מכתב ארוך (שני עמודים; 32 שורות) בכתב-ידה ובחתימתה של הרבנית חיה רויזא בת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. נשלח לשוויץ אל קרוב-משפחתם, המשב"ק הנודע ר' יוס'ל אשכנזי. [ירושלים, תש"ה]. יידיש (ומעט עברית).

מכתב מאת בתו היחידה של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר שנותרה בחיים לאחר השואה (שתי אחיותיה נפטרו עוד בחו"ל, בשנת תרפ"א ובשנת תרצ"א). אביה האדמו"ר ומשמשו בקודש ר' יוס'ל אשכנזי שהו באותה תקופה בז'נבה שבשוויץ (לאחר הצלתם ב"רכבת קסטנר"), והמתינו לקבלת אשרת-עלייה לארץ ישראל [בתו הרבנית חיה רויזא ובעלה רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים ניצלו בדרך אחרת והגיעו כשנה קודם לכן לירושלים. בהמשך עברו כולם יחד להתגורר בארה"ב].

במכתבה מתארת הרבנית בהרחבה את ההשתדלויות הרבות שעשו היא ובעלה רבי חנניה יו"ט ליפא כדי להשיג עבורו אשרת-עלייה לארץ ישראל, את העלויות הרבות והקשיים הבירוקרטיים, את מאמצי בעלה ונסיעתו לעיר צפת כדי למצוא ברשומות הוכחה לכך שר' יוס'ל נולד בארץ וכי היגר בילדותו עם אביו להונגריה.

בהמשך כותבת לו הרבנית חיה רויזא כי היא מקווה שיזכה לשמוע בשורות טובות מזוגתו פעסיל והילדים היקרים, ומעודדת אותו ומספרת לו כי העיתונים כותבים שמרבית יהודי הונגריה ניצלו ושבים כעת להונגריה "דיא היגע בלעטער שרייבען דאס עס קומען ב"ה צריק דאס רוב יודען קיין אונגארין! לעבען וויען האט מען געטראפען 170 טויזענד אנגארישע יודען אויך אין פעסט איזט דא 150 טויזענד נאר מען קען ניסט בעקאמען דיא פערבינדונג..." [=העיתונים פה כותבים שב"ה מרבית היהודים שבים להונגריה! על יד וינה נמצאים 170 אלף יהודים הונגרים וכן בבודפשט ישנם 150 אלף יהודים, אלא שלא ניתן ליצור עמם קשר...]. היא מוסיפה ומספרת כי ר' יודל שווארץ וילדיו ניצלו ונמצאים כעת בסאטמר, ומבררת האם קיבל ידיעה מאת כמה מבני המשפחה.

בחלקו האחרון של המכתב היא כותבת כי שלחה לו טלית-קטן: "ער איזט ניסט קיין טרקישע נאר פין ארץ ישראל ווייל היא בעקומט מען ניסט נאר היגע סחורה" [=הוא איננו טורקי אלא תוצרת ישראל משום שפה ניתן להשיג רק סחורה מקומית], ומוסיפה בענין השגת אשרת-עלייה עבור אביה האדמו"ר: "פין דעם צערטיפעקאט פיר כ"ק אבי הה"צ שליט"א האפען וויר אי"ה אז עס וירט אי"ה ערלעדיגט וועהרען נאר מען מוז צו ווארטען אביסעל" [=אודות הסרטיפיקט של כ"ק אבי הה"צ שליט"א אנחנו מקווים שבעזרת השם הענין יובא לידי גמר, אלא שמוכרחים להמתין מעט].

היא מסיימת את מכתבה בבקשה שיכתוב לה לעיתים קרובות, ומזכירה ברמז את תלאות הצנזורה המנדטורית המעלימה מכתבים רבים: "ווייל אז מען שרייבט אסאך קומט אביסעל יא אן" [=משום שכשכותבים הרבה אזי מגיע מעט], וחותמת את מכתבה באיחולים וברכות: "וויר האפען יעדען טאג [=אנו מקווים בכל יום] לשמוע מכם בש"ט [בשורות טובות] השי"ת זאל העלפען [השם יתברך יעזור] א ישועה מיר זאללין שוין זוכה זיין צו הערן בש"ט [שנזכה כבר לשמוע בשורות טובות] מכל משפחתינו – כ"ד [כה דברי] חיה רויזא"

בשולי הדף נכתב בעט: "נשלח 28.5.45 – נתקבל 8.6.45".

[1] דף. 20.5X20.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים קלים. נקבי סיכה בשוליים.

מכתב ארוך (שני עמודים; 42 שורות) בכתב-יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר מסאסוב הרה"ק רבי חנניה יו"ט ליפא מאייר-טייטלבוים, אל בית-חותנו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [ירושלים, חורף תש"ז בקירוב].

המכתב ממוען אל ר' יוס'ל אשכנזי, המשב"ק הנודע של חותנו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר, ובו מוסר רבי חנניה יו"ט ליפא דיווח מפורט על המצב בישיבת "ייטב לב" בירושלים (המכתב נשלח כנראה בחורף תש"ז, חודשים ספורים לאחר שהאדמו"ר רבי יואל ומשמשו ר' יוס'ל עזבו את ארץ ישראל ועברו לארצות הברית).

נכתב על נייר מכתבים רשמי של רבי חנניה יו"ט ליפא מתקופת מגוריו בירושלים: "חנני' יום טוב ליפא טייטלבוים אבד"ק סעמיהאלי ראבד"ק סאטמאר יצ"ו – חו"פ ירושלים עיה"ק ת"ו, בית ישראל החדשה".

בפתח דבריו כותב רבי חנניה יו"ט ליפא: "נהניתי לשמוע מבריאות כ"ק דו"ח [דודי-חמי] הגה"ק שליט"א, יוסף ה' כחו וחילו להרחיב גבול דקדושה בשם בתורה וי"א באורך ימים ושנות חיים מעתה ועד עולם".

עיקרו של המכתב מתאר את התפתחותה של ישיבת "ייטב לב" שייסד רבי חנניה יו"ט ליפא בירושלים, בימיה הראשונים של הישיבה: "הנני להודיע לך בפרטיות מהנעשה והנשמע בענין הישיבה...". הוא מתאר בעשרה סעיפים את קורות הישיבה מעת שהאדמו"ר ומשמשו עזבו את ירושלים - מצב בחורי הישיבה ("נתקבל להישיבה אחיו של הב' טבל, הב' אביגדור, שבא בימים אלו מקאפריסין... הוא בחור טוב ומתמיד נפלא כמו אחיו"; "זמן החתונה של הב' יחיאל שטעסיל נגבל על ר"ח כסלו, המחותנים הי' אצלי..."); צורכי הישיבה ("היות שימי החורף ממשמשים ובאים, וישנם בחורים שחסר להם מלבושי חורף - היינו, למי – אובערעק – ולמי סוועטער וכ', ע"כ נכון מאד שתדאג לזה בעוד מועד"); הוצאות והכנסות הישיבה, נדבות ותרומות שהתקבלו, וכספים שנתרמו באופן אישי עבור האדמו"ר ("בימים אלו בא אלי... והביא סך חמישים לא"י... מהרה"ק מלוצערן אשר במדינת שווייטץ, והמביא אינו יודע מה כוונת המשלח... אם הסך הזה הוא בשביל הישיבה או כסף פרטית בשביל דו"ח [=דודי-חמי] הגה"ק שליט"א"); ביקורו של הרב זק"ס בישיבה ("ההזדמנות להתראות אתו ולדבר אתו פא"א ולהסבירו מצב ומטרת ישיבתנו הק'"); ועוד.

רבי חנניה יו"ט ליפא מסכם את מכתבו ומברך: "לפי זכרוני כבר רשמתי וכתבתי מכל וכל הנשמע ונעשה בעניני הישיבה מעת נסיעתך מפה, ויתן ה' שנזכה לבשר ולהתבשר בש"ט ואך טוב וחסד כ"ה [כל הימים] – ש"ב הדר"ש [שאר בשרו הדורש שלומו] באהבה, והמצפה לישועה משמים בקרוב, הק' חנניו"ט ליפא טיטלבוים".

האדמו"ר מסאסוב – רבי חנניה יום טוב ליפא מאייר-טייטלבוים (תרס"ו-תשכ"ו), בנם של האדמו"ר רבי חנוך העניך מאייר מסאסוב-קרצקי והרבנית אסתר, בת ה"קדושת יו"ט" מסיגט. בחודש אלול תרפ"ד בעיר אורשיבה, נישא לרבנית מרת חיה רויזא - בת דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. לאחר החתונה התגורר בסמיכות לחותנו-דודו והיה יד ימינו בהנהגת הישיבות באורשיבה, קראלי וסאטמר. כיהן במקביל ברבנות סמיהאלי וכראב"ד סאטמר. בתקופת השואה השתתפו החתן והבת במאמצי ההצלה של האדמו"ר מן המלחמה, וכבר בסוף שנת 1943, שלח האדמו"ר את בתו חיה רויזא לבודפשט, להשיג עבורו ועבור משפחתו סרטיפיקטים לעליה לארץ ישראל. אולם הדבר לא עלה בידם, הם ברחו דרך רומניה והגיעו לארץ ישראל, ואביהם האדמו"ר הצליח להמלט לאחר תקופה ע"י רכבת ההצלה של ד"ר קסטנר. רבי חנניה יו"ט ליפא הקים את ישיבת "ייטב לב" בירושלים, ושימש ברבנות בית המדרש "אהל רחל" של חסידי סאטמר בירושלים. בזמן מלחמת תש"ח עזב רבי חנניה יו"ט ליפא את ירושלים והצטרף אל חותנו-דודו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בארה"ב (שהגיע לשם יחד עם משמשו ר' יוס'ל אשכנזי כשנה וחצי קודם לכן, בראשית שנת תש"ז). ביום י"ד חשון תשי"ד, עש"ק וירא, נפטרה אשתו הרבנית חיה רויזא, ללא זש"ק, ונטמנה בבית העלמין בטבריה. בשנת תשט"ו נשא בזיווג-שני את אלמנת הגה"צ רבי מרדכי פרגמנסקי, והקים מחדש את חסידות סאסוב בארה"ב. בראשית שנת תשכ"ג שב לארץ ישראל ובנה את קריית "ישמח משה"; בה מכהן כיום בנו האדמו"ר מסאסוב רבי יוסף דוד טייטלבוים שליט"א כרב ואדמו"ר.

רבי אפרים יוסף דוב (ר' יוס'ל) ב"ר שרגא פייביש אשכנזי (תרע"א-תשס"ב), משמשו בקודש ונאמן ביתו של האדמו"ר מסאטמר במשך כשישים שנה ויד-ימינו בכל עניני הכלל. רבי יוסף היה תלמיד חכם ופיקח מופלג, אדם גדול בחסידות וביראה. בימי השואה התלווה רבי יוסף אל האדמו"ר בנסיעתו ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, עלה עמו בהמשך לארץ ישראל, ולאחר תקופה קצרה עברו יחד לארה"ב. היה בעליו של הוצאת הספרים "ירושלים" בוויליאמסבורג. ערך את ספרי רבו האדמו"ר מסאטמר בהלכה ובאגדה והוציאם לאור (ראה בהקדמתו לשו"ת "דברי יואל"). מחבר ספר "שארית יוסף" על התורה.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי סיכה. כתמים קלים.

מכתב ארוך (שני עמודים מלאים) בכתב-ידו וחותמתו של הצדיק המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (לעבאוויטש), אל רבו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. תל-אביב, "עש"ק לס' ואתה תצוה את בני ישראל, ז' אדר תשכ"ז" [1967]. עברית ומעט יידיש.

המכתב מחולק לחמישה סעיפים: בסעיף א. כותב רבי יהודה זאב כי ברצונו למסור לו חידושי תורה שלו, תוך התנצלות על שהוא מטריחו בכך, שכן הוא זוכר את אהבת התורה של רבו ואהבתו לתלמידיו - "אהבה רבה אהבתנו". בהערה בשולי הדברים הוא מזכיר לרבו האדמו"ר מסאטמר כיצד זכה לשמשו בשנים שלפני המלחמה שתי פעמים: "זכיתי ב"פ [=ב' פעמים] לשמש בקודש – פ"א [=פעם אחת] כשהזכרתי את כ"ק אבי הי"ד שהי' עושים לו נתוח... על כתף ימין והייתי בבוקר בשעה 8 ודברתם אתי כמה מיניטען [=דקות], ופ"ב [=פעם ב'] שהייתם על שבת ק' בסעקעלהיד שמשתי אתכם במקוה ודברתם אתי בסבר פנ"י [=פנים יפות] ועזרתי לו ללבוש הגרבים והנעלים מבודאפעסט".

בתוך דבריו הוא מעלה סיפורים וזיכרונות מתקופת שימושו את הרה"ק רבי אליעזר פיש האדמו"ר מביקסאד, וכן תורה שמסר לו הרב מביקסאד בשם ה"ייטב לב" מסיגט. הוא מספר כי הרב מביקסאד חיבבו מאד - עד שפעם אמר לבנו הרב הצדיק צבי'קל: מדוע אינך לומד כמו יודעל, והראה באצבעותיו הקדושות עלי. וכשיצא בנו אמרתי לו, רבי! מדוע אמרתם כך? עכשיו בנך יתבייש ממני. והשיב לי בפה קודשו: אני באמת רוצה שהוא יתבייש בפניך, כדי שהוא ילמד תורה יומם ולילה [תרגום חופשי מיידיש].

בהמשך המכתב, בסעיף ב', מבקש רבי יהודה זאב מרבו האדמו"ר מסאטמר לשלוח לו את ספרי זקניו ה"ישמח משה" וה"ייטב לב", אשר אין באפשרותו לקנותם בעצמו. בסעיף ג' מבקש רבי יהודה זאב סיוע עבור ריעו המקובל רבי יצחק שמואל וינשטוק, בנו של "הרב הצדיק המקובל ר' משה יאיר וויינשטאק שליט"א... מיקירי ירושלים וחסידים והצנע לכת", והוא מציין את יחוסו של הרב ויינשטוק אל ה"חוזה מלובלין" והרב הקדוש מלעלוב.

בסעיף ד' מבקש מרבו האדמו"ר מסאטמר להזכיר אותו "בתפלתו הזכה", וכותב כי גם אביו היה מחסידי האדמו"ר, "מחסידא בלב ובנפש רק אנחנו מטבע פון שטיללע מענטשעלעך [=טבעו מסוג האנשים השקטים]". הוא מוסיף מה שאמר אביו על האדמו"ר: "איבער הינדערט הין צוואנציג יאהר וועט מען זוגען אפען רבין אז ער היז געוועין אזוי גרויס וויא מרע"ה [=גם בעוד מאה ועשרים שנים יאמרו על הרבי שהוא היה כה גדול כמו משה רבינו עליו השלום]".

בסעיף ה' האחרון חותם רבי יהודה זאב בברכות ואיחולים רבים, ומבקש בשולי מכתבו להזכיר גם את המקובל הצדיק בנן של קדושים רבי מאיר סג"ל לנדא ובנו רבי אשר סג"ל לנדא.

