שני מכתבים על גבי גלויה אחת – מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי משה דוד מורגנשטרן (בן האדמו"ר רבי זליג מסוקולוב), עם מכתב נוסף בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של רבי מרדכי חיים סוקולובר "אב"ד דק"ק חארזיל" (חורז'ל). סוקולוב וחורז'ל, [חשון] תרצ"ה [1934].

בראש הגלויה תשובת רבי משה דוד מורגנשטרן (שמילא באותם ימים את מקום אביו ברבנות העיר סוקולוב), אל רבה של חורז'ל רבי מרדכי חיים סוקולובר, שפנה אליו [כנראה בשם בנו מארץ ישראל, רבי אפרים סוקולובר רבה של רעננה] בענין ביטול נישואין של אשה מהעיר סוקולוב שעלתה לארץ ישראל: "...הנני ממהר תכף להשיבו אשר בין... מגראדזיסק לבין האלמנה... מפה, לא נתקיים שום קשר של נשואין בחופה וקידושין כדת משה וישראל... ויכול בנך הרב שיחי' לסמוך ע"ז, ואין להרהר ח"ו ע"ז... משה מורגנשטרן בהרה"ק שליט"א".
בהמשך הגלויה מכתב-אישור מאת רבי מרדכי חיים סוקולובר: "הנני מאשר ומקיים בזה את ח"י [חתימת יד] הרב ר' משה מורגנשטערן בנו של הרב האב"ד והרבי יחי' מסוקולוב... מרדכי חיים סוקולובר הרב האב"ד דפה". בשולי הגלויה: רישומים נוספים בכתיבת יד אחרת [כנראה, של הרב בנציון חי עוזיאל, רבה של תל אביב, שהיה אמור לאשר את ביטול הנישואין].

בשנות התר"פ והתר"צ עלו לארץ ישראל רווקות ורווקים רבים ע"י נישואין פיקטיביים – הנותנים אפשרות להעלות שני רווקים בסרטיפיקט אחד. בשל כך – נתקיימו באותה תקופה בבתי הדין ובמשרדי הרבנויות בערי ארץ ישראל, דיונים רבים וגביות עדות לשם מתן אישור "ביטול נישואין".
הרה"צ רבי משה דוד מורגנשטרן (תרנ"ב-תרצ"ח) – דור רביעי לסבא קדישא מקוצק ובן האדמו"ר רבי יצחק זליג מורגנשטרן אב"ד סוקולוב (תרכ"ו-ת"ש). בילדותו גדל והתחנך על ברכי סבו הגדול האדמו"ר רבי ישראל מפילוב-קוצק. נישא לבתו של רבי אברהם מרדכי אלטר אב"ד זיכלין (בן אחיו של בעל ה"שפת אמת" מגור). אביו האדמו"ר שהחשיבו ביותר רגיל היה לומר עליו שירש את חכמתו מזקנו האדמו"ר האמצעי רבי דוד מקוצק. רבי משה דוד עמד בראש ישיבת "בית ישראל" הנודעת שייסד אביו בסוקולוב, בה למדו מאות תלמידים מובחרים ובעלי כשרונות מכל רחבי פולין. אביו אף סמך עליו בכל עניני הכלל ונהג התייעץ עמו גם בשאלות הלכתיות ובדיני תורה. בשנת תרצ"ה, בשעה שאביו נאלץ לשהות מרבית השנה במקום מרפא, הוכתר רבי משה דוד לממלא-מקומו ברבנות סוקולוב (המכתב שלפנינו נשלח בראשיתה של שנה זו). רבי משה דוד נפטר בדמי-ימיו על פני אביו האדמו"ר ונטמן בבית העלמין בוורשא. בנו רבי מענדל מאיר מורגנשטרן הוכתר לאחר השואה על מקום סביו לאדמו"ר מסוקולוב-קוצק.

