כתב-יד, פיוטים. [מרוקו, המאה ה-19 בקירוב].
פיוטים רבים, בכתיבה נאה, מאת רבי דוד בן חסין, רבי שמואל אלבאז, רבי עמרם אלבאז, רבי רפאל משה אלבאז וחכמים נוספים.
בעמוד הראשון הודבקה פיסת נייר עליה מאויר קישוט לפתיחה.
[עז] דף. 14.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים ובלאי קל. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. קרע חסר עם פגיעה קלה בטקסט. רישומים. כריכת עור ישנה, עם אבזם מתכת.

אוסף ספרים וחוברות מדפוסי צפון אפריקה וארצות המזרח, תרמ"ו-תשכ"ז:
1. סדר ותשליך. תונס, דפוס "מטבעת וזאן", תרמ"ו [1886].
2. סדר הגדה של פסח עם פתרון פרסי. בגדאד, דפוס שלמה בכור חוצין, תרנ"ו [1896].
3. חברת גימלות[!] חסדים הי"ו פה כיבראלטאר יע"א, ("סדר למצוא בו מרגוע בשעת יציאת הנשמה, כפי מנהג כיבראלטאר"). קזבלנקה, דפוס Elbaz, [תר"ס 1900 לערך].
4. סדור פרחי, סדר התפלות כפי מנהג ק"ק ספרדים, עם תרגום ערבי באותיות ערביות מאת הלל יעקב פרחי. מצרים, דפוס ראובן מוסכוויטש, [תרע"ז 1917].
5. ספר חמ"ד בחורים (ערבית-יהודית ועברית). דאר לבידה (קזבלנקה), דפוס Imprimerie Nouvelle Amar & Elbaz, [תרע"ט 1919].
6. כתאב אלטב. ג'רבה, דפוס חדאד, [תרצ"ח] 1937.
7. סדר עלוי הנשמות. בגדאד, הוצאת רבי יצחק יוסף חיים אעבודי, תרצ"א [1931].
8. סדר העבודה, עשה למען מלאכך, מלכי עולם בורא, יהי רצון על הפרנסה, יהי רצון קודם מנחה, שלוש עשרה, תפילות. טנג'יר, דפוס S. Bensioun, [ת"ש 1940?].
9. ברית אברהם, בעריכת פרג'י בן אליהו גז. תוניס, דפוס וזאן, [תש"ב 1942]. עותק חסר. כרוך עם: ספר בני ציון פיוטי מילה, ג’רבה, דפוס עידאן, כהן וצבאן, על-ידי המדפיס יצחק ן’ שלום חדאד, [אחר תש"ח 1948].
10. ספר אשר האדם, מאת מכלוף אביטאן. קזבלנקה, [תש"ה] 1945.
11. ספר ברכות שמים, מהדורא תניינא. בגדאד, דפוס יצחק גרג פרג יצחק עבדאל [תרצ"ח 1938? או תשי"ג 1953?]. חסר דף השער (הושלם בצילום).
12. זה ספר עבודת חסד ואמת, [דאר לבידא, דפוס שלמה חיות, תשי"ח 1958]. ללא דף שער.
13. ספר נפלאות אל יגמל תרגמת סיפורים נפלאים (ערבית יהודית ועברית). [ארצות המזרח, המאה ה-20]. ללא דף שער.
14. חצלת, כאמל אלאוצאף מעא אלאחראימי, וחכאית אלמרא עטר אל ספרגל מעא אלכונטי צאלואתור, מאת רבי אליעזר פרחי (1851-1930). תוניס, [שנות התר"ע].
15. תזכו לשנים רבות נעימות וטובות, לוח לשנת התשכ"ז. קהיר, דפוס כדר, תשכ"ז 1966.
15 פריטים. גודל ומצב משתנים. הספרים והחוברות לא נבדקו בידינו לעומק, והם נמכרים כמות שהם.