המכתב כתוב על נייר מכתבים רשמי: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאמו"ה הרב יחיאל צבי הי"ד, עלה עולה תמימה עק"ה, בעמ"ח 'אור הלוי'"; בראש המכתב חותמתו: "יהודה זאב לעבאוויטש בלאאמו"ר ר' יחיאל צבי הי"ד, תל-אביב, ארץ ישראל יע"א" - המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ (תרפ"ב-תש"ע), מצדיקי הדור הנסתרים, גאון מופלא בתורה, בנגלה ובנסתר. נולד בעיירה סאטמר, ולמד בישיבת האדמו"ר רבי יואל מסאטמר ואצל רבי יהודה רוזנר אב"ד סעקלהיד בעל "אמרי יהודה". עלה ארצה לאחר שניצל ממחנות השמדה באירופה, ובעצת החזו"א עבד בלילות בסלילת כבישים והתגורר לבדו בחדר בודד בעיר תל אביב. בארץ הצטרף לחבורת המקובלים תלמידי האדמו"ר רבי יהודה ליב אשלג "בעל הסולם" - רבי יהודה צבי ברנדויין, רבי משה יאיר וינשטוק ורבי יוסף וינשטוק. בניגוד אליהם, נותר אלמוני במשך שנים רבות, אך עמד בקשרים הדוקים עם גדולי הדור, רבנים ואדמו"רים, כגון האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלזא, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז-קלויזנבורג, ועוד. אלה העריכוהו מאד והיו שהחשיבוהו כאחד מל"ו הצדיקים הנסתרים. שנים רבות הצליח להסתיר את גדולתו, אך בשנותיו האחרונות, לאחר שעבר להתגורר אצל מקורביו בבני ברק, התפרסמו סביבו סיפורי מופתים רבים ורבים שיחרו לפתחו לברכה וישועה. מכּתביו נדפסו הספרים: "קול יהודה בעל הכתבים", "וזאת ליהודה", "יזל מים מדליו", "אור לוי זיו יהודה", ועוד.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 30 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים קלים. קרע חסר קטן בשוליים (ללא פגיעה בטקסט).

ארבעה מכתבים בכתב-ידו וחתימתו של הגאון רבי שמואל מאיר הכהן הולנדר, אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. [תל-אביב, שנות התש"י בקירוב].

שני מכתבים על נייר מכתבים רשמי, מכתב נוסף כתוב על אגרת דואר אוויר, ומכתב ארוך (6 עמודים גדולים, כתובים משני הצדדים) על נייר רגיל.

המכתבים עוסקים בהדפסה והסכמות לספרים, בקשות לתמיכה כספית, נישואי ילדיו, רישומי שמות להזכרה לטובה, ועוד. במכתב הארוך מפלפל ודן המהרש"ם בהלכות גיטין, ומביא דיון הלכתי והשקפתי ארוך בנושא "ניתוחי מתים" בישראל.

הגאון רבי שמואל מאיר הכהן הולנדר (תרמ"ט-תשכ"ה), בן רבי נתן דוד אב"ד אמסנא וחתן האדמו"ר רבי שלום האגר מסטרוז'ניץ. גאון מופלג וחסיד נאמן. תלמיד רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) מבאבוב, ומקורב לאדמו"רי בעלז, רוז'ין, ויז'ניץ וצאנז. משנת תרע"ג כיהן כראב"ד ומו"צ בטשרנוביץ. לאחר השואה עלה לארץ ישראל, בה כיהן כרבה של שכונת נוה-צדק ובית הכנסת "קהל חסידים" בתל-אביב. הִרבה להתכתב בהלכה ובחסידות עם גדולי דורו. ממקורביהם של הרב מטשיבין רבי אהרן מבעלז וה"חזון איש" (ראה פאר הדור, ד', עמ' קצא: צילום תשובת החזו"א אליו). מחידושיו נדפסו הספרים "שם הכהן" שו"ת ודרשות, "מהרש"ם הכהן" על התורה ומאמרים רבים. [דברים רבים הובאו בשמו בסדרת ספרי "מגדולי התורה והחסידות" ובספרים נוספים].

