מכירה פומבית 045 מכירה מקוונת - יודאיקה
ספרי קודש עתיקים, ספרי חסידות וקבלה, עותקים מיוחסים, כתבי יד ומכתבים, תצלומים וגרפיקה
- (-) Remove proclam filter proclam
- and (37) Apply and filter
- book (37) Apply book filter
- דפוס (27) Apply דפוס filter
- ספרי (27) Apply ספרי filter
- מכתבים (27) Apply מכתבים filter
- ישראל (27) Apply ישראל filter
- ירושלים (27) Apply ירושלים filter
- ותעודות, (27) Apply ותעודות, filter
- ותעודות (27) Apply ותעודות filter
- וכרוזים (27) Apply וכרוזים filter
- וארץ (27) Apply וארץ filter
- books, (27) Apply books, filter
- document (27) Apply document filter
- documents, (27) Apply documents, filter
- eretz (27) Apply eretz filter
- israel (27) Apply israel filter
- jerusalem (27) Apply jerusalem filter
- letter (27) Apply letter filter
- poster (27) Apply poster filter
- posters, (27) Apply posters, filter
- וכרזות (10) Apply וכרזות filter
- ספרים (10) Apply ספרים filter
- פולמוס (10) Apply פולמוס filter
- polem (10) Apply polem filter
- polemics – (10) Apply polemics – filter
שבעה כרוזים בעניין "ניתוחי מתים", תשכ"ו-תשכ"ט בקירוב:
• "ניוול המתים ועקירת האמונה בתחית המתים... חובה קדושה מוטלת על כל אחד ואחד ליתן ידו לעושי מצוה ולעשות כל אשר ביכולתו להחיש ביטול הגזירה". בין החותמים, הרבנים: רבי ישראל אבוחצירה - ה"בבא סאלי", רבי יחזקאל אברמסקי, רבי ישראל אלתר - ה"בית ישראל" מגור, רבי אברהם וינברג - האדמו"ר מסלונים, רבי רפאל ברוך טולידנו, רבי עזרא עטיה, רבי יעקב ישראל קניבסקי - ה"סטייפלער", רבי אלעזר מנחם שך, רבי חיים שמואלביץ ועוד. (כ"ב תמוז תשכ"ו).
• "מטעם רבותינו שרי התורה הביד"צ שליט"א צום עולמי... על אכזריות הרופאים של השלטון... יום ב' כ"ט מנ"א ערב ר"ח אלול תשכ"ו... לביטול גזירות ורדיפות השלטון מעל הדת וגזירת ניתוחי המתים...". על הקריאה חתומים דייני הבד"צ של "העדה החרדית": רבי פינחס עפשטיין, רבי ישראל יצחק רייזעמאן ורבי דוד הלוי יונגרייז.
• "קריאה ואזהרה... להצלת בית החולים שערי צדק... מפני השתלטות הפאתולוג ד"ר דיוויד מאיר וסייעתו... להיחלץ לפעולות ולמחאות ללא הרף נגד השתלטות מסוכנת זו...", בחתימת "העדה החרדית" (טבת תשכ"ט).
• "התראה לד"ר דייויד מאיר... כי רבבות היהודים החרדים בירושלים לעולם לא ישלימו עם גזל בית החולים שערי צדק... שערי צדק היה ויהיה בית מרפא לחולים אשר רק התורה והשו"ע שולטים בו...", בחתימת העדה החרדית (אדר תשכ"ט).
• "דעת תורה... שאין בכלל פסק להתיר נתוחי מתים...", בחתימת חברי הבד"צ של "העדה החרדית": רבי פינחס עפשטיין, רבי דוד יונגרייז, רבי משה ארי' פריינד ורבי ישראל משה דושינסקי" (אייר תשכ"ט).
• "מחריד!! רבים מפצועי המלחמה שמתו... נותחו לאחר מותם במכונים הפתאלוגיים... הם נצלו את העובדה שחללי מלחמה מובאים לקבורה צבאית בארונות סגורים... ידרוש הציבור כולו חקירה והעמדתם לדין של מבצעי הפשע!!...", בחתימת "משפחה שכולה, חולון".
• "אחים היכן אתם! נתפרסם ברבים תמונות מזעזעות על ביצוע ניתוחי מתים... כל העם במדינה מלוכדים בדעה אחת המתנגדת לניתוח גוויות... התשובה תן אתה! אל תעמוד מנגד...", בחתימת "ועדה צבורית להגנת כבוד האדם".
7 פריטים. גודל ומצב משתנים.
