מכתב ארוך (שני עמודים מלאים) בכתב-ידו וחותמתו של הצדיק המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (לעבאוויטש), אל רבו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. תל-אביב, "עש"ק לס' ואתה תצוה את בני ישראל, ז' אדר תשכ"ז" [1967]. עברית ומעט יידיש.

המכתב מחולק לחמישה סעיפים: בסעיף א. כותב רבי יהודה זאב כי ברצונו למסור לו חידושי תורה שלו, תוך התנצלות על שהוא מטריחו בכך, שכן הוא זוכר את אהבת התורה של רבו ואהבתו לתלמידיו - "אהבה רבה אהבתנו". בהערה בשולי הדברים הוא מזכיר לרבו האדמו"ר מסאטמר כיצד זכה לשמשו בשנים שלפני המלחמה שתי פעמים: "זכיתי ב"פ [=ב' פעמים] לשמש בקודש – פ"א [=פעם אחת] כשהזכרתי את כ"ק אבי הי"ד שהי' עושים לו נתוח... על כתף ימין והייתי בבוקר בשעה 8 ודברתם אתי כמה מיניטען [=דקות], ופ"ב [=פעם ב'] שהייתם על שבת ק' בסעקעלהיד שמשתי אתכם במקוה ודברתם אתי בסבר פנ"י [=פנים יפות] ועזרתי לו ללבוש הגרבים והנעלים מבודאפעסט".

בתוך דבריו הוא מעלה סיפורים וזיכרונות מתקופת שימושו את הרה"ק רבי אליעזר פיש האדמו"ר מביקסאד, וכן תורה שמסר לו הרב מביקסאד בשם ה"ייטב לב" מסיגט. הוא מספר כי הרב מביקסאד חיבבו מאד - עד שפעם אמר לבנו הרב הצדיק צבי'קל: מדוע אינך לומד כמו יודעל, והראה באצבעותיו הקדושות עלי. וכשיצא בנו אמרתי לו, רבי! מדוע אמרתם כך? עכשיו בנך יתבייש ממני. והשיב לי בפה קודשו: אני באמת רוצה שהוא יתבייש בפניך, כדי שהוא ילמד תורה יומם ולילה [תרגום חופשי מיידיש].

בהמשך המכתב, בסעיף ב', מבקש רבי יהודה זאב מרבו האדמו"ר מסאטמר לשלוח לו את ספרי זקניו ה"ישמח משה" וה"ייטב לב", אשר אין באפשרותו לקנותם בעצמו. בסעיף ג' מבקש רבי יהודה זאב סיוע עבור ריעו המקובל רבי יצחק שמואל וינשטוק, בנו של "הרב הצדיק המקובל ר' משה יאיר וויינשטאק שליט"א... מיקירי ירושלים וחסידים והצנע לכת", והוא מציין את יחוסו של הרב ויינשטוק אל ה"חוזה מלובלין" והרב הקדוש מלעלוב.

בסעיף ד' מבקש מרבו האדמו"ר מסאטמר להזכיר אותו "בתפלתו הזכה", וכותב כי גם אביו היה מחסידי האדמו"ר, "מחסידא בלב ובנפש רק אנחנו מטבע פון שטיללע מענטשעלעך [=טבעו מסוג האנשים השקטים]". הוא מוסיף מה שאמר אביו על האדמו"ר: "איבער הינדערט הין צוואנציג יאהר וועט מען זוגען אפען רבין אז ער היז געוועין אזוי גרויס וויא מרע"ה [=גם בעוד מאה ועשרים שנים יאמרו על הרבי שהוא היה כה גדול כמו משה רבינו עליו השלום]".

בסעיף ה' האחרון חותם רבי יהודה זאב בברכות ואיחולים רבים, ומבקש בשולי מכתבו להזכיר גם את המקובל הצדיק בנן של קדושים רבי מאיר סג"ל לנדא ובנו רבי אשר סג"ל לנדא.

המכתב כתוב על נייר מכתבים רשמי: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאמו"ה הרב יחיאל צבי הי"ד, עלה עולה תמימה עק"ה, בעמ"ח 'אור הלוי'"; בראש המכתב חותמתו: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאאמו"ר ר' יחיאל צבי הי"ד, תל-אביב, ארץ ישראל יע"א" - המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (תרפ"ב-תש"ע), מצדיקי הדור הנסתרים, גאון מופלא בתורה, בנגלה ובנסתר. נולד בעיירה סאטמר, ולמד בישיבת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ואצל רבי יהודה רוזנר אב"ד סעקלהיד בעל "אמרי יהודה". עלה ארצה לאחר שניצל ממחנות השמדה באירופה, ובעצת החזו"א עבד בלילות בסלילת כבישים והתגורר לבדו בחדר בודד בעיר תל אביב. בארץ הצטרף לחבורת המקובלים תלמידי האדמו"ר רבי יהודה ליב אשלג "בעל הסולם" - רבי יהודה צבי ברנדויין, רבי משה יאיר וינשטוק ורבי יוסף וינשטוק. בניגוד אליהם, נותר אלמוני במשך שנים רבות, אך עמד בקשרים הדוקים עם גדולי הדור, רבנים ואדמו"רים, כגון האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, ועוד. אלה העריכוהו מאד והיו שהחשיבוהו כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. שנים רבות הצליח להסתיר את גדולתו, אך בשנותיו האחרונות, לאחר שעבר להתגורר אצל מקורביו בבני ברק, התפרסמו סביבו סיפורי מופתים רבים ורבים שיחרו לפתחו לברכה וישועה. מכּתביו נדפסו הספרים: "קול יהודה בעל הכתבים", "וזאת ליהודה", "יזל מים מדליו", "אור לוי זיו יהודה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. קרע חסר קטן בשוליים (ללא פגיעה בטקסט).

ארבעה מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל מאיר הכהן הולנדר, אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [תל-אביב, שנות התש"י בקירוב].

שני מכתבים על נייר מכתבים רשמי, מכתב נוסף כתוב על אגרת דואר אוויר, ומכתב ארוך (6 עמודים גדולים, כתובים משני הצדדים) על נייר רגיל.

המכתבים עוסקים בהדפסה והסכמות לספרים, בקשות לתמיכה כספית, נישואי ילדיו, רישומי שמות להזכרה לטובה, ועוד. במכתב הארוך מפלפל ודן המהרש"ם בהלכות גיטין, ומביא דיון הלכתי והשקפתי ארוך בנושא "ניתוחי מתים" בישראל.

הגאון רבי שמואל מאיר הכהן הולנדר (תרמ"ט-תשכ"ה), בן רבי נתן דוד אב"ד אמסנא וחתן האדמו"ר רבי שלום האגר מסטרוז'ניץ. גאון מופלג וחסיד נאמן. תלמיד רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) מבאבוב, ומקורב לאדמו"רי בעלז, רוז'ין, ויז'ניץ וצאנז. משנת תרע"ג כיהן כראב"ד ומו"צ בטשרנוביץ. לאחר השואה עלה לארץ ישראל, בה כיהן כרבה של שכונת נוה-צדק ובית הכנסת "קהל חסידים" בתל-אביב. הִרבה להתכתב בהלכה ובחסידות עם גדולי דורו. ממקורביהם של הרב מטשיבין רבי אהרן מבעלז וה"חזון איש" (ראה פאר הדור, ד', עמ' קצא: צילום תשובת החזו"א אליו). מחידושיו נדפסו הספרים "שם הכהן" שו"ת ודרשות, "מהרש"ם הכהן" על התורה ומאמרים רבים. [דברים רבים הובאו בשמו בסדרת ספרי "מגדולי התורה והחסידות" ובספרים נוספים].

4 מכתבים (6 דפים). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב ארוך (6 עמודים גדולים) מאת האדמו"ר רבי אברהם חיים ראטה בעל "שומרי אמונים"; נשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, "בנדון המחלוקות והרדיפות שהנני סובל מגיסי... יותר משבע עשרה שנה". ירושלים, "אור ליום ג' פרשת נח" [ל' חשון] תשכ"ה [1964].

שישה עמודים מודפסים במכונת כתיבה, עם תיקונים והשלמות בכתב-ידו, ועם חתימת-יד-קדשו של האדמו"ר (בדף האחרון): "אברהם חיים בן סימא". תחת חתימתו, הוסיף האדמו"ר שמונה שורות בכתב-יד קדשו.

העמוד הראשון של המכתב נדפס על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר: "אברהם חיים ראטה בן הרה"ק בעל ה'שומר אמונים' זצוקל"ה מבערגסאז, עיה"ק ירושלם תובב"א, קרית שומרי אמונים".

במכתבו מתאר בעל ה"שומרי אמונים" בכאב ובהרחבה רבה את ה"רדיפות, צרות ובזיונות, והפסדים כספיים והפסדים רוחניים" שנגרמים לו ולאמו, מידי גיסו רבי אברהם יצחק קאהן – אדמו"ר קהילת חסידי "תולדות אהרן".

בפתח דבריו מסביר רבי אברהם חיים כי הסיבה שלא יכול היה להבליג עוד והוכרח לכתוב לאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ("שגיסי הנ"ל הוא מתלמידי מעכ"ק שליט"א") היא שגיסו מדפיס את ספרי אביו ה"שומר אמונים" בהשמטות ושינויים רבים – "במקום שמאריך כ"ק אאמו"ר זצ"ל הוא מקצר ובמקום שקיצר הוא מאריך, ודפים ומאמרים שלמים החליף ובמקומם של דברי מארי אבא זי"ע הכניס מדילי' דברים שונים ומשונים מאשר עלה על רוחו... ובפרט כאשר נודע לי ממקור מהימן שברצונו של גיסי הנ"ל להמשיך בדרכו זאת ולעשות בכל ספרי דבי אבא מארי זצ"ל, אש תוקד בקרבי וגמרתי בדעתי שאין העת לחשות.. גמרתי בדעתי שאנו מוכרחים לצאת נגד פירצה נוראה זו ולמחות ע"ז בכל תוקף ועוז".

בהמשך מכתבו דן רבי אברהם חיים בזכות ההלכתית העומדת לו כיורש להדפיס את כתבי אביו ובקבלת חלק מהרווחים הכספיים הבאים ממכירתם; ממשיך לתאר את השינויים שגיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן" עושה בספרי אביו ואת השינויים שהוא מנהיג בדרכיו, מנהגיו, תקנותיו והוראותיו; ומאריך לדון בשאלת הירושה של הנהגת חברת "שומר אמונים", על פי הלכה ועל פי הנהוג בקרב צדיקי החסידות הקדמונים.

בתוך דבריו מתאר רבי אברהם חיים בהרחבה גם את דמותו הקדושה והנהגתו המיוחדת של אביו בעל "שומר אמונים": "הכרתי מקצת דמקצת את גדולת וקדושת האיש הקדוש הזה עוד מכד הוינא כבן שלש שנים כי מאז לא זזתי מתוך ביתו וישנתי אתו בחדר המיוחד לו לעבודת הקודש, והרבה פעמים כאשר ננערתי משינתי כתינוק הניעור משינתו בלילה נבהלתי מהמחזה הנוראה שהתגלה נגד עיני היאך הוא בוער כלפיד אש בעבודתו הקדושה ואש תמיד תוקד בו משך כל הלילות ועבד עבודתו בהתלהבות אש קודש כמלאך משרת... ופעם התגלה לנגד עיני היאך הוא שורף את ידיו בנר שדלק על שלחנו הטהור עד זוב דם... היאך הוא תולש חרולים ותוחבם מתחת כתונתו והניחם על בשרו ככה משך של כמה שעות ולפעמים כל היום... והזהיר אותי מאוד שלא אגלה לשום איש זר...".

האדמו"ר רבי אברהם חיים מספר כי כמה ימים קודם פטירתו ציווה עליו אביו ליטול על שכמו את עול ההנהגה ולמלא את מקומו: "איזה ימים לפני הסתלקותו קרא אותי לביתו ולחדרו המיוחד ואמר לי שהוא מרגיש שאלו המה ימיו האחרונים בעולם השפל הזה... ולכן הוא רוצה שאמלא את מקומו... ובפירוש אמר לי אז שאינו רוצה בשו"א [בשום אופן] שגיסי הנ"ל ימלא את מקומו (ואינני רוצה לכתוב כאן הלשון שאמר לי אז מארי אבא ז"ל מטעם מניעת עלבון מגיסי)...".

רבי אברהם חיים ממשיך לגולל את השתלשלות העניינים מאז פטירת אביו ה"שומר אמונים" ואת התפתחות המחלוקת עם גיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן". הוא מספר כי בתחילה מיד לאחר פטירת אביו מיאן לקחת על עצמו את ההנהגה, ורק לאחר שפנו אליו זקני החסידים תלמידי אביו, ובראשם חמיו האדמו"ר רבי גדליה משה גולדמן מזוועהיל, והפצירו בו לקבל את הנשיאות, הוא נעתר להם לבסוף רק "בתנאי שימתינו עד אחרי השלושים".

הוא מוסיף ומספר כי שניים ממתנגדיו ושונאיו מקרב החסידים העלימו את צוואת אביו, והוסיפו וזייפו בה שורה, שבה כביכול אביו האדמו"ר בעל "שומר אמונים" כותב ומצווה על בנו שלא לקבל את ההנהגה לאחר פטירתו. לא זו אף זו: "שני אנשים הנ"ל התחילו תיכף לפתות ולדבר על לב הצעירים והבחורים... באמרם שבהצואה כתיב שאני לא אקבל עלי שום נשיאות וממילא מוכח שגיסי יהי' הממלא מקומו של מארי אבא... ומעשיהם עשו פרי... והשנים הנ"ל החתימו בע"כ וע"י איומים את התלמידים על כתב התמנות...". כעבור זמן אחד מן השניים חזר בו ושלח אליו מכתב שבו הודה במעשים ותיאר את חלקו במעל.

