ספר עבודת הלוי, דרושי חסידות על התורה וליקוטים, מאת האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ מסטרשלה, "האחד המיוחד שבתלמידי רבינו הגדול... מוה' שניאור זלמן נ"ע זיע"א אשר יצק מים על ידו שלשים שנה ולא זז מחבבו עד שגילה לו כל תעלומות חכמתו וכל רז לא אניס לי' וכל דמיטמרן אתגליין לי'". [לבוב]-וורשא, [תר"ב-תרכ"ו] [1842]-1866. מהדורה ראשונה. ארבעה חלקים בארבעה כרכים.
חלק ראשון, עם דרושים על ספרים בראשית-ויקרא והפטרות, חלק שני, עם ליקוטי אגרות, הקדמות, ביאורים ושו"ת, חלק שלישי על ספר במדבר וחג השבועות, וחלק רביעי על ספר דברים ודרושים על המועדים.
ספריו של רבי אהרן מסטרשלה לא נדפסו בשנית במשך שנים רבות, ועל כן נחשבים כנדירים.
האדמו"ר רבי אהרן הלוי סגל הורוויץ (תקכ"ו?-תקפ"ט), גדול תלמידיו של האדמו"ר הזקן בעל התניא. מגיל י"ז שנים לא מש מאהלו של רבו, והיה לאיש סודו וליד ימינו. ברוב שנות הנהגת רבו היה ידיד נפש של בן האדמו"ר, רבי דוב בער, האדמו"ר האמצעי מליובאוויטש. יחד הדריכו בעבודת ה' את הצעירים שנהרו לחצרו של האדמו"ר הזקן, ויחד חברו אגרות בענייני עבודת ה' לחסידים.
כשעבר האדמו"ר הזקן להתגורר בליאדי בשנת תקס"ב, העתיק גם רבי אהרן את מקום מגוריו לשם, כדי להיות סמוך לרבו. בשנת תקס"ט לערך חל פירוד בינו לבין האדמו"ר האמצעי מסיבות שונות, וכן חל ריחוק מסוים בינו לבין רבו בעל התניא, ומפני כך עקר את דירתו מליאדי לעיירת מולדתו אשווע. רבו הצטער מאד על עזיבתו, והתבטא: "נקרו עין מראשי".
לאחר הסתלקות האדמו"ר הזקן בשנת תקע"ג, פרצה מחלוקת קשה בין רבי אהרן לבין האדמו"ר האמצעי על מהותה של חסידות חב"ד ותורתו של האדמו"ר הזקן, פולמוס עיוני בסוגיות עמוקות בענייני עבודת ה' ע"פ דרך חסידות חב"ד. אגרות, קונטרסים וספרים נכתבו ונדפסו על ידי שני הצדדים, בהם הראה כל אחד פנים לשיטתו ודרכו, וביקר את השיטה שמנגד. כך נפתחו שתי חצרות שהמשיכו את דרכו של בעל התניא. רבי אהרן כיהן כאדמו"ר בסטרשלה, בעוד שהאדמו"ר האמצעי כיהן כאדמו"ר בליובאוויטש. כמה מגדולי תלמידיו של בעל התניא קבלו את דרכו של רבי אהרן, ובראשם רבי אברהם שיינעס חתנו של האדמו"ר הזקן ור' משה וילנקר.
בשנת תק"פ הדפיס רבי אהרן בשקלוב את חיבורו הראשון "שערי היחוד והאמונה", בו מבאר את תורת האר"י ע"פ תורת רבו בעל התניא. בשנת תקפ"א הדפיס את חיבורו השני, ספר "שערי עבודה", ובו מבאר את יסודות עבודת ה' ע"פ תורת האר"י ותורת רבו בעל התניא. בהקדמה לספרו "שערי עבודה" הוא מתפלמס באריכות עם שיטת האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירתו נדפסו ספריו "עבודת הלוי" על התורה והמועדים, ובהם גם תשובות הלכתיות שהשיב לשואליו בעומק העיון.
