ספר אמרי בינה, על מצות אחדות השם, מאת רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. חלק ראשון על קריאת שמע וחלק שני על ציצית ותפילין. קאפוסט, דפוס רבי ישראל יפה, [תקפ"א 1821].
מהדורה ראשונה, שנדפסה בחיי המחבר האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש.
ספר אמרי בינה הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס האדמו"ר האמצעי. הוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה", ומיוסד על תורת אביו, בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער הקריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין.
האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של חסידים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפליער. האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ו-לז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (האדמו"ר הריי"ץ, לימוד החסידות, עמ' 30).
מסופר על האדמו"ר בעל ה"דברי חיים" מצאנז שהיה מעיין בכל לילה לפני קריאת שמע שעל המיטה בספר "אמרי בינה" של האדמו"ר האמצעי (שלשת הרואים, ברוקלין תשס"ד, עמ' שכ). ה"דברי חיים" אף מביא מדבריו בספרו "דברי חיים" על התורה בפרשת ויקהל (כח/2): "מבואר בספרים וביותר ביאור בספר אמרי בינה בכוונת יחודא עילאה דשמע".

[2], כא; נו, [1], נה-קמ דף. 19 ס"מ בקירוב. נדפס על נייר כחול. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, ובלאי קל. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים. חותמות ורישומים בדף השער. כריכת עור חדשה ונאה.

שנים מספרי רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש:

* ספר ביאורי הזהר, ביאורים בספר הזהר ע"פ חסידות, "ועתה נתוסף... דברים יקרים מהרב המחבר... אשר לא באו בדפוס". ללא דפוסת [לבוב, דפוס S.L. Flecker, תרכ"א 1861]. מהדורה ראשונה של "הוספות לספר ביאורי הזהר" (נדפס בספירה חדשה, עם שער נפרד). פרטי הדפוס "בקאפוסט בשנת תקע"ו" הובלטו בשני דפי השער.
ביאורים בספר הזהר, שנאמרו מפי האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע בלילות שבת, לפני בניו ויחידי סגולה מתלמידיו, ונכתבו ע"י בנו רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. הביאורים נאמרו ע"י אדמו"ר הזקן החל מי"ט כסלו תקס"ב, עד לשנותיו האחרונות [משום שהתורות הן של האדמו"ר הזקן והכתיבה היא של בנו האדמו"ר האמצעי, מיוחס החיבור "ביאורי הזהר" לעיתים לאדמו"ר הזקן ולעיתים לאדמו"ר האמצעי].
רישום בדף המגן: "שייך לה"ה הרבני הנגיד מפורסם מוהר"ר אברהם נ"י קאבלקין" (כנראה אביו של הרה"ח ר' שמואל חיים קובלקין ממוגילוב וירושלים, תר"נ-תש"ה, ממקושרי האדמו"ר הרש"ב והאדמו"ר הריי"ץ).
[2], סד, לא-לד, סט-פד, מ, לא-לד; [12], יג-כ, [1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכתמים כהים. קרעים ובלאי בשער ובדפים הראשונים, ללא פגיעה בטקסט. כריכת עור חדשה.

* ספר אמרי בינה, על מצות אחדות השם. לבוב, דפוס Ab. Nis. Suess und B. L. Necheles, [תרכ"ב] 1862. המילה "בקאפוסט" הובלטה בשער.
ספר אמרי בינה הוא החיבור העמוק ביותר מהספרים שחיבר והדפיס האדמו"ר האמצעי. הוא עוסק ברובו בביאור המושגים "יחודא עילאה" ו"יחודא תתאה", ומיוסד על תורת אביו, בעל התניא. הספר מחולק לארבעה מדורים: פתח השער, שער הקריאת שמע, שער הציצית ושער התפילין.
האדמו"ר האמצעי הדפיס בחייו עשרה חיבורים, ואמר שכל אחד מהם מיועד לסוג שונה של חסידים. על הספר "אמרי בינה" אמר שאותו הוא מייעד למעמיקים ביותר, ופעם אף אמר שייעד אותו לתלמידו רבי יקותיאל ליעפליער. האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש סיפר שפעם התקשה בהבנתם של פרקים לב ו-לז שבספר, ונכנס לשאול את אביו האדמו"ר ה"צמח צדק" את פירושם, והשיב לו אביו שישאל את ר' יקותיאל (האדמו"ר הריי"ץ, לימוד החסידות, עמ' 30).
[2], פב; כה דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים, ובלאי. קרעים קלים בשוליים. חותמות. כריכת עור חדשה.

כרך בכתב-יד ("ביכל" חב"די), העתקת המשך "מים רבים תרל"ו" מאת רבי שמואל האדמו"ר המהר"ש מליובאוויטש. [עשורים אחרונים למאה ה-19 בקירוב].
כותרות בעמ' הראשונים: "פ' וירא", "פ' תולדות תרל"ו", "פ' ח"ש תרל"ו", "פ' ויצא תרל"ו". ה"ביכל" כולל כולל קצח פרקים (החל מסוף פרק קכא מופיע "קיצור" הפרק).
המשך "מים רבים תרל"ו" מיוסד על מאמר "מים רבים" בספר "תורה אור" לאדמו"ר הזקן (נאמר בשנת תקס"ח). ההמשך היה נפוץ במשך שנים רבות רק בכתבי יד מעתיקים, ונדפס לראשונה ע"י הרבי מליובאוויטש, בתוספת הערות, ציונים ומראי מקומות, בספר "תורת שמואל שער שלישי" (ברוקלין, תש"ו). הנוסח הנדפס הוא ברובו על פי כתב-יד המעתיק הידוע ר' שמואל סופר, עם שינויי נוסח קלים מכתב היד שלפנינו.
כרך כתב-היד שלפנינו כולל קצח פרקים (בשולי העמוד האחרון נכתב "סליק"), ואילו בנוסח הנדפס ישנם ארבעה פרקים נוספים - מסתיים בפרק רב. בהערת העורך הרבי מליובאוויטש לפרק קצט נאמר: "ד' הפרקים קצ"ט-רב, לא מצאתים אלא בכת"י א', בהעתקת הר"ש סופר" [וראה להלן אגרת הרש"ב, בה כותב כי המשך זה כולל קצט פרקים].

המשך "מים רבים תרל"ו" - ה"המשך" הארוך הראשון של אדמו"ר המהר"ש
האדמו"ר המהר"ש הינו הראשון מבין אדמו"רי חב"ד שמוצאים אצלו את הסגנון של אמירת וכתיבת דרושי חסידות בדרך של "המשך" – סדרת מאמרים הנאמרת במשך תקופה מסוימת ומבררת מכלול של סוגיות עיוניות בתורת החסידות. המשך "מים רבים תרל"ו" שלפנינו הוא גם ההמשך הארוך הראשון של המהר"ש, שאמירתו נמשכה במשך מרבית חודשי השנה. המהר"ש התחיל את אמירתו בשבת פרשת נח תרל"ו, וסיימו בשבת פרשת פנחס תרל"ו. באגרת מחודש טבת תרל"ח, מתאר בנו האדמו"ר הרש"ב את סגנון המאמרים שבהמשך זה: "בשנת [תר]ל"ו אמר [המהר"ש] מאמר מים רבים לא יוכלו לכבות אהבה כו', והתחיל אותו בפ' נח וסיים אותו פ' פינחס, והוא מחזיק קצ"ט סעיפים, ויש בו מוסר וחסידות ומעט קבלה, וגם הלשון הוא באורך ורוחב, וסעי' קל"א מתחיל מענין פסח ומצה..." (אגה"ק להרש"ב, חלק ג, אגרת א).
על המשך "מים רבים תרל"ו" כתב האדמו"ר הרש"ב ביאור - "הוא הביאור הראשון שהתחיל לכתוב בדא"ח בימי חרפו, במלאות לו ט"ו שנה" (נדפס בקובץ "התמים", חוברת ג', ורשא תרצ"ו, עמ' לז-מה). כמו כן, הרש"ב כתב "הנחות" לדרושים שבהמשך "מים רבים תרל"ו", באריכות ובנוסח שונה, כפי ששמעם מפי אביו המהר"ש ("ההנחות" נדפסו בהוספות ל"תורת שמואל שער שלישי", חלק ב', ברוקלין תשמ"ג). בנו האדמו"ר הריי"ץ מספר על השוני בין אריכות דרושי החסידות כפי שנאמרו ע"י המהר"ש ובין הנוסח המקוצר שבא לאחר מכן בכתב: "ידוע שבמאמרי מהר"ש יש חילוק גדול בין הכתבים לכמו שאמרם, שהכתבים מקוצרים הרבה, והנחות כ"ק אאמו"ר [הרש"ב]... הם ע"פ רוב כמו שהיו בעת הדבור, ובמקומות הרבה נכתבו בלשון מדוברת" (אגה"ק להריי"ץ, ב, אגרת תקכ, עמ' שכד).

[83] דף. הדף השני והדף השלישי נכרכו שלא במקומם. 23-24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. קמטים, קרעים ובלאי קל. כריכת עור ודפי מגן חדשים.

ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על פרשיות התורה והמועדים, הפטרות, מגילות, אגרות, ליקוטים שונים ושו"ת בהלכה, מאת הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה (ר' אהרן מסטראשעלע). [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו 1842-1866]. מהדורה ראשונה. סט שלם – ארבעת החלקים.
ספריו של ר' אהרן מסטראשעלע לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים:
* כרך ראשון (בראשית, שמות, ויקרא, מועדים ומגילות – לבוב, תר"ב): [2], צג; [1], עו; נו, [1] דף. ([1] דף אחרון – השמטות מפרשת מקץ, שייך לסוף חלק ד).
* כרך שני (ליקוטים ושו"ת – לבוב, תר"ב): [1], לה, [2], מה-קו דף.
* כרך שלישי (במדבר – וורשא, תרכ"ו): [2], לא, לג-עו דף.
* כרך רביעי (דברים – וורשא, תרכ"ו): [2], סב; יח, [4] דף (עם לוח הטעות ושני דפי ההשמטות בסוף).

23.5 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים ופגעי רטיבות קלים. קמטים קלים. קרעים קלים, חלקם משוקמים במילוי נייר, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות דיו אחדות. כריכות עור חדשות, תואמות.

הרה"ק רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מו"ה שניאור זלמן נ"ע אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס ליה וכל דמיטמרן איתגליין ליה". מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו האדמו"ר הזקן בעל התניא, והיה לאיש סודו וליד ימינו. כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו.
ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין רבי דוב בער מסיבות שונות, וכן נוצר ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי ושב לעיירת מולדתו אשווע. האדמו"ר הזקן שהצטער על עזיבתו, התבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין ר' אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן – פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וסתר את שיטת מתנגדו. בעקבות כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. האדמו"ר האמצעי קבע את מקום מושבו בעיירה ליובאוויטש, ואילו ר' אהרן התיישב בעיירה סטרשלה, שם הנהיג את עדת חסידיו במשך ט"ו שנה לערך. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של ר' אהרן, ובראשם ר' אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בהיותו בסטרשלה החל להדפיס את ביאוריו בחסידות. בשנת תק"פ הדפיס בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", ה' שערים, פתיחה והקדמה, והוא ביאור על "שער היחוד והאמונה" של בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה" (ראה פריט קודם – פריט 62), ובו ה' שערים, והוא ביאור לחלקים "לקוטי אמרים" ו"אגרת התשובה" שבספר התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.

