כרוז תלת לשוני, הקורא ליהודי הארץ לחדול ממאבקם המזויין ולחיות בשלום תחת שלטון ערבי. [1917 בקירוב]. עברית (משובשת), ערבית וגרמנית.

הכרוז פונה אל יהודי הארץ במסר פייסני, ומבקש מהם להסתייג מן הלחימה הציונית: "אלפים ומליונים מעם היהודי היו חיים ויחיו עתה בתוך עיירות הערב[י]ות ויש להם ח[ו]ק כמו ערבים ממש... ובאות[ו] זמן נדרוש מהשוכנים היהודים כי יימנעו מהיזק רע אסור עם הציונים ירחקו עצמם... כי פלשתינא טוב תשאר לבעליה אינה מחולקת...".

דף. 34.5X50 ס"מ. מצב בינוני. סימני קיפול, כתמים רבים. קרעים וקרעים חסרים קלים לאורך סימני הקיפול ובשוליים. עקבות דבק מאחור.

עשרים וארבע גלויות עם תמונות מארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. אירופה (ומקומות נוספים?), [1917-1919 בקירוב].
באוסף:
● חמש "גלויות-שדה" (Feldpostkarte) – גלויות מיוחדות לשימוש חיילי צבא גרמניה, עם תמונות שונות מהמערכה על ארץ ישראל – רכבים צבאיים לחופי הכנרת, שבויים אנגלים מקרב עזה, ועוד.
● עשר גלויות מצולמות (Real Photo) – שיירת גמלים צבאיים חוצה את נהר הירדן, טנק בחולות עזה, מטוס בריטי שהופל בידי כוחות גרמנים, תלייה פומבית של עריקים משלוש הדתות בחוצות ירושלים (ח'ליל רעד?), ועוד.
● "Gaza 1917", גלויה ליטוגרפית צבעונית עם איור חיל התותחנים הגרמני (הוצאת Robert Hofmann-וינה; נשלחה בדואר צבאי בידי קצין בצבא הגרמני, בשנת 1918).
● ועוד.

24 גלויות, 9X14 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ופגמים קלים (בעיקר בגב ובשוליים). חלק מהן מתוארות בכתב-יד, בגב או בשוליים. שתיים מהגלויות נשלחו בדואר.

סט של עשרה תצלומים מהמערכה על ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. התמונות צולמו ככל הנראה בידי צלמים טורקים, ונמכרו כמזכרת לחיילים בריטיים. [1918 בקירוב].
בין התצלומים: פרשים טורקיים לפני חור-פגז בתל הוריירה; מפקדים משקיפים על קרב תל א-שריעה מגבעה; מאפיית שדה של הצבא הטורקי; מכונאים של הצבא הטורקי; תצלום מתוך הקהל של הגנרל אלנבי מקריא את הצהרת ירושלים בעיר העתיקה; ועוד.
מצורפים: פתקה מודפסת עם רשימת התצלומים (אנגלית); מעטפת נייר עם חותמת-דיו של שירות הרכבות הבריטי, מתוארכת בכתב-יד: 11.3.1918, תחנת לוד.
ידועות פתקאות שצורפו לסט התצלומים להן נוסף הכיתוב: "תצלומים אלה נעשו בידי צלמים טורקים רשמיים" (אנגלית; כיתוב זה אינו מופיע על הפתקה שבאוסף זה).

10 תצלומים. 17X12 ס"מ. מצב טוב. קמטים קלים.

23 פריטי נייר, רובם מכתבים, המתעדים את תנאי החיים של פליטי ארץ ישראל במצרים; נשלחו אל יהושע גורדון, פעיל ציוני ומזכיר המחלקה לטיפול בפליטים של השלטון הבריטי במצרים. אלכסנדריה, קהיר ופורט סעיד, 1915-1918 בקירוב. עברית, אנגלית וצרפתית.
עם כניסתה של האימפריה העות'מאנית למלחמת העולם הראשונה, לצד "מדינות המרכז", הפכו כל נתיני "מדינות ההסכמה" בארץ ישראל לנתיני אויב ונדרשו לקבל על עצמם אזרחות עות'מאנית או לצאת מהארץ. בחורף 1914 פרסם ג'מאל פחה צו לגירושם של נתיני רוסיה למצרים, ומאות מתושבי יפו ותל-אביב הוצאו בכוח מבתיהם והועלו על האונייה "פלוריו" שהשיטה אותם למצרים. במצרים הוקם "ועד העזרה לגולי ארץ ישראל וסוריה" שתמך במגורשים. השלטון הבריטי במצרים התגייס גם כן לתמיכה במגורשים ודאג לשיכונם במתקנים גדולים שבהם התאפשר להם לשמור על מסגרות קהילתיות, תרבותיות וחינוכיות.
הפריטים שלפנינו מתעדים את תלאות המגורשים, את הדלות וקשיי הפרנסה, את תקוותם לשוב ארצה ואת מאמציהם לכונן אורח חיים עברי-לאומי גם על אדמת מצרים.
בין הפריטים:
● מכתבים אל יהושע גורדון מאת דוד ויעקב מרכוס; כתובים בכתב-יד, חלקם על-גבי ניירות מכתבים רשמיים של ה-Refugees Administration (המחלקה הבריטית לטיפול בפליטים). במכתבים, שנשלחו לגורדון בין השנים 1915-1918 בקירוב, דיווחים על הנעשה במצרים ועל תנאי החיים של הפליטים היהודים. באחד המכתבים מתוארת הגעתם של פליטי רצח העם הארמני לאלכסנדריה.
במכתב מספטמבר 1915 מתאר דוד מרכוס את הגעתן של שתי אוניות מגורשים חדשות לאלכסנדריה ואת התקווה שהגעת יהודים נוספים נוסכת בלב המגורשים הוותיקים: "שתי אניות וגולים ארצ-ישראלים ירדו לאלכסנדריה... נולדה שוב התקווה הישנה לארגון המוסדות העבריים באלכסנדריה. חזר הצמאון לעשות דבר-מה". בהמשך המכתב מספר מרכוס על הקמת ועד ראשון, זמני, של יהודי אלכסנדריה: "נוסד אמש ועד-זמני אשר בו חמישה חברים ושני יועצים ואשר מטרתו הוא ארגון העברים הנמצאים באלכסנדריה לשם כל מה ששייך ל'שלישיה' הלאומית-ציונית: ארץ, עם, שפה".
במכתב מאוקטובר 1915 מדווח יעקב מרכוס על לימודי העברית באלכסנדריה: "השיעורים בעברית הולכים ומסתדרים... לאט לאט הם נמשכים אחרי העברית, כי כפי הנראה יש איזה כח, שמושך אפילו כשאין יודעים עברית. 'העברי' בתפילות מושך ג"כ קצת...".
● מכתב מאת בצלאל יפה, כתוב בכתב-יד על-גבי נייר מכתבים רשמי של "ועד שיבת הגולים יפו" (Repatriation Committee Jaffa). במכתב מודיע יפה כי "ועד שיבת הגולים רוצה לבקר את המקומות ששם עדיין נמצאים מתושבי יפו, לסדר את השבתם...".
● שלוש קבלות של "אגודת העברים בפורט סעיד 'הרצליה'" (Port Said Hebrew Association 'Herzlia'); חוברת בצרפתית מטעם האגודה (1915); ומכתב בכתב-יד (צרפתית) על נייר מכתבים רשמי של האגודה.
● ועוד.

יהושע גורדון (1885-1943), בן למשפחת חלוצים ממייסדי רחובות, למד באוניברסיטת לונדון ועסק בפעילות ציונית באנגליה. עם שובו ארצה זכה בנתינות אנגלית ובמלחמת העולם הראשונה נתמנה לפקיד הממשל הבריטי במצרים ושימש כמזכיר המחלקה לסיוע לפליטים. הודות לקשריו עם האנגלים, תפקידו המרכזי ומעורבותו בעשייה הציונית, עלה בידו לסייע רבות לגולי ארץ ישראל במצרים. הוא ייסד את בית הספר העברי "הרצליה" בפורט-סעיד ולימד בו עברית. כן השתתף בארגון ״גדודי נהגי הפרדות״ במצרים ופעל במחנה הפליטים הארמנים שהובאו לפורט-סעיד ממוסא דאג. לאחר המלחמה שב לארץ ישראל ועם כיבושה על-ידי הבריטים מונה לקצין קשר בין השלטון הצבאי הבריטי לבין היישוב היהודי.

23 פריטים. גודל ומצב משתנים.

שישה עשר דרכונים שהונפקו בידי ממשלת המנדט, מרביתם עבור עולים חדשים ארצה. ירושלים, שנות ה-20-40.
בכל דרכון מופיעים תמונת הבעלים, פרטיו האישיים וחותמות המתעדות נסיעות ומעברי גבול בתקופה זו – לאירופה, ארצות ערב ומקומות נוספים. בחלק קטן מהדרכונים נעשה שימוש זמן קצר אחרי הקמת המדינה, והם נושאים גם חותמות רשמיות של מדינת ישראל סמוך לאחר ייסודה.

32 דף בכל דרכון (מקצתם עם דף נוסף לרישום החלפת כספים), 15 ס"מ. מצב משתנה.