אוסף 15 כרוזים בענייני צניעות וצפיה בטלוויזיה, מהשנים תשכ"ח-תשכ"ט בקירוב:
מספר כרוזים, מאת גדולי ישראל, רבני העדה החרדית האשכנזית והספרדית, עוסקים בפרצות צניעות שונות, כגון "פרצת שמלות הקצרות"; "המלבושים הקצרים"; "הלבוש הארור והטמא..."; "אופנת העקביים (סוליות) המתופפות בקול רם בעת הילוכן"; "היתר פאה נכרית (פארוק)". כרוז נוסף עוסק בתופעת דרשות חיזוק מרבנים גברים הנואמים בפני נשים: "לא תשובה אלא פרצה איומה ונוראה, זאת שנתפרס[ם] כי רבנים ינאמו לפני נשים ובנות התעוררות לתשובה... אין זאת אלא הוספת חולי' לשרשרת פרצותי' הנוראים של אגודת עוכרת ישראל זו...".
כרוז נוסף עוסק באיסור צפיה בטלוויזיה: "חרם חמור... ע"ד כלי המשחית הטמא, תועבת ד', הטלביזיא המשוקצת... וכל בית שבישראל שיכניס כלי הטלביזיא הטמא לתוכו, סופו חורבן ואבדון רח"ל, ובו ארור ושמתא...", בחתימת חברי העדה החרדית.
15 פריטים. גודל ומצב משתנים.
אוסף ענק של עשרות כרזות בעניינים שונים, מאת רבני "העדה החרדית" ורבנים נוספים, ירושלים, שנות התר"צ-תש"מ, בקירוב:
• שלוש כרזות לרגל ביקורו בארץ ישראל של האדמו"ר רבי יעקב אריה טברסקי מטריסק-לונדון. [ירושלים, שנות התר"צ בקירוב]. * כרזות של מכתבי האדמו"ר רבי יואל טיטלבוים מסאטמר, ומודעה על סדרי קבלת הפנים לביקורו בארץ ישראל [החל מהירידה מהאניה בנמל חיפה, הנסיעה ברכבת לירושלים ומעמדי קבלת הפנים בירושלים]. * מודעה על ההתנכלות לרבי עמרם בלוי "שנאלץ לנטוש עיר טפוחיו... ולנוד כגר בארץ" * "הזדעזעי ארץ הקודש" מפני העברת מאות ילדי עולים על דתם. * מספר כרזות עוסקות בבחירות לכנסת, ביניהן איסור השתתפות "בבחירות עבודה זרה הציונית" * אזהרת "סוף וקץ" לקהל אנשי ירושלים, אודות התחברות "אגודת ישראל" לרבנות הראשית, לאחר מלחמתה עמה. ומאידך, "תשובה למסלפים" דעת רבי אליעזר יהודה פינקל, וקריאה בשמו לבחור לרשימת ג'.
• איסור חמור על הכניסה להר הבית, בחתימת רבני בד"צ "העדה החרדית"; קריאה למחאה נגד "הרב הליצן הכופר שלהם" אשר "עומד להכניש את חברתו ולסדר מקום תיפלה על הר הבית... ועמדו אז רבני ירושלם ונדהו..."; על הרבנות הראשית ש"לאחרונה החציפה... בראשות הרב הראשי הצבוע... להתיר תספורת ונשואין בימי הספירה ביום אידם..."; "מחאה נמרצה" על "גירות מזויפת" וסכנת התבוללות.
• מספר כרזות עוסקות ביחס לממסד, ביניהן על התעללות המשטרה במפגינים ועריכת "פוגרום נאצי במלא מובנו לעיני כל... במספר אדיר של שוטרים... באלות ובמגינים... במ(מ)כונות זורמות מי-צבע, וגם טלבזי' שתלוה את כל תנועה...".
כרזות שונות עוסקות בחילולי שבת ופרצות שונות בדת, ביניהן: כרוזי מחאה והפגנות, מרבני העדה החרדית ועוד, נגד חילולי השבת של חברות "המקשר" ו"אגד", ונגד "כוחות המשטרה הציונית" שפרעה במפגינים; נגד חילולי השבת "בשל ספורט חדש, והוא ההחלקה בהר-חרמון המלווה בחילולי שבת המוניים מכל פינות הארץ"; "הרחק מעלי' דרכך", על פרצת עריכת אירועים באולמי סמינר "בית יעקב" ש"עוברים שם בשאט נפש על האיסורים והחרמים... נגד לימודיות ושפות זרות...; "קריאה ואזהרה... להצלת בית החולים שערי צדק... מפני השתלטות הפאתולוג ד"ר דיוויד מאיר וסייעתו... להיחלץ לפעולות ולמחאות ללא הרף נגד השתלטות מסוכנת זו..."; אזהרת בד"ץ העדה החרדית "שאל ירים שום נער וילד לזרוק אבנים, לא על השוטרים ואפילו השוטרים הגויים הדרוזים ודומיהם הבאים עלינו ע"י שר המשטרה, ולא על האוטובוסים... רק יוכלו לסייע להאנשים הגדולים והמבוגרים למחות לזעוק ולהתריע שבת, שבת קודש".
כרזות נוספות עוסקות בענייני צניעות וכשרות: על פרצת "היתר פאה נכרית (פארוק)"; איסור צפיה בטלוויזיה; "הודעה ואזהרה" מאת "ועד משמרת הצניעות" אודות חופים מעורבים בעיר נתניה; מחאה נגד עיריית ירושלים השוללת את רישיונם של בתי השחיטה הוותיקים במטרה "להתנכל לכשרות שחיטת העופות"; קניית עופות רק בחנויות המאושרות על ידי בד"ץ העדה החרדית; כרזות הבד"ץ על הסרת כשרות מעסקים ומפעלים שונים.
מודעות שונות על לוויות, מעמדי "קבלת פנים" לרבנים שונים, התרמת "כופר נפש" לארגון "פעילים - יד לאחים" ועוד.
כ-65 פריטים. גודל ומצב משתנים.
בהקדמת המחבר דברי תוכחה ופולמוס נגד תנועת החסידות והנהירה אחרי אדמו"רים. חסידים נהגו לתלוש את ההקדמה, המוכיחה "כת אחת, אשר אין מהם נחת, מתכנה עדת חסידים ופרושים [אשר] יבדלו במעשיהם ומנהגיהם מקהל עדת קדושים". ואכן ברוב העותקים ההקדמה חסרה; בעותק שלפנינו ההקדמה מופיעה בשלמותה. החל מדף צח חידושים ודרשות מאת המחבר.
רישומי בעלות שונים בדף השער.
[3], כד, [1], כה-מו, מו-סז, סז-קיט, [2] דף. 31 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, עם סימני עובש. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרעים מעטים, משוקמים בהדבקות נייר. פגם בהדפסה באחד מהדפים, עם חיסרון בטקסט. רישומים וחתימות. כריכת עור חדשה.
קונטרס מי השלח, שאלה ותשובה בענייני גיטין, מאת רבי מאיר ציפסער. אופן, דפוס K.K. ung. Universitaets-Buchdruckerei, [תרי"ג] 1853.
בקונטרס זה יצא רבי מאיר ציפסער להכשיר גט שסידר ויצאו עליו עוררין. נגדו יצא אז בפולמוס רבי גוטליב פישר (שלימים היה רבה של הקהילה האורתודוקסית הקטנה בעיר), בספרו "דלתים ובריח", וינה תרט"ו (על הפרשה ראה: י' כ"ץ, הקרע שלא נתאחה, ירושלים תשנ"ה, עמ' 65-68).
רבי מאיר ציפסר (תקע"ה-תר"ל 1815-1869) כיהן כרב העיר שטול-ווייסנבורג (סעקעש-פעהערוואר, הונגריה), ומשנת תרי"ח בערך עבר לכהן כאב"ד רעכניץ (רוהונץ Rechnitz –Rohonc ). נודע בשל קונטרס "מי השלח" והפולמוס שעורר.
[3], ג-יט דף. 21 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים ופגמים קלים בשולי דף השער ומספר דפים נוספים. כריכה חדשה.
"תוקף האיסור עפ"י דת ודין תוה"ק על הזובח עזריאל אשר הרים יד לשחוט בקריתנו יצ"ו ולהבעיר אש המחלוקת בקרב המחנה". [נערך בידי רבי יעקב מענדל פרידמן אב"ד נדבורנא]. קאלאמעא [קולומיאה], דפוס אלטר טייכער ואברהם גינצלער, תר"ם 1880.
כרוז גדול (ארבעה טורים ארוכים) עם מכתבים וגילויי דעת מגדולי הרבנים בדורו, ביניהם: רבי משה תאומים אב"ד הורדנקא, האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט (בעל "ייטב לב"), רבי משה תאומים מהורדנקא, רבי יצחק אהרן סג"ל איטינגא מלבוב, רבי יואל אשכנזי מזלאטשוב, רבי שלמה גאנצפריד ראבד"ק אונגוואר (בעל "קיצור שולחן ערוך"), רבי יעקב ווידענפלד מהרימלוב, ואחרים.
הכרוז עוסק בעניין שוחט שפעל בעיר נדבורנא ללא רשות בית הדין והקהל, ובעניין מקרה דומה אשר אירע בהורדאנקע. הכרוז כולל בירורים מרבי יעקב מענדל פרידמן, ומכתבי הרבנים בנדון.
מחבר הכרוז, רבי יעקב מענדל פרידמן (נפטר בשנת תר"ס בקירוב), כיהן כראב"ד נדבורנא במשך כארבעים שנה; בתקופתו לא כיהן רב בנדבורנא, והוא עמס על שכמו את עול הרבנות. מצאצאיו המפורסמים בנו רבי ישעיה פרידמן, שמילא מקומו כראב"ד נדבורנא עד לפטירתו בשנת תרפ"ז.
נוסח (מקוצר) של הכרוז מצוי ב"קובץ מכתבים מגדולי ישראל אודות השגת גבול השחיטה", מאת רבי יעקב מענדל פרידמן, ראב"ד נדבורנה. צפונות, יג (שנה ד', א'), תשנ"ב.
[1] דף, 56 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים וקרעים חסרים קלים, משוקמים בנייר דבק ובמילוי נייר – עם פגיעה בטקסט. הכרוז מודבק על נייר נטול חומציות לשיקום ולשימור. רישומים בעט (בעיקר בגב).
קונטרס מודפס, "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" - כתב פלסתר נגד רבי צבי הורוביץ, רב הקהילה האורתודוכסית בהרמנשטט. הרמנשטט [סיביו, כיום ברומניה], הוצאת L. Weiss & Pollak, דפוס א.ה. זופניק (דרוהוביץ), תרנ"ג [1892]. יידיש (בניב גרמני) ומעט עברית.
מאמר תקיף ארוך, נגד רבי צבי הורוביץ (תרי"ט בערך-תרצ"ד), רב הקהילה האורתודוכסית בהרמנשטט (משנת תר"ן; ראה חכמי טראנסילוואניה, עמ' 76). בקונטרס שלפנינו הוא מואשם בפגיעה בכשרות ובביזוי רבנים (ביניהם האדמו"ר מחוסט). נראה שהמאמר שלפנינו התפרסם כתגובה למאמר פולמוסי מאת רבי צבי הורוביץ עצמו, שראה אור בעיתון "יידישען פאלקס בלאטט" (לא עלה בידינו לאתרו).
חתומים בדפוס יהודה ווייס ואברהם פאללאק, בעלי מפעל לייצור נקניקים בהרמנשטט (L. Weisz & Pollak – Salami & Selchwaaren-Fabriek); בסוף המאמר כתב הכשר למפעל הנקניקים, חתום בדפוס בידי אחיו של בעל המפעל, רבי שמעון פאללאק, רב דק"ק יעמרינג והגליל, בו דוחה הרב פאללאק את דברי הדיבה שהוציא הרב הורוביץ הנ"ל על מוצרי המפעל.
בשלושת העמודים האחרונים, מכתבי הבעת תמיכה ברבי שמעון פאללאק ובמפעל הנקניקים של ווייס ופאללאק, מאת רבנים אחדים: רבי ידידיה גאטליב פישער, רבי שרגא צבי טננבוים, רבי משה הירש פוקס אבדק"ק גרוסווארדיין, רבי ישראל אפרים פישל סופר, רבי יעקב פראגער אב"ד אדא (חתן המהר"ם שיק), ואחרים.
8 עמ' (שני טורים בכל עמוד). 38 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים קלים. סימני קיפול לאורך ולרוחב. קרעים לאורך סימני הקיפול, משוקמים בחלקם בהדבקות נייר-דבק. קרעים חסרים קלים בהצטלבות סימני הקיפול, עם נזק קל לטקסט. חותמת דיו.
ספר שאלו שלום ירושלים, ספר פולמוס עם "חקירה ודרישה בדבר הספר החדש הנדפס בשם ירושלמי חולין בכורות...", מאת הגאון רבי מאיר דן פלאצקי אב"ד דווהארט (בעל ה"כלי חמדה"). בילגורייא, דפוס נתן נטע קראנענבערג, [תר"ע] 1910.
תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אבד בתקופת הראשונים ולא הובא מעולם בדפוס. בתחילת המאה העשרים קם שלמה פרידלנדר (שאימץ לעצמו זהות בדויה של צאצא למשפחת אלגאזי הספרדית), העתיק ברוב כשרון את כל מאמרי הירושלמי קדשים שהובאו בספרי הראשונים בשילוב מאמרי ירושלמי מסדרים אחרים, ופרסם ברבים כי הוא מצא בכתב יד ישן נושן את הירושלמי האבוד. מעשה זיוף זה הכשיל את רוב הרבנים והחוקרים כדוגמת המהרש"ם, שאף כתב הגהות לספר, שנתפרסמו בכל חלקיו, ה"חפץ חיים" שהתחיל להניח תפילין דרבנו תם עפ"י הנכתב בספר, ועוד.
מאידך היו חדי עין כבעל ה"כלי חמדה", הגאון מרוגאטשוב ואחרים, שגילו את הזיוף וחשפו זאת ברבים. ה"כלי חמדה" ביקש לראות את כתב-היד המקורי כדי לעמוד על טיבו, אך קיבל לרשותו רק כתב-יד שהוא העתק מכתב-היד המקורי. לבקשת ה"אמרי אמת" דרש ה"כלי חמדה" לראות את כתב-היד המקורי, אך פרידלנדר סירב ועוד יצא בטענות והאשמות חריפות כלפי המפקפקים בחיבור. עם הזמן נחשף כי פרידלנדר הוא זייפן. את הספר "שאלו שלום ירושלים" הוציא ה"כלי חמדה" כדי להוכיח את זיוף החיבור גם מתוך עיון מעמיק בתוכנו.
המחבר, הגאון הנודע רבי מאיר דן פלוצקי (תרכ"ו-תרפ"ח), מחשובי רבני פולין בראשית המאה ה-20. ממייסדי אגודת ישראל בפולין וחבר מועצת גדולי התורה. בשנת תרנ"א נתמנה לרבה של דווארט, ובשנת תרע"ח התמנה לרבה של אוסטרוב. מגאוניה החריפים של פולין, והגר"ח סולובייצ'יק כתב עליו בהסכמותיו: "גדול הוא מאד בתורה בחריפות ובקיאות ובסברא", ו"גדול הוא האיש בתורה ויראה". ספרו המפורסם "כלי חמדה" על התורה התחבב מאד אצל גאוני פולין. רבי מאיר דן נמנה על חסידי גור, והסתופף כל ימיו בצילם של ה"שפת אמת" וה"אמרי אמת". השתתף במסע המפורסם של גדולי הרבנים שנסעו לארה"ב בשנת תרפ"ד, יחד עם ה"דבר אברהם" אב"ד קובנא, רבי משה מרדכי עפשטיין והראי"ה קוק.
16, 112-9 עמ'. 24 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים, בהם קרעים חסרים זעירים בשולי מספר דפים. הדבקת נייר בשוליים הפנימיים של דף השער. רישומים בכתב-יד וחותמות. כריכה חדשה.
מבוא לתוספתא, עם פירוש "חשק שלמה", מאת שלמה יהודה ליב פרידלנדר, בהוצאת בנו מאיר פרידלנדר. טירנוי, דפוס ליפמאן הכהן קאטצבורג, תר"ץ [1930].
שלמה יהודה ליב פרידלנדר נודע על שם הירושלמי לקדשים אותו הוציא לאור כביכול מתוך כתב-יד עתיק, כאשר בהמשך נודע כי הוא זייף את החיבור. לצד הירושלמי, הוא חיבר גם פירוש לתוספתא. בחייו הספיק להוציא לאור את חלקו, על סדרי זרעים ונשים, כשבראש שני חלקי החיבור הוא הוסיף מבוא.
בנו, מאיר פרידלנדר, שביקש להוציא לאור את החיבור במלואו (וכנראה לא עלה הדבר בידו), הוציא לאור את המבוא לתוספתא שלפנינו עם כמה הוספות. בתחילת הספר נדפסו ההסכמות שניתנו לחלקים הראשונים, מאת רבי דוד פרידמן מקרלין, רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון מברז'אן, ורבי אליעזר דוד גרינוולד מסאטמר.
[3] דף, פד עמ'. כפי הנראה בחלק מהעותקים נוספו דף שער נוסף והקדמה נוספת בגרמנית. שני דפים אלו אינם נמצאים בעותק שלפנינו. 22 ס"מ. נייר יבש ושביר. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים בשולי דף השער ודפים נוספים, ללא פגיעה בטקסט. חותמות. כריכה חדשה.
קונטרס מודפס, "מודעה" מאת ר' יחיאל גאטליעב לייטנער, על כשרות המקווה אשר הוקם בבית המלון שלו "גאלדענעס שלאס" במרינבד, שהאדמו"ר ממונקאטש יצא לעורר על כשרותו. מרינבד, י' טבת תרע"ח [1917].
בדף השני, מכתבים בדפוס מאת גדולי הרבנים מהעיר וינה: רבי יוסף באב"ד אב"ד קאלוש, רבי יוסף ענגעל [מקראקא] ורבי מאיר אריק אבד"ק בוטשאטש, הקובעים כי המקווה נבדק, ונמצא כשר בלי פקפוק, ואינו צריך שום תיקון כלל.
הקונטרס שלפנינו נתפרסם כתשובה לכתב פלסתר שהדפיס האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא, בו טען שהמקווה פסול וצריך לתיקון, ושבעליו מסרב להישמע לאזהרות, ויצא אף נגד הרבנים שהכשירו את המקווה הפסול.
ב"מודעה" מגולל ר' יחיאל גאטליעב לייטנער (בעליהם של המלונות "גאלדענעס שלאס" ו"גאלדענען שליססעל") את סיפור הקמת המקווה בעיירת המרפא מרינבד שבבוהמיה (כיום: מריאנסקה לאזנייה, צ'כיה), והכשרתו בידי הרבנים. על-פי דבריו, המקווה תוכנן בידי מספר רבנים: רבי מאיר שמחה אבד"ק דינאבורג [בעל ה"אור שמח"], רבי שמואל בורנשטיין אב"ד סוכוטשוב [האדמו"ר בעל "שם משמואל"], ורבי נפתלי זילברג ראבד"ק וורשא, וזכה להכשר מרבי יוסף ענגעל מקראקא. חרף ההכשר המהודר וההשגחה ההדוקה, נתגלעה מחלוקת על כשרות המקווה בין בעלי המלון ובין האדמו"ר ממונקאטש רבי חיים אלעזר שפירא (בעל ה"מנחת אלעזר"), שטען כי עפ"י דעת ה"דברי חיים" פקק ניקוז המים פוסל את המקווה.
[1] דף כפול (הכולל [2] עמ' מודפסים). 30 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קלים בשוליים. סימני קיפול לאורך ולרוחב.
המחבר, רבי זוסמן אבא ליפשיץ, פעל בפולין, ובהמשך חייו היגר לארה"ב, שם התמנה לרב בסט. לואיס. בעל ספר "מרכבת המשנה" על סיומי משניות, שנדפס באותה שנה. מטרת הספר שלפנינו, "תקוני תשובה", היא כפי שכותב בהסכמתו רבי יצחק דוד ווידרעוויץ, "להעיר ולעורר לב המעיינים בספר דרכי תשובה שלא יקפצו להורות מתוך דבריו עדי החקירה והדרישה במקורן של דברים...".
103, [3] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.
מחאה ואזהרה גדולה ואיסור חמור של תורה! / גרויסער פראטעסט און שארפע וואהרנוג באיסור של תורה. נדפס כחלק ממוסף העיתון "Jüdische Zeitung". מונקאטש, דפוס Orafla, תרצ"ה [1934]. עברית ויידיש.
כרוז דו-לשוני בעברית וביידיש, היוצא במחאה חריפה נגד בתי הספר החילוניים של המפלגות הציוניות, בעיקר בערים מונקאטש [מוקצ'בו] ואונגוואר [אוז'הורוד], שתיהן באיזור זקרפטיה שבצ'כוסלובקיה (כיום במערב אוקראינה).
הכרוז קובע בין השאר כי בתי הספר של המפלגות הציוניות הם "מצודה רעה ומסוכנת מאוד לנשמת הילדים והילדות מזרע ישראל, כי ילמדו אותם שם דברי מינות וכפירה בתורת משה רבנו...".
בתחתית הכרוז חתומים בדפוס החשובים שברבני הונגריה ומזרח אירופה באותה עת: האדמו"ר רבי חיים אליעזר שפירא ממונקאטש, רבי יהושע גרינוולד אב"ד חוסט, רבי יוסף אלימלך כהנא אב"ד אונגוואר, רבי שלמה ישראל קליין, ורבים אחרים.
47.5X63 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. קרעים קטנים וקרעים חסרים זעירים לאורך סימני הקיפול.