ספר חנה אריאל, דרושים עמוקים על סדר פרשיות התורה והמועדים, וכן ד' אמרות טהורות, מאת הרה"ג החסיד ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (ר' אייזיק הומלער). ברדיטשוב, דפוס "שעפטיל", [תרע"ב 1912]. מהדורה ראשונה. ששה חלקים בששה כרכים.
מאמרי ודרושי חסידות בדרך חב"ד - חמשה חלקים על חמשה חומשי תורה והמועדים, "אשר דרוש דרש... לפני יחידי סגולתו בשבתות ומועדים", וחלק נוסף הכולל ד אמרות טהורות: א) מאמר השבת. ב) מאמר הבדלה. ג) מאמר הברכות. ד) מאמר כללות התורה (וכן ליקוטים ודרושים שונים, ובהם ביאור ארוך לפרק ל"ג שבתניא, שאלות ותשובות, אגרות קודש, ועוד).
בליקוט ובסידור הכתבים, ובעריכתם, הגהתם והבאתם לדפוס, נטלו חלק שלושה מחסידי חב"ד לאדמו"רי קאפוסט וליאדי – ר' יעקב יואל סארקין אב"ד בקאראפ, ר' חיים אליעזר הכהן ביחובסקי ור' חיים מאיר היילמן (מחבר ספר "בית רבי"). הקדמת המדפיסים בראש חלק בראשית.
* חלק ראשון (בראשית וחנוכה): [3], ב-עה דף. חסר דף שער (הושלם בצילום).
* חלק שני (שמות ופורים): [2], ב-עו דף.
* חלק שלישי (ויקרא, ל"ג בעומר ושיר השירים): [2], נא דף.
* חלק רביעי (במדבר): [3], ב-ו; [1], ב-סט דף. בפתח הספר ו דף: "הוספה לספר חנה אריאל ספר דברים" (נכרכו במקור בסוף חלק ה).
* חלק חמישי (דברים ושו"ת): [3], נו דף.
* חלק שישי (ד' אמרות טהורות): [2], ב-עט; [1], ב-ה דף + [1] דף שער מעטפת + דף מעטפת חלק.
23.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמים כהים. כריכות עור חדשות ותואמות.

הרב החסיד הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי אפשטיין אב"ד הומיל (תק"ל-תרי"ז), מגדולי חסידי האדמו"ר הזקן, האדמו"ר האמצעי והאדמו"ר ה"צמח צדק", ומגדולי רבני דורו. העמיק בתורת רבותיו והוסיף ביאורים משלו. בחיבוריו "חנה אריאל" על התורה ומועדים, ובסדרת הספרים "עשרה מאמרות", שנדפסו כולם לאחר פטירתו, סלל דרך חדשה בהבנת תורת הקבלה ותורת חסידות חב"ד. בספריו מובאים שמועות ויסודות שקיבל מפי רבו בעל התניא, שאינם ידועים ממקורות אחרים. בסביבות שנת תקס"ה התמנה לרב בהומיל, ובה כיהן ברבנות למעלה מחמישים שנה. נוסף על משרת הרבנות עמד גם בראש כולל אברכים בעירו. לאחר פטירת רבו האדמו"ר האמצעי בקשו רבים מחסידי חב"ד להכתיר את ר' אייזיק לרבם, וכמעט שנענה להם וכבר לבש בגדי לבן, אלא שבסוף מיאן לקבל את עול ההנהגה. בשנותיו האחרונות נהג אמנם בגינוני אדמו"רות.
כמה מתשובותיו נדפסו בספרי גדולי דורו. נודע בכח ההיתר המיוחד שלו, והיה רגיל בפיו מאמר חז"ל: "כחא דהיתרא עדיף". חולל סערה בעולם הרבנות כשהתיר לאכילה דג בשם 'שאייטרע', שהיה מוחזק עד אז כדג טמא. היו רבנים שקבלו את ראיותיו והיו שחלקו על דעתו בתוקף (בהם האדמו"ר ה"צמח צדק"); "והגאון רשכב"ה רבינו עקיבא איגר זצללה"ה... התפלא על רחב בינת האדם הגדול הזה בתלמוד ובפוסקים, ואמר שלא האמין כמעט לשמועתו שכוכב מאיר כזה יאיר בשמי רוסיה הלבנה, וכבוד גדול חלק להרב רבי אייזיק... " (כנסת הגדולה, וורשא תר"נ, עמ' 20 מספירת הדפים השלישית).