מכתב ארוך בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי אברהם יפהן ראש ישיבת נובהרדוק. ביאליסטוק, תרפ"ו [1926].
נשלח אל הגאון רבי יהודה העשיל לווינברג רב וראש ישיבה בניו הייבן שבארה"ב, במענה לבקשתו לקנות את ספרי "מדרגת האדם" של הסבא מנובהרדוק. רבי אברהם עונה לו כי הוא שולח רק את החלקים שנדפסו בפולין, אבל החלקים שנדפסו ברוסיה עוד בחייו של הסבא מנובהרדוק, המה נדירים ביותר ואי אפשר להשיגם – "הם מועטים במספר, רק אצל יחידים, ומתעתדים אנו בע"ה להוציאם שנית".
בהמשך מספר לו רבי אברהם על הקמת ישיבות נובהרדוק בפולין: "...בודאי ידוע לכתר"ה ישיבותינו הנאווארידקאות פרסום מפעלי'[ה] הרוממות למסי"נ [למסירות נפש] בארץ רוסיא ואוקראינא עבור להרביץ תורה ברבים, עד שגבר חמת המציק ואחרי הרבה רדיפות וישיבה בבתי כלא ע"י הייעווסקאים [אנשי היבסקבציבה, המחלקה היהודית בשלטון הקומוניסטי] והטשעקאים [אנשי הצ'קה, המחלקה החשאית למאבק במתנגדי המהפכה], נאלצנו להעתק לפולין, וב"ה זה כארבע שנים עברו ונתייסד ע"י בפה קיבוצים וישיבות קטנות במספר 22, ובפה ביאליסטאק נמצאים אצלינו כמאתים ת"ח כ"י [תלמידי חכמים כן ירבו], שמהם הרבה גדולים בתו"י [בתורה ויראה], חו"ב [חריפים ובקיאים] בש"ס ופוסקים, ועומדים להאיר את העולם בתורתם וצדקתם...". בהמשך המכתב מבקש רבי אברהם יפהן מהרב לווינברג שישתדל בהשגת משרות רבנות בארה"ב לאברכים מבוגרי הישיבה.
הגאון הצדיק רבי אברהם יפה'ן (תרמ"ו-תש"ל), חתנו ותלמידו המובהק של "הסבא מנובהרדוק". עמד כיובל שנים בראשות רשת ישיבות "בית יוסף-נובהרדוק", והיה מגדולי מרביצי התורה בדורו. בשנות מלחמת העולם הראשונה נדד רבי אברהם יחד עם חותנו הסבא מנובהרדוק אל פנים רוסיה, שם המשיכו להקים עוד ועוד ישיבות, תוך שהם מבעירים את הלבבות ומושכים את בני הנוער לתורה ועבודת ה'. כשנפטר חותנו הסבא מנובהרדוק (כסלו תר"פ), התמנה רבי אברהם לראש הישיבה בקיוב (שהיו לה שם חמשה סניפים), ומשם פיקח על כל הרשת של סניפי הישיבות. בתחילת שנות התר"פ כשהחלה היבסקציה לאסור על לימוד התורה, שלח רבי אברהם הוראה לכל הסניפים שימסרו את נפשם בשעת השמד על הרבצת תורה: "לא לציית, לא להיכנע". בשלהי שנת תרפ"א הושלך לכלא ב"עוון" הרבצת תורה, שם עונה ונחקר. בשנים תרפ"ב-תרפ"ג פתח במבצע נועז ומורכב, שבמהלכו הבריחו את הגבול מרוסיה והעבירו את רוב תלמידי נובהרדוק אל שטחי פולין. להצלחת המבצע גייס רבי אברהם אלפי רובלים. בפולין ייסד רשת ישיבות בשם "בית יוסף" – נובהרדוק, שמנתה עד לשנת תרצ"ט שבעים סניפים, ובהם למדו ארבעת אלפים תלמידים. בשנים שבין שתי המלחמות התגורר בביאליסטוק, ובה עמד בראשות ישיבה שפתח שם. גדול תלמידיו מתקופת ביאליסטוק היה ה"סטייפלר". כשפרצה מלחמת העולם השנייה העביר את ישיבתו לווילנא. בשנת תש"א הגיע לארה"ב, בה התגורר כעשרים שנה, וגם שם ייסד ישיבה. בערוב ימיו בשנת תשכ"ד עלה לארץ הקודש והתגורר בירושלים. חיבר את הספרים: "דרך איתן" (על הש"ס) ו"המוסר והדעת".
נייר מכתבים רשמי, כ-28 ס"מ. מצב טוב-בינוני. בלאי וקרעים בקפלי הנייר. הדבקות נייר דבק מעבר לדף.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי יצחק יעקב ווייס, גאב"ד "העדה החרדית" בירושלים. ירושלים, תשל"ו [1976].
נשלח לאנגליה, אל ידידו הגאון רבי גבריאל קרויס מרבני מנצ'סטר. תשובה הלכתית בדיני מקוואות, במקוה שמימיו רדודים. בתוך הדברים הוא מביא סיפור על בעל ה"אמרי אש" ששאל את החתם סופר" בדין זה, "...ומחמת שאנשים נכנסו לקבל פני החת"ס, נפסק הדיבור ולא הביע [החת"ס] דעתו בזה...".
בשולי המכתב ברכות לבר מצוה של בנו, והוא מזכיר לו נשכחות משנת תשכ"ג [מתקופת כהונתו של הרב ווייס במנצ'סטר]: "...וסימנא מילתא שביום לידתו נסמך כ"ת בסמיכות חכמים, כן יזכה לגדלו יחד עם שאר יו"ח שחיו לתורה וחופה ומעש"ט, וישתעביד לאילנא רברבא וחכם בחכמת התורה... ידידו עוז יצחק יעקב ווייס".
מכתב זה נדפס חלקית בשו"ת מנחת יצחק, חלק ליקוטי תשובות, סימן פז.
הגאון רבי יצחק יעקב ווייס (תרס"ב-תשמ"ט), מגדולי הפוסקים, בעל שו"ת "מנחת יצחק" עשרה חלקים. רב בקהילות גרוסווארדיין ומנצ'סטר. בשנת תש"ל עלה לארץ ישראל לכהן כראב"ד העדה החרדית בירושלים. לאחר פטירת הרבי מסאטמר בשנת תשל"ט, נתמנה הרב ווייס לרב ואב"ד (גאב"ד) העדה החרדית.
דף 23 ס"מ. כ-32 שורות בכתב ידו וחתימתו. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול.