מכתב על גבי גלויה, בכתב ידו וחתימתו של רבי אליעזר רבינוביץ. מינסק, תרפ"ב [1922].
המכתב נשלח לרבנות הראשית בארץ ישראל, בתשובה לבקשתם לפנות למשפחת רולניק (באיזה ענין, לא ידוע לנו). הוא כותב כי משפחה זו מתגוררת עתה בעיר ראקוב הנמצאת מעבר לגבול ושייכת למדינת פולין, ועל כן הוא מציע לפנות אליהם באמצעות הדואר או באמצעות רבי אברהם קלמנוביץ (שכיהן אז ברבנות ראקוב).

הגאון המפורסם רבי אליעזר רבינוביץ (תרי"ט-תרפ"ד), מגדולי חכמי דורו, גאון מובהק, פקחותו הרבה נודעה לשם ועקב כך פנו אליו בדיני תורה מסובכים, השתתף בכינוסי הרבנים בפטרבורג שדנו בצרכי הדור. בבחרותו נודע בשם "העילוי מקיוב" ולמד בסלוצק אצל בעל ה"בית הלוי" ובישיבת וולוז'ין. חתנו של הגאון רבי ירוחם ליב "הגדול ממינסק" בעל "אור גדול", וממלא מקומו ברבנות העיר בתואר "מד"א דמינסק" [מרא דאתרא]. שמו נודע בדורו כאחד מגאוני ליטא, ואף הוא כחותנו כונה בחייו בתואר "הגדול ממינסק". עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית בשנת תרע"ז, הושלך הרב לכלא הרוסי ושוחרר לאחר זמן, אך רוחו לא רפתה והמשיך להנהיג את הקהילה כבתחילה, למרות רדיפות השלטון. שרידי חידושי תורתו הוברחו בסתר מרוסיה ונדפסו בספר "משנת אליעזר" (ירושלים, תשכ"ב). ראה אודותיו: הגדול ממינסק, עמ' 88-91; רבותינו שבגולה, ח"א, עמ' 96-98.

גלויה. 9X14 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע קטן ונקבי תיוק.

כתב רבנות לרבי אליהו אהרן מילייקובסקי (סאמונוב), לרבנות העיר שאוול, בחתימותיהם של ראשי הוועדים והחברות ועשרות מתושבי העיר. שאוויל (שאבלי, שיאוליאי Šiauliai), טבת תרפ"ז [דצמבר 1926].
כתב הרבנות נדפס במכונת כתיבה. נכתב בו: "באספה רבה שהיתה בעירנו שאוול... אשר בה התאחדו מכל המפלגות... החלט בהסכם כללי ודעה אחת להושיב על כסא הרבנות בעירנו הנכבדה, אשר בה ישבו מאז כסאות למשפט גאונים מפורסמים בדורם, את הרב הגאון כליל המעלות אשכול שהכול בו כש"ת מרן אליהו אהרן שליט"א בן הרב הגאון הצדיק ר' מרדכי אוריה זצ"ל מיליקאווסקי, הוא יהיה רועה נאמן...".
ככל הידוע, רבי אליהו אהרן לא נענה להזמנה זו. הוא כיהן בתקופה זו כרבה של חרקוב, ובשנת תרפ"ח עלה לארץ ישראל. שאוויל הייתה באותם הימים עיר מחוזית גדולה בליטא [אביו רבי מרדכי אוריה סאמונוב שימש בין היתר כרב העיירה שוולן (שיאולאנאי) שנמצאת אף היא במחוז שאוול]. רבה של שאוויל, רבי מאיר אטלס, נפטר בשנת תרפ"ו, ורק בשנת תרפ"ט התמנה רבי אהרן יוסף בקשט לרבה האחרון של העיר (עד שנספה בשואה עם בני הקהילה).

בתחתית הכתב חתומים חברי "הועד לעניני הרבנות בשאוול"; "ועדי החברות 'עזרה' ו'אגודה לעניני הדת'", לצד חותמותיהם של שני ועדים אלו. חתימות רבות נוספות מופיעות מעבר לדף ובעמוד שאחריו. בסך הכל למעלה מ-100 חתימות. בין החתומים: רבי "אברהם יצחק נחומובסקי, דומ"ץ דפ"ק" [יד ימינו של רבי מאיר אטלס]; רבי "אשר ניסן לויטן מ"ץ ור"ם פה" [לימים, מגדולי הרבנים בארה"ב]; רבי "מרדכי זאב בהצדיק החסיד חיים ישעי' גורדון זצ"ל" [רבי חיים ישעיה, היה מתלמידי רבי ישראל סלנט ומייסד חברת מוסר בשאוויל].

[1] דף כפול (הכולל [3] עמ' כתובים). 34 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים ולאורך סימני הקיפול.

מכתב על גבי גלויה, בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יעקב הלוי הורביץ אב"ד פראבוזנא [פרוביז'נה, מחוז טרנופול], "א' האזינו" [תשרי, תר"ץ בקירוב].
ברכת שנה שנשלחה לברלין אל אחיינו ר' מרדכי ליבש לנדא: "...ש"ב הרב המופלא והמופלג החסיד בנש"ק מו"ה מרדכי ארי' נ"י בק"ק בערלין. ברך לקחתי וברך אשוב, יקבל כת"ר גח"ט בשנה טובה ומבורכת בכל הענינים ברוב טובה בתורה וי"ש בהרחבה כנפשו ונפש דו"ש ש"ב – הק' אברהם יעקב הלוי הארוויץ".
לאחר החתימה, חמש שורות נוספות מכתב מאת הרבנית (ביידיש ועברית): "גח"ט לבן אחו[תי] ע"ה אהובי ר' מרדכי ליבש שליט"א... דודתך בת ציון...".

הגאון רבי אברהם יעקב הלוי הורביץ (תרכ"ד-תש"ב), בעל ה"צור יעקב". מגזע השל"ה מצד אביו, ומצד אמו נכד רבי טודרוס זונדל אב"ד ברודי ומחכמי הקלויז דברודי. נודע בשקידתו המופלאה מצעירותו. במשך שנים עסק בתורה בסאסוב בבית חותנו הנגיד רבי מרדכי אריה שליט. דבק באדמו"רים מבעלזא ומטריסק. הוסמך לרבנות בידי המהרש"ם מברז'אן אשר היללו מאוד. התמנה לרב העיירה פראבוזנא הסמוכה לטרנופול שבגליציה. נודע כגאון מופלג ופוסק הלכה, וממקומות רבים פנו אליו בשאלות הלכתיות. לאחר פטירת רבי מאיר שפירא, התמנה לראש ישיבה בישיבת "חכמי לובלין" (אלה אזכרה, א, עמ' 34-39). על שמו ולזכרו נקראה ישיבת "צור יעקב" של חסידי בעלז, בטלז סטון.

גלויה. 10X15 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים.

מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו וחתימתו של רבי יצחק טאבאק. סיגט, תרצ"ד [1934].
נשלח לארה"ב אל הרב רבי אלטר שאול פפר. רבי יצחק מבקש תשלום על ספרי "ערך ש"י" (של זקנו רבי שלמה יהודה טאבאק) אותם שלח בחורף הקודם, עבור שני בתי מדרשות שהנמען מכהן בהם כרב. הוא מנמק את דחיפות הבקשה – "שאני יושב בלי שום פרנסה ומצפה יום יום על הבי-דואר אפשר יבוא מה, ואף מחוסר לחם לפי הטף אנכי וא"י עצה זולת לד' הישועה". הוא מבקש לשלוח את התשלום לאביו רבי מאיר דוד [דומ"צ סיגט] "ויכתוב לו שהוא עבורי".