4 מכתבים (6 דפים). גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

מכתב ארוך (6 עמודים גדולים) מאת האדמו"ר רבי אברהם חיים ראטה בעל "שומרי אמונים"; נשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, "בנדון המחלוקות והרדיפות שהנני סובל מגיסי... יותר משבע עשרה שנה". ירושלים, "אור ליום ג' פרשת נח" [ל' חשון] תשכ"ה [1964].

שישה עמודים מודפסים במכונת כתיבה, עם תיקונים והשלמות בכתב-ידו, ועם חתימת-יד-קדשו של האדמו"ר (בדף האחרון): "אברהם חיים בן סימא". תחת חתימתו, הוסיף האדמו"ר שמונה שורות בכתב-יד קדשו.

העמוד הראשון של המכתב נדפס על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר: "אברהם חיים ראטה בן הרה"ק בעל ה'שומר אמונים' זצוקל"ה מבערגסאז, עיה"ק ירושלם תובב"א, קרית שומרי אמונים".

במכתבו מתאר בעל ה"שומרי אמונים" בכאב ובהרחבה רבה את ה"רדיפות, צרות ובזיונות, והפסדים כספיים והפסדים רוחניים" שנגרמים לו ולאמו, מידי גיסו רבי אברהם יצחק קאהן – אדמו"ר קהילת חסידי "תולדות אהרן".

בפתח דבריו מסביר רבי אברהם חיים כי הסיבה שלא יכול היה להבליג עוד והוכרח לכתוב לאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ("שגיסי הנ"ל הוא מתלמידי מעכ"ק שליט"א") היא שגיסו מדפיס את ספרי אביו ה"שומר אמונים" בהשמטות ושינויים רבים – "במקום שמאריך כ"ק אאמו"ר זצ"ל הוא מקצר ובמקום שקיצר הוא מאריך, ודפים ומאמרים שלמים החליף ובמקומם של דברי מארי אבא זי"ע הכניס מדילי' דברים שונים ומשונים מאשר עלה על רוחו... ובפרט כאשר נודע לי ממקור מהימן שברצונו של גיסי הנ"ל להמשיך בדרכו זאת ולעשות בכל ספרי דבי אבא מארי זצ"ל, אש תוקד בקרבי וגמרתי בדעתי שאין העת לחשות.. גמרתי בדעתי שאנו מוכרחים לצאת נגד פירצה נוראה זו ולמחות ע"ז בכל תוקף ועוז".

בהמשך מכתבו דן רבי אברהם חיים בזכות ההלכתית העומדת לו כיורש להדפיס את כתבי אביו ובקבלת חלק מהרווחים הכספיים הבאים ממכירתם; ממשיך לתאר את השינויים שגיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן" עושה בספרי אביו ואת השינויים שהוא מנהיג בדרכיו, מנהגיו, תקנותיו והוראותיו; ומאריך לדון בשאלת הירושה של הנהגת חברת "שומר אמונים", על פי הלכה ועל פי הנהוג בקרב צדיקי החסידות הקדמונים.

בתוך דבריו מתאר רבי אברהם חיים בהרחבה גם את דמותו הקדושה והנהגתו המיוחדת של אביו בעל "שומר אמונים": "הכרתי מקצת דמקצת את גדולת וקדושת האיש הקדוש הזה עוד מכד הוינא כבן שלש שנים כי מאז לא זזתי מתוך ביתו וישנתי אתו בחדר המיוחד לו לעבודת הקודש, והרבה פעמים כאשר ננערתי משינתי כתינוק הניעור משינתו בלילה נבהלתי מהמחזה הנוראה שהתגלה נגד עיני היאך הוא בוער כלפיד אש בעבודתו הקדושה ואש תמיד תוקד בו משך כל הלילות ועבד עבודתו בהתלהבות אש קודש כמלאך משרת... ופעם התגלה לנגד עיני היאך הוא שורף את ידיו בנר שדלק על שלחנו הטהור עד זוב דם... היאך הוא תולש חרולים ותוחבם מתחת כתונתו והניחם על בשרו ככה משך של כמה שעות ולפעמים כל היום... והזהיר אותי מאוד שלא אגלה לשום איש זר...".