דף מודפס, Grida Sopra Gli Hebrei, פקודה רשמית ליהודי מודנה, המטילה על חייהם מגבלות שונות. מודנה (Modena, איטליה), [ש"פ] 1620. איטלקית.
פקודה רשמית מטעם דוכס מודנה, צ'זארה ד'אסטה (1562-1628), המטילה גזירות על תושבי הדוכסות היהודים, בתחומי חיים רבים: חיוב היהודים לשאת סימון מיוחד על בגדיהם, הקפדה על אורחות שאינם פוגעניים כלפי אזרחים נוצרים, איסור על העסקת נשים נוצריות בשירות בבתיהם, ועוד. גזירות אלה קיבלו תוקף חוקי עם פרסום הצו, המפרט את העונשים הצפויים למפרים אותן.
[1] דף, 39X29 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימן קיפול לרוחב הדף. קרעים קלים וקמטים בשוליים ובפינות. רישום דיו בן התקופה בגב (איטלקית).

כתב-יד, "ערבית ללילות א' וב' של פסח כמנהג כנסת ההיכל יע"א". [רומא, המאה ה-19 בקירוב].
כתב-יד נאה עם סדר ערבית (עד תפילת העמידה) ללילות פסח, כמנהג "כנסת ההיכל" ברומא. בברכות קריאת שמע משולבים הפיוטים "ליל שמורים אותו א'ל חצה" ו"פסח אכלו פחוזים". פיוטים אלו נאמרו בליל ראשון של פסח בקהילות אשכנז, ומופיעים גם במחזורי איטליה, רומניא ואף בכמה קטעי גניזה.
בית הכנסת "כנסת ההיכל" הוא אחד מבתי הכנסת העתיקים ברומא, והוא שימש את וותיקי התושבים המקומיים, לצד מספר בתי כנסת ששימשו את יוצאי ומגורשי ספרד, צרפת, אשכנז וסיציליה. לפי מסורת מקומית, בית הכנסת זה נבנה כבר בזמן בית שני ונקרא "כנסת ההיכל" על שם ההיכל שבירושלים (רבי ישראל משה חזן, שו"ת כרך של רומי, סי' ג; א' ברלינר, דברי ימי היהודים ברומה, א, עמ' 28). כמה ממנהגי "כנסת ההיכל" לחג הסוכות מופיעים גם במחזור הידוע – מחזור כל השנה כפי מנהג ק"ק איטאלייאני, ליוורנו תרט"ז (חלק ב, דפים קעה ע"א, קעח ע"ב).
בראשית המאה ה-16 פעלו ברומא כעשרה בתי כנסת של איטליאנים, ספרדים, סיציליאנים, צרפתים ואשכנזים. בעקבות גזירה של פאולוס ה-4, משנת 1555, לפיה אסור ליהודים להחזיק יותר מבית כנסת אחד, הושגה בשנת 1566 פשרה לפיה ירוכזו שישה בתי כנסת בבניין אחד ובחדרים נפרדים. ברחבת 'שוק היהודים' נבחר לשם כך בניין גדול. באמצע המאה ה-17 נותרו בו חמשה בתי כנסת: כנסת ההיכל (Scuola Tempio), המכובד ביותר ששימש את וותיקי התושבים; כנסת קאסטיליאני, של מגורשי ספרד יוצאי קסטיליה; כנסת קאטאלאני-אראגונזי, למגורשי ספרד יוצאי קטלוניה ואראגון; כנסת ציציליאני, למגורשי סיציליה; כנסת יראי ה', ליהודים איטלקים שהגיעו כנראה מחוץ לרומא. החלוקה בין בתי הכנסת לא הייתה קשיחה, נמצאו אנשים ממוצא שונה באותו בית הכנסת, וגם נוסח התפילה לא היה בהכרח הנוסח שנהג בקהילות המקור. המבנה ניזוק בשריפה בשנת 1893 ונהרס כמה שנים לאחר מכן (א' פישוף, 'אדריכלות בתי-הכנסת באיטליה', פעמים, ח, תשמ"א, עמ' 5-6).
[6] דף (שני דפים ראשונים ריקים) 16 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. סימני עש, עם פגיעות בטקסט. רישומים.