רבי יצחק טאבאק (נפטר תרצ"ט), בן הגאון רבי מאיר דוד דומ"צ בסיגט, ונכדו של הגאון רבי שלמה יהודה לייב טאבאק (מגדולי פוסקי הונגריה ומחבר הספרים ערך ש"י ותשורת ש"י). עסק בהוצאת כמה מחיבוריו של זקנו הגדול, לצד נכדים נוספים.

גלויה. 10.5X15 ס"מ. מצב טוב. כתמים.

מכתב בהלכה בכתב-ידו וחתימתו של רבי מאיר סטלביץ, אב"ד חסלביץ ורב ב"זכרון משה". ירושלים, אייר תרצ"ז [1937].
נשלח אל "הרב הגאון הגדול פאה"ד [=פאר הדור] והדרו כו' מ' ר' משה אבגדור עמנואל [צ"ל: עמיאל] שליט"א, רב הראשי דת"א יפו". המכתב פותח בדברי שבח על "עמידתו בחרדת ובהדרת קודש בדברים חוצבים להבות אש ע"ד קדשי ישראל שבת קודש ומאכלי כשר, שכמעט הוא הראשון באה"ק שיצא כגבור ללחום מלחמת מצוה, ובכל פעם שיבואו מאמריו הקדושים אנו בולעים אותם בבכורם...". הוא מבקש להעיר על המאמר "אך את שבתותי תשמרו" שפרסם הרב עמיאל בשבועון היסוד (שנה ו', גיליון ר"א, י"א אייר תרצ"ז, עמ' 2), בו הוא ביקש לדמות את החובה שלא להסיח דעת משבת בכל ימות השבוע לדין "היסח הדעת" שפוסל את התרומה בפסול הגוף, בעוד שלהלכה מדובר רק בחשש ספק טומאה.
בשולי המכתב כתב הרב עמיאל טיוטת תשובה למכתב: "כבוד ידידי הרב הגאון המפורסם... תודה רבה ע"ד דברי העדוד שלו... ובנוגע להערה שלו ע"ד המאמר באמת זה טעות סופר ומאחרי שזהו רק מאמר שלא ענין הלכה אין מזה שום מכשול...".

רבי מאיר סטלביץ (תר"ל-תש"ט), מגדולי רבני ליטא ורוסיה ומגדולי הרבנים בירושלים. תלמיד רבי אלכסנדר משה לפידות. כיהן ברבנות בערים שונות, ביניהן שעביז (עיר המחוז של פלך ויטבסק) וחסלביץ. בשנת תרצ"ב עלה לירושלים ונתמנה לרבה של שכונת זכרון משה וסביבותיה. הדפיס בחייו את ארבעת חלקי ספרו "מבית מאיר - חקרי הלכות", בסוגיות שונות.

רבי משה אביגדור עמיאל (תרמ"ב-תש"ה), נולד בפורוזוב שבפלך גרודנה. למד בישיבת טלז אצל הגאונים רבי אליעזר גורדון, רבי שמעון שקאפ ורבי יוסף יהודה לייב בלוך. בהמשך למד בבריסק אצל הגאון רבי חיים מבריסק, ואצל רבי חיים עוזר גרודז'נסקי בווילנא. נסמך לרבנות על ידי רבי שלמה הכהן מווילנא, רבי מאיר שמחה כהן מדווינסק ורבי יוסף ראזין - הרוגאטשובר. כיהן ברבנות בשווינציאן, בקהילת "שומרי הדת" באנטוורפן ולבסוף נבחר בשנת תרצ"ו לרבה הראשי של תל-אביב, בה גם הקים את ישיבת "היישוב החדש". נודע כאחד מראשי המזרחי והציונות הדתית. בין ספריו: המידות לחקר ההלכה, הגיונות אל עמי, דרשות אל עמי ועוד חיבורים ומאמרים רבים.

[2] עמ', נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.