ארבעה חלקים בארבעה כרכים: חלק ראשון (בראשית-ויקרא): [2], צג, [1]; עו; נו דף. חלק שני (לקוטים שונים): [1], לה, [2], מה-קו דף. חלק שלישי (במדבר): [2], כט, כט-לא, לג-עו דף. חלק רביעי (דברים): [2], סב; יח, [4] דף.
24 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות קלים. חותמות בחלק מהכרכים. סימני עש קלים בחלק הרביעי. כריכות עור חדשות, אחידות.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשט"ז [1956].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל הגה"ח ר' דוד פרקוביץ בלונדון: "לקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
הגה"ח ר' דוד ב"ר אברהם ישעיהו פרקוביץ (תרנ"ח-תשל"ו), מוותיקי החסידים ואנשי המעשה בירושלים. מחשובי חסידי האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ. לאחר הסתלקות רבו התקרב אל האדמו"ר בעל ה"חלקת יהושע" מביאלא רבי יחיאל יהושע רבינוביץ. נודע כבעל שמועה וכבעל מנגן. התגורר מספר שנים בלונדון, שם זכה לשמש את רבי יהודה לייב אשלג בעל ה"סולם". בשנות השואה סייע (יחד עם רבו האדמו"ר ממודז'יץ ובשיתוף פעולה עם האדמו"ר הריי"ץ) בהצלתם של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז ואחיו הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. עמד בקשרים הדוקים עם אדמו"רי חב"ד; היה ממתפללי בית המדרש ובית כנסת חב"ד בשכונת "בית ישראל" בירושלים, ונהג להשתתף בשיעורי חסידות ובהתוועדויות.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול. נקבי תיוק.

מכתב "שנה טובה" מאת האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. ברוקלין, ניו יורק, אלול ("ימי הסליחות") תשכ"ד [1964].
מודפס במכונת כתיבה על נייר מכתבים רשמי של הרבי, וחתום בחתימת יד קדשו.
נשלח אל "האברך יוסף יצחק בן חנה פעסיל": "ולקראת השנה החדשה... הנני בזה להביע לו ברכתי, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות".
בסוף המכתב הוסיף הרבי: בברכה לתלמוד תורה "ביראת שמים".
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 21.5 ס"מ. מצב טוב. התכהות הנייר ובלאי קל.

מכתב בכתב יד, בחתימת השד"ר רבי אברהם שלמה זלמן צורף. ליוורנו, כ"ה מרחשוון ש' ירא"ת ה' [תרי"א 1850].
נשלח אל "הנגיד הישיש... כמוהר"ר שלמה בער הי"ו סאקריטרייא דע"ת פיזרא יע"א" [המזכיר של קהילת פיזרו]. על המכתב מופיעה חתימתו של "אברהם שלמה זלמן ס"ט שליח ציון ת"ו". בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם שלמה זלמן מכתב נוסף, בכתב-ידו וחתימתו: "ואומר שלום לכבוד מעלת אהובי... כמו"ה ארי' יהודא מהזקנים הי"ו...".
רבי אברהם שלמה זלמן צורף, מראשי קהילת "עדת הפרושים" תלמידי הגר"א בירושלים, מעשרת האשכנזים הראשונים שהתיישבו בירושלים. עלה לארץ בשנת תקע"א והצטרף אל קהילת הפרושים הקטנה בעיר צפת, בראשותו של רבי מנחם מנדל משקלוב. כשנה לאחר בואו לצפת פרצה בגליל מגפה שהפילה חללים רבים, אז ברח מצפת ועלה לירושלים. [באותם ימים לא יכלו האשכנזים להתיישב בירושלים, בשל החובות הכבדים שהותירו אחריהם אנשי עליית רבי יהודה חסיד, ומפני שהערבים ראו בכל אשכנזי ערב לחוב זה. רבי אברהם שלמה זלמן ובני משפחתו היו אז מראשוני האשכנזים שבאו לירושלים והתיישבו בה בסתר. בשל הפחד מבעלי החובות הערביים נאלצו להתחפש וללבוש את בגדי הספרדים]. בהשפעתו של רבי אברהם שלמה זלמן עלה גם רבי מנחם מנדל משקלוב מצפת לירושלים, יחד עם תשע משפחות, וכך קם והתבסס הישוב האשכנזי של תלמידי הגר"א בירושלים. רבי אברהם שלמה זלמן היה אז מעמודי התווך של הקהילה ויד ימינו של רבי מנחם מנדל משקלוב. בקשריו הטובים עם השלטון המקומי ועם הקונסולים של רוסיה ואוסטריה הצליח לבטל את החוב של העדה האשכנזית ולהשיג רישיון מהסולטן לחידוש בניית "חורבת רבי יהודה החסיד". באותם ימים יצא מספר פעמים כ"שליח ציון" לאסוף תרומות לטובת היישוב בארץ ישראל. פעילותו לשיקום "החורבה" הקימה עליו אויבים בקרב תושבי ירושלים הערבים, ולבסוף נרצח ע"י מספר ערבים שהכוהו בחרב. קדם לכך ניסיון התנקשות נוסף כאשר ערבי ירה לעברו אך החטיא את המטרה. רבי אברהם שלמה זלמן צורף מוזכר כיום כאחד מנרצחי הטרור הראשונים בארץ ישראל. בניו ונכדיו נקראו בשם המשפחה סלומון. אחד מנכדיו הוא ר' יואל משה סלומון, ממייסדי נחלת שבעה ופתח תקוה.
לפנינו מכתב משליחותו של רבי אברהם שלמה זלמן בליוורנו, מראשית השנה שבה נרצח.
[1] דף. 24.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול משליחת המכתב בדואר. מעבר לדף רישומי כתובת וחותמות דואר.

דף עם מפת המקומות באחד מבתי הכנסת בצפת. [צפת, שנות התר"נ בקירוב].
רשימות המקומות, עם שמות בעלי המקומות ושמות עשרות המתפללים הקבועים במקומות אלו. כפי הנראה מדובר בבית המדרש קאסוב בעיר, בו היה מתפלל רבי משה חר"ג (צייגער), שהיה הממונה של כולל ויזניץ-קאסוב.
הרשימה מפרטת את הבעלויות על מקומות שנקנו כדת וכדין, ואת החזקות על מקומות קבועים של מתפללים המשתמשים בבעלויות אחרות. למשל, בצד ארון הקודש [שבעיר צפת הוא בצד "דרום"] יושבים חשובי הקהל. מהם היושבים במקומות שבבעלותם, ומהם היושבים במקומות שבבעלות אחרים, או בבעלות ציבורית "של בית המדרש":
"ר"מ חר"ג – שלו; ישראל שמערליר – שלו; ר' שלום נאגליר – של ר' ליבער שו"ב; ר' אברהם מזאבליטוב – של ר' חיים מסקאלא; ר' צבי מנחם הגר – של ר' יהושע מסקאלא; ר' מרדכי מסלוטש – של ר' יעקב מראזינטאב; ר' דוד מברונדשיין – של ר' זונדיל; ר' חיים נחום ; של ר' צבי ווייסילבערג; ח' אסולי – של ביהמ"ד; ר' משה חר"ג – של ר' צבי קהת; ר' אפרים מנשה – של ר' שלמה מטאסט; ר' יעקב מנחם – של ב"ו [=בני וחתני?] שרה טעמי'; ר' יהושע נאגליר – שלו; ר' עזרא מבארשי' – של ר' הירש הערמאן; של ר' יאקיל מסאקלי'; ר' אברהם חיים מבארשי' – של ר' משה עזרא; ר' חיים צבי מסניטין – שלו; ר' משה צבי מנאדווערנ'; ר' דוד מבראדשין – שלו...".
דף כפול, כ-20.5X30 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. מעט קרעים. בדף השני רישומים שונים של חשבונות ומספרים, ורישומים בכמה שפות. חותמת עזבון ר' יוסף צבי גייגר (בצורת חתימת ידו).