הגאון רבי מרדכי חיים סוקולובר אב"ד שניאדובו וחורז'ל (תרל"ט-תרצ"ז), מתלמידיו המובהקים של האדמו"ר בעל ה"אבני נזר" מסוכוטשוב (שהיה חתן האדמו"ר הראשון מקוצק – רבי מנחם מענדל "השרף מקוצק"). בנו רבי אפרים סוקולובר בעל "פני אפרים" (תרס"א-תשכ"ח), שהיה תלמיד ישיבות ליטא (לומז'ה, קלם וסלובודקה), עלה לארץ-ישראל בקבוצה הראשונה שייסדה את ישיבת "כנסת ישראל" בעיר חברון בחודש אלול שנת תרפ"ד. לאחר נישואיו מונה לרבה הראשון של המושבה רעננה.

גלויה. 10.5X14 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק. סימני קיפול. קמטים ובלאי. כתמים קלים.

מכתב על גבי גלויה, בכתב-ידו ובחתימתו של רבי משה הלוי סולובייצ'יק. מונטרה (שווייץ), "ב' האזינו" [ח' תשרי] תש"ב [1941].
נשלח לאחד מחבריו ורעיו בשוויץ, בן למשפחת גליצקי שבלוגאנו, שדן עמו בבירור שיעור הזמן של "תוספת יום הכיפורים" ומנהג בריסק בדין זה.
בתחילת המכתב שנכתב ב"עשרת ימי תשובה" הוא כותב בהתרוממות הרוח של ימי "גילוי המלכות" בתקוה לסיום הימים הקשים שעברו על עם ישראל בזמן השואה: "...תודה לך על ברכותיך הלבביות, וברכותיך הם ברכותי לך ולכל אחב"י הנתונים בצרה, אשר בטח בקעו תפילותיהם שערי הרקיע בעת כזו, ובתפילותינו יחד נתקבלו לרצון לפני אדון כל, וישלח משיחו עוד במהרה בימינו, ויופיע עלינו בהוד יקרו, ותמלא הארץ דעת ה', ונזכה לעסוק בתוה"ק... ולעבדו שכם אחד בהר הקודש בירושלם".
בהמשך המכתב הוא עונה לשאלתו אודות שיעור הזמן של תוספת יום הכיפורים, : "בדבר שאלתך כמה אוסיף בשנה זו, לא אוכל לומר בבירור, אבל בל"נ אוסיף לפני שקיה"ח [כדי שיהיה תוספת גם לשיטת היראים] ובלילה אוסיף בערך חצי שעה לשישית היום... וע"פ מכתבי הקודם תוכל לדעת סיבת הדבר". הוא ממשיך בבירור המסורת על מנהג סבו הגר"ח מבריסק בדין זה: "בדבר השמועה ששמעת על בריסק, הלא תראה שגוזמא היא, אמנם זקני הגר"ח זצ"ל המתין הרבה מאד ואיני יודע בבירור [שאלתי כמה פעמים והשיבו לי שהמתין הרבה... עד שעה אחת עשרה בערך לפי"ד]") עד כמה, והטעם הוא שחשש לשיעור תוספת יוה"כ שהוא מצווה מדאורייתא ואין שיעורו ידוע... ומה שכתב הח"ח בשיעור תו' אפשר שלא גרע מזה או דלא ס"ל". בהמשך המכתב שואל רבי משה בשלומו של הנמען, ומבקש ממנו סליחה ומחילה.

הגאון רבי יעקב משה הלוי סולובייצ'יק (תרע"ה-תשנ"ה), מגדולי התורה באירופה בדור האחרון, בן רבי ישראל גרשון מבריסק דליטא (תרל"ה-תש"א – בנו בכורו של הגר"ח הלוי מבריסק). למד בצעירותו בישיבת "תורת חסד" בבריסק, אצל רבי משה סוקולובסקי בעל ה"אמרי משה", ובישיבת כנסת בית יצחק בקמניץ, אצל רבי ברוך בער ליבוביץ'. בערב ימי השואה נמלט לשוייץ, יחד עם רעו הבחור אהרן לייב שטיינמן מהעיר בריסק דליטא, כדי להנצל מהגיוס לצבא הפולני, והוא הנצר היחידי לבית אביו שנהרגו כולם בשואה, הי"ד. באותה תקופה הם למדו השנים בישיבת מונטרה. לאחר השואה הרביץ תורה בשוויץ, התגורר בציריך והיה הסמכות התורנית העליונה בכל עולם התורה באירופה. נסיעה זו של רבי משה סולובייצ'יק לשוויץ בקיץ תרצ"ח (1938), התבררה אח"כ כנס הצלתם של שני גדולי התורה, אשר השפיעו על כל דור הקמת עולם התורה בימינו – הגאון רבי משה סולובייציק בעיר ציריך, שהנהיג את כל עולם התורה באירופה, והגאון רבי אהרן לייב שטיינמן בעיר בני ברק, שהנהיג בעשרים שנותיו האחרונות את עולם התורה בארץ ישראל.

