חמישה סטים, ובהם עשרות רבות של כלי שרטוט ומדידה מגוונים, נתונים בתיבות ונרתיקים ייעודיים מקוריים; תוצרת ארבע פירמות שונות בגרמניה ובארה"ב (E. O. Richter., Eugene Dietzgen, Keuffel & Esser, Tower), [שנות ה-20-40 בקירוב].

כלי שרטוט ומדידה אשר שימשו את רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש) בזמן לימודיו הנדסת חשמל בפריז, ולאחר מכן, בעת עבודתו כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי אחיינו הרה"ת ר' שלום דובער (בארי) גורארי' (תרפ"ג-תשס"ה), נכדו יחידו של אדמו"ר הריי"ץ (בן בתו הרבנית חנה ובעלה הרב שמריהו גורארי' – הרש"ג): "אני מעניק בזאת במתנה... סטים של כלי שרטוט שדודי [הרבי מליובאוויטש] השתמש בהם בפריז ובניו יורק. הוא נתן לי אותן לאחר פטירת אביו [רבי לוי יצחק שניאורסון, כ' אב תש"ד 1944], בשעה שהפסיק את עבודתו כמהנדס חשמל. ביליתי שעות בצפייה כיצד הוא משתמש בכלי השרטוט האלה והייתי מוקסם מכך". האישור מתוארך – 30 בינואר 1991.

רבי מנחם מענדל שניאורסון (לימים הרבי מליובאוויטש), למד תחילה בגימנסיה ובאוניברסיטה המקומיות בעיר הולדתו יקטרינוסלב, ובהמשך בפקולטה לבניית ספינות של המכון הפוליטכני של לנינגרד (פטרבורג). בתקופת מגוריו בברלין (1927-1933), שמע הרבי קורסים לפילוסופיה ולמתמטיקה באוניברסיטת "פרידריך וילהלם" (כיום, אוניברסיטת הומבולדט), במקביל ללימודיו ב"בית המדרש לרבנים". לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה העתיק הרבי את מקום מגוריו לפריז, שם למד בבית הספר המיוחד לעבודות ציבוריות בבניין ובתעשייה (ESTP), והשתתף בין היתר בקורסים בגיאומטריה, חשבון אינפיניטסימלי, כימיה, פיזיקה, מתמטיקה, חשמל ועיצוב. בראשית שנת 1938 קיבל דיפלומה בהנדסה מכנית ובהנדסת חשמל. בחודש סיון תש"א (1941) הצליח הרבי להימלט מאירופה ולהגיע לארה"ב, שם התיישב בחצר חמיו אדמו"ר הריי"ץ, בשכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו יורק. לצד עבודתו בהנהלת מוסדותיה המרכזיים של תנועת חב"ד, עבד הרבי בשנים הראשונות להגעתו לארה"ב כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק. על פי האישור המצורף מאת אחיינו בארי גורארי', כלי השרטוט והמדידה שלפנינו שימשו את הרבי מליובאוויטש הן בתקופת לימודיו הנדסה בפריז והן במהלך עבודתו כמהנדס חשמל באוניות הצי האמריקני בניו יורק. [בשעה שהרבי הפסיק את עבודתו כמהנדס, נמסרו הכלים לאחיינו הרשד"ב גורארי', וייתכן שבהמשך שימשו גם אותו בעבודתו המדעית].

גודל ומצב משתנים.

כובע של הרבנית חנה שניאורסון, אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש.

כובע שחור, בחזיתו סרט קטיפה. תוצרת הפירמה Mitseré – ארה"ב, שנות ה-40 בקירוב.

מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הכובע הצרפתי של חברת Mitseré שלבשה אמו של גיסי [הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש]. בשעה שאחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש] וכלתי [הרבנית מינא גורארי', אשת הרשד"ב גורארי'] פינו את דירתה [של הרבנית חנה] לאחר פטירתה, אחותי העניקה לי את הכובע. לבשתי אותו מספר פעמים בשנות ה-60". האישור מתוארך – 3 בדצמבר 1989.

ידועות מספר תמונות של הרבנית חנה שניאורסון בשנות ה-40-50, בהן היא נראית חובשת כובע בד הדומה בצורתו וסגנונו לכובע שלפנינו.

הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה, 1880-1964), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. בתם של רבה של ניקולייב שבאוקראינה, רבי מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי (בת הרב יצחק פושניץ, רבה של העיירה דוברינקה הסמוכה לניקולייב). אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון. פעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר.

רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד. שנתיים מאוחר יותר, בשנת תש"ו חצתה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה רבי מנחם מענדל, שהתגורר באותן שנים בסמיכות לחותנו אדמו"ר הריי"ץ בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו-יורק, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי לפגוש אותה לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליגו יחד באנייה לארה"ב.

לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה ובקרבת מקום לבנין 770, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו יורק, ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418. כשלוש שנים לאחר בואה הסתלק מחותנה אדמו"ר הריי"ץ, ובנה רבי מנחם מענדל שניאורסון עלה על כסאו.

הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון אדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
 לאחר הסתלקות הרבנית חנה בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה של הרבנית חנה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190).

25X22X16 ס"מ בקירוב. מצב טוב. פגמים קלים. תווית החברה (Mitseré) מנותקת.

ספר ליקוטים יקרים, לקט מאמרי חסידות מאת אבות החסידות, רבינו ישראל בעל שם טוב, ותלמידיו רבי דוב בער המגיד ממזריטש, רבי מנחם מנדל מפרימשלן ורבי יחיאל מיכל המגיד מזלוטשוב. למברג (לבוב), דפוס ר' יהודא שלמה יאריש רפאפורט, [תקנ"ב 1792]. מהדורה ראשונה.
רובו הגדול של הספר נלקט מתורתו של המגיד ממזריטש.

חתימה בדף השער: "הקדש לע"ן הרב ח"ר יוסף מלכה תנצב"ה"; חותמת של ר' "יהודא פריימאן מעדע ירושלם תובב"א" – הרה"ח ר' יהודה ב"ר דוד אלימלך פריימן (תרכ"ט-תרצ"ח), נולד במאד שבהונגריה, מצאצאי ה"נועם אלימלך" מליז'נסק; מתלמידי הגאון רבי נפתלי הכהן שוורץ בעל "בית נפתלי"; ממייסדי בית הכנסת "קהל יראים" במאה שערים.

[2], מ דף. 22 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמים כהים. בלאי. סימני עש עם פגיעה בטקסט, מרביתם משוקמים. קרעים חסרים גדולים בשולי דף השער עם פגיעה במסגרת השער, וקרעים חסרים בשולי מרבית הדפים עם פגיעות בטקסט ובכותרות הדפים, משוקמים בהשלמת נייר (עם השלמת הטקסט בצילום). דפי הספר עברו שיקום מקצועי. כריכת עור חדשה.

בדפוס זה של רבי יהודא שלמה יאריש רפאפורט נדפס בשנת תקמ"ח הספר הקדוש "נועם אלימלך", ועל-פי המקובל היו עובדי הדפוס אנשים קדושים מ"ל"ו הצדיקים הנסתרים" [ראה הרב ב' לנדא, בספר הרבי ר' אלימלך מליזנסק, המביא מסורת בעל פה (בשם הגאון רבי משה הלברשטאם) על סגולתו הרבה של ספר "נועם אלימלך" מדפוס רבי שלמה יאריש, ש"נדפס על ידי פועלים יראי ה' שעסקו בהדפסה בקדושה ובטהרה, ומהם שהיו בין ל"ו הנסתרים שעליהם העולם עומד" (ירושלים, תשכ"ג, עמ' שיא)].

ספר עמודי גולה, ספר מצוות קטן (סמ"ק) לרבי יצחק מקורביל. ליאדי, דפוס ברוך בן אליהו, יצחק בן שמואל ומשה בן נפתלי הערץ סג"ל, [תקס"ה 1805].

הסכמת רבי "שניאור זלמן באאמ"ו מו' ברוך זללה"ה מלאדי", האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע, מיום י"ב מנחם אב תקס"ה; והסכמת רבי חנוך העניך שיק משקלוב. הסכמת האדמו"ר הזקן בספר זה היא אחת ההסכמות הבודדות שלו שבאו בדפוס. 

21 ס"מ בקירוב. נייר כחלחל. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים בדף השער (ללא פגיעה בטקסט). סימני עש קלים. חיתוך דפים לא אחיד. חותמות. כריכה חדשה.

