם כיסוי החלות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שלושה גביעי כסף קטנים שרבי שלום דובער שניאורסון, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, קנה במתנה לנכדותיו – בנותיו הצעירות של האדמו"ר הריי"ץ, האחיות חנה, חיה מושקא ושיינא שניאורסון, עבור ארבע כוסות של ליל הסדר פסח.
שלושה גביעים קטנים, מעוטרים באיורים ובדגמים צמחיים. כסף 84 חתום בחותמת העיר קייב – 1899-1904; שניים מהם (עם עיטורים זהים) חתומים בחותמת היצרן Г.Р [G.R], והשלישי חתום בחותמת היצרן ИЕЗ [IEZ - Israel Eseevich Zakhoder].
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הנכדה הבכורה הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א): "אני מעניקה בזאת במתנה... את שלושת כוסות הקידוש הקטנות שסבי [הרש"ב] קנה לי ולאחיותיי. כשהיינו ילדות קטנות שתינו מהן יין בליל הסדר אצל סבי". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
שלושה גביעים. 4.5X3.5 ס"מ. מצב טוב.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הגביעים שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
שלוש ממחטות-בד של רבי שלום דובער שניאורסון – האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש. דוגמאות וצבעים שונים.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ: "אני מעניקה בזאת במתנה... שלוש ממחטות של סבי הרש"ב". האישור מתוארך – 4 במרץ 1990.
32X33 עד 36X35.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים.
מצורפת תיבת-מתכת שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (הקופסה נמסרה יחד עם הממחטות שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).
ממחטת-בד של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש.
בד לבן ושקוף. בפינתה הימנית של הממחטה, בתוך עיטור מעין לב, רקומה המונוגרמה (משלבת האותיות) MS - ראשי התיבות של שם הרבי מליובאוויטש ('מ'נחם 'ש'ניאורסון).
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחיינו הרה"ת ר' שלום דוב בער (בארי) גורארי', נכדו יחידו של אדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני נותן בזה במתנה... מטפחת של דודי [הרבי מליובאוויטש] עם ראשי התיבות שלו עליה. פעם בעת ארוחה משפחתית בדירתו של סבי [אדמו"ר הריי"ץ], היה לי צינון קשה והתעטשתי הרבה. דודי נתן לי את הממחטה שלו. לאחר שכיבסתי אותה רציתי להחזיר את הממחטה לדודי, אך הוא אמר לי להשאיר אותה אצלי. היא נושאת את ראשי התיבות של שמו MS". האישור מתוארך – 25 במרץ 1990.
32X34 ס"מ בקירוב. מצב טוב.
מצורפת תיבת-עץ שייתכן ששימשה אף היא את "בית רבי" (התיבה נמסרה יחד עם הממחטה שלפנינו, אך איננה מוזכרת באישור).