בחלקו האחרון של המכתב דן רבי אברהם חיים באריכות רבה בשאלת הורשת אדמו"רות מאב לבן. הוא מביא תחילה את דברי ה"דברי חיים" מצאנז, הכותב "שאין בזה שום צד של ירושה... כי שליטות רבני החסידים אינו בתורת משרה כמו רב שבנו קודם..." (חו"מ סי' לב), אך חולק על דבריו ומתפלמס עמו ומביא ראיות מדברי הראשונים והאחרונים, ומוכיח מצדיקי גדולי החסידות בדורות הראשונים שרובם הורישו לבניהם את הנשיאות.

בעמוד האחרון מסכם רבי אברהם חיים את הדברים – הוא כותב כי הוא מצרף למכתבו כמה כתבים מאביו המוכיחים שרצונו היה כי בנו ימשיך בהנהגה לאחר פטירתו, ומבקש מהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר את חוות דעתו ההלכתית בכל הסוגיות ההלכתיות שהעלה במכתבו.

בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם חיים שמונה שורות בכתב-יד קדשו, בהן הוא מפציר באדמו"ר מסאטמר שיורה על גיסו להשיב לו כתב-יד של אביו "אשר גזל ממני ואינו רוצה להחזירם לי", כי רצונו להדפיס מחדש את ספר "טהרת הקודש", ללא ההשמטות.

[6] דף. 32 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל. קרע בדף הראשון (ללא פגיעה בטקסט).

אוסף גדול ומגוון של כ-65 מכתבי רבנים, דיינים, חסידים ומקורבים, אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ואל משמשו-בקודש רבי יוסף אשכנזי. שנות התש"י-תש"ל [שנות ה-50-70]. רובם בלשון הקודש ומיעוטם ביידיש.

המכתבים מאת רבנים, דיינים, חסידים ומקורבים, מאנשי-מעשה ונקיי-הדעת שבירושלים וארץ ישראל, אגודות, ארגונים, ישיבות ומוסדות תורה וחסד ברחבי העולם.

מכתבים בכתב-יד (אחדים מהם מודפסים במכונת כתיבה), עם חתימותיהם וחותמותיהם של הרבנים והמוסדות, חלקם על ניירות מכתבים רשמיים.

המכתבים כוללים ברכות שנה טובה ו"כתיבה וחתימה טובה"; ברכות לרגל חגי ומועדי ישראל; הזכרת שמות לברכה לפרנסה, בריאות ונחת מהילדים; שאלות אישיות ובקשת עצה והדרכה; תרומות לטובת החזקת מוסדות סאטמר; שאלות בהלכה ודברי תורה; עסקנות וצרכי הכלל; יישוב פולמוסים ומחלוקות; הדפסת ספרים; בקשת סיוע ותמיכה כספית, קבלות ואישורים על קבלת כספי צדקה, ועוד.

האוסף כולל, בין היתר, מכתבים מאת: • הרה"צ רבי יחיאל יהודה איזאקסון חתן האדמו"ר בעל "עצי חיים" מסיגט (אחיו של האדמו"ר מסאטמר), רב שכונת "אחוזת חיפה" וקהילת "מגן אברהם" בלוס אנג'לס; • הגה"צ רבי שלום שניטצלער אב"ד טשאבא, מרבני לונדון; • רבי אברהם דוד הורוויץ אב"ד קהילת "עדת ישראל" בשטרסבורג [לימים, חבר בד"צ "העדה החרדית" בירושלים]; • רבי שמואל פרעסבורגער אב"ד באניהאד ורב בווינה; • רבי חיים מאיר ברוין רב דבית המדרש "עץ חיים" בבורו-פארק; • רבי צבי אלעזר פלאם [בן האדמו"ר מאלעסק-מאנטריאל רבי דוד פלאם]; • רבי צבי יעקב אבראהאם אב"ד טורדא ומנהל לשכת הקהילות האורתודוקסיות בטרנסילבניה, מחבר "לקורות היהדות בטרנסילבניה"; • הרה"ח ר' יושע פריעדמאן "אחי ר' ליפא פר"מ"; • רבי משה חיים אפרים בלאך; • רבי מרדכי משה פעלשין מניו-יורק; • ר' גדליה פינקלשטיין מבאניהאד; • ר' יצחק בלוזענשטיין מבודפשט; • ר' יהודה אריה פילאף מלונדון ["מפליטי אונגארן מעיר קליינווארדיין ובזמן האחרון הייתי דר בבודאפעסט והייתי שלוח בי"ד דשם"]; • ר' יעקב הכהן בלאס ממינכן; • רבי אליעזר יעקב בן הגאון רבי צבי הירש פרבר, רב בלונדון; • רבי אלחנן פסח גארדאן רב קהילת "כנסת ישראל" בשיקגו; • ר' אברהם ישראל יוסקוביץ מסאטמר; • רבי אליעזר גארעליק רב בניו הייבן קונטיקט; • רבי שמואל דוב בערנאטה אב"ד "עדת ישראל" בסידני אוסטרליה; • רבי משה רוזנבערג מפריז; • רבי חיים דוידוביץ רב קהילת "כנסת ישראל" בדנוור קולורדו; • רבי אשר זילבערשטיין יו"ר מרכז הרבנים בלוס אנג'לס; • רבי אלישע ראזענפעלד, מלפנים רב בקישינב, יאסי וגרוסווארדיין; • רבי שמחה יוסף וואלטער, רב בברוקלין; • ועוד.