האדמו"ר רבי אברהם חיים מספר כי כמה ימים קודם פטירתו ציווה עליו אביו ליטול על שכמו את עול ההנהגה ולמלא את מקומו: "איזה ימים לפני הסתלקותו קרא אותי לביתו ולחדרו המיוחד ואמר לי שהוא מרגיש שאלו המה ימיו האחרונים בעולם השפל הזה... ולכן הוא רוצה שאמלא את מקומו... ובפירוש אמר לי אז שאינו רוצה בשו"א [בשום אופן] שגיסי הנ"ל ימלא את מקומו (ואינני רוצה לכתוב כאן הלשון שאמר לי אז מארי אבא ז"ל מטעם מניעת עלבון מגיסי)...".

רבי אברהם חיים ממשיך לגולל את השתלשלות העניינים מאז פטירת אביו ה"שומר אמונים" ואת התפתחות המחלוקת עם גיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן". הוא מספר כי בתחילה מיד לאחר פטירת אביו מיאן לקחת על עצמו את ההנהגה, ורק לאחר שפנו אליו זקני החסידים תלמידי אביו, ובראשם חמיו האדמו"ר רבי גדליה משה גולדמן מזוועהיל, והפצירו בו לקבל את הנשיאות, הוא נעתר להם לבסוף רק "בתנאי שימתינו עד אחרי השלושים".

הוא מוסיף ומספר כי שניים ממתנגדיו ושונאיו מקרב החסידים העלימו את צוואת אביו, והוסיפו וזייפו בה שורה, שבה כביכול אביו האדמו"ר בעל "שומר אמונים" כותב ומצווה על בנו שלא לקבל את ההנהגה לאחר פטירתו. לא זו אף זו: "שני אנשים הנ"ל התחילו תיכף לפתות ולדבר על לב הצעירים והבחורים... באמרם שבהצואה כתיב שאני לא אקבל עלי שום נשיאות וממילא מוכח שגיסי יהי' הממלא מקומו של מארי אבא... ומעשיהם עשו פרי... והשנים הנ"ל החתימו בע"כ וע"י איומים את התלמידים על כתב התמנות...". כעבור זמן אחד מן השניים חזר בו ושלח אליו מכתב שבו הודה במעשים ותיאר את חלקו במעל.

בחלקו האחרון של המכתב דן רבי אברהם חיים באריכות רבה בשאלת הורשת אדמו"רות מאב לבן. הוא מביא תחילה את דברי ה"דברי חיים" מצאנז, הכותב "שאין בזה שום צד של ירושה... כי שליטות רבני החסידים אינו בתורת משרה כמו רב שבנו קודם..." (חו"מ סי' לב), אך חולק על דבריו ומתפלמס עמו ומביא ראיות מדברי הראשונים והאחרונים, ומוכיח מצדיקי גדולי החסידות בדורות הראשונים שרובם הורישו לבניהם את הנשיאות.

בעמוד האחרון מסכם רבי אברהם חיים את הדברים – הוא כותב כי הוא מצרף למכתבו כמה כתבים מאביו המוכיחים שרצונו היה כי בנו ימשיך בהנהגה לאחר פטירתו, ומבקש מהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר את חוות דעתו ההלכתית בכל הסוגיות ההלכתיות שהעלה במכתבו.

בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם חיים שמונה שורות בכתב-יד קדשו, בהן הוא מפציר באדמו"ר מסאטמר שיורה על גיסו להשיב לו כתב-יד של אביו "אשר גזל ממני ואינו רוצה להחזירם לי", כי רצונו להדפיס מחדש את ספר "טהרת הקודש", ללא ההשמטות.

[6] דף. 32 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל. קרע בדף הראשון (ללא פגיעה בטקסט).