שתי פיסות בד מתוך טליתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. האחת – פיסת בד (דמוי משי) צרה וארוכה עליה נתפרה עטרת הכסף של האדמו"ר (סימני העטרה נראים בבירור על הבד), והשניה – פיסת בד רחבה וגדולה (הבטנה הפנימית) שנתפרה בחלקה הפנימי של הטלית (בחלקה העליון ניתן להבחין בסימני העטרה).

מצורף אישור חתום בידי הרה"ח ר' לייב פרידמן: "חתיכות בד מתוך ה'טלית גדול' בה התעטף בקודש כ"ק מרן רבינו הגה"ק אבד"ק סאטמאר זצ"ל".

פיסת בד קטנה: 97X12 ס"מ. פיסת בד גדולה (הבטנה פנימית): 114X72 ס"מ.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם. בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים - העדה החרדית בירושלים". עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר

במקומות רבים בכתביו האריך האדמו"ר רבי יואל מסאטמר לבאר את השפעת הקדושה השורה בחפציו ונכסיו הגשמיים של הצדיק, על דרך המושג "כוח הפועל בנפעל", ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, ובפרט שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה, כותב רבי יואל על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, אשר בכוחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. בהתאם, מבאר רבי יואל את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).

שני מטבעות של חצי דולר בהם השתמש האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר למצות "מחצית השקל" בשנת תשכ"ט.

עשויים כסף; הוטבעו בשנים 1968 ו-1969.

מצורף אישור חתום בידי הרה"ח ר' לייב פרידמן: "שני מטבעות של חצי דולר (מכסף; הוטבעו בשנים 1968-1969) בהם השתמש כ"ק מרן רבינו הגה"ק אבד"ק סאטמאר זצ"ל למצות 'מחצית השקל' בשנת תשכ"ט. המטבעות התקבלו על ידי מאת המשמש בקודש ר' יוסל אשכנזי".

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם. בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים - העדה החרדית בירושלים". עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.

רבי אפרים יוסף דוב ב"ר שרגא פייביש אשכנזי (תרע"א-תשס"ב), משמשו בקודש ונאמן ביתו של האדמו"ר מסאטמר במשך כשישים שנה ויד-ימינו בכל עניני הכלל. רבי יוסף היה תלמיד חכם ופיקח מופלג, אדם גדול בחסידות וביראה. בימי השואה התלווה רבי יוסף אל האדמו"ר בנסיעתו ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, עלה עמו בהמשך לארץ ישראל, ולאחר תקופה קצרה עברו יחד לארה"ב. היה בעליו של הוצאת הספרים "ירושלים" בוויליאמסבורג. ערך את ספרי רבו האדמו"ר מסאטמר בהלכה ובאגדה והוציאם לאור (ראה בהקדמתו לשו"ת "דברי יואל"). מחבר ספר "שארית יוסף" על התורה.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר

במקומות רבים בכתביו האריך האדמו"ר רבי יואל מסאטמר לבאר את השפעת הקדושה השורה בחפציו ונכסיו הגשמיים של הצדיק, על דרך המושג "כוח הפועל בנפעל", ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, ובפרט שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה, כותב רבי יואל על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, אשר בכוחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. בהתאם, מבאר רבי יואל את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).

בענין מחצית השקל: "ענין השקלים מורה על האחדות, שכל אחד נותן מחצית השקל וצריך להתאחד עם חבירו להגיע לשקל השלם. אמנם יש לחוש שירצה האדם להתאחד עם כל אחד ולהשתוות עם כל הדעות, וע"כ מזהירין על הכלאים"; "נצטוו ליתן מחצית השקל ולא שקל שלם, שזה בא להורות לכל אחד מישראל שידע שאינו גוף שלם, ובא ללמד על חיוב ההתחברות והאחדות בין בני ישראל הכשרים"; "אפילו הגדול שבאנשים שהוא עשיר בדעת, אשר זכה להשלים עצמו בכל מיני שלימות וכבר הגיע לתכלית האמיתי, בכל זאת עדיין הוא צריך להצטרף ולהתאחד עם שאר ישראל"; "השי"ת מתרומם ע"י מחצית השקל יותר משאר כל המצות, מכיון שנמשך על ידה קדושה עליונה בבחינת המטבע של אש הבא משמי מרום ממש"; מה שענין השקלים מורה על האחדות היינו עם הדורות הקודמים, שלא יעשו ח"ו שום פירוד עמהם אלא יחזיקו בדרך המקובל דור אחר דור עד משה רבינו ע"ה, ולכן הוא כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשם"; "זכו ישראל למצות השקלים בבחינת גבוה של שכינה מדברת וכו', כדי שיהיה תיקון על בחינת החטא שהיה בענין זה"; "המן רצה להמשיך על ישראל אשר של פורעניות, לפיכך הקדים הקב"ה שקליהן לשקליו, שבכח השקלים יש בהם בחינת אש של מעלה המכריע האש של פורעניות"; "מאחר ששבירת הלוחות גרמו לשכחת התורה, לכן הוזקקו לתת מחצית השקל לתקן הפגם" (ספר דברי יואל, ברוקלין תשע"ו, עמ' תקס-תקסא, תקצו-תקצח).

זוג גרביים ארוכות ולבנות ('וייסע זאקן') ששימשו את האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר.

מצורף אישור חתום בידי הרה"ח ר' לייב פרידמן: "זוג גרביים ארוכים ולבנים ("ווייסע זאקן") בהם השתמש כ"ק מרן רבינו הגה"ק אבד"ק סאטמאר זצ"ל. מרשות קודשו עברו לידי המשב"ק הרה"ח ר' מענדיל גרינבערג. הווייסע זאקן התקבלו על ידי מאת הרה"ח ר' מענדיל גרינבערג".

כ-95 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יואל טייטלבוים בעל ה"דברי יואל" (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, ומעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי החסידות בחבל מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בחודש שבט תרס"ד נערכה חתונתו עם בת האדמו"ר רבי אברהם חיים הורוויץ, הרב מפלאנטש. בשנת תרס"ו התיישב רבי יואל בסאטמר והרביץ בה תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. בהמשך כיהן ברבנות בערים אורשיווא (בשנים תרע"א-תרע"ה, תרפ"ב-תרפ"ו), קרָאלי (משנת תרפ"ו), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנת תש"ד ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, והגיע דרך ברגן בלזן, שוויץ וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן וקומם מחדש את חסידות סאטמר – שהיא כיום מהעדות החסידיות החשובות והגדולות בעולם. בשנת תשי"א הוכתר לכהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים, ובשנת תשי"ג התמנה לתפקיד "רב ואב"ד לכל מקהלות האשכנזים - העדה החרדית בירושלים". עמד בראש המתנגדים לציונות ומדינת ישראל, והנהיג כמה מהמאבקים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל, מתוך קנאות וחרדה לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה. נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" על התורה, ועוד.

ר' ניסן מנחם מענדל הכהן גרינבערג (מכונה "ר' מענדל שיקאגא"), שימש במשך כמה שנים כ"הויז בחור" (בחור המתגורר בבית האדמו"ר ומופקד על צרכיו) אצל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. בצעירותו היה בן בית אצל הגה"צ ר' צבי הירש מייזליש אב"ד קהילת "שארית ישראל" בשיקאגו, ונסע בהמלצתו ובעידודו ללמוד בישיבת סאטמר בוויליאמסבורג, שם התקרב אל רבו האדמו"ר מסאטמר. שימש בקודש במשך שנים רבות, ואף התלווה בשנת תשי"ט אל האדמו"ר מסאטמר בביקורו בארץ.

קדושתם של חפצי צדיקים במשנת האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר

במקומות רבים בכתביו האריך האדמו"ר רבי יואל מסאטמר לבאר את השפעת הקדושה השורה בחפציו ונכסיו הגשמיים של הצדיק, על דרך המושג "כוח הפועל בנפעל", ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, ובפרט שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה, כותב רבי יואל על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, אשר בכוחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. בהתאם, מבאר רבי יואל את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).

קונטרס 'ריש גלותא': הר"ר יש"ט נ"י שאל את רביה"ק זי"ע (מהר"י מסאטמאר) לפני חתונתו אם ילבוש פוזמקאות לבנות בשב"ק, ושאלו מרן ז"ל אם ילבוש שטריימל ענה בודאי, אמר לו מרן ז"ל א"כ ודאי ילבוש דהא שניהם מלבושי חסידות ומה החילוק בין זה לזה. עוד שאל הנ"ל שיש לו ברירה ללבוש בעקיטשע ארוך, או רגיל, והשיב מרן ז"ל וואס לענגער אלס בעסער [מה שיותר ארוך יותר טוב].

וכן סיפר מו"ה צ"ו הי"ו כי לפני חתונתו דיבר עם רבינו זי"ע אודות ללבוש פוזמקאות לבנות בשב"ק, ואמר לו רבינו 'דאס איז א שיינער חסיד'ישער לבוש' [זהו לבוש חסידי נאה] והוסיף בל"ק ואמר 'היינטיגע צייטן יעדער חסיד'ישער לבוש וואס מען קען מוסיף זיין יזה כל ריוח' [בימינו אלה, כל לבוש חסידי שניתן להוסיפו, הרי זה רווח נקי]. ולאברך אחד אמר 'יעדער חסיד'ישער לבוש איז נאך א גדר אין אידישקייט' [כל לבוש חסידי הרי זה גדר וסייג נוסף ביהדות].