באוסף מופיעים מכתבים מאת ישיבות, מוסדות וארגונים: • "בית יעקב" בבראנקס ניו יורק; • ישיבת "אור יוסף" בצרפת; • ישיבת "בית הילל" בניו יורק; • ועוד.

כ-65 מכתבים, חלקם על נייר מכתבים רשמי או אגרות דואר אוויר. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב מאת הגאון הצדיק רבי גרשון ליבמאן, מראשי תנועת ישיבות נובהרדוק. פריז, "יום ג' ס' בראשית" [כ"ה תשרי] תשכ"ג [1962].

נדפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של "הישיבה הקדושה 'אור יוסף' בצרפת", וחתום בחתימת ראש הישיבה רבי "גרשון ליבמאן".

המכתב נשלח אל "כ"ק האדמו"ר הקו"ט [קדוש וטהור], איש אלקים, יחיד הדור, רשכבה"ג הגה"צ ר' יואל טייטלבוים שליט"א" – רבי גרשון מודה לאדמו"ר על שנתן רשות לערוך מגבית בבית מדרשו הגדול לטובת רשת המוסדות "אור יוסף", ועל תרומתו האישית המיוחדת בסך 300 דולר – "שזה אות וסימן מובהק על הוקרתו והערצתו כלפינו... וזה הזרים בלבבות רוח של חסינות והקרבה עצמית למלחמת ה' בציונות וגרורי', העבודה זרה של ימינו, וללכת בדרכו הק' של אדמו"ר שליט"א, ולעמוד איתן...".

הגאון הצדיק רבי גרשון ליבמן (תרס"ה-תשנ"ז), מייסדן ומנהיגן של רשת ישיבות נובהרדוק "אור יוסף" בצרפת, ומגדולי תנועת המוסר של נובהרדוק לדורותיה. נולד באוסטרופולי, למד בישיבות נובהרדוק בהומל ובביאליסטוק, והושפע רבות מרבותיו תלמידי הסבא מנובהרדוק. בשנות השואה היה ממנהיגי תנועת ישיבות נובהרדוק בווילנא, ואח"כ בגיטאות ובמחנות הנאצים. האש של נובהרדוק לא הפסיקה לבעור אצל ר' גרשון גם בימי הגיטו והמחנות. הוא אירגן ישיבות במחתרת עם סדרי לימוד כמימים ימימה, עם סדרי מוסר והתייעצויות בדרכי עבודת השם. רבי גרשון התחתן בעיר ווילנא בשנת ת"ש, אך זוגתו ובני משפחתה נשלחו להשמדה בשנת תש"א. הוא עצמו הסתתר בגיטו ווילנא ואח"כ הוגלה למחנות ריכוז ועבודה באסטוניה ובלטביה. בסוף ימי השואה הגיע למחנה ברגן בלזן, בו הקים לאחר השחרור את ישיבת נובהרדוק. בשנת תש"ח עברה הישיבה לצרפת, והתרחבה לרשת של יותר מ-40 מוסדות תורה וחינוך בצרפת, להם קרא הרב ליבמן בשם "אור יוסף". עד היום הזה מכונה רבי גרשון בצרפת, בכינוי "רבינו", בשל ההערצה הרבה לה זכה בקרב תלמידיו ומכריו.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים ובלאי קל.