הספר העברי היחיד שנדפס בליאדי, עיר מושבו של האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע - הספר נדפס על ידי המדפיסים משקלוב, שניסו לייסד בית דפוס בעיר ליאדי, אך שבו עם בית דפוסם לשקלוב לאחר ניסיון יחיד זה שלפנינו (ראה אודות בית דפוס זה, פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניה, עמ' 137. קיז, קטז-קיז דף).הספר העברי היחיד שנדפס בליאדי, עיר מושבו של האדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע - הספר נדפס על ידי המדפיסים משקלוב, שניסו לייסד בית דפוס בעיר ליאדי, אך שבו עם בית דפוסם לשקלוב לאחר ניסיון יחיד זה שלפנינו (ראה אודות בית דפוס זה, פרידברג, תולדות הדפוס העברי בפולניה, עמ' 137. קיז, קטז-קיז דף).

[שלחן ערוך יורה דעה], הלכות נדה (סימנים קפג-קצא), עם לקוטי הלכות שחיטה (סימנים א-ב, יח, כג-כו) וקצת הלכות טריפות (סימנים לא-לג), ובסופו י"ח תשובות, מאת אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא. קאפוסט, דפוס ר' ישראל במוהר"ר יצחק יפה, [תקע"ד 1814]. מהדורה ראשונה.

[1], מח; נד; [16] דף. 21.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים ובלאי קל. סימני עש עם פגיעה קלה בטקסט, מרביתם משוקמים במילוי נייר. קרע ארוך בשולי דף השער, משוקם בהדבקה. רישום בשער. כריכת עור חדשה.

מונדשיין, ספרי ההלכה של אדמו"ר הזקן, ביבליוגרפיה, שלחן ערוך, א, עמ' 26-27.

                                                                                                   חיבור והדפסת שלחן ערוך הרב

אחד ממפעלי חייו של אדמו"ר הזקן היה חיבורו ההלכתי הגדול המכונה "שלחן ערוך הרב". בספרו זה ערך ועיבד מחדש את ההלכות של רוב חלק "אורח חיים" כפי שהן מופיעות אצל "המחבר" והרמ"א ונושאי כליהם, ובראשם ה"מגן אברהם". כל הלכה נכתבה בבהירות, בשפה צחה וברורה בטעמה ובנימוקה, ובצורה מתומצתת וממצה. הלכה ש"המחבר" רבי יוסף קארו מקדיש לה סעיף אחד בלבד ב"שלחן ערוך" שלו, לעתים תופסת אצל אדמו"ר הזקן שבעה סעיפים. במקומות בהם אדמו"ר הזקן מביא מחלוקת הפוסקים, הוא מכריע כדעת מי נפסקה ההלכה ומסביר מדוע.

היוזמה לכתיבת החיבור הגיעה מרבו המובהק המגיד ממזריטש, כפי שמספרים בניו בהקדמה לכרך הראשון של "שלחן ערוך הרב", הלכות פסח (שקלוב, תקע"ד). הם כותבים כי המגיד בחר בו מכל תלמידיו למפעל זה, כשהוא אומר לו: "אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות הנזכרים בכל דברי הראשונים והאחרונים זקוקים שבעתיים כל דבר על אופניו, בלי בלבול ותערובות, ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו".

במקור היה כתב היד של החיבור גדול יותר וכלל סימנים נוספים בחלקים אורח חיים ויורה דעה שלא הגיעו לידינו. בשנת תק"ע פרצה שרפה גדולה בעיירה ליאדי שכילתה את ביתו ורכושו של אדמו"ר הזקן, כולל את כתבי יד קדשו, ביניהם כתב היד המלא של "שלחן ערוך הרב". הסימנים שהובאו לדפוס הם רק אלו שנמסרו להעתקה קודם השרפה ונותרו בידי המעתיקים.

את "שלחן ערוך הרב" לא הספיק אדמו"ר הזקן להדפיס בחייו. החיבור נדפס לאחר הסתלקות המחבר (טבת תקע"ג), בשקלוב ובקאפוסט, בשנים תקע"ד ותקע"ו, בששה חלקים. חלק ראשון – הלכות פסח (סימנים תכט-תצד), נדפס בשקלוב תקע"ד (ראה פריט קודם). לאחר מכן, נדפס החלק השני - הכרך שלפנינו – הכולל חלק מהלכות נדה, שחיטה וטריפות, וכן י"ח תשובות מהמחבר. חלק שלישי – הלכות רבית, "הלכות הצריכות מלוקטות מטור חושן משפט" ו"הלכות תלמוד תורה", נדפס בקאפוסט תקע"ד. שלושת חלקי אורח-חיים הנותרים נדפסו בהמשך, בקאפוסט תקע"ו (ראה פריט הבא).