גלויה, 10.5x15 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים. נקבי תיוק, עם פגיעה בטקסט.

ארבע מסכתות תלמוד בבלי, משתי הוצאות שונות, שנדפסו בימי השואה:
● תלמוד בבלי, מסכתות שבת, פסחים, חולין. מישקולץ, שופר, [תש"א-תש"ב, 1941-1942]. שלוש מסכתות בשלושה כרכים.
מסכתות תלמוד עם המפרשים על הדף, ובסופן חידושי מהרש"א, מהרש"ל ומהר"ם. הוצאת "שופר" מישקאלץ תע"א (הונגריה). דפוס צילום מוקטן מתוך הוצאות התלמוד, ווינה תרכ"ג ולמברג תר"ך-תרכ"ח.
הסכמות מהאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר ורבי שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שאמלוי. הרבנים מזכירים את המלחמה הקשה ואת חורבן ערי-ישראל, שגרמו לכך שכלתה מלאכת הדפוס ונחסרו הרבה ספרים וגמרות. מדבריהם עולה כי המדפיס הוא רבי שמעון זאב עהרנרייך בנו של רבי שלמה זלמן. במסגרת הוצאה זו נדפסו מספר מסכתות בודדות בלבד.

● תלמוד בבלי, מסכת ברכות. בודפשט, בית מסחר ספרים "מבשר" (מבשר טוב משמיע ישועה), [תש"א 1941]. דף השער נחתך סביב כל שוליו, והודבק על נייר אחר.

4 מסכתות ב-4 כרכים. גודל ומצב משתנים. כריכות חדשות. הכרכים לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

מסכת נדרים, מן תלמוד בבלי, יו"ל ע"י ועד אגודת הרבנים באזור האמריקאי באשכנז, בסיוע ועד ההצלה. מינכן / סט. אטיליען, תש"ו 1946.
שער מאויר עם איור של מחנה השמדה והכיתוב "צריף העבודה שבו ישבנו, למדנו והתפללנו בחשאי". בהקדמת המו"ל נכתב על "נטילת הספר מעַם הספר" ע"י הרשעים שהשמידו ושרפו את יהודי אירופה והשתדלו גם שלא להשאיר שום ספר עברי: "כל ספרי ישראל ניטלו לעיבוד נייר או לתשמיש בזוי אחר... ולפיכך אחר ימי השחרור, כמה גדולה היתה הערגה והצמאון לספר, נוסדו ישיבות אבל במה ללמוד אין... זה אשר עורר אותנו לגשת להדפיס כאן מסכתות אחדות ללמוד ליחיד ולצבור... נמצא בידינו רק מסכת קידושין ונדרים בכרך אחד כמעט חדשים, ואת המסכתות הנ"ל החלטנו לצלמם ולהדפיסם ולחלקם בין שארית הפליטה בגלות אשכנז...".?לאחר תקופה, בשנת תש"ט, נדפס במינכן כל הש"ס בשלמותו במהדורה אחידה בת 19 כרכים, עם שערים מצוירים בציור שונה מהמהדורה הראשונה שלפנינו.

[2], ב-קג; טז דף. 39.5 ס"מ. מצב טוב. כריכה במצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. קרעים זעירים בשולי הדפים האחרונים. חותמות. כריכה מקורית, מעט רופפת, עם הטבעה מוזהבת בצורת מגן דוד. פגמים וקרעים קלים בכריכה. שדרה קרועה וחסרה בחלקה.