כתב-יד, שירים לשמחת תורה, תפילת מנחה לשמחת תורה ו"סדר מוצאי שמחת תורה". [ארץ ישראל, המאה ה-19/20?].
כתיבה מזרחית מרובעת, מנוקדת. כותרת בעמוד הראשון: "בסביבות שחרית שמחת תורה לאחר פזמון אשריך אומרים שירים אלו". לאחר מכן נכתבו חמשה שירים: "נפוצותינו כנס אל עיר נאמנה", "שבעה שחקים לא יכלכולך", "מתי יבושר עם עיניו כדל שואל", "אל ישיב היכלו על מכונו", "שער אשר נסגר קומה פתחהו". לאחר מכן נכתב סדר מנחה לשמחת תורה (עם הפיוט "קול שמחה וקול ששון השמע בחדש ראשון"), ולאחר מכן מופיע "סדר מוצאי שמחת תורה", עם 16 שירים: "שערי פדות אפתחה", "אחד יחיד ומיוחד אל", "ישרו בעיני כל דרכיך", "עד שיפוח היום", "מכלוא מאסר יגוני יה פדני", "ינעם שיר לחכי", "יונתי מה לך נודדת", "יונתי זיו יפעתך", "יגלה כבוד מלכותך", "מהולל אקרא ה'", "שער אשר נסגר קומה פתחהו", "יזכרו פלאך צבא מרום", "יונה הומה מה תהמי", "האל העירה וראה", "אהלל שמך וארוממך", "שולמית שובי שולמית שובי".
בדף האחרון נכתבו נוסחי "מי שברך" מיוחדים, בהם ברכות לנשים. לפני הברכות מתועד מנהג מעניין וייחודי: "לאחר השירים נשים באים לנשק ספרי תורה ואז החזן יורד לתיבה ואומר מי שבירך בשם אמותינו שרה רבקה רחל לאה בשם כל אחת ואחת אחד שרפי" ('שֵׁרְפִי' היא מילה בערבית שמשמעותה מנחה או תרומה). לאחר מכן מובא נוסח "מי שברך" לנשים: "מי שבירך שרה ורבקה רחל ולאה ואביגיל ואסתר המלכה בת אביחיל הוא יברך את מרת... שהתנדבת לקודש אחד שֵׁרְפִי...", ולאחר מכן ברכה נוספת המתחילה: "כלל הברכות האמורות בתורה ובפי כל זקני חבורה יתקיימון בכון ובבעליכון ובבניכון ובבנתכון..." (מנהג זה לא נזכר בספרו של יערי, "תולדות חג שמחת תורה").
מההוראות שבראש "סדר מוצאי שמחת תורה" נראה כי כתב-היד שלפנינו נכתב בארץ ישראל, שכן הוא מזכיר אפשרות שמוצאי שמחת תורה יחול במוצאי שבת, דבר שאפשרי רק בארץ ישראל (לפי הכלל של "לא אד"ו ראש").
[12] דף (כתובים משני צדיהם). כפי הנראה חסר כתב-היד בתחילתו. 15 ס"מ. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה.